טט בכתפי שתיים, פת באפריקי שתיים ?????

סליחה על השבת הישנות והנדושות,
נראה שיש בזה שני שיטות. ראשונה, שגם לשונות אחירות חוץ מלשון הקודש יש להם מקום מצד התורה, ורק שחילוק יש, שהם בנויות על מוסכמות בני אדם גרידא, מה שאינו בלה"ק בה ע"פ קבלה שם כל דבר מורה על תוכנו ואף חיותו נשפעת ע"י השם. ובכ"ז התורה משתמשת בהם מסיבות מסוימות, כמו שהוזכר קודם בשם רבני חב"ד. וסיעתא מירושלמי (מגילה פ"א ה"ט) "ד' לשונות נאים שישתמש בהם האדם". ובזה גופא מצינו יחס מיוחד ללשון ארמי, ראה בירושלמי סוטה פ"ז ה"ב ש"חלק לו הכתוב כבוד" ואין התורה יכולה להיתרגם אלא בו. וברמ"א אה"ע רסקכ"ו "מקצתו לשון הקודש ומקצתו לשון ארמי כשר דשניהם ניתנו בסיני והוי קרובים זה לזה וכלשון אחד דמי" והאריך בשו"תו סימן זה.
ואופן ב' הוא שבתורה השתמשו רק בלשון הקודש, וכביאור המקובלים הקדמונים לעיל. (כנראה כוונתם בין השאר לשל"ה, תט,ב שכתב, "כשתראה מדברי רז"ל שמפרשים תיבה ואומרים שכן הוא לשון יווני או לשונות אחרים של גויים ... וכן בפ' בא טט בכתפי ... אל יעלה בדעתך שהתורה כתבה אלו הלשונות שאינם לה"ק, אלא הכי פירושו, כשברא הקב"ה עולמו לא היהי רק לה"ק כו' וכשבלל הקב"ה את הלשונות בדור הפלגה בלל לה"ק גם כן בשאר הלשונות והתיבות הנ"ל הם לה"ק ונבללו בלשון יווניאו בכתפי או באפריקי") ואם כן שמא נחזיר אבידה לבעליה ונקבץ כל התיבות האבודות ללשונינו, לפחות בעגה העכ"חית.
ואעיר, מה שיוצא שביאור רבני חב"ד לעיל אינו מתאים לדברי המקובלים כמו השל"ה שצוטט, ואולי צדקו בנוגע השימוש של גדולי ישראל באידית ושאר לשונות חול מחודשים שבודאי אינם מן הבלילה, אך לא בנדון שימוש התורה עצמה.

תוקן על ידי - קדחתבצלחת - 15/04/2005 11:58:50

עוד מדרש:

דבר אחר כשנגלה הקדוש ברוך הוא ליתן תורה לישראל לא בלשון אחד אמר להם, אלא בארבעה לשונות, שנאמר: ויאמר ה' מסיני בא זה לשון עברי, וזרח משעיר למו זה לשון רומי, הופיע מהר פארן זה לשון ערבי, ואתה מרבבות קדש זה לשון ארמי.
(ספרי דברים פיסקא שמג ד"ה דבר אחר)

יש לציין במיוחד את פירושי לשון המקרא הרבים ששאבו חז"ל מהכרת לשון הערביים.שהיו איתם בקשרי שיחה מזדמנים.ואולי זה הטעם שאליהו הנביא היה נגלה לחז"ל כערבי דווקא.