לימוד הקשבתי משותף של מגילת אסתר

אדרבה.

אנו מחכים!

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

קודם כל הריני מביע את שמחתי להצטרף לשיח באתרכם - לאחר זמן מה שאני משתתף כצופה העיזותי פני וקפצתי אל המים הסוערים ושלחתי את ידי באשכול זה. ובכפוף להנ"ל אנא קבלו את חוסר נסיוני בהבנה והעירוני בטוב טעם ודעת אם שגגה תצא תחת ידי בנימוסיכם...


ולענייננו - ישבתי עכשיו עם חבר וקראנו את המגילה ביחד (מפרקים א' עד ג') וניסינו "להקשיב", והנה מה ששמע חברי:
בתחילה הוא מצא את עצמו במקום זר ומוזר, גר בארץ נכריה. ברקע נמצאת העובדה שחברי הינו יהודי ומכיר כללית את התנ"ך, ובו רוב הסיפורים קורים בארץ ישראל. חוץ מזה הוא מכיר מנהיגים יהודים, מלכים ואחרים. והנה הוא מוצא את עצמו ב"שושן הבירה", שכנראה נמצאת אי-שם ב"פרס ומדי", בחצר מלכותו של מלך אדיר, המקיים לתפארתו האישית משתה ראוותני של חצי שנה. התחושה הכללית היא מצד אחד הנאה חושנית מהפאר והמטעמים המוגשים (אם חשש לגבי טיב ההכשר...), מלווה בתחושה של היותו מוטרד מ-"מה אני עושה כאן בכלל, ועל מה כל החגיגה הזאת?!"
בפסקה הבאה הוא התמלא בתחושת גועל מההתייחסות של אחשורוש, והזדהה עם ושתי המנפנפת את הסריסים. ומשם עבר לתחושה מעורבת אל מול טפשותו של אחשורוש, שבגלל "תקרית" עם אשתו מכנס את מועצת המדינה (הקבינט).
ממוכן, האחרון מבין שבעת השרים, ממשיך בקו של אחשורוש (השיכור), והופך את המריבה המשפחתית למשבר בינלאומי, ומציע תגובה הולמת. שמנו לב, עם זאת, שושתי איננה מוצאת להורג (פשט!) אלא עושה "פוף!" ונעלמת לה לתהומות הנשיה מן הסתם אי-שם בהרמון.
אחשורוש מתעורר למחרת ונזכר שעל פי הגישה הפרסית לחוק, את הנחתם אין להשיב, וושתי אבדה לו לנצח, והוא קצת תקוע. נעריו מבחינים בבעיה ומציעים לו פתרון - תחרות בחירת המלכה. התחושה העקבית - של ידידי - היא טפשותו של המלך אחשורוש, שנענה לעצות יועצים לא במיוחד אינטלקטואלים, ואינו מחפש קריטריונים יותר מוצלחים למלכה מאשר "טובת מראה".
וכאן פתאום - הרגיש חברי - בשינוי. ב"איש יהודי היה בשושן הבירה", הוא מוצא סוף סוף "מישהו משלנו". חסד - "היה אומן את אסתר בת דוד כי אין לה אב ואם". "גולה" ו"גלות" - מכניסים אוירה עצובה, ומנחיתים את המציאות ההיסטורית מעבר לאדי היין והשיכר, ולענני הבשמים ותמרוקי הנשים. ו"ירושלים" - מחברת למציאות אפשרית אחרת, וגם זה מחזיר את הקישור לארץ ישראל ולעם ישראל כפי שאנו מכירים אותו מהתנ"ך בכלל.
התחושה - שאל אחשורוש ועולמו מוצנחים שני אנשים אחרים לגמרי שבאים מעולם שונה לגמרי - מרדכי ואסתר. ועקב המאורעות הם מוצאים את עצמם נלכדים בעולם ההוא השונה, ואסתר אף נבלעת אל תוכו, ונעה, בניגוד לרצונה, בסחרור מהיר מעלה.
והנה אפיזודה קצרה של שלושה פסוקים מותירה את הרושם של מגמה להכניס את מרדכי ואסתר ולחבר אותם אל הסיפור עוד יותר. כאילו מה שחשוב זה לא המעשה עצמו אלא שמרדכי ואסתר מצאו את עצמם במרכז פרשה בעלת משמעות ממלכתית מרחיקת לכת - וזהו. שאר הפרטים לא חשובים.
וכאן - אנו מתוודעים להמן. שמסיבות לא ברורות מנשאו המלך. וההמן הזה, למרות שהוא משתלב בסיפור היטב מצד אחד, בתיאור של רדיפת כבוד מופלגת, מצד שני ניכרת חריגות בעוצמה שפורצת בבת אחת, ללא שום הסבר משביע רצון. מהתעצבנות על מרדכי - במקרה של המלך אחשורוש הסתיימה כזכור ב"פוף" של ושתי - הוא מגיע תוך שתי פסוקים להשמדת עם שלם "כי הוא עם מרדכי". והתחושה העולה היא שלא מדובר פה במשהו שהתחיל היום אלא בחשבון ישן נושן עם היהודים , שהאירוע הזה היה רק "טריגר" - מרעום שפיצץ מטען הרבה הרבה יותר גדול שהיה שם קודם לכן.
ואם בפסקה זו התחושה היא עדיין של מחשבה מוטרדת באשר לתגובת אחשורוש - הפסקה הבאה מגלה שאכן כאשר יגורנו אחשורוש משתף פעולה ללא שום הסתייגות ואף ללא שמץ עניין. המן מספר לו: "מצאתי, אדוני המלך, כשסידרתי את שולחני כראש השרים, ועברתי על החומר המודיעיני של 127 הממלכות, שיש עם מיותר. פשוט עם שממש אין בו כל ערך לממלכה, ומן הראוי ל"אבדו". העולם יראה יפה יותר בלעדי העם המיותר הזה. וחוץ מזה אני אתן מתנה נאה למלך". אחשורוש: "כך את הטבעת ואת הכסף והשלך את העם כאשר חפצת (לפח הקרוב). אני סומך על שיקול דעתך. עכשיו משסיימנו את העיסוק בעניינים הרמים הללו נשוחח קצת על דברים יותר מעניינים". והמלך והמן ישבו לשתות ולשוחח על הא ועל דא על כוסית.
מזעזע.

עד כאן מה שהספקנו ביחד, והנה תחושה כללית של חברי מהמגילה, מכח מה שהספקנו להתבונן. מצטייר לנו רקע של ממלכה פרסית עשירה ומתהוללת עם הסיפור שלה, ועל רקע הסיפור הזה יש מפגש בין שני כוחות ששניהם זרים - מרדכי היהודי והמן האגגי, שיחוסם מורה על כך ששניהם לא מכאן ועכשיו. הם משאירים תחושה של שני כוחות עתיקים שעושים עוד מפגש, עוד סיבוב.
עם איזו תחושה זה מביא אותנו אל סעודת הפורים, אל המשתה שלנו?


תוקן על ידי - אור_נערב - 22/03/2005 14:28:03

בכוונה פתחתי בדוגמה לאופן הלימוד שאני מציע מחברי - שכן זה משהו טרי שעשיתי ממש לפני שהעברתי את הדברים אל המקלדת. אבל אנסה לתת עוד כיוון, שלי - והפעם רק את התחושה הכללית העולה בלי להכנס לאריכות של ה"איך".

אני "שמעתי" את האוירה של הסיפור בתחילה, כמעין "אלף לילה ולילה" כזה, עם שחרזדה ואלדין. פאר מזרחי רומנטי עם וילונות תחרה ומלמלה, ריחות תבלינים וקטורת, זהב וכסף וכריות קטיפה מעוטרות ונערות מחוללות. לאט לאט התעוררו תחושות לא נעימות של שחיתות ועיוות אבל עדיין התחושה הכללית לא מופרעת. ולעניין זה תרמה העובדה שלא סופר מה נעשה עם ושתי - אלא מה נעשה "לא" איתה, פירוש, מכאן ואילך היא לא באה אל המלך. מצד שני יש את אסתר היתומה שעולה לגדולה, וגם זה מחזק את תחושת האגדה והסוף הטוב המצופה.
המוות הראשון, שחודר בהפתעת מה הוא נסיון הרצח של בגתן ותרש, שנתלים על עץ. אבל עדיין אנחנו יכולים להתעקש ולהשאר באגדה המזרחית, עם "פיתול" שמוסיף דרמה.
אבל המן עם הגזרה להשמדת "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים..." פתאום מעמת את האגדה המזרחית בחדות אכזרית עם סיפור זוועה על ועידת ואנזה (הועידה בה הוחלט על ה"פתרון הסופי" להשמדת היהודים) "ואייכמן וגרינג ישבו לשתות והעיר ברלין נבוכה". ופתאום עולה עשן הקרמטוריום באפי ואני מוכה זוועה.
והתחושה הכללית שלי מן המגילה (בקריאה הזו, השנה...), היא של התנגשות בין עולם של אגדה, עושר דמיוני ודמיון עשיר, חושניות נהנתנית אגוצנטרית, המביעה חוסר עניין בעולם ה"אמיתי" לבין העולם האמיתי הריאלי, הפורץ אליה במלוא אכזריותו. ובעניין זה אני חושב שמאד משמעותי הפסוק: "והמלך קם בחמתו ממשתה היין... והמלך שב מגנת הביתן... הגם לכבוש את המלכה עמי בבית". כאן אני חש שאחשורוש נאלץ בפעם הראשונה (לפחות מאז חוצפתה של ושתי) לעמוד מול המציאות כפי שהיא, ולהתעורר מעולמו הדמיוני ואפוף העשן המתקתק. המציאות חדרה לחדר המיטות שלו.
נסיון שממחיש קצת את האוירה והשלכתה לסעודת הפורים שלי - היא מעקב אחרי המשתאות השונים שנערכו במגילה. אני מניתי עשרה (!). והשינוי באוירה ממשתה למשתה. - אני משאיר זאת כתרגיל בינתיים, שלא להרחיב מדי. בכל אופן אני מצאתי את המשתה שיוצא מכל זה כמשתה שמעורבים בו הרבה רגשות חזקים מאד, ואף סותרים. נהנתנות חסרת גבולות, שמחה אישית, שמחה לאומית, אכזריות ואפטיות, חרדה, צער, הקלה (כמי שיצא צוארו מתחת לסכין), ושמחה לאומית לדור ודור.
מה שעושה מבחינתי את פורים לחג שרחוק מאד מהפשיטות של "מסכות רעשנים שירים וריקודים" וזהו.

אם לחזור לנסיון שאני מציע - זה לנסות לקחת חצי שעה-שעה, עכשיו (!) - ולקרוא את המגילה לאט בלי פרשנים מתוך נסיון לתת לתחושות ומחשבות ושאלות לצוף ולעלות בלי נסיון לסדר אותם באיזו תבנית, ולראות מה יצא. מנסיוני עדיף לעשות זאת עם עוד מישהו.
את התוצאה, תחושה כללית מהמגילה, הארות וכו', ותחושות לגבי הרלוונטיות לפורים - להעלות פה. אני חושב שזאת הכנה מוצלחת לפורים - ומאפשר להגיע לחג "מוכנים" ופתוחים ל"אור" של פורים (או תורשה לי קצת מיסטיקה...).

הערונת: כאמור הרבה חגים אני מרגיש החמצה בהגיעי לחג לא מוכן. ולעתים דווקא אצל בני"שים יש העיה, לענ"ד, של התעסקות עם פרטי ההלכה וזניחת המימד - העיקרי לדידי - של התחברות אישית עמוקה למהות החג. ומצד שני - יש נטיה להתחבר למהות החג (אם כבר), על פי תבניות אינטלקטואליות דתיות ואנליטיות ידועות משכבר, במקרה הפחות מוצלח - מהגננת עליה השלום, ובמקרה היותר טוב - ממה שלמדתי לפני חמש שנים או מהמהר"ל או מחוברת שקראתי שנה שעברה - שהכל טוב מאד, אבל אני חושב שיש הרבה עושר רוחני שנדחק הצידה. עד כאן הערונת.

בהצלחה. (ביומיים שנשארו אהיה יותר פעיל ומעורב בצמידות למה שנכתב. כאמור אני נכנס לעניינים לאט...).

אור נערב

תוקן על ידי - אור_נערב - 22/03/2005 14:48:47

דברים ששלח לי חבר שלא הצליח למצוא את דרכו אל הפורום בנבכי הביורוקרטיה הוירטואלית, ונכנהו "אילור" לשם ההתייחסות:

"קודם כל -אור נערב- אשריך על היוזמה.

בדיוק היום עם ההזמנה לפורום קראתי את המגילה וגם אני נתקלתי בפרק א' מעורר העניין, אך נדמה לי שמסקנותיי והתרשמויותיי היו מעט שונות משלכם (שלך וחברך היקרים בהחלט)

פרק א' המרד הפמיניסטי הראשון.
פרק א' פותח בתיאור ממלכה אדירה, אדירה יותר מכל מה שמוכר לנו כיום 127 מדינות.
כמה מדינות בכלל יש כיום בעולם ? (נדמה לי שמספר די דומה ) ומה עושה אימפריה בכדי להפגין את כוחה ? נדמה לי שרוב האימפריות היו רודות באזרחים או לפחות בעמים הפחות ממושמעים או הולכת לעוד מסעות כיבושים.
מה עושה האחשורוש - משתה ענק והטקסט מאשר את דברי "בהראותו את-עושר כבוד מלכותו..." כלומר בשביל להפגין כוח, בשביל להראות שהוא חזק. איזו דרך נפלאה להראות שאתה חזק. ומי מאיתנו באמת ובכנות לא היה רוצה להיות נוכח שם במשתה בו אוכלים מכלים שונים ומשונים וכו' וכו'

אבל זה לא החלק החשוב כי עכשיו מתחילה הדרמה האמיתית של פרק א', האחשורוש כחלק מתצוגת כוחו ורכושו האדיר רוצה להציג מוצג נוסף מעושרו והוא מזמן את ושתי היפה "להראות העמים והשרים...".
אבל מה ? ושתי מסרבת לבוא.
רבותי הנכבדים יש לנו כאן את המרד הפמיניסטי הראשון.
נדמה לי שאחד הדברים שרכוש לא יכול לעשות זה למרוד והנה הרכוש של המלך הגדול בעולם מורד בו.
זה ניסיון של אישה לומר אני לא רכוש וגם לי יש רצונות.
עכשיו שימו לבכם לדרמה בעיצומו של המשתה שאמור להראות את כוחו האדיר של המלך, למה אנו עדים ? למגבלות של כוחו למה שהוא לא מסוגל לו.
עכשיו מי מראה לנו שהדרמה הזאת היא עוד יותר גדולה משנראה לנו ? זהו ממוכן אשר אומר (במילים שלי) "אם המלכה יכולה שלא להקשיב למלך זה אומר שכל אישה בכל מקום יכולה שלא להקשיב לבעלה" יש כאן איום על כל העולם הפטריאכלי, יש כאן סיפור מדהים.

ממוכן מייעץ למלך להעיף את ושתי ולקבוע חוק לשימור שליטת הגבר בעולם. המלך עושה זאת ופרק א' מסתיים בסיומו של האיום.

ולסיום שלי רק אומר דבר נוסף מעניין שהתחוור לי והוא, שהסיפור של פרק א' מספר לנו למעשה את סיפור המגילה כולה, הלא זהו סיפור על איום שהוסר.
פרק איום על העולם הגברי שהוסר
מגילת אסתר איום על העם היהודי שהוסר.

הרבה אהבה וחג שמח לכולם"

לעיונכם



תוקן על ידי - אור_נערב - 22/03/2005 19:35:20

אור נערב,

תודה לך על האשכול. דבריך מעלים שאלות מעניינות ומאתגרות.

לגבי מסקנתך (או מסקנת חברך) האחרונה, אני חלוקה עליך בכמה וכמה רמות, ואת עמדתי בעניין הבעתי במאמר הפותח של אשכול זה:
"גלותם" של מיעוטים במגילת אסתר -
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=822960

ראשית, נהניתי מאוד לקרוא את דבריך. אף על פי שנאי מתךבט בסגנון לימוד זה, הן בלימוד הגמרא והן בטקסטים שונים. ואסביר את דברי. הרגשתי הכללית לאחר לימוד מן הסוג הזה, הוא שלא נפגשתי עם שום דבר חדש, נפגשתי עם מה שהיה בראשי, עם האסוציאציות שקיימות במוחי, אך האם פגשתי את מרדכי או את המן, או את התככים, תמיד יקיימת תחושה שאת כל מה שאמרתי היה קיים כבר.
אך, לא נכנעתי, ולאחר עיון מלמעלה במסגרת לימוד משותף, שמנו לב לנקודה מענינת בתחילת פרק ג'. שם מסופר על עליית המן, ויציאת קצפו במרדכי. אנסח את סיפור המגילה איך שהסתדר בראשי לאחר הלימוד.
המן מסתובב בעיר שושן, כל עובר ושב, הנתקל בו, מתשחווה, המשוגעים הבודדים אליהם אף אחד לא נותן את תשומת הלב, מסתובבים ועושים כרצונם. אך ישנו אדם אחד שכל הזמן נמצא בשער המלך, אין הוא מסריסי המלך, גם לא ממשרתיו או שלוחיו, אך אין הוא מש משער המלך. המן בעוברו לידו, חושבו למשוגע, אך עבדי המלך המכירים בו, נחרדים מדוע אינך משתחווה למציאות, להכרח. והרי אינך משוגע אינך מנותק מן המציאות. אך הוא בשלו, משהו מחזיק אותו מעבר לבכרח מעבר למצאיאות הכובלת, יש לו אפשרות לבחור, האדם שבו ממשיך לפעם. והכוח כפי שמגלים עבדי המלך ההמומים, מגיע מדבר יהדותו. כיוון שהוא לא מחובר למציאות ואז מכלכל את צעדיו, אלא הוא מגיע מחיבור אל האין סופי, אל הלא נתפס ומנסה להיפס במציאות, מנסה ליישם את הרצון שלו, הרצון לחירות הרצון לרוח במציאות ההכרחית לכאורה.
ולפתע כאשר המן מגלה, שישנו עם אשר לעולם לא יהיה משועבד, וגם כאשר יהיה מאחורי סורג ובריח, תהיה לו נקודת אחיזה מחוץ למציאות, הוא מבין שכל עוד הם קיימים כסאו לא שלם, יש עוד ייצוג, לרצון בעולם, לא ניתן לכוף את כולם.

ה וַיַּרְא הָמָן--כִּי-אֵין מָרְדֳּכַי, כֹּרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ; וַיִּמָּלֵא הָמָן, חֵמָה.

(התרשמות הקורא עד לכאן- יש סיבה טובה להמן להתרגז. "גם אם לא נסכים איתו, נוכל להבין אותו". וע"ע כיבוש))

ו וַיִּבֶז בְּעֵינָיו, לִשְׁלֹחַ יָד בְּמָרְדֳּכַי לְבַדּוֹ--כִּי-הִגִּידוּ לוֹ, אֶת-עַם מָרְדֳּכָי; וַיְבַקֵּשׁ הָמָן, לְהַשְׁמִיד אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל-מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ--עַם מָרְדֳּכָי.

(כאן כבר קורה משהו מוזר "להשמיד את כל היהודים"?! בגלל התנגשות על רקע אישי עם יהודי אחד?)

ח וַיֹּאמֶר הָמָן, לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ--יֶשְׁנוֹ עַם-אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים, בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ; וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל-עָם, וְאֶת-דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים, וְלַמֶּלֶךְ אֵין-שֹׁוֶה, לְהַנִּיחָם. ט אִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב, יִכָּתֵב לְאַבְּדָם;

(ברוך ה' אפשר להרגע. היהודים קנו את שנאת המן ביושר. כמובן, כדי שלא יהיו אי הבנות, אנו מגנים בכל לשון את התנהגותו של המן.)

וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר--אִישׁ צַר וְאוֹיֵב, הָמָן הָרָע הַזֶּה;
(צר- לא בגלל "אין מרדכי כורע", אויב- לא בגלל "ודתיהם שונות".)

המן הרע הזה.

כמה שהאשכול הזה משקף את דעות הלומדים...

(והעירני לזה ספק ספיקא בדבריו).

זה רואה במגילה עושר פרסי, זה רואה ניצול לרעה של מעמד הנשים, זה רואה תכונות נפשיות מוזרות, וזה - רואה את ההידבקות באין סוף...

את דעותי שלי, אשאיר איפוא לעצמי. די לי בסודות שיצאו עם כניסת היין...

שלמה

נראה שלשיטתך כל התנ"ך (ובעצם כל ההיסטוריה האנושית) איננה אלא מבוא קצר למלחמת הקודש הרת המשמעות והנסיונות העצומים בדור האחרון הזה על החזקת קאראוואן על גבעה ביש"ע. מוזר, חשבתי שזה קשור יותר לסכסוך המתמשך בין שכני יענק'ל ושמערל על מקום החניה.

נהנתי מהתגובות והלימודים.
בןטישאחד - קלעת לעניין...
וכן לאחרים - (אמשלום, ספק ספיקא, שלומו, ומציץ...)
בעזרת ה' האשכול הבא - אחרי פורים - אעסוק בשיטת הלימוד הזאת. קצת הסברים קצת מקורות ודיון.

הכונו! הכונו!

שלומו -
מציץ - (שעשעתני...)

ועכשיו אני והלך למסיבת פורים אז להתראות אחרי...


אור מקיף ואור פנימי

אורך ערב לי

אני מבקש לנתב את הדיון לדגש שונה.

כפי שהזכירו פה, קשה שלא לשים לב בקריאת המגילה לאלמנט הכבוד שמופיע כחוט השני כמעט בכל ארוע.
המן הוא כמובן הספק הראשי.
מפשוטו של מקרא, המן לא היה היטלר ולא הגה שום פתרון סופי.
המן רצה כבוד והרבה. מרדכי לא הסכים להשתתף במשחק הזה. קשה להבין איך בעיה פרסונאלית הופכת לבעיה כלל יהודית, אבל זו העובדה. הכל התחיל מהכבוד שלא סופק.

כך גם הרעיון הגאוני שכה קלע לטעמו של בחורנו- לתלות את מרדכי על עץ בגובה 50 אמה.

מה העניין פה ? הרוג אותו וחסל.
אבל לא. הוא רצה את זה גבוה ומוחצן.

כך גם בטיול עם הסוס.

לכן, אולי, בעצם, המסר הדומיננטי הוא לא על טרגדיה שפוקדת יהודים בגלות שנתונים לגחמות שליטים, אלא על סיפור מצומצם על בן אדם לחבירו. על אגו, על כבוד.

מה קורה למי שרודף אחריו וכל מהותו היא התנשאות על זולתו.

אם הנחה זו נכונה ניתן יהיה להבין מדוע המצוות העיקריות בפורים עוסקים בענייני "בין אדם לחבירו" - משלוח מנות ומתנות לאביונים.

תהיה חברתי אומרת המגילה, תהיה עממי, תהיה חלק מהעסק ואל תתיימר להסתכל עלינו מלמעלה.