|
|
| נשלח ב-14/7/2009 02:34 |
 |
| |
דא עקא שבפעם הזו שהשופט סמך על המשפט העברי נעשה משפט אי-צדק.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/7/2009 10:10 |
|
| |
אודה בכנות שלא הצלחתי לצלוח את המאמר כולו. (מפאת כבוד השופט לא אפרט את הסיבות לכך)
ממה שריפרפתי וכן מהיכרותי עם אהרן ברק השקפתו, ובעיקר אופן מימושו את התאוריה הזו, אומר ש :
1. נראה לי שיש נקודת עריצות בסיסית בהשקפתו. (בהמשך אני מקוה שאצליח להבהיר יותר מדוע)
2. יש גם נקודת אמת בהשקפתו.
ואפרט , באופן עקרוני אכן כל דבר אפשר לשפוט , השאלה היא קודם כל האם כל דבר צריך או כדאי לשפוט (על זה מר ברק עונה חלקית עפ"י תפיסתו לה הוא קורה ליברלית) , ומעבר לכך ,
מה הם אמות המידה לשיפוט ? ואיזה אדם מתאים להיות שופט כך שפרשנותו לא תסלף את המשפט עפ"י אג'נדות אישיות או חמור מכך פוליטיקות אישיות...
וכאן ברק כשל ובגדול באשר הקרטריונים שלו:
1. כללים מדי, וממילא משאירים את הדיין כבעל שיקול דעת מכריע להטות את המשפט כרצונו.
2. ברק מפרק את המשפט לגורמים, באשר אינו מנסה למצוא בכל ענין את הנקודה המהותית לו, לפי ראוי לשפוט את המקרה הנידון ספיציפית, אלא מחפש את "שיטת המשפט" גלובלית שתהיה נכונה תמיד, וזה כמובן תלוי בהשקפה, ממילא ברגע שהוא החליט (על בסיס מה ?) שהוא זה שצריך וראוי להיות השופט והמכריע הכרעתו לתפיסת משפט מסוימת מהווה סוג של עריצות כלפי הציבור שלא רואה את הדברים עין בעין איתו.
מובן שבמימוש הדברים התוצאות גרועות ומעוותות עוד יותר (גם אם מן הסתם יש בהם נקודות אור...) אבל זה מצריך עיון מדוקדק יותר בפסקי דין, והיכרות מעמיקה יותר עם יסודות המשפט במדינה , דבר שאין בידי כעת. (ואין לי גם די פנאי ללומדו כראוי)
אולי עמיתי המלומדים יאירו את עיני. (גם אם הדבר יערער עליהם כמובן...)
בתודה מראש.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2023 01:15 |
|
| |
אהרן ברק הולך עם גבולות ?
האם אחר דבריו ההזויים בשבוע האחרון לפיהם הוא ופקודיו הם אלו שצריכים לנהל את כל המדינה בכל התחומים כי רק להם יאתה גדולה וגבורה, יש בכלל מקום לאחד כמוהו במדינה דמוקרטית ??
איפה כל המוחים כשאומרים דברים כאלו רבנים מרנים ואדמורים ? כשזה ברק זה בסדר שאין יותר דמוקרטיה ??!!??
|
|
|
|
| נשלח ב-20/1/2023 01:16 |
|
| |
להוא שתמה על פשר השם, עם עולם פירושו הוא עם שקיים לעולם, ובעולמינו זה , הוא עם ישראל .
ולגבי אהרן ברק, כל הדמוקרטיה באה לעקור את מושגי מועצות הזקנים הגאונים החכמים אלא שלטון בידי עעם, ברק ובג"ץ חושבים שהעם טועה והם החכמים שצריכים למשול, מה שלא תקראו לזה, דמוקרטיה זה לא .
|
|
|
|
| נשלח ב-22/1/2023 01:57 |
|
| |
לכל מי שעדיין לא מבין, תתוכח עם המקורות הבאים
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/1/2023 01:58 |
|
| |
דברי ימי עם עולם סדרת ספרים מאת שמעון דובנוב, העוסקת בהסטוריה של עם ישראל. שפה מעקב עריכה דברי ימי עם עולם (בגרמנית: Weltgeschichte des jüdischen Volkes) היא סדרת ספרים ב-11 כרכים מאת שמעון דובנוב, העוסקת בהיסטוריה של עם ישראל.
תוכן עניינים אודות עריכה
הסדרה התחילה כספר לימוד בן שלשה כרכים וממאמרים רבים שפרסם. דובנוב החל לכתוב את הסדרה כשישב בברלין, וכתיבתה נמשכה 30 שנה. השלמת הכרך האחרון בסדרה נעשתה לאחר שדובנוב החליט לתעד גם את קורות העם היהודי בסוף ימיו ממש, בשנת 1938 וראשית שנת 1939. הוא נימק זאת בין היתר בכך "שלא היו כמותם לרוע בכל תקופות הריאקציות הקדומות, ולא יכולתי שלא להכניס אותם כאן". דובנוב לא הספיק לתעד את אימי השואה טרם נספה בה בדצמבר 1941.. סקירה היסטורית על דברי ימי ישראל בין השנים 1936-1951 נוספה על ידי ש"ל קירשנבוים במהדורה העברית משנת 1966.
הסדרה נכתבה ברוסית, אך יצאה לאור לראשונה בתרגום לגרמנית (בהוצאת יודישער פערלאג בין השנים 1925-1929), ואחר כך בעברית בתרגומו של ברוך קרוא, וביידיש. סדרת הספרים ברוסית הוקדשה על ידי דובנוב לד"ר אבא לפין, עותק עם ההקדשה נמצא בספריה הלאומית בירושלים.
דובנוב כתב את הסדרה בראייתו המיוחדת לו וחילק אותה לפי סדר המרכזים הרוחניים של עם ישראל: ישראל בארצו, בבל, אפריקה הצפונית, ספרד, ארצות אשכנז, מזרח אירופה, ארצות הברית וחוזר חלילה לארץ ישראל, שנעשתה בדורו למרכז הרוחני החשוב ביותר של עם ישראל.
"בחיבורו זה נטל דובנוב את גלימת ההיסטריון של הלאום היהודי מגרץ. דברי ימי עולם של דובנוב ראוי באמת לתואר החיבור האינטלקטואלי החילוני הראשון הממזג את מכלול מהלך ההיסטוריה היהודית, חופשי מסממנים של דוגמטיות ותאולוגיה, מאוזן ושקול בהערכות של התקופות השונות ומקטעי הזמן השונים בהתפתחות ההיסטורית של העם היהודי, מודע לחלוטין לזרמים ולהשפעות חברתיות וכלכליות".[1]
מהדורות עריכה
דברי ימי עם עולם: תולדות עם ישראל מימי קדם עד היום הזה, תל אביב: דביר, תרפ"ט–תשכ"ח. בתרגום לעברית מאת ברוך קרוא (מהדורה ערוכה וסדורה מחדש יצאה לאור בתשל"ב) אלגעמיינע אידישע געשיכטע: פון דער עלטסטע צייטען ביז דער נייער צייט, וילנא, היסטארישער פארלאג, 1920. תרגום: זעליג קאלמאנוויטש די וועלט געשיכטע פון יידישן פאלק: פון די אלטע צייטן ביז צו היינטיקער צייט אין צען בענד, בוענאס-איירעס: אלוועלטלעכער יידישער קולטור-קאנגרעס, (1948-1956) History of the Jews (South Brunswick, NJ: T. Yoseloff 1967-1973) in 5 volumes, translated Russian by M. Spiegel of the ten-volume, 4th edition Istoriia Evreiskogo Naroda (History of the Jewish People). Weltgeschichte des jüdischen Volkes, Autorisierte Übers. aus dem Russischen, 10 Bände, Berlin 1925� לקריאה נוספת עריכה
ראובן מיכאל, "על ייחודן של תולדות ישראל בעיני יוסט, גרץ ודובנוב", תמורות בהיסטוריה היהודית החדשה, מרכז זלמן שזר, 1987, עמ' 526-501 קישורים חיצוניים עריכה
עמנואל בן גריון, עם קריאה ראשונה, דבר, 2 ביולי 1940 יעקב רוטשילד, דובנוב, גרץ, יעבץ - סקירה השוואתית, באתר דעת דברי ימי עם עולם במאגר פרויקט בן יהודה הערות שוליים עריכה
^ ^ Pinson, "Simon Dubnow" at 13-69, 30, in Simon Dubnow, Nationalism and History (1958). ערך זה הוא קצרמר בנושא תולדות עם ישראל. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו. משוב ודיווח על טעות נערך בפעם האחרונה לפני 4 חודשים על־ידי Mod ויקיפדיה התוכן זמין לפי תנאי CC BY-SA 3.0 אלא אם כן נאמר אחרת. מדיניות פרטיות תנאי שימוש תצוגת מחשבים
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/1/2023 01:59 |
|
| |
תולדות עם עולם ספר היסטוריה בשמונה כרכים, מאת שלמה רוטנברג, המתאר את קורות עם ישראל בתקופת בית שני ובתקופת התנאים והאמוראים. שפה מעקב עריכה מידע נוסף ערך מחפש מקורות רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים. אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
אין לבלבל עם אין לבלבל ערך זה, העוסק בספר היסטוריה מאת הרב שלמה רוטנברג, עם הערך "דברי ימי עם עולם", העוסק בסדרת ספרי היסטוריה מאת שמעון דובנוב. תולדות עם עולם הוא ספר היסטוריה בשמונה כרכים, הסוקר את קורותיו של עם ישראל בתקופת בית שני, התנאים והאמוראים, מנקודת מבט מסורתית, המתבססת בעיקרה על המשנה והתלמוד. הספרים נכתבו על ידי הרב שלמה רוטנברג[1] (נפטר בג' בתשרי תשס"א). הכרך הראשון יצא לאור לראשונה בשנת תשכ"ז והאחרון בשנת תשס"ח.
אחד משמונת כרכי הסדרה הסדרה פותחת בגלות עשרת השבטים ומסתיימת בסבוראים.
הכרך האחרון יצא לאור לאחר פטירת המחבר, והושלמה ונערכה על ידי בנו, הרב חיים דוד רוטנברג, ראש ישיבת מאור עיניים.
תוכן עניינים הסכמות עריכה
הספר זכה להסכמות מגדולי רבני התקופה, בהם הרבנים יעקב קמינצקי, משה פיינשטיין, חיים קניבסקי, ועוד.
על הספר עריכה
Gnome-colors-edit-find-replace.svg פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא הערך אינו נייטרלי משום צורה. הוא מציג סוג של "ביקורת ספרים" ללא שום מקורות. המחבר מתבסס בעיקרו על דבריהם של חכמי ישראל, בששת סדרי משנה, במדרשים, ובתלמוד הבבלי והירושלמי, אך גם על ספרי היסטוריה מאוחרים יותר שנכתבו בידי יהודים, החל מספריו של ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו, ועד מאוחרים ביותר כמו הספר 'דורות הראשונים' של הרב יצחק אייזיק הלוי, מהמאה ה-19.
הספר מתאפיין בציטוטים רבים וארוכים מהמשנה והגמרא, השזורים כחלק מתיאורו המקורי, ולפעמים אף כמעט שקשה היה להבחין ביניהם, לולא סימן הציטטה אותו הוא מקפיד לסמן. הספר כתוב בעברית בכללותו, אך מתובל בארמית תלמודית ובשפת המשנה.
הספר אינו מדויק מבחינה היסטורית, ופעמים רבות שמצטט מקורות שונים החולקים אלו על אלו. לדוגמה: הספר 'דורות הראשונים' מרבה להאריך בחוסר אמינותו הכללית של יוסף בן מתתיהו, עקב היותו פרו-צדוקי ופרו-רומאי, וכאשר אכן מקבל ממנו עדויות, מרבה לנתח מה אכן יש להסיק משורות שכתב, אם מחשיבים את האינטרס הצדוקי-הרומאי שלו. רוטנברג ב'תולדות עם עולם', לעומתו, מרבה לצטט את ספריו של יוסף בן מתתיהו, ללא ההבחנה של 'דורות הראשונים', וללא ניתוח מדויק של מילותיו.
הספר מתייחס למאורעות ההיסטוריים הכלליים שהתרחשו בעולם, אך רק כרקע ואמצעי להבנת ההתרחשויות בעולם היהודי, ולא לשם ידיעתם לבד. למרות זאת, הספר אינו שואב ולו מילה אחת (לפחות לא באופן רשמי, על-פי מקורותיו) מהמקורות ההיסטוריים המקובלים, ואף שמזכיר אישים לא יהודיים פעמים רבות, כמו אלכסנדר מוקדון, יוליוס קיסר ורבים נוספים, הוא שואב את כל המידע שלו לגביהם מספרי היסטוריה יהודיים אחרים.
כך לעיתים ניתן להבחין בהנחות יהודיות-מסורתיות, הסותרות את ההנחה המדעית, ומובאות שם כעובדה שאין עליה עוררין.
למעשה, אין לספר חשיבות רבה מבחינה היסטורית, והוא אף מפוקפק למדי, עובדתית: כנזכר, הסתמכותו על מקורות רבים, לפעמים בתיאור עובדה היסטורית אחת בלבד, יוצרת פרדוקסליות; הכרונולוגיה שלו שוגה פעמים רבות, אף למסורת היהודית, והוא אף אינו מציג סברות או דעות לכרונולוגיה שלו, בשונה למשל מ'סדר הדורות' שטורח רבות על מנת להוכיח כל שנה אותה מביא.
חשיבותו הרבה היא בהצגת ההשקפה המסורתית-יהודית על ההיסטוריה בצורה בהירה, ברורה ומקיפה, כאשר הוא אוסף את מאמרי חז"ל המפוזרים לאורך ששת סדרי משנה והתלמוד הבבלי והירושלמי, ומסתייע בספרי ההיסטוריה היהודיים המאוחרים, להבנת הרקע ההיסטורי. ההבדל המרכזי בינו ל'סדר הדורות' ו'דורות ראשונים', הוא שמטרתו היא אינה להציג את מסקנותיו, סברותיו וחידושיו ההיסטוריים (כ'דורות הראשונים') או את הדעות השונות בכרונולוגיה היהודית (כ'סדר הדורות') אלא הקפת התקופות ההיסטוריות של בית המקדש השני ותקופת האמוראים בצורה סיפורית ופשוטה, עבור הקורא אשר אינו בקיא בהיסטוריה.
לקריאה נוספת עריכה
נתן דוד רבינוביץ, כמה השגות על הספר "תולדות עם עולם", בתוך: ספר בינו שנות דור ודור, הוצאת פלדהיים, תשמ"ה. קישורים חיצוניים עריכה
כרכי "תולדות עם עולם", באתר אוצר החכמה כרך א': סוף בית ראשון – אנשי כנסת הגדולה כרך ב': עליית קרן יון – סוף מלכות חשמונאי כרך ג': מלכות בית הורדוס – סוף ימי רבן גמליאל כרך ד': סוף ימי הבית השני כרך ה': אחר חורבן בית־שני כרך ו': סוף ימי התנאים כרך ז': דורות האמוראים הראשונים כרך ח': המשך דורות האמוראים ותקופת רבנן־סבוראי מאמרים על אודות הספר הרב אברהם הפטרמאן, "תולדות עם עולם", הפרדס שנה מ"ב חוברת ח', אייר תשכ"ח, עמ' 33-34, באתר HebrewBooks א. ספרן, "תולדות עם עולם", בית יעקב 110-111, תמוז-אב תשכ"ח, באתר HebrewBooks י. בן אליעזר, "אַזוי שרייבט מען אידישע געשיכטע", דאָס אידישע וואָרט 127, תשרי תשכ"ט, עמ' 41, באתר HebrewBooks שמחה בונם שטיין, "תולדות עם עולם", שמעתין 20, אדר-אייר ה'תשכ"ט, עמ' 80-82, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה זמינה לאחר הרשמה חינם) א. ספרן, "תולדות עם עולם" – לבתי־הספר", בית יעקב 162, תמוז תשל"ג, עמ' 28, באתר HebrewBooks שמעון אריה שווארץ, "טרייע אידישע געשיכטע אַלס ווייזער", דאָס אידישע וואָרט 295, שבט-אדר תשנ"א, עמ' 42, באתר HebrewBooks הערות שוליים עריכה
^ אודותיו: י. בן אליעזר, "הרה"ג ר' שלמה ראָטענבערג זצ"ל", דאָס אידישע וואָרט 362, חשוון-כסלו תשס"א, עמ' 15-17. ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "תולדות עם עולם". משוב ודיווח על טעות נערך לאחרונה לפני 14 ימים על־ידי עוז גבריאל ויקיפדיה התוכן זמין לפי תנאי CC BY-SA 3.0 אלא אם כן נאמר אחרת. מדיניות פרטיות תנאי שימוש תצוגת מחשבים
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/1/2023 02:00 |
|
| |
זה לגבי הכינוי של עם ישראל עם עולם מתאים עם הפסוק ביחזקאל, רק ששם דובר על עניין אחר .
לגבי אהרן ברק הנה מה שאומרים המקורות
|
|
|
|
| נשלח ב-22/1/2023 02:06 |
|
| |
משפטנים בעולם על אהרון ברק: פרופ ריצ'רד פוזנר: "פיראט משפטי, לא מבין דבר ברזי מדע המדינה" פרופ' ריצ'רד אפשטין: "אורווליאני" רוברט בורק: "השופט הגרוע על הפלנטה“ אנטונין סקאליה: "כשאני רוצה לוודא שבית המשפט שלנו לא כל כך רע, אני מעיין בפסקי הדין של ביה"מ העליון הישראלי"
|
|
|
|
| נשלח ב-22/1/2023 02:08 |
|
| |
אהרן ברק נואש מהכנסת ומציע: אסיפה מכוננת לחוקה
פרופ' אהרן ברק מציע לבחור אסיפה מכוננת שתחוקק חוקה "עשיתי בירורים, ואין סיכוי שהכנסת הנוכחית תעשה זאת. העם צריך לבחור אסיפה מכוננת חדשה לצד הכנסת. היה שמח לשבת בה
נשיא בית המשפט העליון בדימוס, פרופ' אהרן ברק, מציע להקים אסיפה מכוננת לצד הכנסת שתכין חוקה לישראל, ואף הציע כי ישתתף בה בעצמו. הוא לא הסתפק בכך ואף הציע כי באסיפה ישתתפו חברים נוספים - כאלה המזוהים עם עמדותיו וכאלה שאינם.
בכינוס בנושא "משפט ואדם", שנערך על-ידי בי"ס רדזינר למשפטים בבינתחומי הרצליה, שם משמש ברק כחבר סגל בי"ס רדזינר למשפטים הביע הערב (א', 30.5.10) ברק חשש מהמשך מצב שבו אין חוקה במדינת ישראל.
"נחוצה לנו חוקה כי אופציה של אי-חוקה היא לא ראויה. אני מציע לחשוב על רעיון חדש - לבחור אסיפה מכוננת חדשה אשר תכין חוקה לישראל ותוציא אותנו מהבוץ שבו אנחנו נמצאים. אני עשיתי בירורים, ואין סיכוי שהכנסת הנוכחית תעשה זאת. העם צריך לבחור אסיפה מכוננת חדשה לצד הכנסת. לא יהיו בהם אותם החברים והיא תעסוק בדבר אחד בלבד - הכנת חוקה", אמר ברק.
למעשה מציע ברק החירות כפולות - לכנסת ולאותה אסיפה, כאשר באותה אסיפה לא יהיו אלה שנבחרים לכנסת. לאחר כינון חוקה לישראל - האסיפה תתפרק.
הנשיא לשעבר "נידב" בהלצה את עצמו ואמר: "הייתי שמח אם יישבו באסיפה המכוננת אנשים עם דעות כמו שלי, של חבריי פרופ' אמנון רובינשטיין, ד"ר מישאל חשין ואפילו דני פרידמן [שר המשפטים לשעברדניאל פרידמן, ע.י.]. זה לא צריך לקחת הרבה זמן, צריך מעט לתקן ולעשות פשרות ולהציג חוקה לעם, בין אם דרך הכנסת או לא".
הוא נעריך כי "אם הדבר ייעשה, יוכן טקסט שילך למשאל-עם (ו)אז סוף-סוף נצא מהמצב הלא ראוי שלנו ותהיה חוקה טובה יותר מזאת הקיימת עכשיו. נדמה לי שיש לנו הכוחות האינטלקטואליים שיכולים ליצור את הפשרה הזאת ואני מקווה שיימצאו הכוחות הפוליטיים שיתמכו בכך", דברי אהרן ברק.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/1/2023 02:10 |
|
| |
שופט אמריקאי בכיר: אהרן ברק - מעין שודד-ים משפטיהפרופ' ריצ'רד פוזנר, כיום שופט בית משפט הפדרלי לערעורים פירסם ביקורת על ספרו של ברק ואמר כי הוא "שובר את השיא העולמי בהיבריס שיפוטי"
מאת יובל יועז
נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרן ברק ספג בימים האחרונים ביקורת חריפה על משנתו השיפוטית מצדו של אחד המשפטנים האמריקאים החשובים, הפרופ' ריצ'רד פוזנר, כיום שופט בית משפט פדרלי לערעורים. בימים האחרונים פורסמה ביקורתו של פוזנר על המהדורה האנגלית של ספרו של ברק "שופט בחברה דמוקרטית", בכתב העת "ניו ריפבליק", ובה תוקף פוזנר את ברק במילים חריפות: "ברק שובר את השיא העולמי בהיבריס שיפוטי", כתב פוזנר, "הוא מעין שודד-ים משפטי".
לדברי פוזנר, "ספרו של ברק מוכיח ששופטים אמריקאים צריכים להיות זהירים ביותר בצטטם מתוך פסקי דין של שופטים זרים. כשנאמר על ברק שהוא 'שובר את השיא העולמי בהיבריס שיפוטי', זה היה קרוב מאוד לאמת. ברק יצר יש מאין עוצמה שיפוטית שעליה לא חלמו אפילו שופטי העליון האגרסיוויים ביותר שלנו. רק בישראל, למיטב ידיעתי, שופטים מקבלים את סמכותם לביקורת שיפוטית מופשטת בעצמם, בלא הסמכה חוקתית או חקיקתית מפורשת. אפשר להיזכר בנפוליאון שלקח את כתר המלכות מידיו של האפיפיור והניח אותו על ראשו בעצמו".
פוזנר, בן 68, אחד המשפטנים החשובים הפועלים בתחום משפט וכלכלה שמאחוריו עשרות ספרים בתחום תורת המשפט, שימש פרופסור בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת שיקגו, והוא עדיין משמש בה מרצה. הוא משמש שופט מ-1981 וב-2005 היה אחד המועמדים להחליף את השופטת סנדרה דיי אוקונור בבית המשפט העליון. על פי ההערכות הוא לא זכה במינוי בשל כמה מעמדותיו יוצאות הדופן. בין היתר פוזנר תומך בהפיכתם של הסמים אל-אס-די ומריחואנה לחוקיים; הוא טען שסחר-מכר בתינוקות בתנאי שוק חופשי יוביל לתוצאות טובות יותר מאשר כללי האימוץ הממשלתיים; והוא טען ששלטון החוק עצמו הוא "רכיב אידיאולוגי שניתן לוותר עליו".
בביקורתו על ספרו של ברק כתב פוזנר כי "ברק איננו מנסה להגן על גישתו השיפוטית באמצעים משפטיים מסורתיים. הוא לוקח כמובן מאליו שלשופטים יש סמכות טבועה לגבור על חוקים. גישה כזאת יכולה להיות מתוארת כתופסת שלטון בכוח. מערכת משפט החופשייה לגבור על החלטות של גורמים הנבחרים באופן דמוקרטי, מטשטשת את הדמוקרטיה. בעבור ברק, המונח 'פרשנות' מרוחק מחיפוש המשמעות שלה כיוונו מחברי דבר החקיקה. בית המשפט הוא שיוצר את דבר החקיקה בישראל, תוך שהוא משתמש בחוקים עצמם כטיוטה ראשונה שבית המשפט חופשי לשכתבה".
עם זאת פוזנר מוסיף כי "יהיו חולשותיו של הספר אשר יהיו, ברק עצמו הוא לכל הדעות מבריק. ברק צעד לתוך ואקום פוליטי ומשפטי, והיה מעין שודד-ים משפטי, ואולי זה מה שישראל היתה זקוקה לו".
הארץ
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/1/2023 02:13 |
|
| |
שם כותב המאמר פחות מעניין, העיקר התוכן.
לכבוד אהרן ברק (מאת חיים ולדר)
מכתב גלוי לאהרן ברק מאת חיים ולדר
1. במשך 23 שנים, כמעט מחצית חיי, אני כותב אודותיך. לא בכעס ולא בשנאה, ואפילו בקורטוב של הערכה, אבל מתוך חשש לא קטן. חשש שהלך והתאמת ככל שעברו השנים. כבר לפני 23 שנים, כתבתי במאמר תחת השם *"הברק שהועם",* כי אתה הולך להפוך את מערכת המשפט למערכת פוליטית, והזהרתי כי היא תתלכלך בבוץ ולא תזכה לאמון שהיה מנת חלקה כל השנים, והוא מקור הכוח שלך. כמו שצדקתי ככה טעיתי (אז). צדקתי, כי מערכת המשפט הפכה לפוליטית ובאמת התלכלכה, ועוד איך התלכלכה. טעיתי, כי אמון הציבור במערכת המשפט מעולם לא היה אצלך מטרה כי אם אמצעי. (זה הרדים את כולם בשמירה). עם הזמן הבנתי, וגם כתבתי על כך, שהמטרה היא *להעביר את הכוח והשלטון לידי המערכת המשפטית* שעמדת בראשה ועודך עומד, גם במחיר אובדן האמון במערכת. כן, נכון שפרשת לפני כמה שנים, אבל אני עוקב ויודע מפרסומים גלויים וממידע אישי, שאתה ממשיך לעמוד בראשה, ובמקרים קשים אתה גם יוצא מאחורי הקלעים אל הבמה, מצהיר על יעדים ושולח אזהרות, ומנווט את המערכת ליעד שקבעת מלכתחילה. *ובימים אלה, אתה עומד לפני ניצחון ממשי. היסטורי.* רק יסולק המכשול האחרון והעקשן מרחוב בלפור, ואיש כבר לא יעמוד בפני המערכת השלטונית האלטרנטיבית המדהימה שהקמת ככה ממש מתחת לאפינו. הניצחון הזה, עשוי להיות באמת ניצחון לטווח ארוך, אך עלול להתגלות כניצחון פירוס וכישלון מוחלט. זה תלוי בדברים שאכתוב כאן בהמשך. 2. לפני 10 שנים, שלוש שנים לאחר פרישתך מנשיאות בית המשפט העליון, התבקשתי להתראיין לסרט תיעודי שעשה עליך הבמאי *רם לנדס*, בעקבות פרישתך. מול צוות צילום מקצועי וגדול שהתמקם על פי בחירת הבמאי באופן סימלי מול ישיבת פוניבז' בבני ברק, דיברתי במשך מחצית השעה ויותר אודותיך. לא תקפתי אותך (גם מפני הנימוס, וגם מפני שמעולם לא תקפתי אותך באופן אישי), אך הצגתי אותך כ"אדמו"ר החילוני". איש המנסה לברוא עולם חדש, בו לתורה לדת ולעולם הישיבות לא תהיה שום השפעה. דיברתי גם על בחירתך במשפט הגרמני על פני זה העברי, ובעיקר על שיטת ה"אקטיביזם השיפוטי" המנסה למעשה לנטרל את השלטון הדמוקרטי במדינת ישראל, בשל החשש ששלטון הרוב יסכן את התפישה הליברלית, ולייסד כאן מעין "דיקטטורה נאורה", העלולה בקלות להתגלש ל"דיקטטורה לא נאורה בשם הנאורות". דיברתי שם, על הדרך החכמה שלא לומר הערמומית שנקטת כדי להעביר את מושכות השלטון מידי הנבחרים לידי המערכת המשפטית, ואמרתי כי לא ירחק היום, ולח"כים ולשרים לא תהיה שום משמעות. הם יהיו בובות על חוט, כשכל החוטים יהיו בידיים של אהרן ברק. אמרתי שם, כי אותנו החרדים, לא ממש מעניין מי ישלוט כאן, שכן אין לנו כל עניין לשלוט במדינה. כל שמעניין אותנו הוא המשך קיום היהדות, לימוד התורה וקיום המצוות. ובניגוד להצהרותיך ש"בית המשפט יגן על מיעוטים ובתוכם החרדים" משום מה לא רק שהוא לא מגן עלינו אלא בוחר לפגוע בנו ולהצר את צעדינו גם בדברים שאנו מגיעים להסכמה עם נציגי החילונים. 3. בסיום הראיון, מחוץ לסט הצילום, אמרתי לרם לנדס, הבמאי, כי ברור לי שאפילו מילה אחת מכל מה שאמרתי לא תתפרסם. הוא שאל אותי, "מדוע אתה חושב כך?" עניתי לו: "כי ברור לי שהסרט לא יעבור בלי אישורו של אהרן ברק. אני קצת מכיר אותו. הוא לא יסכים שהדברים הללו ייכנסו". הוא אמר לי: "א. מי אמר לך שהוא יראה את זה? ב. גם אם נניח שכן, מדוע שהוא יפסול? הרי לא תקפת אותו באופן אישי". עניתי לו: "א. הוא יראה את זה בוודאות. שכן, אם הוא לא יוכל לשלוט בכל תכני הסרט, הוא לא ישתף איתך פעולה בשום פנים ואופן. ב. הוא לא יאשר את הכנסת דבריי, בדיוק מאותה סיבה שאתם הזמנתם אותי לכאן. *כי אני אומר את הדברים הנכונים. את התכנית כולה. זו שהוא לא רוצה להביא לידיעת הציבור".* סרט התעודה *"השופט"* פורסם ב-19.7.2009. כל צמרת המשפט הגיעה להקרנת הבכורה בירושלים. היה זה שיר הלל לך ולעשייתך, והיו גם דברי ביקורת מדודים. אבל אפילו מילה אחת ממה שאמרתי לא הופיעה שם. לפחות לא הופתעתי. *בעצם כן הופתעתי.* לאחר צאתו של הסרט לאור, נודע לי, כי הבמאי רם לנדס, הוא לא אחר מאשר... החתן של אהרן ברק... שליטה אבסולוטית אמרנו. הלא כן? 4. אז ככה. קודם כל ברכותיי. עשית את זה. בחכמה, בתבונה, בסבלנות בלתי רגילה עם מינימום טעויות (תשב אתי ואספר לך על ה"באגים"). הצלחת לקחת מערכת של שלושים אנשים, ולבלוע דמוקרטיה שלמה על כרעיה ועם זאת להותירה שלמה. פשוט חיברת חוטים. לכל ח"כ, לכל שר, לכל משרד ממשלתי, לכל רשות מקומית, לכל חברה ציבורית, ובעיקר לכל חוק. בעצם, לכל דף מתוך ספר החוקים, מחובר חוט שקוף שמוביל אל המערכת המדהימה שיצרת. וגם המערכת הזו, קשורה (מרצונה המלא) לחוטים שקופים *שכולם מובילים אליך.* אתה בחרת אותם אחד אחד. וכמו "אלסוורת טוהי", אחד מגיבורי סיפור דמיוני ידוע, המצליח לשלוט על העולם ויושביו בפיקחותו, ובהבנתו העמוקה את נפש האדם, גם אתה גילית את הדרך לעשות זאת. *תמיד הקפדת לבחור באנשים בינוניים.* כי רק אנשים בינונים באישיותם, גם אם מצטיינים בכישרונותיהם, יסכימו לשמש כבובות על חוט אם ביודעין ואם בלא יודעין, אם מפחד ואם מההערצה. 5. וזה הצליח לך. האנשים הללו שבחרת, בנו מערכת שהצליחה להוריד מדינה שלמה על נבחריה, שריה וראשי ממשלתה על הברכיים. שלושה ראשי הממשלה האחרונים עמדו תחת איום להישלח לכלא, הראשון (אריאל שרון) נכנע ועשה צעד המנוגד לכל האידיאולוגיה בשמה פעל כל חייו. ככל הנראה זיהית שהוא אופורטוניסט, (ההפך מאידיאולוג) ודי היה באיום להעמדה לדין בפרשת האי היווני כדי לגרום לו לבצע את ההתנתקות, לזכות ב"איתרוג" ולהינצל מהכלא. השני (אולמרט) הועמד לדין לאחר התעלם מאזהרתך המפורשת שיעצור את הרפורמות במערכת המשפט שיזם שר המשפטים שלו דניאל פרידמן. (שהיה מצטיין באישיותו ונקי כפיים למרבה הצער ולפיכך בלתי ניתן לשליטה...) אולמרט נשלח לכלא בלי שום מחאה ציבורית. גם כי עשה את השטות הזו להתפטר ולהאמין בחסדי וביושרתה של המערכת המשפטית (נכון שתמיד אתה מופתע מחדש עד כמה בני אדם חכמים יכולים להתנהג כטיפשים כשהם פוחדים)? והשלישי (נתניהו) בדרך לכלא. עם נתניהו זה באמת היה קשה. מסתבר שלכל "אלסוורת טוהי" יש ה"הווארד רוארק" שלו. המערכת המשפטית הצליחה לנתק אותו מכל עוזריו וחבריו ולהותיר אותו האיש הכי בודד והכי נרדף בעולם. ממש כמו עראפת במוקטעה. אבל הבנאדם לא נשבר לשניה והצליח לשרוד ולהיבחר שוב ושוב. כאן המערכת נאלצה להשקיע רבע מיליארד שקל בחקירות ובאמצעים ולתפור תיק שגם פיל עיוור יבחין במופרכותו. אבל מי כמוך יידע שזה חסר חשיבות. להפך, ככל שזה יהיה מופרך וחסר היגיון, ככה זה יטיל פחד ואימה אצל הבאים אחריו. 6. את הקטע הזה של איום על חירותו של העומד בראש המערכת, הגית עוד בימי רבין. אתה זה שהחלטת בתפקידך כיועץ משפטי, להעמיד אותו לדין על חשבון הדולרים של אשתו. אני משער שידעת שזוהי עבירה פעוטה, אבל הייתה לך תכנית, וכיום כולם יודעים שהיא הצליחה. אדם הוא אדם. וכל אחד פוחד מבושות ומכלא. אז נכנעים. מי שנכנע (כמו אהוד ברק) שירוויח מיליונים מעסקאות מפוקפקות עם אנשים עוד יותר מפוקפקים. ומי שלא נכנע (כמו נתניהו) ילך לכלא, ותחתיו יבואו אנשים בינוניים, ניתנים לשליטה, ממש כמו שאתה אוהב. (ואם אפשר, על הדרך, כאלה שאיום גדול נשקף לכבודם וחירותם כמו גדעון סער מכאן ובני גנץ משם). כי מהמקום שאתה נמצא בו, אין חשיבות גדולה למחנה שישחק את משחק הדמוקרטי בשביל העם. *שיהיה ימין. שיהיה שמאל. כולם בכל מקרה יעשו בדיוק מה שאתה תרשה להם.* נתניהו הוא אחרון הסרבנים. הוא ישלם על כך. לא יוותרו לו וככל שסיבלו יהיה גדול יותר כך יבינו אלה שיבואו אחריו עד כמה הם צריכים להיזהר. אני חייב להודות שאתה לא נהנה מזה. יש בך צד אנושי, חומל וחם. אבל כשזה עומד מול התכנית הגדולה, אתה אומר לעצמך: "מצטער, הייתי חייב". 7. בשורות הבאות, רציתי לכתוב לך שיש ציבור גדול מאד, שאין לו שום תכנית לשלוט, וגם לא ממש אכפת לו אם אתה או נתניהו תשלטו כאן. אבל אני חושש שההצלחות שצברו אנשיך, יגרמו להם לעשות את הטעות שאתה אולי לא היית עושה, אבל בינינו, אתה כבר בן 83, ולמרות שמנהיגים ליטאיים מגיעים לשנים יפות, עדיין לכל זמן ועת, ומכיוון שהאנשים מתחתיך בינוניים ושיכורי כוח, הם יתפתו לעשות את "הטעות". 8. והנה הטעות שהם כבר החלו לעשות. הטעות שעשה אנטיוכוס: *לנסות להכריח אנשים לפעול נגד אמונתם ונגד ההלכה.* דבר אחד זה להתחיל עם אנשים אופורטוניסטים תאבי שלטון וכיבודים, ודבר אחד זה להתחיל עם ציבור בן למעלה ממיליון וחצי אנשים דתיים וחרדים בדיוק כמו אבות אבותיך בליטא. גם אותם מעניין לחיות בטוב ובנעימים, אך בשורה התחתונה מה שמניע אותם היא שליחות ומחויבות אלוקית. וכל מה שייתפס בעיניהם כפגיעה אמיתית ביכולת לקיים תורה ומצוות ולחנך את ילדיהם, יהפוך את חייהם לבלתי שווים. ומי שחייו אינם שווים אין כוח שיוכל לנצחו. אנשים האוחזים בכוח רב (כמו אנשי הפרקליטות) עשויים לעשות טעויות הנובעות מחטא היוהרה. למעשה בכל כוח טמון גם פוטנציאל ההרס. 9. איך שזה נראה, נתניהו יכרע וייפול ושלטון הפרקליטות יהיה שלם. לא משנה מי יעלה, לכולם יהיה ברור שיש שופט עליון (תרתי משמע) שבוחן אם מעשיהם תואמים לאג'נדה שלו. אם לא ימצאו עליו משהו, וגם אם אין משהו, ייקחו כמה עדי מדינה, יענו אותם, יאיימו עליהם, והם יספרו משהו שלא היה. זה ברור ואף אחד לא חולק על זה. כל עוד הם יתנו לציבור החרדי לחיות את חייו, לקיים את אמונתו ולחנך את ילדיו כרצונו, שלטון הפרקליטות יימשך לעד. תאמין לי. אני לא רואה אף שחקן שיעז לעלות בכלל למגרש מול המערכת המפלצתית שיצרת. ייתכן שגם תוכלו לעשות את כל הסכמי השלום שחלמתם עליהם ולתת תמורתם חלקים מהמדינה כדי לקבל פרסי נובל (עד שיימאס לאנשים למות). אבל ניסיון לפגוע בציפור הנפש של מיליון וחצי אנשים שבאמת לא רואים טעם לחייהם, בלי לימוד התורה קיום המצוות וחינוך הילדים *כמו שהם מבינים אותם וכמו שרבותיהם מורים להם,* יוביל לסיום שלטון הפרקליטות גם אם הפירוש של זה יהיה חורבן הארץ כולה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/1/2023 02:16 |
|
| |
העיתונים הנחשבים בעולם מגבים את ביבי: "העליון מספק הצדקות לרפורמה"
ה"וול סטריט ג'ורנל" וה"ניוזוויק", שניים מעיתונים החשובים והנקראים בעולם, פירסמו מאמרים התומכים ברפורמה המשפטית שמקדמת ממשלת ישראל בראשות נתניהו. "לבית המשפט העליון בישראל יש יותר כוח מלזה שבארצות הברית רק שהוא בנוסף גם חסר בלמים דמוקרטיים", נכתב בוול סטריט ג'ורנל האמריקני
7 שלו שינברג , כ"ח טבת תשפ"ג 21/01/2023 22:38 תגיות: וול סטריט ג'ורנל אריה דרעי בנימין נתניהו יריב לוין ניוזוויק
"מהלך צודק וראוי"נתניהו, לוין ודרעינתניהו, לוין ודרעי צילום: יונתן זינדל, פלאש 90 תמיכה חריגה בארה"ב: שניים מהעיתונים החשובים במדינה, ה"וול סטריט ג'ורנל" וה"ניוזוויק", פירסמו מאמרים שונים בהם הם מביעים תמיכה ברפורמות הממשלה הנכנסת. בוול סטריט הסבירו במאמר המערכת את תמיכתם ברפורמה בשל כך ש"בעוד שהעליון האמריקני כפוף לחוקה ופטור לחלוטין מתנאים של זכות עמידה ושפיטות, בית המשפט העליון הישראלי פוסל חוקים בהם הוא רואה "לא סבירים" מה שמכסה בערך את הכל".
בהמשך המאמר בעיתון נכתב כי "לבית המשפט הישראלי יש אפילו וטו על מינוי שופטים חדשים בניגוד למצב בארצות הברית שם הסמכות למינוי שופטים נתונה בידי הנשיא והסנאט".
ה"וול סטריט ג'ורנל" אף הביא את פסילת דרעי כדוגמא לכך שהרפורמה נדרשת. "בית המשפט לא יכל להצביע על שום חוק שמורה על הוצאתו של אריה דרעי מהקבינט, אולם זה לא הפריע לו לבטל את ההליך הדמוקרטי - מהלך הדומה לעריפת ראשה של הממשלה החדשה שסימנה את הרפורמה במערכת המשפט כנושא הדגל שלה".
במאמר שכתב ג'וש האמר ב"ניוזוויק", הותקפה האליטה הבינלאומית שתוקפת את נתניהו: "האליטות תמיד מוצאות דרך לייחד מדינת לאום אחת זעירה, לא יותר מניו ג'רזי. המדינה הזו, כמובן, היא המדינה היהודית, מדינת ישראל המודרנית. פשוט אין מדינה אחרת על פני כדור הארץ שמושכת זלזול כל כך לא פרופורציונלי, ולעתים קרובות חריף, מהממונים המוסריים שלנו".
בהמשך המאמר נכתב: "חבילת הרפורמה השיפוטית של הממשלה בראשות נתניהו צודקת וראויה, הן כעניין של תיאוריה פוליטית והן מבחינת משפט חוקתי השוואתי. למרבה האירוניה, יתר על כן, למרות הגינוי הרפלקסיבי של אלה שלכאורה מודאגים מבריאות הדמוקרטיה התוססת של ישראל, חבילת הרפורמה השיפוטית תחזק באופן מהותי את הדמוקרטיה הממשית של ישראל על ידי צמצום המשפט שלה".
|
|
|
|
|
|
