|
|
| נשלח ב-14/8/2012 00:39 |
|
| |
פגיעה חמורה יותר בחירויות הפרט וזכויות האישה החירשת והפיקחת, היא גיוס החובה לנשים, וזו דווקא מתיישבת עם דרישות המצפון הנאורות והליברליות של החילונים המתקדמים.
תנאי השירות הללו כוללים, כדבר שבשגרה, מצבים חמורים בהרבה מן המתואר.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/8/2012 05:57 |
|
| |
יעבץ אתה כותב מנסיון?
|
|
|
|
| נשלח ב-14/8/2012 06:43 |
|
| |
[יעבץ,
עזוב את החילונים - הם עגלה ריקה, חסרי מוסר, אנסים אלימים, וגרועים מן הגרועים שבאויבינו. הכי טוב להתעלם מהם לגמרי.
עכשיו - מה יש לך לומר על ייבום חרשת?]
|
|
|
|
| נשלח ב-14/8/2012 09:05 |
|
| |
אמשלום, השאלה היא האם החופשיים יסכימו לגייס את החרשת, לפני שהם מטיפים מוסר לחרדים על שהם לא מאפשרים לה לחלוץ!
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-14/8/2012 09:59 |
|
| |
השכן
לא מזמן התפרסם על נכה המרותק לכסא גלגלים שסיים קורס קצינים בבה"ד 1.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 14/08/2012 09:58:53
|
|
|
|
| נשלח ב-14/8/2012 11:35 |
|
| |
מה לכם חרשת. כל אישה אסורה בכבלי העיגון, עד שבעלה יגרשה "לרצונו". ואל תשיבוני מכל אפשרויות הכפייה. גלוי וידוע, כי מצבה של אישה, הרוצה להתגרש בניגוד להסכמת האיש, נחות בהרבה, בלשון המעטה, מהמקרה ההפוך.
זו בעייתיות בהלכה, או בממסד הרבני?
תוקן על ידי ייתכן ב- 14/08/2012 11:37:17
|
|
|
|
| נשלח ב-14/8/2012 13:28 |
|
| |
תנוח דעתך בעל, אם הוא קטוע רגלו, הרי שגם הוא יחוייב בייבום...
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-14/8/2012 14:11 |
|
| |
לא הצלחתי להבין את טענתך על "נקודת תורפה הלכתית-מוסרית חריפה".
אם ברצונך לטעון שהתורה איננה מוסרית אתה מניח שקיים מושג אובייקטיבי שנקרא "מוסר" אותו אתה מנסה להשוות מול התורה, ובסתירה ביניהם אתה מציג את נקודת התורפה שלך. מהו אותו "מוסר" אליו אתה מתכוון? על פי אלו אמות מידה הוא פועל? מי (או מה) ברא אותו?
לגופו של עניין, חוקי התורה ומשפטיה הם ציוויים כלליים המתייחסים לרוב המקרים, ומתאימים לרוב האנשים. אין זה מן הנמנע שבמקרים מיוחדים יכולה להיווצר פגיעה ביחיד, וזו היא מטרת חכמים למצוא פתרונות במקרים אלו, ולמנוע את הפגיעה מהיחיד. כפי שכותב הרמבם (מורה נבוכים, ג, לד). ומתוך כך, אינני רואה בהבאת פסק דין שום שאלה על מוסר התורה, אלא רק תעודת עניות לרבנים היושבים בדין, שלא השכילו למצוא דרך למנוע את הפגיעה ביחיד.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/8/2012 14:14 |
|
| |
ק_איתי מה היית מציע לרבנים? הלא מהרמב"ם משמע שהיחיד אמור לציית גם אם אישית יש לו פגיעה
|
|
|
|
| נשלח ב-14/8/2012 14:31 |
|
| |
בעלבעמיו לא חסרים פתרונות הלכתיים למקרים של פגיעה ביחיד. למשל, מפורסם בזה בית דינם של הרב מרדכי אליהו זצ"ל ורב אברום שפירא זצ"ל שהתירו עגונות. ובכלל המושג בהלכה "כח דהיתרא עדיף".
אם תעיין שוב ברמב"ם תראה שאין הוא מתייחס כלל להתנהגות בה אנו צריכים לנהוג במקרה של פגיעה כזאת (האם לציית או לא), אלא רק מציין את אפשרות קיומה.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/8/2012 15:16 |
|
| |
| ק_איתי כתב: |  | לא הצלחתי להבין את טענתך על "נקודת תורפה הלכתית-מוסרית חריפה".
אם ברצונך לטעון שהתורה איננה מוסרית אתה מניח שקיים מושג אובייקטיבי שנקרא "מוסר" אותו אתה מנסה להשוות מול התורה, ובסתירה ביניהם אתה מציג את נקודת התורפה שלך. מהו אותו "מוסר" אליו אתה מתכוון? על פי אלו אמות מידה הוא פועל? מי (או מה) ברא אותו?
לגופו של עניין, חוקי התורה ומשפטיה הם ציוויים כלליים המתייחסים לרוב המקרים, ומתאימים לרוב האנשים. אין זה מן הנמנע שבמקרים מיוחדים יכולה להיווצר פגיעה ביחיד, וזו היא מטרת חכמים למצוא פתרונות במקרים אלו, ולמנוע את הפגיעה מהיחיד. כפי שכותב הרמבם (מורה נבוכים, ג, לד). ומתוך כך, אינני רואה בהבאת פסק דין שום שאלה על מוסר התורה, אלא רק תעודת עניות לרבנים היושבים בדין, שלא השכילו למצוא דרך למנוע את הפגיעה ביחיד.
|
|
אם אין מוסר ואין נקודת התייחסות חוץ מהתורה עצמה, למה להתאמץ להתיר עגונות או למנוע מצבים כגון המתוארים באשכול? אדרבה נשתדל לקיים את דברי התורה בצורה הקפדנית והחמורה ביותר.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/8/2012 15:17 |
|
| |
איתי
הבה ונניח שיש אדם שמרגיש ששמירת שבת מובילה אותו להגשמה (וכפי שאכן טוענים המוסלמים)
האם נתיר לו לחלל שבת, או לפחות לוותר על קידוש?
או, בקרוב יותר לנושא האשכול
אדם מרגיש שאם הוא יקדש אשה כדת משה וישראל, הוא יתיחס אליה כרכושו. האם נתיר לו לשנות את נוסח הקידושין?
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 14/08/2012 15:19:38
|
|
|
|
| נשלח ב-14/8/2012 15:34 |
|
| |
מטפחת, התורה עצמה היא שדורשת מאיתנו לדאוג לחלשים ונדכאים, לא לצער אף אחד ולמנוע פגיעה בכל יהודי. אנחנו מקיימים את דברי התורה בצורה הקפדנית והחמורה ביותר, רק שיש מקרים בהם יש סתירה בין שני ערכים שהתורה ומציבה, במקרים כאלו אנחנו צריכים למצוא דרך ליישם את שני הערכים גם יחד, או להעדיף את האחד על השני. נקודת ההתייחסות פה היא של התורה מול עצמה, ולא של התורה מול מוסר חיצוני.
בעל, אנחנו לא מתירים לכל אדם לעשות מה שבא לו. רק במקרים ייחודיים בהם יש פגיעה ממשית, חכמים ימצאו דרך להתיר. מקרים כדוגמת עגונה (אישה שלא יכולה להינשא לעולם).
תוקן על ידי ק_איתי ב- 14/08/2012 15:37:39
|
|
|
|
| נשלח ב-14/8/2012 22:05 |
|
| |
[איתי,
היכן התורה קובעת שעגונה היא "חלשה" או "נדכאת", שצריך לדאוג לה? ואם כבר, היכן התורה אומרת שצריך לדאוג לחלשים ולנדכאים?]
|
|
|
|
| נשלח ב-14/8/2012 23:54 |
|
| |
אםשלום
ויקרא פרק כה
(לה) וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ:
ימוך- נהיה נמוך ימוך- מעכו אותו או אותה. וחי עמך- בדיוק באותו מעמד כמו שאתה חי.
|
|
|
|
|