שופכים את דמן [דוגמניות]

אריק,

אם אתה מתכוון לרמב"ם כשהוא מנותק משיקולים דתיים, אני מניח שהוא היה מזכיר לך ש"...בשכל הוא מבחין בין אמת ושקר...ואילו מגונה ויפה הם מן המפורסמות ולא מן המושכלות" (מו"נ, ח"א, פ"ב - לפי הנוסח במהדורת שוורץ).

מציץ_ונפגע ו מללא, כנראה שאתם נמצאים בתוך ד' אמות של הלכה ועל כן כתבתם דברים שתלושים לגמרי מן המציאות.

ניצול פירושו לקבל ממישהו מרצונו החופשי דבר שהוא שוה יותר ממה ששילמת לו. יש ניצול כספי, למשל אם ראובן יודע ששמעון צריך כסף בדחיפות, ומציע לו לעבוד בשבילו תמורת 10 שקל לשעה במקום 20 שקל לשעה שבדרך כלל היה משלם. יש ניצול רגשי, למשל, אם ראובן מזהה אצל לאה כאב, ויודע שהיא קלה להתפתות ושיוכל לעשות מה שלבו חפץ על אף שלמחר ישכח ממנה לגמרי. בשני המקרים האלו האנשים עשו מה שעשו מרצון ואולי אפילו בקצת שמחה, שמעון סוף סוף יקבל קצת כסף ולאה תקבל התשומת לב שהיא כל כך זקוקה. אבל עדיין יש פה הרבה מאד רוע.

עולם הדוגמנות הוא עולם קשה ואכזרי. ככלל אפשר לומר שכל הקשור למין מתנהל באכזריות שאין כמותו, והקורבנות הם תמיד הנשים שמשחקות בו תפקיד. האכזבות, הלחצים והתחרותיות הלא פוסקת גובים מחיר כבד מאד, שמתאפיין בדכאון, אנורקסיה ועוד הפרעות פסיכולוגיות. לינדה לאוולייס היא דוגמא טובה לכל הנ"ל. האוטוביוגרפיה שלה מזעזע ביותר. (ולכל אלו שלא שמעו עליה עדיף שלא תספקו את הסקרנות שלכם.)

זה נכון שהבנות בחרו בחיים האלו, אבל הן משלמות מחיר עצום מחמת הבחירה שלהם הרבה יותר ממה שמקבלות בחזרה. חלק מהבנות לא מודעות למחיר, וחלקן לא יכולות להתנגד לפתוי. הבנות מסכנות ואומללות והגברים רעים ואכזרים. הביקורת היא לא על הבנות אלא על הגברים.

אני מציג פה את הנשים כחסרות יכולת מול הגברים. וזה בדיוק מה שאני מאמין.

הגיון א' אומר כך: כדי שנשים מעטות לא תנוצלנה בעולם הדוגמנות, צריך לשעבד ולנצל [כמו עבודות נקיון וכו'.] את כל הנשים ולשמור עליהן בבית.

הגיון ב' : כדי שלא ינוצלו עובדים זרים גברים, צריך לשמור עליהם ולשעבדן בידי אנשים נאורים בלבד.

הגיוןג' : כדי שלא ינצלו ברוקרים ומנהלי חברות ספורט את הספורטאים ,שכידוע מחמת לחץ אפילו נגררים לסמים וסטרואידים, צריך לשמור עליהם בבית .

בקיצור יש לנו עולם ממש נפלא.



הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

צ'וטונג, לינדה לאוולייס לא היתה דוגמנית.

נכון שעל דוגמניות יש לחצים, ושזהו עולם אכזרי, בדומה לכל סביבה תחרותית. אבל באמת, בכל מה שקשור לניצול נשים, זו אינה הבעייה הבוערת. לפחות אילו מהן שמצליחות מתוגמלות כראוי (ויש שיאמרו הרבה למעלה מזה).

אז בואו נפתור קודם את בעיית הסחר בנשים, והאלימות נגד נשים בכלל, ואת בעיות הזנות והנשים בתעשיית המין (ע"ע לינדה לאוולייס), ונשלם לנשים אותו השכר המשולם לגברים בעבודה זהה, נטפל ביחסה המזלזל של החברה בנשים, ואז – אולי – יהיה מקום וזמן להזיל דמעה על גורלן של הדוגמניות.

גם וגם

ניצול במשמעותו המקורית הוא התיחסות לאדם ושימוש בו ככלי להשגת מטרה באופן לא הוגן. לא הוצבע כאן על משהו לא הוגן בהסכמים בין הנוגעים בדבר ולא הוצבע על ניצול חולשה כלשהי יותר מאשר בתחומים אחרים. תמיד ניתן כמובן לטעון שהמעסיק בחברת ההיטק מנצל את חולשתו של העובד שתרבותנו הקלוקלת משדרת לו שהוא חייב לחיות ברמה גבוהה יותר מאשר סיפוק צרכי הקיום בלבד.

מה שכן נטען כאן, הוא שעצם עסק הדוגמנות מושתת על התייחסות לאישה כאל "קולב" ועל גישה שוביניסטית שלא נבראה האישה אלא ליופי. כלומר, הושמט כאן מהגדרת הניצול המרכיב של אי הגינות והעמידוה על אחת- התיחסות לאדם כאל כלי. הנושא כבר איננו אי הגינות, אלא כבוד האדם. אם עושים כזה בלגן סביב היופי, משמע שערכה של אישה נמדדת ביפיה, ולא, היא חסרת ערך. וגם עצם זה שמציגים יופיה של אישה לראווה , הוא בזיון לה, בכך שרואים בה כלי לסיפוק תאוותם של הצופים.

אינני חולק על ההגיון שבעצם טענה זו , אבל אני סבור שהעלאתה בהקשר הזה דווקא , בשעה שניתן להחילה בכל תחום שבו מעריכים הצטיינות, נובעת מדעה קדומה (דתית או אחרת) נגד כל הקשור למין, וכפי שכבר הרחבתי בהודעתי הקודמת.

צ'אוט

אני יכול לספר לך סיפורי אלף ליל וליל על אוניברסיטאות שבהם עלו שיעורי ההתאבדויות בעונת המבחנים ועל אנשי הייטק העובדים עד כלות הכוחות וסובלים עקב כך מהפרעות נפשיות חמורות ועל ספורטאים שהורסים לעצמם את הבריאות עם סמים ממריצים וכו' וכו'. אז קודם כל, יש לקחת דברים בפרופורציה . שנית, מדובר בבעיה כללית, אולי כלל אנושית (וכבר דיבר בזה הפילוסוף קירקגור , דומני) , שאין אנשים מקבלים את עצמם כפי שהם ושהם מוכנים להפקיר דברים חשובים בכדי לזכות בהערכה . עדיין אין כאן טענה ספציפית לתחום הזה.

ממללא,

ההבחנה שעושה הרמב"ם שציינת למעלה היא על טהרת השיקולים הדתיים

צ'אוט,

תנוח דעתך, בעוונותי כי רבו אני רחוק מלהיות ספון בד"א של הלכה (ולא בגלל שאני מעדיף ללמוד קדשים בעיון).

כפי שאמר לך מיציץ, מערכות לוחצות וקשות לא חסרות. מה שאתה חושב על עולם הדוגמנות חושבים אנשים רבים על, להבדיל, עולם הישיבות הקטנות (וגם על כך אוכל להפנותך לספרים אוטוביוגראפיים של אנשים שעברו בו).

מה שברור היא, שבחורות ובחורים רבים לא עוזבים את המסלול ומוכנים לסבול את הקשיים. כמו כן, יש כבר דוגמניות/ים שהם דור שני, ובעידוד הוריהם, וזה בודאי מפריך את התיזה שלך.

שלא לדבר על התועלת החברתית שטמונה בו. כמה דמויות מרכזיות בעולם הזוהר (בלי שמות ) גדלו במשפחות קשות יום בעיירות פיתוח, ובזכות העובדה שהן ניחנו ביופי טבעי בכוח רצון לשמור עליו ולטפח אותו הצליחו לפרוץ את מעגל העוני (כנ"ל גם ספורטאים, למשל).

הבעיה היא בסופו של דבר של אליטות מסויימות שלא מסוגלות להשלים עם היכולת של אנשים שאינן מהשבט להצליח, ועל כן הן יוצרות דה-לגיטימציה של אפיקי ההצלחה שלהם (ע"ע בידור, ספורט, מוסיקה מזרחית ואפילו עסקים - כולם נתפסים כנחותים וכמבוססים על נרומות פסולות ביחס לתחומים אליטיסטיים).

(אגב, לדאבוני התופעה קיימת גם בתוך עולמה של תורה, ותוכל להבחין בה בלשונו של כמעט כל בר בירב דחד יומא בישיבה קטנה ליטאית בדברו על פוסקי הלכה גדולים שלמדו בישיבות ספרדיות או חסידיות).