לדרכו של ר' אביגדור מילר

כיון שהקטע הזה בדיון עסק בהשקפת חז"ל על עשיו, חושבני שיש ענין לציין שחז"ל מדברים בהרבה מקומות על פיצול ערכי. כך למשל בע"ז כד. שאלו על המעשה של דמא בן נתינא, כיצד קנו ממנו את הפרה האדומה, הלא יש לחוש שרבע את פרתו? ותירצו ששימרו אותה ישראלים מרגע לידתה.

הרי לנו שגם אותו אדם שויתר על ממון רב, בכדי שלא להעיר את אביו משנתו. חשוד שירבע את בהמתו. וקל וחומר שעשיו היה חשוד בעיני חז"ל על מעשים כאלו. (אם כי לא ברור שזה יכול לפרנס גם כיבוד אב וגם רצון שימות, אמנם זה תלוי בסיבת כיבוד האב, אם ממחויבות מוסרית או מג'נטלמניות)
והפיצול לא מגיע דוקא לפי קנה מדה של מעשים חמורים או קלים, כמו שילמדנו המעשה הידוע של "ריקא יש לך מ' סאה שאתה טובל", ועוד רבים רבים כמותו בתלמוד, שיש ענינים שהם 'טאבו' ואנשים נזהרים מהם, הרבה יותר מדברים אחרים שלפי ההלכה חמורים מהם.

ועוד נראה שמה ששבחו חז"ל את עשיו הוא בין השאר לפי השקפתם על עשיו של ימיהם, שתואר זה ייחסו לרומי כנודע. וחכמים הכירו במעלות מסויימות שיש לתרבות הרומית על התרבות הישראלית, מה שדי מקביל לרמזים של התורה על המעלות של עשיו. יעקב היה הצדיק, אבל תמיד נאלץ לעקוב את עשיו, בעודו בבטן, בברכות, ובהמשך אצל לבן, ובעוד הזדמנויות. ועשיו מצטייר דוקא כג'נטלמן.

ולכן שבחו חכמים את כל ההומניות של עשיו, שלפי דעתם היתה קשורה גם לתרבות הרומית, שהיא אמה של התרבות המערבית. ואף הנגידו את התרבות הזו עם חסרונותיה של תרבות הקומבינות היהודית. ולכן אמרו (ב"ר סז' ב') שיעקב נענש על כך שגרם לעשיו זעקה גדולה ומרה, ונפרע ממנו עשיו בשושן שנאמר "ויזעק מרדכי זעקה גדולה ומרה". וכן אמרו באגדה שבעבור שעשיו כיבד את אביו זכה לשלוט עד בא הגואל (מביאו הרמב"ם במאמר קידוש ה'). וגם כאן הכוונה שלעשיו יש הומניות וג'נטלמנית המתאימה לשלטון. כשיבא המשיח גם ליהודים יהיו המדות האלו, אבל בינתיים עשיו ראוי לנהל את העולם.

[העירו על כך רבים, וראה למשל דברי רבי עובדיה מברטנורה המספר (מסעות הרע"ב פ"ג): טבע היהודים בארץ ישמעאל להראות עצמם עניים והולכים כדלים נבזים וכפופי קומה לפני הישמעאלי ואינם בעלי צדקה ולא גומלי חסדים זה לזה ולא אוהבים זה לזה וכל אחד דורש טוב לעצמו ובזה יפה כת הקראים מכת הרבנים שהקראים גומלים חסד ומתערבים עם הרבנים ומקרבים אותם].

וראה במדרש תהלים כה' "אם עשיו שונא ליעקב לפי שנטל ממנו הבכורה והדין עמו". וראה במדרש רבה (ב"ר ט יג): "הנה טוב מאד זו מלכות הרומיים, וכי ט"מ? אתמהה! אלא שהיא מעמדת". וכן הביעו הערכת ליכולת הארגון ותרבות השלטון הרומי בעוד מקומות, למשל שבת י.: אין יכולין למדוד חללה של רשות שמטלת מורא על הבריות. ובגטין יז. רחמנא או בטולך או בטולא דבר עשיו. זאת לעומת עקיבותיו של יעקב. (גם רבי יהודה בסיפור המפורסם שיבח את יכולת הארגון הרומית ודרך ניהול הארצות הכבושות על ידם בגשרים שווקים ומרחצאות). ולעומת זאת אמרו חכמים "רוב גנבי ישראל" (אמנם אין הכוונה כמו שהבין בטעות הב"ח שרוב ישראל גנבים.. אבל רוב הגנבים הם ישראל).

ודבר מעניין מאד נמצא בכלי יקר (דברים כו ג) שטבעו של יעקב הוא לבקש שלוה בעוה"ז, והוא טבע של עצלות, ומדה זו הגיעה אלינו מלבן הארמי, וזו הכוונה במשפט "ארמי אובד אבי", ולכן ירדו מצרימה, להתחנך שם להיות עבדים ופרודוקטיביים.. ולא זז משם בעל כלי יקר עד שהפך את מה שחשבו חז"ל למצוה, לדבר חטא: "ויעקב נענש על חזרו בפכים קטנים שיצא מגדר ההסתפקות כי מי פתי יסור הנה לסכן עצמו בדבר מועט כזה אין זה כי אם לב הותל הטהו מיני אורח ישרים לחבב כ"כ ממון הגורם לשכחת אלוה", (כלי יקר בראשית לב כה). רש"ר הירש על הפסוק נשני אלהים מכל עמלי, כותב: כי היהודי יתעצל מלעבוד והעבודה אסון לו.

[ואפילו על קומבינה על רקע דתי העבירו חז"ל בקורת, על כך שיעקב החביא את דינה מפני עשיו, אמרו (ב"ר פ' ד') שהיה זה חטא, והיה צריך לתת לדינה להתמודד עמו ולהשפיע עליו לטובה, ולא להסתגר. וגם על צורת ההתפרנסות של יעקב אמרו במדרש (שם צד' ה') שיעקב אמר מה אבא להוט אחר גרונו אף אני (פי' המ"כ יצחק אמר וצודה כו' ויעקב ירד מצרימה לכלכלה). ובכל זה יש גם בקורת מרומזת גם על היחס בין ישראל לאדום בזמן חז"ל. ומתאימים הדברים גם לזמנו].

וגם המקובלים מצאו רעיונות במעלותיו של עשיו, ראה דברי הגר"א (בס"ס סערת אליהו): "ואת עשיו שנאתי - את הטפל לעשיו, אבל עיקרו שהוא ראשו בהדי אבהן דעמא גניז" (גנוז עם אבות האומה במערת המכפלה). ותלמידו הגר"ח מוולז'ין כותב ('רוח חיים', בהקדמה): "ענין הראש הקבור במערה עם יעקב כמאחז"ל הכוונה על דרך המליצה כי אחוז הוא בקדושה בראש והוא ענין שחיטת כח הרע בעתיד והכונה ע"ד המליצה כי ראשו לבד ישאר בקדושה.. כי ע"י התשובה יתבטל מה שעשה בחטאו". עוד ראיתי למקובל אחד שאומר: "דברי יעקב ראיתי פניך כראות פני אלהים לא ישובו ריקם ולא על חינם נאמרו".  

כל זאת על תרבות עשיו, שחז"ל השוו אותה עם תרבות אדום. אבל לגבי עשיו אישית, ברור שהגם שהעריכו חז"ל את הנקודה הזו, החשיבו אותו לרשע בעל פיצול ערכי, המסוגל לכל תועבה. למרות שבמקראות אין הדבר מפורש.

[ובדיוק כאן המקום להעיר על פרשנות רווחת ל"הלכה עשיו שונא ליעקב", כאילו זו הלכה פסוקה למשה מסיני שכל הגויים שונאים את כל היהודים. אבל במקור לא נאמרה אלא על עשיו ויעקב עצמם, שברור שעשיו שנא את יעקב, ולכן התקשו מדוע נשקו. כך כתוב במדרש: "ארשב"י בידוע שעשיו שונא ליעקב אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו".יש מקומות שגורסים "הלכה בידוע" והגירסה היותר נכונה היא בילקוט בהעלותך תשכב' "והלא בידוע". בכל אופן לא מדובר אלא על שנאה בין עשיו האדם ליעקב האדם ובשום מקום בחז"ל לא כתוב יותר מכך. וכן המאמר "ירדה שנאה לישראל" הכוונה שישראל שונאים את העמים ולא להיפך].

חז"ל טרחו והתאמצו לגנות את עשיו, ואמרו שבאותו יום עבר על ג' עברות והיה רוצח ואונס נשים, ושמו תמיד אצלם "עשיו הרשע". ואמרו במדרש על הולדתו אדמוני "מלמד שיהי' שופך דמים". ובב"ר סג יא ויבז את הבכורה שכפר בתחית המתים ואמר אין דין ואין דיין. והאריכו לתאר את תאוותו וגסותו בהלעטת האוכל. ובבזיון הבכורה, וכן בחטאו שלקח נשים כנעניות ותהינה מורת רוח ליצחק ולרבקה, ועל הקול קול יעקב אמרו אין דרך עשיו להיות שם שמים שגור בפיו, ואמרו שדרך דבורו היה גס גם לאביו שאמר "יקום אבי".

וראה גם בדרשות ר"ן דרוש השני שביאר כי מה שהשביע יעקב לעשיו במכירת הבכורה לא חשב יעקב כי השבועה תחייבו בכאלו אחר שעבר ה' עברות וכפר בעיקר כמאמר חכמינו וודאי לא היה אכפת לו להפר שבועה.. ועשיו כפי הנראה לא היה בפטירת אברהם כלל לא דמעה עינו למותו ולא נשבר לבו לאבל יצחק אבל בא אליהם כחסר לב בוזה דרכיו והוא התעסק בשדה בשגעונותיו.. כדרך הזוללים.. סכלותו ורעתו.. ".

ולא עוד אלא שהיה לחז"ל קפידא על יצחק שחיבב את יעקב: ראה בשמ"ר א א: ויאהב יצחק את עשיו לפיכך יצא לתרבות רעה על אשר לא רידהו. ובמדרש שהש"ר עה"פ משני אחריך: אבותיכם יש לי עליהם.. יצחק יש לי עליו שהיה אוהב לעשיו ואני שנאתיו שנאמר ואת עשיו שנאתי יעקב שנאמר נסתרה דרכי מה', אלא הביאו לי ערבים טובים. בב"ר צט ה "יצחק היה מחבב את עשיו שהיה הקב"ה שונא אותו".

ולכן, לפי רוח חז"ל אין מקום לדברי הרב אהרן קוטלר (שהם ההשראה לדברי הרב מילר נשוא אשכולינו) שעשיו היה צדיק ומאמין גדול וכל החטאים שלו לא היו אלא בחינות (בהרחבה במאמרו "הדרך הנכונה להוראת התנ"ך").

---------

עוד כמה מלים על האופי היהודי. מצאנו בקדמוננו שהעבירו בקורת על אופיו של עם ישראל, המזכירה לפעמים בקורת עכשוית:

"כי אויל עמי.. בנים סכלים המה" (ירמיהו ב כב)  "אמר הקב"ה למשה בני סרבנים הם רגזנין הם טרחנים הם ע"מ כן תהיו מקבלין עליכם שיהיו מקללין אתכם שיהיו מסקלים אתכן באבנים", (שמ"ר ז ג). "אכן השכימו השחיתו כל השחתה שהיו עושין בהשכמה היו עושין אותה אמר רבי בא בר אחא אין את יכול לעמוד על אופי של אומה הזאת נתבעין לעגל ונותנין נתבעין למשכן ונותנין", (ירושלמי שקלים)..

 "הקנאה שהיתה באחי יוסף גרמה להם אותו מעשה ומאז נשתרשה בתוכם מדת הקנאה לדורות יותר מבכל האומות עד שיצא העגל מתוך שרבים קנאו במשה", (כלי יקר ויקרא ט ג). "המון עם רובו ככולו אין עיניהם כי אם להתדמות לבני נכר ללכת בחקיהם ובדרכיהם נפשם חפצה לזה כל הגיונם יגיעתם וטרחתם ורדיפתם אחר הממון למלאות כוונתם אף אם נשאר מנהג אבותיהם בידיהם מצוות אנשים מלומדה להחזיק בכלי חמדה המכובדת גם בעיני העמים הלואי שיהיו בני עמינו בקיאים במקרא כמוהם לולי זאת אולי היו רבים מעמי הארץ משליכים עולה מעליהם כאשר יעיד ע"ז גודל חשקם להתערב בגויים וללמוד ממעשיהם בדיוק גדול בכל מוד"ע חדשה מחזיקים בהם ומדקדקין בהם יותר מהעמים.. והיא שהמיתה זרע ישראל מארץ ספרד כאשר העידו עליהם חסידי דור הגרוש וחכמיו וצפניה אמר ופקדתי על השרים ועל הדולג אולי רמז בזה לבעלי הרקוד הנכרי שגם זה אחד מעמודי למודי בני עמינו קציני האשכנזים זהו ראשית פרי דאגתם ושקידתם על תקנת בניהם ובנותיהם לחנכם ולהרגילם בידיעת הרקוד החיצוני ללמדו אצל האמן הגדול ביותר שאפשר למצוא .. אין א' מאלף יודע לה"ק", (סדור יעב"ץ עניני ט"ב)  "רוב בני עמנו אינם רוצים ללמד אומנות לבניהם באמרם בגאוה ובגודל לבב כי חרפה היא לנו האומנות", (ספר הברית).

"וירא מלאך ה' בלבת אש מתוך הסנה.. רמז למה שנאמר אכן נודע הדבר מפני מה ישראל שרוין בצרה יותר מכל האומות לפי שיש בהם דילטורין משמיעין קול ענות בחרופים וגדופים על שכבי וערי, כקוצים האלו המשמיעים קול כשהוא בוער באש, כך ישראל אפי' בזמן שאש הצרות מתלקחת סביביו מכל מקום כל אחד לחברו קוץ מכאיב וסילון ממאיר כמנהג דורות הללו ותמיד משמיעים קול כקול הסיר כמ"ש כי כקול.. כן קול הכסיל וזו עיקר הסבה לישראל להיות בגלות מצד השנאה והקנאה שביניהם יותר מבכל האומות.. כי אע"פ שאש התלאות יבער ביעקב מ"מ מציאות הסנה נשאר קים בכל דור ואיננו אוכל כו' שכל אחד לחברו קוץ ממאיר ומשמיע קולו עליו בחרופים וגדופים וזה פרוש נכון", (כלי יקר שמות ג').

"איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם, להזכירם את פשעם שאע"פ שהודיעם שיכנסו לארץ לא נמנעו מלעורר דברי ריבות עד שכל א' היה צריך לדין ואין זה כי אם מרוע לב", (ספורנו).

ונחתום בדברי המוכיח הגדול בעל כלי יקר: "כל מגמת מעשיו שיהיה אדם חשוב או שר וזה עיקר החטא בינינו המסבב אריכות הגלות כי ברובם כן פנו פניהם מן ארון ברית ה' אל המחנה עד שאפילו כל כשרון המעשה בתורה ובמצוות אינם עושים לשמה כ"א להתהדר בהם לפני הבריות למצוא חן בעיניהם ונטורי קרתא כאלו הם חרובי קרתא והכל יודעין שכך הוא ואין אומר השב עד אשר ישקיף ה' וירא ויסיר רוח זנונים מקרבינו ואין להאריך בזה", (כלי יקר במדבר י לד).

תוקן על ידי maxmen ב- 19/10/2010 19:50:27

כמובן שהתמקדתי בפן אחד, אם הבנת מדברי שעשיו הוא סמל הטוב, באמת טעית, לא דיברתי אלא על התרבות של עשיו שאותה שבחו חז"ל מבחינה מסויימת. אין כאן שום מגמתיות, אלא הארה של הפן הזה עליו דיברתי. למצוא מקורות שעשיו רשע זו לא בעיה, וזה לא הנושא, (מלבד התייחסותי לתיאוריות המציגות אותו כצדיק, שעל זה הראיתי שאין להם מקום לפי רוח חז"ל).

וכן לגבי הקראים, איני יודע מדוע אתה צריך להילחץ מהעובדה שמישהו נכבד חלק להם שבח אי שם בהיסטוריה. אין זה אומר שלכן כל מעשיהם טובים ונכוחים עד סוף כל הדורות, מדובר כאן באבחנה על אופי שנגרם כתוצאה מהגלות.

לגבי החשבת החטא מפעם שלישית, הדברים מיוסדים על הרמב"ם בה' תשובה שכ' משהו דומה.