| נשלח ב-1/3/2005 23:34 |
|
| |
שמש בגבעון דום.
אני מתאר לעצמי שחלק מחברי הפורום יסבירו שלא מדובר במעשה כפשוטו, אלא ב"נס" פסיכולוגי שגרם יהושוע,ושהיה נראה כאילו היום התארך וכדו', אשכול זה מנסה להסביר את מהות הנס ומבנהו הטכני לפרשנים מסורתיים יותר.
כיום, שמבנה השקיעה והזריחה מוסבר ע"י סיבוב כדור הארץ סביב צירו, לא ניתן להסביר את הפסוק כפשוטו. אנו חייבים להבהיר שמדובר במשל או אפקט משני. כלומר, יהושוע לא עצר את השמש אלא את כדור הארץ למשך זמן מסוים.
1 האם ניתן להסביר את מהות הפעולה באפשרות אחרת, ע"י עצירת מסע הזמן או מתיחתו?
2. האם אין בכך עבירה על שבועותו של הקב"ה "עוד יום ולילה, קיץ וחורף לא ישבותן"?
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2005 09:30 |
|
| |
שרינק
לא הבנתי מה הקושי.
כמדומה שיש כאן הנחת יסוד, שנס אמור להשתבץ בבריאה בכלל. ולכן, אם השמש עצרה במהלכה, צריך להסביר מה קרה בכדור הארץ בשאר מקומות, וכיצד השפיע הדבר על מהלך שאר הכוכבים סביב השמש, שהרי הכל תלוי יחד, ועוד.
למעשה, לפנינו מקרה פרטי של שאלה גדולה. אם אנו מניחים אפשרות של נס, שחורג מחוקי הטבע, כיצד יושפע הטבע שמסביב על ידי הנס? הלא לפי אמונתנו בפיזיקה ובמדע המודרניים, כל הבריאה קשורה יחד. אזי השאלה אינה רק, לדוגמא, על מה שקרה לכוכבים בשמים בשעת הנס של גבעון, אלא גם מה קרה לאטמוספירה ולמערכת הפיזיקלית בביתו של ר' חנינא בן דוסא בשעה שבער החומץ כמו שמן בשבת. האם התוצר של הבעירה היה זהה לתוצר של בעירת השמן?
אמנם, הפתרון המתודולוגי נראה לי פשוט בהרבה. אם אנו מניחים אפשרות של נס, אזי הנס יכול לפעול במנותק במקום מסויים, תוך הדחיה של שאר חוקי הטבע. כלומר, אם השמש תעצור, או יותר נכון כדור הארץ יעצור, שאר הכוכבים ימשיכו במהלכם כאילו כדור הארץ עדיין ממשיך לנוע. ואחר כך "יקפוץ" כדור הארץ למקום המתאים לו.
בדומה לכך, בביתו של ר' חנינא בן דוסא, גם אם בער החומץ, אפשר שהחומץ התהפך לשמן, או שתוצר הבעירה היה כשל בעירת שמן - או שהיתה זו בעירה ללא שריפת חמצן כלל, אלא רק מה שנראה כבעירה, עם תוצר הלוואי של אור.
עיקרון זה נראה לי חשוב מאד. אין אנו נאלצים לחפש איך ישתלב נס בבריאה. הנס מתרחש, ושאר הבריאה אינה מושפעת ממנו, ואף זה חלק מן הנס.
כך אנו יכולים לקיים גם את האמונה בנס וגם את ההסבר כיצד ממשיכה הבריאה להתקיים כרגיל בשעת הנס, וכיצד העולם שב למסלולו לאחר סיום הנס.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2005 09:37 |
|
| |
יש לציין לספרו של וליקובסקי הסובר כי השמש עמד ממש על פי דרך הטבע.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/3/2005 21:41 |
|
| |
מיימוני, לא ניתן לנתק את הנס מהבריאה,
ראשית כל אנו יוצאים מתוך הנחה כי השמש לא נעצרה, וגם אם כן לא היתה לתנועת השמש שום משמעות לגבי שעות היום והלילה של כדור הארץ.
ואם כדור הארץ עצר את מסלולו, אז באותה מידה שבישראל היום התארך, במקומות אחרים התארך הלילה. והשאלה היא האם רק כדור הארץ עצר את פעילותו או כל הקוסמוס אינה רלוונטית.
לגבי השאלה הנוגעת להתחייבות הקב"ה, האם אין אף מקור המתייחס לכך?
צ'וטאנג, אני לא משוכנע שהבנתי למה ככונתך (כוונתו)
|
|
|
|
| נשלח ב-3/3/2005 08:12 |
|
| |
לאחרונה שאלתי בענין זה איש יודע ספר, ומומחה גדול בעניני אסטרונומיה והיסטוריה גם יחד (נא לא לנחש מיהו), כיצד יתכן שהשמש עמדה ליום שלם, ומחמת כמה קושיות. העיקרית שבהן: אנחנו מברכים ברכת החמה מידי 28 שנים ביום רביעי, כיון שאז (לפי תקופת שמואל, שאינה מדויקת, וראה ראשית ביכורים לר' בצלאל מוילנא שהאריך לבאר למה לא הולכים בזה אחרי שיטת רב אדא המדויקת יותר), נמצאת השמש באותו מקום בו היא היתה ביום בריאתה, ביום רביעי הראשון. והנה, אם השמש עמדה באמצע יום שלם, נאמר לדוגמא ביום ראשון ושני, נמצא הרי שרק יום אחר כך היא מגיעה למקום בו היא היתה אמורה להיות, ואם כך הרי היה לנו לברך ברכת החמה ביום חמישי!
הלה, אחרי שהקדים את דברי החוקרים בענין (שלפי הידוע היה זה ביום תקופת תמוז, היום הארוך ביותר בשנה, ובצירוף העובדה שבשעת מלחמה הזמן מתארך, נראה היה היום כארוך יותר), חיוה את דעתו הוא:
כל מערכת השמים עמדה, וכיון שלא היתה שקיעה לא התחלף היום. לדוגמא, אם היה זה ביום ראשון, המשיך להיות יום ראשון עד השקיעה שלמחרת. נמצא שאכן לא היה כל ביטוי לעמידת השמש בזמנם לפי מדידת שעות היום לפי גרמי השמים (והצופה הרגיל יכל לחשוב (כפי שבאמת חושבים החוקרים) שרק נדמה לו שהזמן "נסחב" כל כך הרבה), ורק במדידה באמצעות שעון מכני או שעון חול, שאינו קשור לגרמי השמים, יכלו לצפות בהבדל.
יש להעיר, שלפי תורות היחסות (ויבארו יותר הבקיאים בענין), יש לעיין אם יש ניתן להגדיר במקרה כזה את מערכת השמים כמי שהפסיקה לנוע, או את הארץ כפי שהפסיקה להסתובב, או את הזמן כפי שהתחיל לזחול. דומני, כי מבחינה מדעית כל הערכים האלו שקולים.
וליקונסקי, אם אינני טועה, רוצה לתרץ בעמידת השמש איזה שהוא פער בין השמש למערכת השמים, שיצא לו שהוא יום. מי יודע יותר בענין?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-3/3/2005 08:33 |
|
| |
לכאורה, אם כדור הארץ נעמד בפתע פתאום, אזי כל ישובי תבל היו אמורים ליפול ארצה כתוצאה מכוחות האינרציה.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/3/2005 09:14 |
|
| |
לפי תורת היחסות ניתן לומר שהשמש עצרה או שכדור הארץ עצר ושניהם נכונים.
עד כמה שידוע לי אין לזה קשר לעצירת מסלול הזמן.
וכדור הארץ לא חייב להיעצר הוא יכל להאיט את המהירות.
אגב, מישהו יודע מה גורם לגרמי השמים (ולחלק מבני האדם) להסתובב סביב צירם?
תוקן על ידי - Shrink - 03/03/2005 9:38:31
|
|
|
|
| נשלח ב-3/3/2005 09:15 |
|
| |
לפי איינשטיין הכל יחסי?
|
|
|
|
| נשלח ב-3/3/2005 09:38 |
|
| |
הכל יחסי.
ניתן לאמר שהשמש עומדת וכדור הארץ מסתובב סביבה, או שכדור הארץ עומד וכל הקוסמוס מסתובב לצד השני, ולכן ישנה תחושה שכדור הארץ מסתובב.
כפי שניתן לאמר על מטוס טרנס אטלנטי שהוא נשאר במקומו וכדור הארץ הוא זה שהסתובב אחורה במהלך הטיסה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/10/2012 17:00 |
|
| |
אני מדבר בשם המדע וההגיון הישר ועל הבזיון שאתם מבזים אותם בדברי ההבל של כולכם פה.
מדוע אתם מנסים להסביר פשט כזה אווילי בכך שאתם מעקמים את חוקי הפיזיקה וחוקי השכל הישר כדי לאמת את מה שכתבו כמה מחברים מוכשרים מתקופת הברונזה.
אני מציע פשוט להתייחס לכתוב במידה המגיעה לו ולא לנסות לרתום את תורת היחסות כדי להסביר דבר שלא היה ולא נברא ולא ייתכן.
גם נפגעתי מהייצוג המסלף שניתן פה לאיינשטיין.
לפי פרשנותי, בורותו של הכותב מתגלה כאן במלוא תפארתה. הוא כותב ״שמש בגבעון דום״ והתכוון לכך שהשמש עצרה מלכת. בחושבו שהוא מרכז היקום, הוא סבר שהשמש היא זו שנעה סביב כדור הארץ. אני אומר תודה למדע שהוכיח לנו שכדור הארץ הוא זה שנע סביב השמש. הכותב לא היה יכול לדעת זאת כי קופרניקוס בא אלפי שנים אחריו.
אולי פשוט תפסיקו להרעיל נפשות רכות של ילדים בדברי ההבל הללו ותעשו משהו מועיל לאנושות.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2012 18:49 |
|
| |
לכדור הארץ שתי תנועות ביחס לשמש. (א) הוא משלים סיבוב עצמי אחד מלא על צירו, יחסית לשמש, אחת ל- 24 שעות (אולם יחסית לכוכבי שבת מרוחקים מאד - הוא משלים סיבוב עצמי אחד רק אחת ל- 23 שעות, 56 דקות, וכארבע שניות) (ב) הוא משלים הקפה אחת סביב לשמש כל 365.2422 ימים בקירוב "שמש בגבעון דום" כפשוטו, אומר כי השמש הפכה להיות " גיאוסטציונרית" ביחס לארץ. זה יכול להתרחש רק באחת משלוש דרכים: (1) הארץ מפסיקה את סיבוב העצמי. (2) השמש מתחילה להקיף את הארץ מעל קו המשווה באותה מהירות זויתית כשל הסיבוב העצמי של הארץ. (3) קומבינציה כלשהי של (1) פלוס (2), כך שהשמש "נעה" "גיאוסטציונרית" ביחס לארץ בתום יום המערכה - חזר העולם למנהגו, ארוע שהוא לחלוטין לא פחות "מהפכני" מן העצירה בתנ"ך, אגב, מוזכר ארוע "מהפכני" עוד יותר - חזרת הצל לאחור עשר מעלות בשעון אחז [מלכים ב כ יא], ענין אשר לא רק שהצריך עצירה לכאורה, אלא אף היפוך כיוון הסיבוב לפרק זמן מסוים, ואחר כך חזרת העולם למנהגו מובן כי תפישת הענין כפשוטו - לא תעלה על הדעת. אי אפשר לתאר את הכח העצום הדרוש על מנת לעצור את כדה"א מסיבובו העצמי, או הטיית השמש ממסלולה יחסית ליקום, והכח הדרוש לשם חידוש הסיבוב העצמי בתום היום התמים, מה גם שמיתולוגיות העמים המוכרות לנו אינן מדווחות על אירוע כזה, אשר חייב היה להיות מורגש סביב לעולם, ואירע לפני כ- 3300 שנים בלבד (כבר היו קיימות תרבויות עם כתב, אשר יכלו להנציח אירוע "מהפכני" כזה בכתובים) פתרון אחר - ניתן בהחלט להעלות על הדעת, אם מכירים אופטיקה הכל יודעים כי מקדם השבירה של האויר תלוי בטמפרטורה. אויר קר "צפוף" יותר מאויר חם, ולכן מקדם השבירה שלו גדול יותר. בנוסף - אויר בגובה פני הים צפוף בהרבה מאויר בגבהים. כאשר אנו צופים בשמש השוקעת ממש לנגד עינינו - היא למעשה כבר מתחת לקו האופק מזה דקות לא מעטות, אלא שקרני האור ממנה נעות במסלול מעוקל, עקב מקדם שבירה משתנה עם השכבות, ולכן אנו עדיין "רואים" אותה. כך גם המצב לפני זריחה. הנה תרשים "מוגזם" ופשטני המתאר את המתרחש. שימו לבכם לכך שהקווים המרוסקים הם ישרים בעוד הקווים הרצופים הם מעוקלים לא מן הנמנע הוא כי השמש נראתה ללוחמי יהושע כעומדת בפוזיציה קבועה, לא משום שכדה"א עצר מסיבובו, אלא משום שמעל שדה המערכה חל שנוי מתמשך במקדמי השבירה של האויר, כך שקרני האור של השמש הגיעו אל שדה המערכה פחות או יותר במאונך הישר מעל ראשי הלוחמים, לאורך שעות ארוכות, מבלי שמהירות הסיבוב העצמי של כדה"א השתנתה כהוא זה כלומר, אלקים לא עצר את כדה"א, או היטה את השמש ממהלכה ביקום, ענין שהיה חייב להיות מורגש בכל רחבי העולם ומתועד בתרבויות העמים, אלא ביצע "מניפולציה מקומית" מתמשכת לאורך שעות רבות, על האטמוספירה מעל שדה המערכה. משכה של המניפולציה היה כאורך יום תמים...
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2012 19:11 |
|
| |
| גוברנור כתב: |  | בתנ"ך, אגב, מוזכר ארוע "מהפכני" עוד יותר - חזרת הצל לאחור עשר מעלות בשעון אחז [מלכים ב כ יא], ענין אשר לא רק שהצריך עצירה לכאורה, אלא אף היפוך כיוון הסיבוב לפרק זמן מסוים, ואחר כך חזרת העולם למנהגו מובן כי תפישת הענין כפשוטו - לא תעלה על הדעת. אי אפשר לתאר את הכח העצום הדרוש על מנת לעצור את כדה"א מסיבובו העצמי, או הטיית השמש ממסלולה יחסית ליקום, והכח הדרוש לשם חידוש הסיבוב העצמי בתום היום התמים, מה גם שמיתולוגיות העמים המוכרות לנו אינן מדווחות על אירוע כזה, אשר חייב היה להיות מורגש סביב לעולם, ואירע לפני כ- 3300 שנים בלבד (כבר היו קיימות תרבויות עם כתב, אשר יכלו להנציח אירוע "מהפכני" כזה בכתובים) |
|
מה אתה ליצן????
אם האלוקים של התנ"ך שיצר את כל היקום כולל השמש והירח וכדור הארץ מחליט לעצור את סיבוב כדור הארץ
אז מה השאלה בכלל?
התפיסה שהאלוקים משדד את מערכות הטבע ושולט בהם כרצונו הוא רעיון מוכר וידוע עוד מימי המבול מכות מצרים אז מה
זה הניסים האלה בשבילו.
בלשון העם נאמר קטן עליו.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2012 19:56 |
|
| |
האם אלקים גם טח עיניהם של הגויים מראות, ולא חשו במתרחש ? כל שהצעתי הוא הסבר כיצד יכול היה הארוע להתרחש באופן מקומי, מבלי שיתועד בדברי ימי התרבויות סביב לעולם...
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2012 20:18 |
|
| |
גם המבול לא תועד עד שמצאו את מגילות גלגמש.
אז לפני זה לא היה מבול?
או שזה תועד ולא נמצא או לא תועד כי זה נשכח בטח ובטח שלא על מציאת/אי מציאת ראיות חיצוניות
יקום או יפול דבר.
תוקן על ידי דייר ב- 08/10/2012 20:18:36
|
|
|
|
|