מחשבות נוגות בעקבות זכור

לברבירב
אין זו רבותא שאינך פוגע בזבוב שאתה חלש .
אגב הרמב"ם סובר שעמלק שמקבל על עצמו שבע מצוות אין הורגין אותו וכנראה שכך הושמד העמלקי שבו.

לאיךנדע:
הרב אלחנן וסרמן זצ"ל מסביר שההבדל בין עמלק לבין יתר צוררי ישראל, היא שלעמלק לא היתה תביעה על שטחים או איזה אינטרס אחר (פרעה פחד ש"נוסף גם הוא על שונאינו וכו', בלק פחד ש"עתה ילחכו וכו' וכנ"ל יתר שונאי ישראל) אבל עמלק התנכל לעם ישראל "סתם" בלי סיבה.
ולכן זו תכונה של שורש רע, וזה גם גדר של "להכעיס" (ואוסיף על כך שהחפץ החיים אומר שהמספר לשון הרע יש בזה גדר של להכעיס מכיוון שאין לו שום רווח בכך, ונראה שלכן הגר"א אומר שבעלי מחלוקת ולשון הרע גם הם בגדר "עמלקים")

לגבי הדיון המשני: אין עונש בלי מעשה (ואפילו בן סורר ומורה שנאמר "ימות זכאי ואל ימות חייב", זה רק אחרי שעשה מעשים וחזר גם לאחר שיסרו אותו) ולכן גם נאמר "וישמע את קול הנער באשר הוא שם", ועיין ברש"י במקום.

למיימוני:
1. "שנאה, והשמדה במה שנראה כאכזריות אינה נראית דרכו של עם ישראל" (מתוך דבריך)
ההנחה קצת בעייתית. כי מלבד מצוות מחיית עמלק יש מצווה גם למחות את שבעת העמים "לא תחיה כל נשמה" שגם בה צריך להשמיד תינוקות קטנים וכו'. מלבד זאת היתה גם מלחמת מדיין שמשה ציווה להרוג גם את הבנים הקטנים (לאחר שלא הרגו אותם) ולכן עצם ההנחה היא בעיתית.

2."ההבטחה לשנאה לעמלק נועדה עבור אותו דור ואותו זמן." (מתוך דבריך)
כתוב במפורש בתורה "מלחמה לה' בעמלק מדור דור" וקשה לומר שדווקא זכר לאותו הדור, ושוב מאי שנא ממלחמת מדיין?

ב. הפרשנות מיסודו של רבנו גדליה זצ"ל, לא בא לסתור אלא להוסיף. (אי אפשר להוציא כמובן את המקרא מפשוטו שעמלק הוא גם עם בסופו או בתחילתו של דבר), ולמעשה, דבריו מסבירים גם למה הרמב"ם אומר על שבעת העמים "וכבר אבד זכרם" ואילו על עמלק לא אמר כן, כי גם אם מישהו יתנהג היום כמו עמלק יהיה לו דין דומה.

לברבירב:
הציווים בתורה בוודאי שהיו מעשיים ואף בוצעו בזמן בית ראשון וגם לאחריו כך שאי אפשר לטעון שהם במישור האידיאי.
והטענה שעם ישראל לא פגע בזבוב זו גם דמגוגיה, אני יכול להפנות אותך לכמה אתרים (שנעשו בידי אחינו בני ישמעאל) שידגימו לך היטב בכל אמצעי המדיה כמה "זבובים" שפגעו בהם.

"לא פגע בזבוב" , כוונתי כמובן לרציחות בעלמא כעין מסעי הצלב או הפוגרומים במשך הדורות.

אין לכך קשר אם הצלחנו בע"ה בדור האחרון לעמוד על נפשנו כנגד הקמים עלינו, ולקיים בהם "הקם להרגך השכם להרגו".

הרש"ר הירש על פרשת זכור:

"ופירושו: הערה נכונה ואמיתית של הגדלים והכחות החמריים העומדים מנגד. בהיותנו עתידים להיות עם ההיסתוריא הנצחי בעולם, לנדוד על פני תבל "כיהודים נצחיים", לעמוד על ערסם - - ועל קברם של כל העמים, לחיות את כל המהפכות וההתפתחויות בהיסתוריא,להיות שותפים בכל אסונות העמים, ואעפי"כ, על אף קטנותנו החמרית, לא לתת למפלת אשפות-הזמנים לקבור אותנו אלא להיפך, להציל בהצלחה את הירושה הרוחנית הנצחית של הדורות הבאים מספינתו הנטרפת של כל העבר, - שמו לנו, מיד עם כניסתנו הראשונה להיסתוריא נס לאזהרה כי מעיקרא אסור לנו להרשות לסנוור את עינינו, אם גם יעלה כח חמרי חזק על שמי תולדות העמים; כי אל לנו לדאוג, כששלטונות חגורי חרב מניפים את שבט כחם על אומות מדוכאות; כי אל לנו לפחד מפני שום כח חמרי שאינו מזדווג עם הרוח והמוסר; כי עלינו לדעת שספורים הם ימיו של כל שלטון שאינו מכיר בעצמו בממשלת הרוח והמוסר ואינו משתחוה ברצון ובכנות לפני כבודם של השלטונות האלה שרק להם עתיד האנושיות.

יתהולל לו השלטון החמרי המשתובב. מאחורי המתענגים במשתיהם כותבת פס היד הנעלמת על כתל ארמון-שעשועיהם: - "מנא מנא תקל ופרסין", כי קל מדי הוא השלטון החמרי על מאזני ד' שעליהם רק האור והאמת, הצדק והחסד עולים במשקל.

יניף לו עמלק את חרבו של עשו ואת אגרופו החזק, ישמיד את כל החלשים, הנחשלים במסע העמים, העומדים מולו חסרי אונים, אם לא החיו בעצמם את הכח הרוחני ולא זכו אף להגנת ההשגחה, וישליך בלעג השמימה את שלל הבנים הנשחטים "ולא ירא אלקים" - ידיו של משה המורמות כלפי מעלה בתפילה, חזקות הן מחרבו של עשו ומאגרופו של עמלק, וכל עוד מורמות אותן הידים, נכנע עמלק על אף הכל. יד שלטון העולם "על כס י-ה" היא, "מלחמה לד' בעמלק", בכח החמרי השוכח את האלקים, "מדור דור".

כל דברי ימי העולם אינם אלא מלחמת ד' כנגד אותה החמרנות העמלקית, ובכל מקום בטחה,שהקב"ה צועד בראש צבא-הזמן, בטוח הנצחון. על כן בנה-נא מזבחך בהשקט ועם-יעקב האומלל, הקטן. דוקא בקטנותך הנך מבשרה של אותה מלחמת ד'. כתב את שם ד' על נסך! בדגל זה הנך מנצחו של עמלק בהיסתוריא. בדגלך זה עתיד אתה למחות אף את זכרו האחרון של שם עמלק מזכרונם של בני האדם. זכור! זכור זאת - ולך ללא חת בדרך בה מוליכך אלקיך.

ברם, את מלחמתך זו כלפי חוץ לוחם אלקיך. אתה נקרא למלחמה אחרת, ואינך גובר במלחמה החיצונית ההיא אם אינך מנצח במלחמה זו. זוהי המלחמה עם עצמך, המלחמה כנגד החמרנות בתוכך. מלחמה זו שמה טיהור, פרס נצחונה שמו טהרה. "

http://www.daat.ac.il/daat/shabat/hiersh/arbaat-4.htm




תוקן על ידי - חבצל_ת - 21/03/2005 14:32:39

ספי

תודה על ההערות.

והנה כמה הערות של תשובה.

א. לא הסכמת עם דברי כי "שנאה, והשמדה במה שנראה כאכזריות אינה נראית דרכו של עם ישראל". כתבת כי "ההנחה קצת בעייתית".
ואני בעניותי תמה מאד על דבריך. כי כל הדוגמאות שלך הינן דוגמאות יוצאות דופן. והרשה לי להזכיר לך את דברי אור החיים על פרשת עיר הנדחת, מדוע אנו זקוקים לרחמים, כי אכזריות נרכשת. וכמדומה שדי בדוגמה זו כדי להוכיח כי הקב"ה אוהב את הרחמים והחסד ולא את הנקם והאכזריות.

אשר לדוגמאות שהבאת - הנה בכיבוש הארץ אין ברירה אחרת, בדיוק כמו במחיית עמלק. ובהבדל שכאן מציעים להם שלום תחילה, או לעזוב או להשתעבד, ורק אם אין ברירה נלחמים עד הסוף.

ומה שהבאת ממלחמת מדין איני יודע ועלי לעיין.

ב. "ההבטחה לשנאה לעמלק נועדה עבור אותו דור ואותו זמן." (מתוך דבריך).

כנראה לא בארתי עצמי היטב. הכוונה שלי היתה שהדברים נועדו עבור אותו דור, אלא שאי אפשר היה לתיתם רק לאותו דור בלי לציין שהם יהיו כבר לדורות. זה היה חלק מצרכי אותו דור.

ג. הפרשנות מיסודו של רבנו גדליה זצ"ל, לא בא לסתור אלא להוסיף. - אכן זו היתה גם כוונתי, וכנראה שוב לא בארתי עצמי היטב.



שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

קצת קשה לי עם הפרשנות האלגורית.
שאול המלך נענש כי לא השמיד את מקנה עמלק ואת אגג.
זה לא נשמע כמו אלגוריה אלא כמו ציווי אמיתי להשמדת זכר עמלק.

יחד עם זאת ומצד שני, מפליא ששמואל מצדיק את הריגת אגג ב"כאשר שכלה נשים חרבך כן תשכל מנשים אמך" למרות הציווי האלוקי להשמיד את העמלקים משום מה שמואל זקוק להצדקה מוסרית.

למימוני
אקצר .גם לעמלק מצעים שלום לדעת הרמבם.

איךנדע-
לא הבנתי את הערתך מעניין אגג.

ייד-

מה הקשר?


קעלעמער-

וכי הורי העמלקיים אינם חסים על בינהם לגיירם? גם לתינוקות יש תקנה בגיור ע"ג הוריהם.

כעת שמתי לב שציינת "יתומים" .ואכן במקום כזה צריך לבחון האם יש בסמכות קרובי משפחתו לגיירו.או בסמכות קהילתו.וייתכן בהחלט שזה אפשרי.אם הדבר בא מיוזמתם.

צריך לעיין בספרות ההלכה העוסקת בגיור,

עכ"פ,אם ישנה תקנה בגיור-למדנו מכלל הדברים כי אין לנו עסק בהשמדה גזעית כלל.



תוקן על ידי - לב32 - 22/03/2005 3:43:51

לגבי גיור יתומי העמלקים,כעת ראיתי אריכות בעניין גיור קטני עכו"ם בשו"ת דברי יציב חאה"ע סימן יט,ושם ציין לשיטת התוספות רי"ד שיש סמכות וכח בית דין לגייר תינוקות מושלכים של העכו"ם (כמו במלחמות הפלישתים),וראה מה שכתב שם בשיטת הרמב"ם לגבי מקבלים אותו על דעת בית דין,שנראה שזה אף בלא דעת אביו ואמו אלא מיוזמת הבית דין כיון שזכות היא לו.ע"ש באורך,

וגם מה שהביא בסוף התשובה מ"מעשה רב" שאדמורי"ם גיירו תינוקות חטופים של הגויים,כיון שראו שהם נשמות גבוהות וכולי..

ובכל עניין זה מצינו מחלוקת הפוסקים לגבי האי דפ"ק דכתובות,ואף נחלקו אם דעת האם היא בדווקא או די באביו.

אם כן,אין מן הנמנע שתהא הלכה כאותה הבנה ברמב"ם וכדבריו המפורשים של הרי"ד,לעתיד לבוא.אף שהם מיעוט בפוסקים.וכדאיתא בריש עדויות.

מ"מ בכל זה מצאנו פתח ותקנה שלא להזדקק למחיית עמלק פיסית,אלא אך ורק באלו שעומדים על דעתם ומסרבים להציל נפשם ולהתגייר גם כאשר תחזור הנבואה ואליהו הנביא ,ויעדיפו לעמוד מול ישראל למלחמה.

(ועיין שו"ת קול מבשר חלק ב סימן מב לגבי קבלת גרים מעמלק שאף לשיטת המיכלתא אפשר לקבלם.אריכות גדולה.)