|
|
| נשלח ב-19/8/2012 14:41 |
 |
| |
מטפחת, אני מצטער אתה לא עוקב.
כבר כתבתי למעלה שההחלטה לציית לבורא עולם היא החלטה רציונלית, כמו גם ההחלטה שלא לציית לו.
עכשיו אתה שאלת איך בצורה רציונלית מכריעים שקיום מצוות הוא דבר טוב והסברתי לך זאת בהודעה למעלה.
עכשיו, מי שבוחר לציית לבורא עולם, עושה דבר טוב (על פי הגדרתו של אותו בורא כמו שראינו לעיל). מי שבוחר שלא לציית עושה דבר רע.
האם צריך לציית לבורא? לא, זאת כבר בחירה שלך.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/8/2012 14:46 |
|
| |
אני לא מצליח להבין למה זו החלטה רציונלית לציית לבורא עולם.
אני לא מבין איך גם ההחלטה לציית וגם לא לציית הן רציונליות ואם אכן כך איך בצורה רציונלית בוחרים בין שתי החלטות רציונליות.
אם ההחלטה לציית לבורא היא החלטה אישית וזה מספיק כך גם ההחלטה להיות הומניסט.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/8/2012 15:06 |
|
| |
בורא עולם הגדיר לנו "טוב" ו"רע".
אתה יכול לבחור אם אתה רוצה לעשות "טוב" או רוצה לעשות "רע".
מה הקשר ל"החלטה אישית"? ומה זה בכלל הומניסט?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/8/2012 15:21 |
|
| |
| ק_איתי כתב: |  | מטפחת, אני מצטער אתה לא עוקב.
כבר כתבתי למעלה שההחלטה לציית לבורא עולם היא החלטה רציונלית, כמו גם ההחלטה שלא לציית לו.
אם שתי ההחלטות רציונליות איך נכריע בצורה רציונלית מה לעשות?
מעשה בשני בעלי דין שבאו לפני הרב, שמע הרב את הראשון ואמר לו אתה צודק, את השני ואמר לו אתה צודק, שאלה אשתו איך יתכן ששני בעלי הדין צודקים? ענה הרב גם את צודקת.
עכשיו אתה שאלת איך בצורה רציונלית מכריעים שקיום מצוות הוא דבר טוב והסברתי לך זאת בהודעה למעלה.
אני מצטער אך לא הבנתי (בייחוד לאור השורה הקודמת בהודעתך הנוכחית).
עכשיו, מי שבוחר לציית לבורא עולם, עושה דבר טוב (על פי הגדרתו של אותו בורא כמו שראינו לעיל). מי שבוחר שלא לציית עושה דבר רע.
לא שאלתי האם זה טוב ורע בעיני בורא העולם אלא למה אתה רואה זאת כטוב.
האם צריך לציית לבורא? לא, זאת כבר בחירה שלך.
אם זו בחירה אישית של כל אדם אז יכול אדם לבחור להיות הומניסט או כל דבר אחר, למה דווקא עובד אלו-הים?
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/8/2012 15:38 |
|
| |
מטפחת, אני מצטער, לא הבנתי את המשל, את הנמשל, ומה רצית להגיד בכלל.
טוב ורע זה לא בעיני המתבונן, אין הבדל בין ה"עיניים" של בורא עולם לעיניים שלך. טוב ורע אלה מושגים מוחלטים.
הקב"ה ברא שתי דרכים ללכת בהן, דרך קיום המצוות, שהיא הדרך לטוב, ודרך ללא קיום מצוות, שהיא הדרך לרע (או לפחות לא לטוב).
הוא גם ברא בך את היכולת לבחור בין שתי הדרכים. (מה שנקרא בחירה חופשית)
אם אתה רוצה לבחור לעמוד על הראש ולהגיד שאתה תרנגולת, או לחילופין להיות הומניסט (מה שזה לא יהיה) זאת בעיה שלך, זה לא הופך את הבחירה לרציונלית.
הבחירה בדרך של קיום מצוות (או של אי קיום מצוות) היא רציונלית כיוון שהיא מוגדרת היטב בצורה רציונלית, יש מצוות, יש חוקים מוחלטים שנבראו על ידי הבורא.
לעומתה הבחירה לעמוד על הראש ולהגיד שאתה תרנגולת (או להיות הומניסט) היא רק גחמה אישית שלך שלא נובעת משום דבר מוחלט.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/8/2012 00:25 |
|
| |
עדיין לא הבנתי למה הדרכים שברא הקב"ה מחייבות אותי, ולמה אני צריך לעשות את הטוב בעיניו ללא התחייבות מצידי שזהה למחויבותו של הומניסט לערכיו (אם כי כמובן כל אחד מחויב לערכים שונים).
שוב זה שהקב"ה חוקק חוקים ודורש דברים לא מחייב אותנו (אלא לכל היותר מפחיד ומאיים) ללא החלטה שלנו שציות לו הוא אכן הטוב, מחוייבות זו לא יכולה לצמוח אלא מאיתנו והיא דומה למחוייבות של מישהו להיות הומניסט.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/8/2012 00:35 |
|
| |
מטפחת
הבעיה היא שמחייבים אותך לקיים- לא רק מה שה' ציווה.- מחייבים אותך- בעיקר לקיים מה שאנשים בתרבויות שונות ובזמנים קדומים ושונים ציוו.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/8/2012 09:45 |
|
| |
מטפחת,
מצוין, אני רואה שהדברים מתבררים יותר.
אתה מדבר על הבחירה של האדם (מה שאתה קראת לו מחויבות), ולבחירה זו אתה קורא מוסר.
אני מדבר על מערכת הערכים, לה אני קורא מוסר.
לפי ההגדרה שלך אכן יש לי מוסר חיצוני (או בחירה חופשית) בזה שבחרתי לקיים מצוות, אבל אין שום קשר בין מוסר חיצוני זה לבין מוסר חיצוני של מערכת ערכים, שהיא הגדרה שונה לגמרי.
אגב, שוב אני שם לב שאתה משתמש במושג "טוב" כמושג יחסי (טוב ביחס לבורא או טוב ביחס לאדם), אני לא מקבל את זה. טוב זה דבר מוחלט ולא דבר יחסי.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/8/2012 10:22 |
|
| |
| ק_איתי כתב: | | מטפחת,
מצוין, אני רואה שהדברים מתבררים יותר.
אתה מדבר על הבחירה של האדם (מה שאתה קראת לו מחויבות), ולבחירה זו אתה קורא מוסר.
אני מדבר על מערכת הערכים, לה אני קורא מוסר.
צר לי, אך אני מתחילה ועד עכשיו לא הבנתי מה אתה אומר וביחוד מה רציונלי בבחירה לקיים מצוות (לדעתי רציונליות לא שייכת בעניין כזה).
לפי ההגדרה שלך אכן יש לי מוסר חיצוני (או בחירה חופשית) בזה שבחרתי לקיים מצוות, אבל אין שום קשר בין מוסר חיצוני זה לבין מוסר חיצוני של מערכת ערכים, שהיא הגדרה שונה לגמרי.
מה ההבדל?, פה החלטת שהציות לאלו-הים ועבודתו הוא דבר טוב ופה את שבודת המין האנושי הוא דבר טוב.
אגב, שוב אני שם לב שאתה משתמש במושג "טוב" כמושג יחסי (טוב ביחס לבורא או טוב ביחס לאדם), אני לא מקבל את זה. טוב זה דבר מוחלט ולא דבר יחסי.
הטוב הוא מוחלט, אבל עובדה היא שאנשים חלוקים לפעמים מהו הטוב, זה שדבר מסויים טוב בעיני פלוני (או אפילו בעיני אלו-הים) לא הופך את זה בהכרח לטוב המוחלט לדעתי ומכאן לטוב בעיני.
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/8/2012 14:10 |
|
| |
מטפחת,
אני לא יכנס איתך לדיון מה זה רציונלי ומה לא רציונלי, מה זה טוב מוחלט וכו', זה לא ממש קשור לנושא הדיון.
בא ננסה בכל זאת להסכים על משהו.
אתה טוען שעצם הבחירה שלי לקיים את ציווי הבורא היא עצמה בחירה מוסרית (בחירה שנובעת ממוסר).
אני מבין מדבריך שההגדרה שלך למוסר כוללת אם כך גם את יכולת הבחירה של האדם.
ההגדרה שלי למוסר היא מערכת ערכים.
אם כך יוצא מכאן שיש שני הגדרות למוסר:
א. מערכת ערכים.
ב. בחירה בין מערכות ערכים שונות.
עכשיו אתה אומר שאתה לא מבין את ההבדל בין שתי ההגדרות האלו?
אתה טוען ששתי ההגדרות הן בעצם הגדרה אחת?
אשמח אם תסביר לי את הנקודה הזאת.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/8/2012 14:28 |
|
| |
לא משנה הניסוח ואתה צודק שלא כל כך משנה לענייננו אם יש מוסר מוחלט או לא.
יכולת הבחירה היא לא המוסר אלא רק מאפשרת לנו לעשות בחירות מוסריות כלומר לבחור לעשות פעולות לא בגלל שהן מועילות לנו או שאנו נדחפים אליהן בלא דעת אלא בגלל שהן טובות.
מהו הטוב שאותו אנו צריכים לעשות? הדבר נגזר ממערכת הערכים המקובלת עלינו - אדם דתי יאמר שעבודת אלו-הים היא דבר טוב ולכן בחירה מוסרית לדידו תהיה לקיים מצוות, הומניסט יאמר שלהיטיב עם אדם או עם המין האנושי הוא הטוב ומכך תיגזרנה בחירותיו המוסריות.
עכשיו נשאלת השאלה הגדולה - איזו מערכת ערכים (או ערך בודד) עלינו לאמץ (אם בכלל) ומכך תיגזרנה בחירותינו (או כשלונתינו) המוסריים? (לפחות בעיני עצמינו), איך נכריע בדבר בצורה רציונלית?
אם מאן-דהו מחליט שציות לרצון הא-ל הוא הערך העליון והוא משוכנע שהתורה מביעה את רצון האל אזי הוא יכול לפעול ברציונליות לאחר הכרעתו שציות לאל הוא הטוב, בדומה לכך אם מישהו מחליט שהאדם הוא קנה המידה והטבה לאדם (או למין האנושי) הוא הערך העליון, הוא יוכל לפעול ברציונליות לאחר שביצע את בחירתו אין בכך כדי להסביר את בחירתו.
לסיכום, יכול אדם לומר, יודע אני שאלו-הים ברא את העולם, יודע אני שהוא ציווה לשמור תורה ומצוות ואני בוחר לחיות אחרת - מה לא מוסרי או רציונלי בכך?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/8/2012 21:41 |
|
| |
| זריחת_עץ כתב: | | | לכאורה נראה שבדעת אמת הצליחו, למרבה העונג שלהם, למצוא נקודת תורפה הלכתית-מוסרית חריפה. אומנם יש דעות שחרשים אלמים שבזמננו (שמדברים בשפת סימנים) אינם "חרשים" האמורים בהלכה, אך דעות אלו אינן, ככל הידוע לי, דעות הרוב, בפרט לעניינים חמורים כענייני קידושין.
---------
בת דודה שלי בחורה חרשת בת 26 , אינטילגנטית ועצמאית רוצה לחזור בתשובה. שאלתי, אם יש דרך לדבר אל ליבה שלא תעשה צעד זה.
מחכה לתשובה
אביבית
תשובה: תאריך פרסום: 06-03-2005
כותרת: יחס ההלכה לחרשת
תוכן: שלום אביבית
הדרך הנכונה והסבירה היא להציג את עמדת ההלכה כלפי בעלי המומים בכלל והחרשת בפרט. בעוד החברה המודרנית והנאורה משתדלת ומתימרת לקבל נכויות אלה ולתת להם חלון הזדמנויות להגשמה עצמית, הרי שההלכה עדיין קופאת על שמריה.
אין דבר גדול יותר מאשר להביא דוגמה מעשית בחרשת שהתאלמנה ללא ילדים. במדינת ישראל "הדמוקרטית" דיני אישות כפופים להלכה, לכן יהודיה חרשת חילונית שהתאלמנה ללא ילדים, כדי שתוכל להינשא שנית , היא תצטרך לקיים יחסי מין (יבום) עם גיסה (אח בעלה) ומיד אחר כך להתגרש.
החרשת, על פי ההלכה, אינה יכולה לקיים טקס חליצה כיתר הנשים האלמנות ולכן מחייבים אותה לקיים את היבום, כלומר לשכב עם אחי הבעל אף אם הוא כבר נשוי לאישה נוספת.
לפירוט טקס החליצה עייני בתשובה: "טקס חליצה מתקיים במדינה מודרנית".
כך נפסק בשולחן ערוך: "החרשת והשוטה והקטנה, מתיבמות ולא חולצות. ואם רצה היבם לגרש החרשת בגט אחר שיבעול אותה, הרי זה מגרש" (אבן העזר סימן קעב סעיף יא).
מקרה דומה נידון בבית הדין הרבני האזורי באשדוד בפני הדיינים: הרבנים, י' גולדשמידט, מ' לופז, מ' י' מילצקי:
הוגשה לפנינו תביעה על ידי הגברת א' נגד אחי בעלה ב' שיחלוץ לה. התובעת הנ"ל נתאלמנה מבעלה ביום: ג', יט' חשון, תשכ"ו (1966) מבלי שהשאיר אחריו זרע של קיימא (ילדים).
לאחר פסק הדין שהחרשת תתיבם – היבום (קיום יחסי מין עם אחי הבעל) נערך ב - יט' אדר א', והגירושין התקיימו בעיר רחובות למחרת בכ' אדר א'. (פסקי דין רבניים חלק ז עמוד פג).
הרי לך מעשה אונס על פי היתר רבני, החרשת חייבת לקיים יחסי מין עם גיסה כדי שתוכל להינשא בשנית לאהוב ליבה. והיתר "ניאוף" רבני לאח הבעל הנשוי כבר כלפי אשתו.
הציגי בפני בת דודתך את ההלכה המבזה ומשפילה את החרשת אל מול ערכיה הנעלים של העולם הנאור, בתקווה שתתבונן ותפנים לאן היא הולכת.
בברכה
דעת - אמת
---
|
|
בהחלט סיפור מסובך, אבל בגלל איך שמספרים אותו.
כי יש בו נקודה לא הגיונית משחקים קצת ברגשות של הקורא
הרי לך מעשה אונס על פי היתר רבני, החרשת חייבת לקיים יחסי מין עם גיסה כדי שתוכל להינשא בשנית לאהוב ליבה.
1. מה אהוב ליבה? ואם אני מבין כל סיפור היבום הוא אחרי 4 חודשים מתי בדיוק הספיקה למצוא את אהוב ליבה?
קצת הרבה משחקים ברגשות שלנו. לא מאמין שיש כל כך מהר אהוב ליבה בסיפור הזה.
2.אם היא חילונית לא מאמינה הייתה יכולה פשוט להתחתן עם אהוב ליבה בחול.
3. אבל אם בכל זאת היא החליטה לעשות הכל כדת. משמע היא מאמינה. ואם היא מאמינה, אז בקלות אפשר לכתוב חוברת של 10 עמודים בשפה פשוטה, המסביר את מצוות היבום על פי ההלכה וקצת על פי הסוד, לדוגמה העניין שאם היא נקלטת בזרע קודש הבן זה בעצם גלגול של בעלה וכו, ולהסביר את המצווה הגדולה שבזה, ולייקר בעיינה את המצווה. ולכן על פי רוב חילונית מאמינה תקבל את זה באהבה ותראה בזה זכות, ואם היא תיקלט תוכל לעזור לבעלה. וכו..
4. ואיפה הגבר פה? מה לו זה לא אונס להיות עם אישה שאולי הוא לא רוצה? שוב גם לגבר צריך לתת חוברת המסבירה את נושא היבום בשפה פשוטה, וגם להכניס קצת סוד מצוות היבום. ועל פי רוב אחים עוזרים אחד לשני, לכן אני מאמין שהם יקבלו את הדברים באהבה.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/8/2012 21:43 |
|
| |
חזק אתה..
|
|
|
|
| נשלח ב-24/8/2012 00:01 |
|
| |
ק_איתי
ובעניין עגונות שבאמת לא נמצא להן היתר, צריך להבין שיש מקרים שבהם המציאות היא בעייתית (ולא ההלכה), כאשר באמת במציאות לא ניתן להכריע האם הבעל חי או מת וכדומה.
במקרים כאלה באמת מכריעים לעיתים שהאישה תישאר עגונה, אבל אין זה בוודאות פגיעה באישה, שהרי קרו מקרים בעבר בהם הותרה העגונה ולאחר זמן נמצא הבעל חי, וזו פגיעה הרבה יותר גדולה באישה.
זאת לא אשמת הרבנים ופוסקי ההלכה כאשר המציאות איננה ברורה.
ההחלטה מה יהווה פגיעה גדולה יותר בעבורה - השארותה עגונה עד סוף חייה או האפשרות שתנשא לאחר ואז יתגלה שבעלה חי - צריכה במערכת חוקים מתוקנת להשאר בידי האישה, כפי שהמצב בהלכה לגבי גבר.
חוץ מזה מקרי עגינות אינם רק מקרים שבהם הבעל נעלם באופן אמיתי, אלא גם כאלה שבהם הוא "מעלים" את עצמו בכדי שלא לתת גט או מסרב לתת גט בצורה גלויה ומותרסת.
|
|
|
|
|
