האם מוסריות מתנה חשיבה?

סיכום כללי, הדיון עד כה בוחן את השאלה היסודית ביחס בין חשיבה למוסר, ופחות ניתוח של מוסר ללא חשיבה, והעמדת זה מול זה באפיון מעלות וחסרונות כל צד.

אנסה להציב נתונים נוספים לדיון.

אינטואיציה מפותחת, כוללת ב' נקודות חשובות למוסר
1. עירנות גבוהה - מה שאומר שהתחושה לדבר לא מוסרי ברמה סבירה, תורגש.
2. האינטואציה כוחה יפה גם לברר את התחושה. כלומר, ככל שהאינטואיציה מפותחת יותר, התחושה ברורה יותר, וכוחה יהא פרוש עך מקרים רבים יותר.


עם זאת לא ניתן [לי לפחות] לדמיין יכולת הגדרה ברורה המצטרפת לאינטואיציה, שיסודה בחשיבה, שאינה משפרת את ההשיגים, שכן אם השפה עשירה דיה, ובכל זאת הדבר לא מוגדר מאליו, הרי שעדיין חסירה בהירותו במידת מה, גם בתחושה, ומכאן שבמקרים עדינים מאד ימצא הבלבול.

_____________________________________________

מה ההבדל המעשי הטבעי בין הרגישות הבלתי מוגדרת לזו המוגדרת [מלבד המרחב כנ"ל].

נטיית האדם להתרחק מבעייתיות, אא"כ יש לו את הכלים להתמודד, ומכאן שהרגיש למוסר עם בהירות שאינה חדה [כלומר ללא יכולת וחוויית הדבר עד כדי הגדרה], יטה להתרחק מבעיות ולהימנע מהתמודדות נכונה אתם, ולעומת זאת הבהירות החדה יותר, המושגת ככלל ע"י מחשבה, מאפשרת התמודדות.

למשל, אדם נפגש בתגובה נוקשה של חבר, האינטואיטיבי החווה בחוזקה את התחושה "יש כאן בעיה" יתרחק מהזירה, ונמצא לא פעם מפסיד את חבריו, ובעיקר מפסיד לעצמו נשיאת מטעני רגשות שלא הועמדו במקומם, דבר זה לא יקרה כאשר האדם יוכל להצביע על נקודת הטעות בבהירות, וממילא על הדרך המדוייקת לשנותה או לפותרה, מה שאכן שייך בהרבה מאד מקרים.

כמובן שיכולת הגדרה, שיסודה בחשיבה לא מדוייקת ובלתי אמיצה וכנה, אחריתה מי ישורנה.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART/886/791.html

"אני תמיד אזכור את זה, את מה שהיה שם באותו לילה. ואמרתי, כבר ראיתי הרבה דברים בשטחים. אבל שם זה היה סתם. אנחנו זרענו שם את הזרעים של השנאה, של הפיגוע הבא. לראות את הילדים הקטנים שם ולדעת 'אני, א', בעצמי זרעתי אצלו את השנאה כלפי'. זה הכי קשה. לדעתי שזה לא נגמר עכשיו. שהם לא ישכחו את זה. גם אני לא אשכח את זה, ואנחנו עוד ניפגש".

כלומר?

כלומר:

שהמסקנה אליה הגיע א' היא המוסריות המותנה בחשיבה שכלית אובקטיבית.

"חשיבה שכלית אובייקטיבית".

אבא, תרחם.

ממללא,

על מה ומי בדיוק הוא מתבקש לרחם?

מישהו הסב את תשומת לבי בתיבה האישית לשגיאת הכתיב הנוראית כשנשמטו לי שני יודים מסכנים מה"אובייקטיבית"

עד כמה שידוע לי ה' מרחם על אלה שנולדו דיסלקטים, לעומת זו הצדק האלוהי מורה על כך שאלה שמתבלבלים בין 'כושר חשיבה' לבין 'חשיבה שכלית אובייקטיבית' לא זוכים לרחמיו.






תוקן על ידי - riv - 27/03/2005 0:56:06

אני מנסה להשיב את הדיון למסלולו:

נתעמת נא מול ב' התפיסות הניצבות זה למול זה -

"אלוקים עשה את האדם ישר"

"לא בור ירא חטא"


ניתן למשל לומר שלא בור ירא חטא היינו לעניין המוסר התורני, אך לא העצמי והאוניברסלי, מאידך ניתן לומר ש"המה בקשו חשבונות רבים" אף זה מטבע האדם, ולא נאמר "עשה את האדם ישר" אלא להורות שהשיבה אל טבעיותו הישרה מזומנת לו.

אין כוונתי לפלפול אלא לתוכן שהוא מייצג.

יהוסף,

הנך רוצה להמשיך בדיון אך אני עדיין אינני מבין מהי החשיבה (או האינטואיציה) דנן.

אינטואיציה פירושה מודעות והערכה מיידית ומהירה. מודעות זו יכולה להשתלב עם חשיבה. הרי שהמודעות עצמה יכולה להיות מצד הרגשיי ולאו דוקא מצד השכליי.


"הבהירות החדה יותר, המושגת ככלל ע"י מחשבה, מאפשרת התמודדות"

לא הבנתי. למה הבהירות החדה יותר היא תוצאה של החשיבה? היא יכולה להיות תוצאה של רגישות יתר שכבר פותחה (מודעות טבועה).


"האינטואיטיבי החווה בחוזקה את התחושה "יש כאן בעיה" יתרחק מהזירה"

זו היא תחושה הנחווית, ולא רעיון מושכל. אם כן, הרי שגם זה מקורו ברגש.


לכן העליתי את פרטי הרגש ופעולתו לעיל, לדעת האם ישנה חשיבה על מוסר הנקיה מהרגש (מקור המוסריות הטועה באדם).


[ראה בספורונו (קהלת ז' כ"ט): "אשר עשה האלקים את האדם ישר. קודם יצירת חוה. שהיה האדם יחיד היה ישר מוכן אל ההתבודדות השכלי בלתי ידיעת טוב ורע"]

[צ'ל: האם המוסריות מותנה במחשבה]


מוסר הוא עניין של הבחנה לפי עקרונות, ושיפוט העניין, ובחירה רצונית מתוך חירות.

ההכרה כי יש בהחנה בין 'טוב' ו 'רע' היא מהותית לאדם. ר'ל, האדם, אפילו ילד, מטבעו מבחין בין השנים. ההבחנה הזו וההכרה בדבר יכולתו לרצות, מעידה על הכושר המוסרי של האדם. לבהמה אין כושר מוסרי.

אם אומרים לי 'אל תגנוב', וכשבאה לידי הזדמנות אינני גונב, צריך לבחון מה המניעים למעשה שלי. אם אינני גונב מחמת יראת שמים, או יראת המשטרה והעונש, או משום הציות, או בכוונה להרשים בהתנהגותי ולמצא חן, - כל אלו מעידים שפעלתי מחוץ למישור המוסרי. אם אני פועל מתוך עקרון מוסרי אנושי כללי, ושופט את העניין שלפני על פי העיקרון הזה, ובוחר מרצוני החופשי לפעול, אז אני מצוי בתחום המוסרי. אעשה טוב כאשר אפעיל את הרצון שלי על פי השיפוט, ואעשה רע כאשר אפעיל את הרצון של כנגד אותו השיפוט.

לקבוע כעקרון 'אל תיקח דבר השייך לאחר ללא רשותו' הוא קביעה 'פשוטה', כשאין נדרשים לנמק אותה. קל לשפוט מקרה מסוים בהתאם לעיקרון הזה. אבל יש מקרים מסובכים, קשה מאד לבחון אותם ולהוציא משפט בעניינם. הדבר דורש את עזרתו של אדם בקיא ומבין ובעל נסיון.

כדוגמה לעקרון מוסרי כללי יכולים לשמש שני המשפטים הבאים 'ואהבת לרעך כמוך' ו 'את השנוא עליך אל תעשה לחברך', בתנאי ש'חבר ו'רע' הוא כל יצור תבוני, כל אדם במה שהוא אדם. התרוץ המוחלט לעיקרון הזה הוא 'בצלם אלהים עשה אותו'.

מכל זה אני לומד כי בבסיסו המוסר הוא כושר טבעי לאדם, אבל באמת כושר זה קשה להבנה ולישום ודורש מחשבה מאומצת.

בדברי אלו אני מושפע מאד מתורת המוסר של קאנט.

עודד

האם יש להסיק מכך שמי שמחוסר כושר כזה הוא נכה אבל אינו אשם?

תלמידטועה, אכן, החסר כושר שיפוט מוסרי, למשל החולה בשגעון, או שלקה בשגעון זמני, ואינו מסוגל להבחין בין טוב ורע, הוא נכה, ואין כל אשמה מוסרית במעשיו. אם הוא מזיק לעצמו או לאחרים אפשר שיהיה צורך לאשפז אותו במוסד מתאים, אבל אין מקום להעמידו לדין ולהעניש אותו, כי אינו כשר לעמוד לדין.
עודד