| נשלח ב-18/6/2002 19:19 |
 |
| |
עיקרי אמונה
בימי הבינים, ניסח הרמב"ם בפעם הראשונה עיקרי אמונה, צרור של אמונות מסודרות שכל יהודי חייב בהן. כלומר, אם הוא מאמין בהם, אמונתו תיקנית, ולא - הוא אפיקורוס.
קביעת עיקרי אמונה אינה פשוטה מבחינה פילוסופית או אפילו הלכתית. למשל, איך ניתן לצוות על אמונה, או ידיעה? האם ציווי ובחירה אינם שייכים רק בתחום העשייה (+חובות האברים) ולא בתחום השכלי שהינו סוף סוף אוטונומי? כמו כן, היו שחלקו על המנין ועל הקביעות של הרמב"ם, והציעו עיקרים אחרים.
הנושא שאני מעלה אינו בא לדון בשאלות היקף אלו, למרות שהוא בוודאי יגלוש גם אליהן. אני מבקש להעלות את שלוש השאלות המרכזיות הבאות:
1. מה הם עיקרי האמונה המקובלים של זמננו זה?
לדוגמא, אמונת חכמים, אמונה בקבלה ובזוהר, אמונת בפירוש פשוט בלבד של אגדות חז"ל, אמונה בהיסטוריות של מדרשי חז"ל ופירושי רש"י, וכן כל כיו"ב. בספר שיצא לאור לאחרונה, "תמים תהיה", נקבע כי מי שאינו מאמין בזוהר ובספירות אינו מצטרף למנין.
שאלה זו, לגבי טיבם של העיקרים שנוהגים למעשה בזמננו, היא אמפירית ואולי גם סוציולוגית, אך איסוף מדוייק ככל האפשר של הנתונים חיוני להמשך.
2. מה הם עיקרי האמונה של העולם המדעי?
לדוגמא, האמונה שיש חוקים, שהם מסודרים במבנה עץ, שניתן להעמיד את הביולוגיה על הכימיה ואת זו על הפיזיקה וכיו"ב. מעל לכולם - הדגם ההתפתחותי, שקובע כי המוקדם נחות מן המאוחר. הדרוויניזם בביולוגיה, ועוד.
3. אני מניח שכולם יסכימו שיש התנגשות בין עיקרי אמונה מסוג (1), בין הם לקוחים מזמננו ובין אם הם לקוחים מזמנו של הרמב"ם, כגון הפירוש הפשוט של "התורה אינה עתידה להשתנות". השאלה הקשה ביותר והמחייבת ביותר היא במה אנו בוחרים? כלומר, במה אנו חייבים לבחור אם אנו מניחים שהשכל הוא אוטונומי, כמו החזו"א (אם גם אין אנו ממהרים להכריע בשאלות שאין לנו נתונים להכרעה לגביהן).
לא תמיד חייבים להישאר בסתירה. יתכן שיתברר כי התשובה הנכונה לסתירות בין (1) ל(2) היא פרשנות. למשל, כך הסברנו שהכוונה בעיקר של הרמב"ם לגבי התורה היא הכללים שביסודה ולא אוסף הפרשנויות שבכל דור.
זו משימה רבתי, אך דומה שכל יהודי חושב מחוייב בה לעצמו. וקל יותר לבצע אותה יחד.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-19/6/2002 04:26 |
|
| |
מיימוני,
אני חושבת שהיו נסיונות נוספים לקבוע רשימה של עיקרי אמונה, למשל של רבי שמעון בן צמח דוראן (מאה 14 - 15), שהתווכח עם הרמב"ם (אחרי מותו של זה..) והעמיד את היהדות על שלושה עיקרים בלבד.
יש טענות שהרמב"ם עצמו הסתייג מעניין תחיית המתים (לפחות לאספקטים הפיזיים שלו), אבל הוסיפו כדי לרצות את המתווכחים עמו. למיטב ידיעתי רשימתו של הרמב"ם מעולם לא הפכה לרשימה מחייבת לעומת עיקרי אמונה נוצריים אלה ואחרים.
זה אולי אחד ההבדלים המשמעותיים שבין היהדות לנצרות. אדם לא יכול להיחשב בן לקבוצה
(denomination) נוצרית, אם הוא אינו מאמין ב"קרדו" הספיציפי שלה.
הזהות היהודית אינה בנויה באופן עיקרי על עקרונות של אמונה ועל תיאולוגיה מוסכמת, אלא בראש ובראשונה על השתייכות אתנית ועל מערכת של קיום מצוות.
אני אישית, מיימוני, אין בי כל משיכה לנסות להגדיר עיקרי אמונה, לא ישנים ולא חדשים, יש דברים שהעמימות יפה להם, וכדי להיות אינקלוסיבי ככל האפשר רצוי לא להגדיר.
אולי אני קצרת רואי, אבל כמעט כל עיקר שאני יכולה לחשוב עליו, יותיר אחים ואחיות יקרים מחוץ לגדר, ואת זה אני בשום אופן לא רוצה.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/6/2002 13:09 |
|
| |
שחרית
אשיב לחשש אחד בלבד שהעלית.
הגדרת עיקרי אמונה אינה מוציאה בהכרח את מי שאינו מקבלם "מחוץ לגדר". זכור לי ששמעתי על פוסק בן הדור הקודם שרצה לטעון כי במידה שאדם מקבל חלק מעיקרי האמונה, כך יש "אפיקורסות חלקית", והוא קבע את הדברים להקל ולא להחמיר. אולי מישהו מבאי הפורום ידע מיהו (אקדמאי?).
והעיקר. מטרתנו היא לבחון את העקרונות המקובלים עלינו, שביסוד החשיבה שלנו. גם אלו שלקוחים מן המסורת היהודית, בני דורות וחדשים מקרוב באו, וגם את העקרונות שאימצנו, בבלי דעת או בכוונה, מתוך החברה והתרבות שמסביב. לחשוף סתירות, ולעמול על יישובן.
האם עמל כזה מוציא מישהו מחוץ לגדר (פרט אולי למי שמעז לחשוב ומוקע מייד בידי ה"מיישמים"?).
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-19/6/2002 13:22 |
|
| |
מיימוני,
ובכן:
1. מה הם עיקרי האמונה המקובלים של זמננו?
תלוי את מי אתה שואל. הרי ישנן ווריאציות שונות של הבנות ורמות השכלה. אך שאלת על עיקרים "מקובלים" וגם בזה יש את אותן הדרגות. כל שרמת ההשכלה יותר נמוכה כך יש יותר "מקובלות".
המכנה המשותף לכל הציבור הוא הרמה הנמוכה בה יש עדיין המון "מקובלות". דוגמא טיפוסית: ילד חושב שכל מי שיש לו זקן ארוך יותר, הוא צדיק יותר. המבוגר יותר תולה את זה במי שמתואר יותר כצדיק. המבוגר עוד יותר מבין שזה תלוי בעשית מעשים צודקים וגם יודע להבחין מה הם מעשים צודקים.
ככל שאדם מבין יותר הרי מתרחק מה"מקובלות" כמו שהערת והארת באשכול על משל הקפקא!
נמצא שיש לנו שתי קצוות של עקרונות: ה"מקובלים" מחד וה"מושכלים" מאידך. בקצה של ה"מקובלים" יאמינו בכל העקרונות שמנית, מיימוני, וככל שתהיה התקדמות לקראת קצה ה"מושכלים" ייפחתו ה"מקובלים".
ההתקדמות ההמונית תלויה ב"דעה הרווחת" המתקדמת מדור לדור. זהו תהליך התבהרות הדעת [מעץ הדעת חזרה לעץ החיים] בו מה שהתברר כאמת מוחלטת ['נפל האסימון'] אין דרך חזור ממנו.
התקדמותו של כל יחיד תלויה יותר ביחיד עצמו באם הוא ממשיך להעמיק במשך ימי חייו או להיפך באיזה שלב בחיים הוא "זרק את מפתח החשיבה העצמית".
2. מה הם עיקרי האמונה של העולם המדעי?
בזה יש הבדל בין העולם המדעי הכופר שמאליהה את החוקיות שלדידו בשום אופן לא ייתכנו ניסי יציאת מצרים וכדומה כי זה נגד החוקיות. לעומת זאת המדעי המשכיל [מלשון השכל וידוע אותי ולאו דווקא הדתי] מבין שכל האפשרויות פתוחות להווה, אם כי הווה לימד אותנו להאמין בסבירות.
בהפגשו ב"מקובלות" יצטרך מדען זה להיכנס בהשערה מה יותר סביר או פחות חידוש בהבנת ה"מקובלות". למשל האם יניח שקרו ניסים בפועל או שדי היה שיועברו בשקר קדוש וכדומה? הכרעה זו שוב תלויה בנקודה בה נמצא אדם בין שתי הקצוות של ה"מקובלים" וה"מושכלים".
3. הנחת ש"כולם יסכימו שיש התנגשות בין עיקרי אמונה לעיקרי מדע". זה שוב תלוי היכן עומד האדם בין ה"מקובלות" ל"מושכלות". המאמין ב"מקובלות" יתנגש כמעט על כל צעד ושעל עד שהמציאות והתפתחות הציבור להבינה תנפץ בחוזקה את "מקובלותיו". אבל למאמין ב"מושכלות" לא תיתכן סתירה, כי או שהמדע לא מדע או שהאמונה לא אמונה ואולי שניהם. [כבר הארכנו בנושא.]
שחרית,
מסכים אתך לגמרי בעיקרון אבל לא במסקנה שהפקת.
אכן "צריך להיות אינקלוסיבי ככל האפשר" כי זה האמת, אבל נמצאת הגדרה אינקלוסיבית [חדשה] של שלושה עיקרים עייני גם באשכול התפתחות ההלכה הודעה רביעית. אלו הם:
א. חשיבות הבחירה,
ב. הזדקקות להוראה על החשיבות,
ג. מקור אמין להוראה.
אלו הם עקרונות האמונה ה"מושכלים" השוים לכל רמה. בגירסת העקרונות ה"מקובלים" הם נקראים: "שכר ועונש", "תורה מן השמים" ו"אמיתות האלוקים".
[א] גם הרמה הנמוכה נתמכת בחשיבות הבחירה, אלא שהחשיבות עבורה היא הבטחת שכר ועונש ולגבוהה היא "התאמה להווה".
[ב] גם הרמה הגבוהה זקוקה למקור להבחנת מה שחשוב, אלא שלה היא השתכלות ישירה במציאות ההווה ולנמוכה היא הסתכלות בהוראות מחנכיה הזמינים.
[ג] לשתי הרמות דרוש שהמקור יהיה אמין, אלא שהגבוהה תמדוד את האמינות לפי "התאמה להווה" והנמוכה תמדדנה לפי מסורת של ליווי קולות וברקים.
[כללית לגבי הלגיטימציה של הרמה הנמוכה, פתח מיימוני אשכול על העקשנות]
אגב, בנושא ניסוחים חדשים.
בהקדמה לספרה של איין רנד 'מרד הנפילים' נכתב בשמה שהיא הגדירה את הספרות שלה במנותה שלוש מידות בכותבי ספרים [אני כותב מתוך הזיכרון וייתכן שלא אדייק אבל העיקר היא ההוספה]:
א. סיפורים ישנים ורעיונות ישנים - זו הספרות העתיקה שעדיין לא התפתחה בסיפורים מתקדמים ורעיונות מפותחים.
ב. סיפורים חדשים ורעיונות ישנים - זו הספרות החקיינית שפשוט מחליפה את אדרת הגברת כדי להביע את אותם הרעיונות המיושנים [זאת אומרת שבעצם הסיפורים הם גם ישנים אלא בשינוי קוסמטי].
ג. סיפורים חדשים ורעיונות חדשים - זו הספרות שלה בה הסיפורים הם חדשים בכך שהם מבטאים את הרעיונות המפותחים.
על זה הוסיפה: שהיה ניתן לומר שישנה עוד מידה
ד: סיפורים ישנים ורעיונות חדשים.
אבל היא מסיקה שזה בלתי אפשרי כי הרי הכותב סיפור ישן עדיין לא נחשף לרעיונות המפותחים, שאם כן היה כותב סיפורים חדשים ההולמים את הרעיונות החדשים.
אבל "ברוך אשר בחר בנו". המידה הרביעית ה"בלתי אפשרית" היא תורתנו אשר למרות שהיא מתבטאת בסיפוריה ודבריה ה"ישנים", היא טומנת בחובה את עקרונות היושר ["התאמה"] הדרושים גם לסיפורנו החדשים [אף לטענת בוגי שהסיפורים דורשים אולי שינויים מרחיקים אבל העקרונות הנצחיים הרי נשארים. "כללים בלתי משתנים ליישום במציאות משתנה" - נאום מיימוננו]. הרי גם הרעיונות החדשים דהיינו הניתוח המילולי וההבנה המתפתחת מעוגנים בכללי התורה "התאמה להווה". האם יש טקסט טוב מזה להתקדמות המוסרית? בוגי, מה אתה אומר?
הוי אומר:
תורת השם - סיפורים ישנים ורעיונות חדשים ["בכל יום יהיו בעיניך כחדשים"!]
למד לשונך לומר איני יודע
תוקן על ידי - ווטו1 - 6/20/2002 9:51:35 AM
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/6/2002 17:29 |
|
| |
הנה רעיון אחד שהוא עיקר אמונה במדע ההיסטוריה והוא אבן נגף במחשבה שלנו:
דגם ההתפתחות.
הדגם הזה הוא שימושי מאד בסוציולוגיה, בהיסטוריה, במיוחד בהיסטוריה של המדע. הוא מסביר כיצד הדורות מתקדמים והולכים, מן הפשוט אל המורכב והמתוחכם. הוא מראה כיצד אוסף של שינויים קטנים מצטבר כדי ליצור מהפך. המדע והטכנולוגיה המודרניים שמצליחים לספק לנו חשמל ואינטרנט בנויים על חשיבה מדעית יוונית, ועל מאות שנים של דוגמות, שהתחלפו בניסוי וטעיה.
אבל ברגע שמחילים את הדגם הזה על המסורת שלנו, מתחילות הצרות.
כפי שדנו בעבר, מתעוררת התנגשות עם הרעיון של עדיפות הדורות הראשונים.
אבל לא רק בכך. יישום הדגם ההתפתחותי מסביר כיצד יש התפתחות בתחום הדעות, מן המפוזר והבלתי שיטתי אל המגובש והמאורגן.
כך, למשל, אם נזכיר נושא ששייך לאשכול אחר, האם הדעות השונות שקיימות בנושא המשיחיות הן פרי התפתחות, פנימית כמובן, בתוך העולם היהודי, או שהן ירדו שלימות כנתינתן מסיני?
וכן בכל דבר.
התשובה אינה חד משמעית. בעיני, הנחת הדגם ההתפתחותי היא ענין מתודולוגי. נוח לנו ומסתבר לנו להשתמש בדגם הזה כדי להסביר התפתחות רעיונית, וההסבר נבחן על פי תוצאותיו. האם יש לנו הסבר הולם (=אדקווטי) או לא. אבל שימוש חסר זהירות בדגם הזה יכול להביא לביקורת המקרא, שהיו לה כידוע אינטרסים משלה, ואין כאן המקום להיכנס לכך.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/6/2002 17:32 |
|
| |
ועוד דוגמא. מנין שנות הבריאה
היום כולנו רושמים ה' תשס"ב לבריאת העולם. אבל המנין הזה לא היה מקובל בכל הדורות. בימי הרמב"ם השתמשו במנין לשטרות. בדורות אחרים היו מקובלים מנינים אחרים.
המנין של ה' תשס"ב נוגע אמנם הלכה למעשה לשאלת השמיטה, אך הרעיון שהעולם קיים בדיוק ה' תשס"ב שנים נחשב אצלנו לעיקר אמונה, שכל הכופר בו יצא מכלל האורתודוכסיה, ובכל זאת הוא רעיון חדש. צאו ותמצאו.
דברים אלו לא באו לשלול את העיקר של בריאה יש מאין, או להיכנס למחלוקת העתיקה בנושא זה, אלא להבהיר שגם אם מקבלים את סיפורי החומש כהיסטוריה ולא כמשל, המנין של השנים לפי החומש אינו חד משמעי, ויש בו פתח לא רק לעשרות שנים של הבדל, אלא גם למאות ולאלפים. זו רק שאלה של פרשנות. שוב, אלו שפסעו בדרך זו נעלמים היום מן העין, כי הנושא הזה הפך לעיקר אמונה.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-19/6/2002 20:55 |
|
| |
מיימוני,
הדברים עתיקים. יש ספר מאיר עיניים בנושא: "בראשית ברא" לפרופ' נתן אביעזר. עיי"ש ותמצא נחת
|
|
|
|
| נשלח ב-20/6/2002 15:53 |
|
| |
מיימוני,
שאלת מיהו שקבע לגבי אפיקורסות חלקית.
אולי כוונתך להרב מבריסק, שקבע דוקא לחומרא ולא לקולא. אמרתו המפורסמת אודות י"ג העיקרים היא זו: דער וואס איז נעבעך א'אפיקורוס, איז אויכט א'אפיקורוס.
(מי שהוא 'אפיקורוס נעבעך', כלומר בשוגג, מחוסר ידיעת חלקם של י"ג העיקרים, גם הוא נחשב לאפיקורוס)
הרעיון הוא בריסקאי לחלוטין: י"ג העיקרים הם קטגוריאליים ומוחלטים. רק אמונה שלמה והכרה בכולם - קובעים את דמות היהודי התיקני. אם חסר בסעיף אחד - מגעו עושה יין נסך.
בעבר כתבתי עבודה סמינריונית על נושא זה של י"ג העיקרים ומקומם במשנתו של הרמב"ם בתוך מערכת 'האמונות ההכרחיות' שלו, כהגדרתו במו"נ ג:כח.
העיקרים נועדו להצעיד את ההמון בדרך חינוכית אחידה, על פי משנת החינוך של הרמב"ם בהקדמת פרק 'חלק'. הם ערוכים כאמיתות מוחלטות,מהם שייכים ל'אמונה האמיתית' ומהם ל'אמונה ההכרחית'. כולם מקבלים ניסוח וצביון דוגמטי אחיד לצורך חינוך ההמון.
כבר שאלו רבים מה מקומם של י"ג העיקרים ביחס למשנתו הפילוסופית של הרמב"ם, והאם הוא עצמו האמין בכולם. ישנם הרואים בעיקרים רק צורת ניסוח עממי של אמיתות בעלות הבנה פילוסופית מורכבת, שכן אילו הביאן הרמב"ם בנוסחה הפילוסופית המדוייקת, ובהוכחות הנדרשות, הן לא היו יעילות מבחינה חברתית-מדינית. לכן נקט הרמב"ם ב'לשון בני אדם', כדרך שנקטה תורה.
והדברים ארוכים.
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/6/2002 16:30 |
|
| |
יישר כוחך אקדמאי,
תן לי להוסיף על הפתגם הבריסקאי ש"נעבעך א מאמין איז אויכעט א מאמין". דהיינו [שכשם שאפיקורס מתוך מסכנות בשגגה הוא בכל זאת נחשב אפיקורס, כך] מאמין מתוך מסכנות הוא בכל זאת נחשב למאמין. הסיבה היא כמו שכתבת שעיקר ענין האמונה היא להצעיד את ההמון בדרך חינוכית אחידה.
עשית הבחנה בעיקרי הרמב"ם בין 'אמונה אמיתית' לבין 'אמונה הכרחית'. האם תוכל לסווג לנו את החלוקה הזאת?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/6/2002 18:55 |
|
| |
כאמור, הרמב"ם עצמו ערך את ההבחנה.
במורה נבוכים, חלק ג פרק כח, כותב הוא כך:
'ממה שצריך שתתעורר עליו הוא שתדע שהדעות האמיתיות אשר בהם יגיע השלמות האחרון אמנם נתנה התורה מהן תכליתם וצוותה להאמין בהם בכלל, והוא מציאות השם, ויחודו, וידיעתו ויכולתו ורצונו, וקדמותו, אלו כולם תכליות אחרונות, לא יתבארו בפרט מוגבלות אלא אחר ידיעת דעות רבות. ועוד צוותה התורה להאמין קצת אמונות שאמונתם הכרחית בתיקון עניני המדינה, כאמונתנו שהוא יתעלה יחר אפו במי שימרהו, ולזה ראוי שיראו ויפחדו ממרות בו'.
רוב מפרשי המורה מגדירים את האמונה ההכרחית כשקר מוסכם לתועלת הציבור.
פירוש 'שם טוב' הנדפס במו"נ כותב כך: שציוה להאמין שהשם יחר אפו ויכעס על עוברי רצונו, זאת האמונה אינה אמיתית כי הוא לא יתפעל ולא יחר אפו כמו שאמר אני ה' לא שניתי, וצריך שיאמין זאת האמונה האיש ההמוני שהוא יתפעל, ואף שהוא שקר, הוא הכרחי בקיום המדינה'.
הנושא קשור ישירות למשנתו הכוללת של הרמב"ם אודות טעמי המצוות, תיקון הגוף ותיקון הנפש. תועלת 'פילוסופית' ותועלת חברתית מדינית, והמתח שבין שתי התועליות הללו.
י"ג העיקרים כוללים הנחות פילוסופיות ומדיניות כאחד. עצם הכנסתם לפונדק אחד היא כמעט אבסורדית במושגים רמב"מיים. ולכן העיקרים הם נושא מרתק אשר ממנו ניתן ללמוד רבות על הפרגמטיזם שנקט הרמב"ם בעבור ההמון, על הגבולות שהציב לעצמו עד כמה ניתן וצריך להסתיר את האמת הפילוסופית מן ההמון. ועל הכל: כיצד עורכים ומנסחים עבור ההמון את העיקרים הפילוסופיים הנכונים, אלה אשר ניתנים להשגה רק לאחר עיון ועמל רב שנים, והם 'תכלית אחרונה'.
העיקרים השני והשלישי, שהאל אינו גוף ושהוא יחיד, הם אמונה 'אמיתית'. לעומתם העיקר האחד-עשר, שהאל גומל טוב ומעניש - זו אמונה 'הכרחית'.
בכלל, מחקר תורת הרמב"ם (הפילוסופית, לא ההלכתית) מתחלק לשתי אסכולות:
1. ה'אזוטריקנים' הטוענים שהרמב"ם הסתיר את דעותיו האמיתיות, ועלינו מוטל 'להשיב את הפרקים זה על זה' כפי שהוא מבקש בהקדמת המורה, ולגלות את אמונתו האמיתית.
2. ה'הרמוניסטים', המבקשים לאחד ולשלב את כל חלקיו, וגם ה'סתירות מן הסוג השביעי' עליהן הוא מדבר בהקדמתו -מוטל עלינו לפתור אותן.
על הסוג הראשון נמנים רבים מפרשני ימי-הביניים, אפודי, שם טוב, נרבוני, וכן ר' שמואל אבן תיבון בעצמו, המתרגם של מו"נ. מאוחר יותר, שד"ל, לייבוביץ, שטראוס ופינס.
על הסוג השני בימינו: הרטמן, לוינגר, נוריאל ושבייד.
א' רביצקי עושה קצת סדר במפרשים הקדמונים, במאמרו: 'סתרי תורתו של מורה הנבוכים', מחקרי ירושלים במחשבת ישראל, כרך ה, תשמ"ו, עמ' 23 - 69.
תוקן על ידי - אקדמאי - 6/20/2002 6:58:47 PM
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/6/2002 23:39 |
|
| |
שלום לכולם,
אני רוצה להעלות כמה התייחסויות למה שנאמר באשכול הזה, אנא קחו בחשבון את העובדה שאין לי הכשרה פורמלית בפילוסופיה והגיגיי בהתאם...
א - ווט, לגבי העקרונות שאתה מציע לעיקרי האמונה, לענ"ד הם פונים בכל זאת לפלח די צר בעם ישראל.
מה לגבי חילוניים (מאמינים ושאינם מאמינים)?
מה לגבי רפורמים וריקונסטרוקציוניסטים?
מה לגבי רבים מהקונסרבטיבים?
ב - לגבי הרבנית החשובה איין ראנד, הרי העיקרון של "סיפורים ישנים ורעיונות חדשים" הוא הוא תמצית העשייה המדרשית, לא?
הרעיון שכל אמת גדולה ונצחית גלומה לה בתוך תורתנו, והתפקיד האנושי הוא לחשוף אותה ("כל מה שתלמיד ותיק ...").
ג - מיימוני, אתה מדבר על רעיון ההתפתחות של הציביליזציה. אולי איני מבינה אותך כראוי, אבל בזמנו זה באמת היה רעיון מאד קוסם (שעומד בסתירה מסוימת לרעיון של ראשונים כמלאכים...), אני חושבת שאצל הרבה הוגים, הרעיון הזה של הפרוגרס האנושי, פרח ונעלם עם עשן המשרפות באושויץ.
ד - אני רואה ארבע התייחסויות אפשריות לעניין הנס.
1. ניסים קרו
2. ניסים אפשר שקרו (קרו בעלמא? הסברים מדעיים וכו')
3. ניסים הם כפי שכונו "שקר קדוש"
4. ניסים קרו, אם לא במציאות, אזי בתודעתו של העם (ראו מאמרו הקלאסי של אחד-העם 'משה').
אני גורסת בדעה הרביעית, לא מענין אותי אם אפשר להוכיח מדעית את מעבר ים סוף וגם לא אם אפשר לשלול אותו. בעיניי זה דבר שקרה, כי הוא חוזר וקורה בתודעה של מליוני בני עמנו שוב ושוב לאורך הדורות.
שלכם, שחרית
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/6/2002 06:53 |
|
| |
שחר נעים שחרית,
אני מתייחס לאותיותייך:
א. העיקרים שהוצעו פונים לכל אדם שוחר מוסר.
1. הרי בכך שהוא מעריך מוסר, הוא מאשר ש"הבחירה של האדם היא חשובה".
2. הרי הוא מודע שהמוסר יש לו קנה מידה המורה לו מה מוסרי, יהיה זה הקוראן, הברית החדשה או המציאות! היינו שיש מקור במציאות המורה לו על החשיבויות שבבחירותיו.
3. המקור הזה צריך להיות נאמן עליו כדי שיתאמן לפיו.
ב. הבנתי שאנו מסכימים.
ג. אדרבה, משרפות אושוויץ הם חלק משארית הציביליזציה השמרנית שיש לה ערכים לאומניים הפוגעים בערכי מוסר, כמו הדת שמפני שלימות פולחנה לא תהסס לרדת לחיי בני אדם למרות שזה בלתי מוסרי. [כביכול שמירת ההתאמה מקבלת יותר חשיבות מההתאמה עצמה. אמנם בעבר כשללא משטר הדת לא היו מושגי המוסר נלקחים ברצינות, היה בזה רע הכרחי]
ד. 2-3-4 = התייחסות אחת היא, רציונלית.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2002 04:44 |
|
| |
ברשותכם, כמה הערות קטנות:
א. שחרית טוענת שהעיקרים צריכים להיות אינקלוסיביים. לדעתי לא.
כפי שרמזת בעצמך, היהדות היא לא רק סופרתיזה, אלא גם (ובעיקר) קבוצה אתנית. (זהו הפירוש המקובל לאמרה "ישראל, אף על פי שחטא - ישראל הוא", אם כי ניתן להבין אותה אחרת, כעין "אפילו ריקנין שבך מלאין מצוות כרימון".)
החילוניים (ושאר הקבוצות שהזכרת) שייכים אתנית לעם היהודי, גם אם האמונות שלהם חורגות מה-Tradition היהודי. לכן, בחינה והגדרה של יסודות היהדות לא "יותירו אחים מחוץ לגדר".
כאשר אנו באים להגדיר מה הן האמונות שהנחילה לנו היהדות, אין טעם להסתכל לאן ירה העם את החץ ולצייר סביבו את המטרה.
ב. מסכים עם ווטו: הרעיונות ה"מושכלים" אינם סותרים.
הרעיונות שביסוד הדת אינם אמפיריים ואינם כפופים לחוקיות אמפירית, ולכן הם מחוץ לתחום עיסוקו של המדע הטהור.
ג. לגבי הפחתה של עיקרי האמונה, שחרית הזכירה את הרשב"ץ. אשמח לקבל מקור.
אני יודע על רבי יוסף אלבו, שחלק בזה על הרמב"ם. את ספרו ("ספר העיקרים") הוא פותח במתקפה נגד מוני-העיקרים (לרבות הרמב"ם) שהכניסו לרשימתם "אמונות אמיתיות" שאינן עיקרים, ובפרק ד' הוא מונה את שלושת העיקרים - לדעתו: "מציאות השם, וההשגחה לשכר ועונש, ותורה מן השמים", שהם "אבות לכל העיקרים".
נתקשה ליישב את תמיהותיו על הרמב"ם, אם לא נניח שרשימת העיקרים של הרמב"ם היא פדגוגית בעיקרה, בדומה להסברו של אקדמאי.
אגב, עקרון ההתכנסות מופיע כבר בדרשתו של רבי שמלאי (מכות כג, ב): "תרי"ג מצות נאמרו לו למשה... בא דוד והעמידן על אחת עשרה... בא ישעיהו והעמידן על שש... בא מיכה והעמידן על שלש... חזר ישעיהו והעמידן על שתים... בא חבקוק והעמידן על אחת...", דרשה שהסברים רבים מסור נאמרו בה.
ד. למיימוני, לגבי דגם ההתפתחות: העקרון הזה לא חל על כל דבר.
דוגמא פרטית: הפירמידות. כל עוד לא תעבורנה שיפוצים, אין ספק שמצבן יורע עם השנים.
דוגמא כללית: החוק השני של התרמודינמיקה (רמת האנתרופיה במערכת סגורה נוטה לעלות). לכל מערכת פיזיקלית שאין עליה השפעה חיצונית יש נטיה לאבד משמעות וסדר, להפוך לכאוס.
בקיצור, ישנם דברים שמתפתחים עם הזמן בכיוון קונסרוקטיבי, וישנם דברים ש"מתפתחים" בכיוון ההפוך.
אין לי כרגע הגדרה שתתן אבחנה בין הסוגים, אבל ברור שהמדע מכיר גם בדברים שהתפחותם אינה משביחה אותם, ולכן, רעיון עדיפות הדורות הראשונים איננו סותר למודל שהזכרת.
ה. ולגבי מנין שנות הבריאה:
בימי הרמב"ם אמנם השתמשו בפועל במנין השטרות, אבל רק לצרכים פורמליים. המסורת של שנת הבריאה היתה קיימת גם אז. ראה למשל רמב"ם, הלכות קידוש החודש, פרק יא הלכה טז: "שנה זו, שהיא שנת שבע עשרה ממחזור ר"ס, שהיא שנת שמונה ושלשים ותשע מאות וארבעת אלפים ליצירה, שהיא שנת תשע ושמונים וארבע מאות ואלף לשטרות, שהיא שנת תשע ומאה ואלף לחרבן בית שני".
אגב, מנין השנים לבריאה איננו "נוגע הלכה למעשה" לחישוב שנת השמיטה, מכיון שמנין שנות השמיטה לא החל עם בריאת העולם.
במקרה התחיל המנין בשנה שמספרה לבריאה מתחלק בשבע ללא שארית, ולכן ניתן לחשב בקלות את מועד שנת השמיטה לפי חלוקה של מספר השנה בשבע.
ו. הבנתי משחרית ומווטו שבעיניהם אמונה בניסים (שקרו במציאות) אינה רציונלית.
אשמח אם תסבירו לי: אם אתם מאמינים בבורא-עולם, מדוע אין זה רציונלי לייחס לו כוחות על-טבעיים?
עד כאן להיום.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2002 13:26 |
|
| |
עוצו,
אני כותב בחפזה לגבי ב' וו'.
בב' כתבת:
א. הרעיונות שביסוד הדת אינם אמפיריים
ב. אינם כפופים לחוקיות אמפירית
ג. הם מחוץ לתחום עיסוקו של המדע הטהור.
לא מסכים. אמפיריות היא היא מה שאנו קוראים רצון הבורא והרעיונות שכתבתי 1. חשיבות הבחירה, 2. זקיקות האדם למקור ידע הקובע את החשיבות, 3. היות המקור אמין, הכל אמפירי. הווה [השם] = אמפירי או אם תרצה בגימטריא אמפירי!
בו' כתבת שבעיניי אמונה בניסים (שקרו במציאות) אינה רציונלית. אמונה באפשרות היא רציונלית כי מי שאמר לעולם הנפלא כך למה שלא יאמר כך, אין שום סיבה.
אך למעשה יש ברציונליות את הכלל של הנחת החידוש המועט, ומכיון שניתן להסביר דברים בצורה פשוטה יותר [ראה אשכול השקרים הקדושים] אז למה להניח יותר?
אם מישהו יספר לך שראה גמל פורח באויר, הרי זה אפשרי. בכל זאת מדברים בני אדם לשון הוואי וחביבים השקרים על הוברי הסיפורים ויש לפעמים שראוי למען החינוך לשקר [עיין שם]. זה הרי יותר סביר מאשר להניח שאכן פרח הגמל באויר, אז למה להניח יותר.
הנטייה להרבות בהצגת מופתים באה מקטנות אמונה החושבת כי הווה כביכול מוכיח את גדלותו במופתים ולא בנפלאות היום יומי. לא כן, קריעת ים סוף מוכיחה שהוא הוא הבלתי קורע את הים בשאר ימים!
סליחה על הקיצור, אך ההכרח לא יגונה!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2002 13:36 |
|
| |
עוצו
עמדת על נקודה שכואבת גם לי.
נסיון חיינו מראה לנו פעמים רבות אירועים שנתפסים בעינינו כהשגחה פרטית, אם לא כנס ממש. לא אנסה לאפיין את רמות הנס, כנס שהוא סותר את הטבע וכנס שמעלתו בצירוף האירועים החשוב.
העיקר פה הוא האמונה והאמון בקב"ה שמנהיג אותנו באופן פרטי. אמונה זו הותקפה בימי הבינים, על פי היסודות האריסטוטליים שלפיהם כמה שהא' יותר מרומם, כך הוא פחות משגיח. והיא המשיכה להיות מותקפת כאמונת הבל משפינוזה ואילך, בעיקר בגלל הנימוק הסביר כשלעצמו שהעלה וטו, מתוך נקודת ראות אמפיריציסטית.
כמדומה לי שהם מחלקים בין האמונה באפשרות הנס לבין האמונה שהיה נס במקרים פרטיים מסויימים. למרבה הצער, יש כאלו שנסחפים וכל פעם ששוללים ניסיות מאירוע מסויים, נראה בעיניהם כאילו נשללה אפשרות הנס בכללותה עם האמונה בהשגחה פרטית.
בעיני, הנס אינו אמונת הבל אלא מציאות חיה. יש לנו, עם ישראל, די והותר אמונות הבל שראוי להתפטר מהן בלי לנסות להילחם באמונת הנס וההשגחה הפרטית, (גם למי שסובר שאין זו אלא אמונה הכרחית ומיתוס או שקר קדוש).
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2002 18:55 |
|
| |
מיימוני,
אין לנו אלא חישה, זכרון דמיון. אז מה היא נקודת ראות בלתי אמפיריציסטית?
|
|
|
|
|
