מקור חדש לאמונה - אמונת חכמים

זאת לפנים בישראל, נחלקו בני ישראל המאמנים, עד ימינו אלו, מהו מקור האמונה, מהם הראיות לקיום האל, ומה רמת העיסוק בנושא.

כעקרון נחלקו ל-2 כיתות:
אלו סוברים הוכחות שכליות, סיבה בלי מסובב, כי אראה שמך מעשה אצבעותיך, מה טעם לכל זה וכו' וכו'

ואלו סוברים מסורה לנו מאב לבן, יציאת מצרים, מתן תורה וכו' (לא אכנס למחלוקת הראשונים אם ניסים נחשבים או לא).

כמדומה שלאחרונה, ובעיקר בציבור החרדי, התפתחה ביסוס חדש לאמונה, אשר אפילו אם בבחינת "ליבא לפומא לא גליה" הוא אצל רבים, מהווה מרכיב מרכזי באמונה התמימה - והיא אם פלוני שהיה גדול בתורה/גאון/צדיק, האמין, כנראה שזה נכון.

דהיינו למשל אצל בני ישיבות ליטאיות אני משוכנע ששכונע פנימי גדול לאמונה נובע מהאמונה בגאון מווילנא. משהו בסגנון "הוא ודאי יותר חכם ממני, ובודאי יותר חכם מכל הכופרים המתחכמים, והוא כל ימיו למד בלי ביטול רגע, והוא חשב שהגיע לידעת כל התורה כולה בפרטיה ודקדוקיה, וידע איפה מרומז בכל מילה כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש בכל עניין כולל כמובן בקבלה, ולא היה גילוי אליהו או יעקב, ממילא חייב להיות שדבר הזה אמיתי ושכל קושיא או סתירה הייתה ידועה לו והוא ידע את הפשט והסוד האמיתי מאחורי זה"

בימינו רבים בב"ב ובירושלים מאמנים בגלל שהיה אדם שקראו לו החזון איש, בכוון קצת שונה מהגאון. דהיינו "החזון איש למד כל חייו לאמיתה של תורה. החזון איש היה אדם מעניין. הייתה לו חשיבה מקורית ומעמיקה. הוא גם קצת הבין מתמטיקה ומדעים ורפואה. הוא האמין באמונה שלמה אז גם אני אאמין שיש שם עומק ושיטה"

המעניין בתופעה זו שהיא בעצם הפוך הסדר - במקום האמונה באלוקים ובתורה, המובילה לאמונה "שלא בשמים היא" ומסרן לחכמים בכל דור, וממילא יש לכבד להאריך ולראות מפני גדולי וצדיקי הדור - נהפוך הוא, מאחר ואני מאמין שר' חיים קנייבסקי צדיק ושכל מה שהחפץ חיים גוזר ד' מקיים, אני מאמין שיש שכר ועונש ויש השגחה פרטית.

אשמח על כל תגובה לתיזה, למרות שמכיר אני שהיא איננה שאלה פילוספית או אמונית אלא יותר שאלה סוציולוגית ופסיכולוגית.

תפיסה זו נוסחה ונחתמה כדבר לדור בספר 'חיי עולם' לרי"י קנייבסקי, יעוין שם באורך.
גישה זו מייצגת את עניות הדעת וחוסר היכולת להתמודד עם סוגיות מטה-הלכתיות. קלעת מאוד לשימוש בדוגמאות, שתמיד תהיינה הרמב"ם, הגר"א או החזו"א, בגלל הזיקה שיש לאישים אלו לחכמות כלליות, היכרות עם הפילוסופיה, וכו'. וזה מחד. מאידך, אכן יש ניסיון דומה עם דמויות מעולם הספיריטאוליזם, כמו האר"י, הבעש"ט, ועוד, וההישענות על גילויים שמימיים מסוגים שונים, כמו המגיד של ר"י קארו ורווח יותר סיפור הדיבוק של החפץ-חיים.
באופן זה או אחר מסתבר שהיהדות החרדית אימצה לעצמה את גישתו של רבי אליעזר הגדול על אודות עץ החרוב שאמור להוכיח. רבי אליעזר הוא גם זה שפרץ בבכיה ואמר 'אל תחושו למניינכם - סוד ה' ליריאיו' (ידים? עדיות?).
ורבי אליעזר לאו קטלא קניא באגמא הוא.


תוקן על ידי - פרופיסור - 08/03/2005 20:20:56

יוריקס

העלית שאלה מעניינת.

אמנם, נראה לי שכדאי לעמוד כאן על כמה הבחנות יסודיות, שיועילו לנו בהמשך.

כשאנו מתחקים אחרי אמונותיו של אדם, אנו עשויים להעלות את השאלות הבאות:

א. מה ההצדקה שלו לאמונה זו.

למשל, כיצד אדם מוכיח ששתיים ועוד שתיים הן ארבע, שהוא באמת הבן של אביו ואמו (ואינו מאומץ או חטוף או נולד מהאדמה) וכיו"ב.

ב. כיצד הגיע האדם להאמין בכך. זו שאלה לא על ההצדקה הלוגית אלא על האופן שבו התפתחה אצלו דעה זו.

למשל, אדם עשוי לחשוב ששתיים ועוד שתיים הן ארבע כיון שכך שמע מהמורה בכיתה ב', או בגלל שכך כתוב בספר, או בגלל שספר את אצבעותיו ומצא שזו התשובה.

השאלה הראשונה נוגעת לבירור מחקרי ומדעי. האם האמונה הזו, בעלת תכנים אלו, היא נכונה. השאלה השניה היא שאלה על ביוגרפיה, היסטוריה, אולי גם פסיכולוגיה וסוציולוגיה. איך קרה שאדם מסויים מחזיק בהשקפות כאלו ואחרות.

בלשונו של פופר (ומיכי יתקנני אם ייחסתי לו את הדברים לא במדוייק), השאלה הראשונה נוגעת להקשר התקפות והשניה להקשר הגילוי.

ניתן להצביע על עוד שתי אבחנות חשובות לענייננו.

1. יש אמונות שאינן מודעות לגמרי. למשל, לאדם יש דעות מסויימות לגבי טיבו של האופי הערבי, או הגויי, או לגבי הדיאטה הנכונה שיש לעשות. אבל הוא לא טרח מעולם להגדיר אותן לעצמו. זה קרוב למה שהוצג בפורום בשמו של המלומד ד"ר בני בראון, בתחום המיוחד של אמונות ודעות, בתור "תיאולוגיה לא מודעת". למעשה, זה נושא עתיק יומין בהרבה. כבר סוקרטס עמד על כך שאנשים אינם מודעים לאמונותיהם ובוודאי לא להנחות היסוד שלהן. הוא תיחקר אותם - וגם גרם להם מבוכה רבה (שסוף סוף עלתה לו בחייו. מאז ומתמיד היה מסוכן לנהל פורומים בנוסח עצור חושבים. סמיילי).

ב. כאשר מתחקרים אדם וגורמים לו להיות מודע לאמונותיו, יתכן שהתשובות שהוא ייתן אינן התשובות המדוייקות והנכונות, ולא בכוונה להטעות אלא מפני שהוא עצמו אינו ער לכל התהליכים שעברו עליו.

כשאנו מצויידים בהבחנות האלו, ניתן לדון בשאלה שלך.

טענת: יש אנשים שמאמינים בה', בבריאה, במתן תורה, ואולי בעוד דעות לא מפני שהם עמדו עליהן בחקירה פילוסופית אלא בגלל שהם מאמינים שהיו אנשים גדולים, כדוגמת החזון איש, שהאמינו בהן.

מעתה יש לבחון את הטענה הזו לאור האבחנות שלנו.

א. האם זו ההצדקה שלהם,

או

ב. ההקשר שבו הגיעו לידי אמונה זו?

ג. אם ישאלו אותם מדוע הם מאמינים, מה הם יענו על כך?

וכן

ד. האם תשובתם תהיה מדוייקת, או שהם עצמם אינם ערים לאופן שבו הגיעו לדעות שלהם?

מעתה, יש לדון אם האבחנה שלך נועדה לשקף את האופן שבו אנשים מגיעים לדעות מסויימות - וזה תלוי באלמנטים סוציולוגיים, כאבחנתך - או את ההצדקה הפילוסופית שלהם. וזה נושא אחר לגמרי.

אם מתבוננים בצד הפילוסופי, יתכן שההשערה שראוי לאדם להסתמך על אדם גדול ממנו בשעה שהוא מעצב את דעותיו אינה פסולה מכל וכל. השאלה היא כיצד מזהים אדם גדול.

יש כאן מעגליות מסויימת. אבל, כפי שהראה מיכי בספרו, יתכן שמעגליות כזו היא בלתי נמנעת והיא גם לא פסולה, אלא מועילה. כמובן, מבחינת האידיאל הפילוסופי של בנית עץ ידע בסגנון הקרטזיאני או אפילו מצד החקירה הסוקרטית אנו עלולים לצאת בחוסר סיפוק.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

חבל רק, שבתשובתו המנומקת לא הדגיש מיימוני את שהעירו בקצרה הקודמים:
הכותרת של האשכול אינה נכונה. לא מדובר כאן על אמונת חכמים, אלא על הסתמכות על מקור ידע. משכך, לא ברור למה החזון איש נחשב למקור ידע בעניני פיזיקה, כשלא עסק בהם אלא מעט. דבר כזה ניתן לומר רק על הרמב"ם בנוגע לפילוסופיה שרווחה בזמנו, שכן הוא חקר אותה לאורכה, רוחבה ועומקה.
אמונת חכמים היא אמונה ביכולות גבוהות ורוחניות של חכם שהוא גם צדיק, ומתבססת לוגית על דברים מסוימים שרואים בו בעבודת ה', או על האמונה בהשגחה פרטית (אם הוא לא היה צדיק, לא היתה ההשגחה מסובבת שהוא יתקבל ככזה). אין צורך להדגיש כי הלוגיקה כאן חלשה, אך זהו נידון לאשכול אחר. מכל מקום, כאן אין לא אמונת חכמים ולא הסתמכות על מקור ידע.

פנומן מובהק לתזה שהאמונה בתורה באה מתוך אמונה והסתמכות על אדם גדול ומאמין. היא בודאי התופעה של מדענים ומשכילים מעריצי הרבי מלובביץ'. שהיה לרבים דמות של ענק אשר משכמו ומעלה המשלב גאונות בכל חלקי התורה עם ידע מקיף במדעים וחכמות.

בעיקר בארה"ב של שנות השישים הוא הצליח לקבץ סביבו קהל גדול של אקדמאים ביניהם פרופסורים מפורסמים (כפרופ' גרין, רוזנבלום, ברנובר ורבים אחרים) ובעלי השפעה ידועים (כעדין שטיינזלץ, אלי ויזל ועוד) שחזרו למקורות בהשראתו.

אין ספק שלפחות בתת-מודע, הגאונות והעובדה שידיו רב לו במדע המתקדם על חידושיו ועם זאת אמונתו תמימה ויוקדת, היוותה עבור דור מסויים של משכילים תוהים דוגמה והשראה להכרה שניתן לשלב התמצאות במדע המתקדם עם יהדות צרופה. ברוח "אם פה ושם ימצאו תהיות וסתירות (מהמדע העיוני שאינו אמפירי לתכנים תורניים) הרי אם גדול וטוב ממני אינו מתבלבל מכך מה לי כי אבהל, על בינתו אשען"

איפה היושר האינטלקטואלי?

ממה-נפשך: אם יש בידך הוכחה ברורה על גדלות הגר"א והחזו"א בעניני כל החכמות, אנא הוציאה נא אלינו ונדעה. ועוד זאת, הגר"א טעה לדעתך בענין הקבלה, אז איך אפשר לסמוך עליו כסמכות בעניני המסורה (שאלה זו כבר שאלתי באשכול סמוך ולא נעניתי).

מיימוני,
הניתוח פשוט נפלא וממצה ולענ"ד יש בו תשובה לכל. מילה בסלע, ולכן טובה שתיקתי מדיבורי.
(רק תיקון במינוח המקובל לגבי פופר: 'הקשר הצידוק' ולא 'התקפות'. אמנם למה שאתה מתכוין נכון יותר להשתמש במונח שלך, שכן פופר דיבר על שלבים שונים במחקר מדעי: הקשר הצידוק הוא השלב בו מעמידים את התיאוריה במבחנים אמפיריים. ולעומת זאת אתה מדבר על מישורי התעניינות שונים - מישור ההשתלשלות של הרעיון ומישור המהות).


מיכי

אמונת חכמים של חכמים ואמונ"ח של ההמון (מיימוני)
http://hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=292832

לייבוביץ וסדר הדורות (אמונת חכמים) (מיימוני)
http://hydepark.co.il/hydepark/Topic.asp?topic_id=209420

בברכה.

ומכיוון אולי פחות צפוי (ואולי לא):

סיפר פעם פרופ' דוד הרטמן (בהתלהבות!) על רבו הרי"ד סולוביצ'יק שכשנשאל מניין לו שיש א-להים, ענה: מה זאת אומרת? אבא שלי אמר לי (ביידיש זה נשמע יותר טוב).

ממללא.

זה לא. (נשמע יותר טוב באידיש.)

הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

קעלעמר,
אבל תודה שזה נשמע טוב, בעברית או ביידיש.
לדעתי זה נשמע יותר טוב ביידיש.
זוהי הדגמה לדברי מיימוני לעיל, שכן קשה לחשוד בגרי"ד בחוסר תבונה ( הנה אני עצמי לוקה באד הומינם).

מיכי

מיכי

טוב שהבנת את רמיזתי....

מימוני

היטבת להפריד בין הדבקים .

אלא שהנטיה בעת החדשה היא דווקא להדביק את הנפרדים.
אני מתכוין לכך שישנם שיטות רבות בהגות החדשה, המבססות את האמונה מבחינת תקפותה, דווקא על אלמנט "הגילוי" שהוביל אליה.
דהיינו ההוכחה לאמיתות האמונה נובע מכך שישנם מוטיבציות שונות לאדם הגורמות לו להיות שרוי באמונה.

אבוהון דכל השיטות הללו הוא לדעתי ריה"ל.
היות וריה"ל מבסס את אמונתו על ההקשר ההיסטורי תרבותי דהיינו היותנו שיכים לעם ישראל,ולא הקשר התקפות.
יתר על כן ניתן לומר שאצל ריה"ל הקשר התקפות והקשר הגילוי מחליפים תפקידים.
כלומר אם בפשטות הקשר הגילוי מהווה סעד חיצוני לאמונה המבוססת על הקשר התקפות. אצל ריה"ל דווקא הקשר התקפות מהווה סעד חיצוני לאמונה המבוססת על הקשר הגילוי.