בדור הזה,רבים הם עמי הארץ הקונים שם רבי לעצמם
מאת מנדל פייקאז'
באחת השמועות המיוחסות לר' בן-ציון הלברשטאם, האדמו"ר מבובוב שבגליציה (1941-1874),נאמר: "שהיצר הרע אומן במלאכתו ונוהג כן זה אלפי שנים ומעמיד נביאי שקר, כהנים גדולים שקרים, משיחי שקר וכו'.ומימות החסידות הקים בדמותו ובצלמו גם רביים שקרים" (יד מאור ושמש,בני ברק תשמ"ו,עמ' ש"ח,הערה 106). אכן,סדנא דארעא חד הוא: צביעות,העמדת פנים וחקיינות הן תופעות אוניוורסליות הרווחות במיוחד בקרב תנועות רדיקליות. ועל אחת כמה וכמה נוגעים הדברים בתנועת החסידות, המושתתת על הצדיקות, שסמכות מנהיגיה אינה נתונה לביקורת רציונלית, "כי רעבישקייט ומדרגות הוא עניין פנימי".
כבר בשחר ימיה של החסידות כתנועה דתית-חברתית אנו מוצאים קובלנות מרות על צדיקי שקר, המבאישים את ריחם של צדיקי אמת, כמו שכתב ר' יעקב יוסף מפולנאה,סופרה הראשון של החסידות:"דשמעתי מפי מוהר"ן פירוש הפסוק 'הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע' (ישעיה,ה', כ') וגו'.דקשה למה ליה כפל,וביאר שיש חיסרון גדול בעולם שאינם יודעים להפריש בין טוב לרע,שזהו בכל הנבראים,שעל כן יש טוב ורע,בין בהמוני העם,בין בלומדים,בין בחסידים.והנפקותא היוצא מזה שאם ימצא שמץ ודופי באחד מהצבועים שיתפרסם מעשיו לרעה אז יהיה חלול השם חס ושלום על כל אנשי המעשים הטובים באמת" (צפנת פענח, ניו יורק תשי"ד, עמ' 112).
והרי עוד שני גרגרי עדות, שאפשר להוסיף עליהם כהנה וכהנה, כמו השמועה המיוחסת לר' ברוך ממז'יבוז' (תקי"ג-תקע"ב):"פעם דבר מהמפורסמים שבדורו וחרה עליהם בחרי אף גדול אשר מתעטפים בטלית שאינה שלהם" (בוצינא דנהורא, בתוך "ילקוט כתבי קודש",ירושלים תשכ"א, עמ' קלז-קלח). ר' אורי מסטרליסק (מת ב-1826)דרש את הפסוק "שומר נפשות חסידיו מיד רשעים יצילם" (תהלים צ"ז, י'):"לפני ביאת המשיח יהיו רבי'ס רשעים גמורים רחמנא לצלן,אבל הן החסידים בתמימותם סוברים שרבם הוא עובד ה' לכן נוסעים אליו - לזאת התפלל דוד המלך עליו השלום... שלא יכשלו חס ושלום ברבי'ס כאלה" (אור עולם,שם עמ' קצ"ו).
ואין לנו עדות מובהקת יותר על צדיקי שקר כעדותו של ר' זאב וואלף מז'יטומיר (פעל במחצית השנייה של המאה הי"ח), עדות הזרויה בדרושיו הרבים בספרו "אור המאיר" (מובא כאן לפי המהדורה האחרונה,ירושלים תשנ"ה),שנדפס לראשונה בשנת 1798 וחזר ונדפס עד עתה כעשרים פעם.על זיקתו החברתית ההדוקה לתנועת החסידות אנו למדים מן העובדה שבדרושיו נזכר המגיד ממזריץ' כשמונים פעם, וכן מכתבי המתנגדים ועוד; ועל זיקתו הרעיונית לחסידות יעיד ספרו. דווקא משום כך שפך את חרון אפו על תופעת צדיקי השקר המתפשטת לנגד עיניו כמגיפה מהלכת. דבריו בגנותם הם מוחשיים: "עינינו הרואות עתה בדור הזה רבים הם המתפרצים ומדמים בנפשם שגם המה מגדולים אשר בארץ המה ועליהם מוטל להזהיר ולצוות בטוב".הצדיק המדומה הוא "ערום ועריה... ולא פסע אפילו פסיעה אחת בעבודה ועם כל זה נפשו רחבה עליו ומדמה את עצמו לעובדים ה' באמת" (אמור,א',עמ' שי"ג).
האימרה "אל תעשה עטרה להתגדל בה" (אבות, פרק ד', משנה ז') מכוונת,לפי דרושו של ר' זאב וואלף, כלפי אדם המהלל את סודותיה העמוקים של התורה על מנת להתהלל בהם,"ועל כן ראוי ליתן בכיס עינו לפרנסו ולכבדו בכל מיני כבוד,כאשר נתרבה בדור הזה,רבו כמו רבו המתדמים בנפשם:אלכה אל הגדולים לעשות כמעשיהם,ועדיין עמידתו בחוץ,חושך ולא אור...והכל עבור חמדת הממון שרוצה לקבל חלף עבודתו ותורתו" (דברים,ב', עמ' קס"ז).את התיבה "בך" שבכתוב "לא יהיה בך עקר ועקרה"(דברים ז',י"ד) הדגיש ר' זאב וואלף "בך דייקא",בקרב המתיימרים "להתפלל ולהתחנן עבור צורכי ישראל המרובים. ולפעמים מנשאים את נפשם לומר אלכה לי בין הגדולים,כמוהם כמוני,להתפלל עבור חשוכי בנים בזרע של קיימא".
בהמשך דבריו בדרוש זה אנו מוצאים מעין ביקורת מרומזת נגד שבחי הצדיקים משולחי הרסן.על הצדיק לזכור שתשועתו מותנית באמונתו ה"תקועה וחרושה על לוח לבו",שרק אלוהים הוא כל יכול (עקב, ב, עמ' קצא-קצב).ר' זאב וואלף הסתייע במעשה בר' יוסי בן קסמא (אבות ו',י')כדי להפיק מתוכו "מוסר השכל" בעניין צדיקי שקר. על שאלתו של עובר אורח שנזדמן לר' יוסי בן קסמא בדרך:"רבי, מאיזה מקום אתה?" השיב ר' יוסי בן קסמא:"מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני". אמר:"רבי,רצונך שתדור עמנו במקומנו ואני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם?" אך ר' יוסי בן קסמא השיב לו: "איני דר אלא במקום תורה". כאמור, ממעשה זה הפיק ר' זאב וואלף "מוסר השכל לאנשים המתנשאים ומתפארים לקרותם בשם רבי, כאשר נוהג עתה בדור הזה, רבים הם עמי הארץ אשר לא ידעו בין ימינם לשמאלם ועם כל זה קונים שם לעצמם,שם רבי".
מדובר כאן באדם שהציבור מסתופף בצלו מתוך אמונה בסגולותיו השמיימיות העילאיות, ומשבח אותו לקרותו "בשם רבי;האמת,שהטעות נגד פניהם".אולם איש זה יודע בנפשו שהאמת היא ממנו והלאה,ו"עם כל זה תועה מדרך השכל וקונה לעצמו שם רבי ורצונו לקנות עצה ממנו,וכל העולם יטריחו בשבילו במזון וכסות וכל צרכותיו המרובים" (חקת,ב',עמ' קי"א-קי"ב).
ולא זו בלבד שר' זאב וואלף מז'יטומיר לחם במתיימרים לשווא להנהיג עדות חסידיות,אלא אף היה הראשון בדור השני לחסידות שהתריע על סכנת הניוון המוסרי והרעיוני האורבת לפתחה של הצדיקות הממוסדת.בכתוב "בני אמי נחרו בי שמני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי" (שיר השירים,א',ו') ראה ר' זאב וואלף "מוסר ואזהרה לצדיק המזהיר ומצוה בטוב לבני עמו הנלווים אליו (חסידיו),מאוד מאוד יסתכל על דרכיו לבלתי יאבד מעלתו ועבודתו בסיבתם,כאשר עינינו רואות עתה אשר יומם ולילה נושאים בעול משאם ומתנם לענות מענה לכל אחד ואחד צרכיהם המרובים וכך נפרדו מדביקותם. כי בני עליה המה מועטים להיות הכרתם חזקה לדבר עמם ולבו בל עמם כי אם פנימיות מחשבותיו קשורים ודבוקים אליו יתברך המה מועטים" (שיר השירים,א',עמ' רנ"ו).
כאן המקום להזכיר כי אזהרה דומה, ואף מפורטת ומנומקת יותר ומתוך פרספקטיווה היסטורית עמוקה יותר,מצאנו כשני דורות אחרי ר' זאב וואלף.כוונתי לשמועה בשם ר' יצחק מאיר מגור (הרי"ם),מנהיג החסידים הדגול בפולין: "כשנעשה אחד מנהיג הדור ממילא מוכרח להיות כל הדברים הנצרכים לעניין ההנהגה...בית מדרש וחדרים ושולחנות וספסלים,ואחד נעשה גבאי ואחד נעשה שמש וכדומה כמה עניינים.אבל אחר כך בא הבעל דבר (השטן)וחוטף את הנקודה הפנימית ואת השאר משאיר שיסובב כמקודם (און דאס רעדיל דרייט זיך ווייטער) (=והגלגל ממשיך להתגלגל)" (מאיר עיני הגולה, חלק ב', עמ' 42-41.וראה עוד "חידושי הרי"ם על התורה",ירושלים תשמ"ז עמ' שנ"א).
פורסם בקישור הבא:
www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=569711&contrassID=2&subContrassID=5&sbSubContrassID=0
 |
|
|
