|
|
| נשלח ב-23/3/2006 17:07 |
 |
| |
ווטו,
פירוש הרמב"ם באבות פ"ב י"א - על דברי רבי אליעזר לשאל "איזו היא דרך שיתרחק ממנה האדם רבי אליעזר אומר : עין רעה ( = צרות עין
ורבינוביץ' על הרמב"ם מבאר:
והוצרך ריב"ז לשאול שאלה זו, אעפ"י שמתוך דבריהם הראשונים אפשר להבין שהדרך הרעה היא ההיפך מן הטובה - כי לא תמיד כל מה שהוא טוב יהיה הפכו רע, כגון: מידת החסידות להתנהג לפנים משורת הדין - היא מעלה גדולה וטובה, ומי שאינו חסיד והוא מעמיד דבריו על דין תורה אינו רע. כמו כן אפשר לומר: שהנדיבות, היינו העין הטובה היא דרך טובה, אבל הכילות אינו רעה, שהרי לא עשק ולא גזל ולא הזיק לשום אדם, אלא מנע מהם טובו ב"שב ואל תעשה" לפיכך הוצרך לשאול "איזה דרך רעה" (רבינו יונה) -
והדברים בהחלט תואמים את דברי הדרש של ירוחם "שכל יהודי ויהודי ירצה להיות ראשון"בהתייחס אל המעשה המסופר 'ביומא' שהכוהנים היו מתחרים שהיו רצים על הכבש כדי לזכות 'בכבוד ובברכה' ודחף אחד את חבירו לתוך ארבע אמות, ונטל סכין ותקע לו בלבו, ועמד רבי צדוק על מעלות האילים,וגעה בבכי והחל לקונן- וגעו כולם אחריו בבכי - וכדי להפסיק את 'הנגף' הפסיקו את התחרויות והחלו להפיל גורל
|
|
|
|
| נשלח ב-23/3/2006 17:41 |
|
| |
ריב,
ייש"כ ויוצא מדברייך ומדברי ירוחם שכל המושג והמיתוס של עין הרע שגדלנו עליו הוא סה"כ "אי פרגון" בלשוננו!
|
|
|
|
| נשלח ב-23/3/2006 22:59 |
|
| |
וטו1
כדבריך כן הוא. מה זה עין הרע -העין של הרע .כלומר של -האדם הרע, שלא מפרגן. ואם נרצה להשתמש
דוקא בשפה מודרנית יש השפעה טלפתית של אדם על מישנהו.השפעה שלילית. "קארמה שלילית" ואנו
נמשיך לקרא לזה כמו אבותנו." עיין הורע". למען הסר כל ספק אני יודע את הגמראות בנידון.
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-23/3/2006 23:24 |
|
| |
לבעלי הגישה הרציונאליסטית שמא יש לומר יתר על כן.
הרי האדם עצמו הוא החושש לעין הרע לגבי עצמו (וכדרך שמבואר בפוסקים לגבי חלום רע שמי שלא חושש אין הדברים משפיעים עליו).
נמצא שעין הרע הוא מבטו של האדם הרואה דווקא את הפן 'השחור' שבחיים (לשון אחר: ראיה שלילית), ועצם השתעבדותו של האדם לפן הרע שבחיים, הוא העין הרע לגביו, שכן מי שהוא בעל ראיה שלילית חייו הופכים לו לשליליים.
והיפוכו של דבר עין טובה.
על כך אמר ר' נחמן שהראשון שיש לו לאדם ללמד עליו סנגוריה הוא על עצמו.
ושמא יש להוסיף: ומתוך שמלמד על עצמו (ואינו נתפש לגאוה יתירה) ידע ללמד על אחרים.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/3/2006 01:08 |
|
| |
ירוחם
כיהודה ועוד לקרוא, ניתן לציין את המקרה עם דוד המלך.
א וַיֹּסֶף, אַף-יְהוָה, לַחֲרוֹת, בְּיִשְׂרָאֵל; וַיָּסֶת אֶת-דָּוִד בָּהֶם לֵאמֹר, לֵךְ מְנֵה אֶת-יִשְׂרָאֵל וְאֶת-יְהוּדָה. ב וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל-יוֹאָב שַׂר-הַחַיִל אֲשֶׁר-אִתּוֹ, שׁוּט-נָא בְּכָל-שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד-בְּאֵר שֶׁבַע, וּפִקְדוּ, אֶת-הָעָם; וְיָדַעְתִּי, אֵת מִסְפַּר הָעָם. {ס}
ג וַיֹּאמֶר יוֹאָב אֶל-הַמֶּלֶךְ, וְיוֹסֵף יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶל-הָעָם כָּהֵם וְכָהֵם מֵאָה פְעָמִים, וְעֵינֵי אֲדֹנִי-הַמֶּלֶךְ, רֹאוֹת; וַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ, לָמָּה חָפֵץ בַּדָּבָר הַזֶּה. ד וַיֶּחֱזַק דְּבַר-הַמֶּלֶךְ אֶל-יוֹאָב, וְעַל שָׂרֵי הֶחָיִל; וַיֵּצֵא יוֹאָב וְשָׂרֵי הַחַיִל, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, לִפְקֹד אֶת-הָעָם, אֶת-יִשְׂרָאֵל. ה וַיַּעַבְרוּ, אֶת-הַיַּרְדֵּן; וַיַּחֲנוּ בַעֲרוֹעֵר, יְמִין הָעִיר אֲשֶׁר בְּתוֹךְ-הַנַּחַל הַגָּד--וְאֶל-יַעְזֵר. ו וַיָּבֹאוּ, הַגִּלְעָדָה, וְאֶל-אֶרֶץ תַּחְתִּים, חָדְשִׁי; וַיָּבֹאוּ דָּנָה יַּעַן, וְסָבִיב אֶל-צִידוֹן. ז וַיָּבֹאוּ, מִבְצַר-צֹר, וְכָל-עָרֵי הַחִוִּי, וְהַכְּנַעֲנִי; וַיֵּצְאוּ אֶל-נֶגֶב יְהוּדָה, בְּאֵר שָׁבַע. ח וַיָּשֻׁטוּ, בְּכָל-הָאָרֶץ; וַיָּבֹאוּ מִקְצֵה תִשְׁעָה חֳדָשִׁים, וְעֶשְׂרִים יוֹם--יְרוּשָׁלִָם. ט וַיִּתֵּן יוֹאָב אֶת-מִסְפַּר מִפְקַד-הָעָם, אֶל-הַמֶּלֶךְ; וַתְּהִי יִשְׂרָאֵל שְׁמֹנֶה מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ-חַיִל, שֹׁלֵף חֶרֶב, וְאִישׁ יְהוּדָה, חֲמֵשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ. י וַיַּךְ לֵב-דָּוִד אֹתוֹ, אַחֲרֵי-כֵן סָפַר אֶת-הָעָם; {פ}
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-יְהוָה, חָטָאתִי מְאֹד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי, וְעַתָּה יְהוָה הַעֲבֶר-נָא אֶת-עֲוֹן עַבְדְּךָ, כִּי נִסְכַּלְתִּי מְאֹד. יא וַיָּקָם דָּוִד, בַּבֹּקֶר; {פ}
וּדְבַר-יְהוָה, הָיָה אֶל-גָּד הַנָּבִיא, חֹזֵה דָוִד, לֵאמֹר. יב הָלוֹךְ וְדִבַּרְתָּ אֶל-דָּוִד, כֹּה אָמַר יְהוָה--שָׁלֹשׁ, אָנֹכִי נוֹטֵל עָלֶיךָ: בְּחַר-לְךָ אַחַת-מֵהֶם, וְאֶעֱשֶׂה-לָּךְ. יג וַיָּבֹא-גָד אֶל-דָּוִד, וַיַּגֶּד-לוֹ; וַיֹּאמֶר לוֹ הֲתָבוֹא לְךָ שֶׁבַע שָׁנִים רָעָב בְּאַרְצֶךָ אִם-שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים נֻסְךָ לִפְנֵי-צָרֶיךָ וְהוּא רֹדְפֶךָ, וְאִם-הֱיוֹת שְׁלֹשֶׁת יָמִים דֶּבֶר בְּאַרְצֶךָ--עַתָּה דַּע וּרְאֵה, מָה-אָשִׁיב שֹׁלְחִי דָּבָר. {ס}
יד וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-גָּד, צַר-לִי מְאֹד; נִפְּלָה-נָּא בְיַד-יְהוָה כִּי-רַבִּים רַחֲמָו, וּבְיַד-אָדָם אַל-אֶפֹּלָה. טו וַיִּתֵּן יְהוָה דֶּבֶר בְּיִשְׂרָאֵל, מֵהַבֹּקֶר וְעַד-עֵת מוֹעֵד; וַיָּמָת מִן-הָעָם, מִדָּן וְעַד-בְּאֵר שֶׁבַע, שִׁבְעִים אֶלֶף, אִישׁ. טז וַיִּשְׁלַח יָדוֹ הַמַּלְאָךְ יְרוּשָׁלִַם, לְשַׁחֲתָהּ, וַיִּנָּחֶם יְהוָה אֶל-הָרָעָה, וַיֹּאמֶר לַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית בָּעָם רַב עַתָּה הֶרֶף יָדֶךָ; וּמַלְאַךְ יְהוָה הָיָה, עִם-גֹּרֶן האורנה (הָאֲרַוְנָה) הַיְבֻסִי. {ס}
יז וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-יְהוָה בִּרְאֹתוֹ אֶת-הַמַּלְאָךְ הַמַּכֶּה בָעָם, וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָנֹכִי חָטָאתִי וְאָנֹכִי הֶעֱוֵיתִי, וְאֵלֶּה הַצֹּאן, מֶה עָשׂוּ: תְּהִי נָא יָדְךָ בִּי, וּבְבֵית אָבִי. {פ}
מס' נקודות.
א. יואב אומר לדוד יוסף ה' אלוקיך אל העם כהם וכהם מאה פעמים. הוא עונה לדוד, למה תספור ותכניס עין הרע בעם, כן ירבו ויפרו.
ב. דוד לא מתייחס לחששות של יואב, והוא אומר לו לך תספור.
ג. אחר הספירה, דוד מעצמו תפס שהוא עבר על צו הבורא ומתחיל לחזור בתשובה. דוד לא רואה כל סיבה לעין הרע, ואלו דבריו: יז וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-יְהוָה בִּרְאֹתוֹ אֶת-הַמַּלְאָךְ הַמַּכֶּה בָעָם, וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָנֹכִי חָטָאתִי וְאָנֹכִי הֶעֱוֵיתִי, וְאֵלֶּה הַצֹּאן, מֶה עָשׂוּ: תְּהִי נָא יָדְךָ בִּי, וּבְבֵית אָבִי. {פ}
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-24/3/2006 05:44 |
|
| |
ירח"ה,
היופי ["שמים בתורה"] בפירושך הוא שהוא ללא ההזדקקות לאמונות תפילות ואף לא להשפעה טלפתית [שגם אם תתגלה מ"מ בזמן נתינת התורה לא ניתן היה לדרוש ביושר להתחשב בדבר כזה], אלא מה"כפשוטו" שאי הפירגון הוא סיבה לחיכוכים עד כדי קטטה. לפ"ז מעשה דוד יתפרש כהרס"ג שהביא שואל בעמוד הראשון שדהמע"ה טעה בקישור המגיפה לספירה. [על רוח רעה יש רש"י במס' שבת פ"ב. המפרש רציונלית וצ"ע על מי סוטה שדומני שנפתח ע"ז אשכול בעבר.]
|
|
|
|
| נשלח ב-24/3/2006 12:31 |
|
| |
כמתעסק.
הגמרא בברכות מספרת על שמואל.כשהיה חולם רע היה אומר חלומות שוא
ידברו. כשהיה חולם חלום טוב, היה אומר חלמות שוא ידברו?? המאמר שכל
פתרון חלום הולך לפי שהפותר פותר אותו ודאי שהוא אינו חדש. אדם שבוי
אצל עצמו. בחינוכו ובעברו. משבי כזה קשה להשתחרר.
חיים.
אין זה הזמן להכנס באריכות בהסבר הפרק שהבאת. המונח עין הרע הוא שלך
ולא של דוד או יואב.חטאו של דוד היה כי רצה לערוך בחירות.קרי מפגן כח
על עוצמת שבטו, שבט יהודה כנגד כל שבטי ישראל. דוד לא קיבל את
תוצאות המפקד(הבחירות) שערך שאול. בו נמצאו רק שלושים אלף בני יהודה
הוא הבין שלא יוכל לבסס את שלטונו על כל עם ישראל(במתחים השבטיים שהיו) עם גב של שלושים אלף בני שבטו.הוא היה חייב להוכיח עצמה מספרית
מרשימה של חמש מאות אלף תומכים. בלי סייג. העונש היה כמובן מאת ה"
המגפה שפרצה היתה עונש ולא עיין הרע. העם נענש בגין מנהיגו ובגין המתחים
השבטיים שהיו. התרף למגפה היתה בנין המקדש המאחד את כולם לא ל אחד.
האמונה בכחות מאגיים כגון עיין הרע קללות וכו" הנו ע"ז.להאמין שיש כחות רעים בעולם.הפועלים בצורה עצמעית ומופעלים על ידי כחות טומא או רוע זה
התגלמות העבודה הזרה. תבקש מחברתו הגב ריב להביא את הרמב"ם המדבר איך התחיל הרעיון של העבודה הזרה.
תוקן על ידי - ירוחםשם - 24/03/2006 12:31:57
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/3/2006 21:59 |
|
| |
ירוחם
השקפת הרמב"ם על האמונות, שונה לחלוטין מההשקפות שהיו נפוצות מאז ומתמיד בעם ישראל. יתירה על כך, הרמב"ם הכיר וידע שהיו בעם ישראל מאז ומתמיד אנשים בערים.
דוד המלך חטא, שעבר על איסור התורה למנות את עם ישראל. אם בתורה יש איסור למנות את עם ישראל, למה לנו לחפש סיבות זרות לחטא שלו. המטרות שאתה מכניס לפה ללב של דוד, אינם אלא הערכות וניחושים, והאמונה בצדקת פירושים אלו היא סובייקטיבית בלבד.
אעפ"כ, אינני יודע מהו עין הרע שחכמי ישראל האמינו בו, יכול להיות שהם האמינו בדברים שהיו נראים נכונים לפי ההלך רוח הזמני. ז"א שאמונות האדם הם סובייקטיביות (כדרך שאתה מאמין בפירושיך על דוד המלך), ולאו דוקא קשורות למקור הראשוני שלהם.
לפי תגובת דוד המלך "מה חטאו העם הזה" נראה שהוא לא סבר שיש עניין של העין הרע. אבל הנסיונות של יואב למנוע את דוד מלמנות את בנ"י, נראה שיש בהם חשש עין הרע. מסתבר מאוד שבאותו דור היו רבים וטובים שהאמינו בעין הרע, למרות שתחושת העין הרע היא דמיונית.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/3/2006 00:25 |
|
| |
חיים.
תזכיר לי בבקשה. איפה בתורה בדיוק כתוב שאסור למנות את בני ישראל.
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2006 17:19 |
|
| |
safran efo ata
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2008 14:09 |
|
| |
bin: עין רעה - ענין סגולי או מציאותי?
אגב עיון בדברי רש"י אלה:
ויתן אל הגר שם על שכמה ואת הילד. 'אף הילד שם על שכמה שהכניסה בו שרה עין רעה ואחזתו חמה ולא יכול לילך ברגליו' (בראשית כ"א, י"ד)
הגעתי לדברי החזו"א דלהלן ולא זכיתי להבין אם הוא ענין סגולי או מציאותי:
"מסודות הבריאה כי האדם במחשבתו הוא מניע גורמים נסתרים בעולם המעשה ומחשבתו הקלה תוכל לשמש גורם להרס ולחרבן של גושים מוצקים. וכדאמר בפסחים (נ ע"ב) כיון דנפיש אפחזייהו שלטא בהו עינא. ובב"מ (פד ע"א) לא מסתפי מר מעינא בישא. ושם (ע"ב) פרידא אחת יש לי ביניכם כו'. ושם (קז ע"א) לא תזבין ארעא דסמיכא למתא.
ובשעה שבני אדם מתפעלים על מציאות מוצלחה, מעמידים את מציאות זו בסכנה. ומ"מ הכל בידי שמים וכל שלא נגזר עלי' בדין שמים לאבדן הדבר ניצל. אבל כשנגזר הדבר לאבד, מתגלגל הדבר לפעמים ע"י שימת עין תמהון על הדבר וע"י זה הוא כלה. וכדאמר ב"מ (קז ע"ב) דרב סליק לבי קברי כו' תשעין ותשעה בעין רעה, והיינו כשנגזר עליהן מיתה ביוה"כ הזדמן לפניהן עין רעה שגלגלה מיתתן. וכעין דאמרו מגילה (כב ע"ב) הא והא גרמא לי' וכן ראב"י (ב"ב יד ע"א) כשהגיע זמנו ליפטר מן העולם ונגזר עליו זמני גלגלו מן השמים סיבת מותו ע"י הערת תמהון בלב רבנן. וכן הוא עובדא דר"ה בר"י (ברכות נח ע"ב) ויתכן דכל שהאדם במעלה יתירה כל סגולותיה ובחינותיו יתירות, ועינו יותר פועלת והיינו דאמר יהבו בי' רבנן עינייהו, והא דאמר רשב"ג פרידא אחת כו' אע"ג דבלא דינא לא מיית אינש, משום דשטן מקטרג בשעת הסכנה, ואדם נידון בכל יום. וגם בדין יוה"כ קובעין לפעמים להניחו אחרי טבע העולם ולא לעשות לו נס".
חזו"א חו"מ ליקוטים סי' כ"א
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2008 14:13 |
|
| |
mdabraham:
זה נראה כעניין סגולי. יתר על כן, מדבריו עולה שאין טעם להימנע מעיה"ר, שכן הדבר יתרחש כך או אחרת משמים. בעין הרע השמים משתמשים בנו ככלי ביצוע ולא יותר מכך. אז מה הבעיה שתהיה לי עין הרע על מישהו, או מדוע עליו להסתתר ממני נגד עין הרע?
מוזר
*****
ירוחםשמ:
ללכת ולתעות במדבר מספר ימים בלי מים, לא צריך עין הרע בכדי לקבל מכת שמש ולהתיבש !!!
בקיץ הזה, בארץ הזאת- מתו מהתיבשות במדבר, שני גברים- לא ילדים.
_________________
מודה ועוזב
*****
שערי_תורה:
http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?topic_id=2517174
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2008 23:48 |
|
| |
"עיניך בשדה אשר יקצורון. [פי' דכתיב טוב עין הוא יבורך]. כי עי"ן נקרא חכמ"ה, ובאמת ההסתכלות הוא מדריגה תחתונה של החכמה. ומי שהוא טוב עי"ן, דהיינו עי"ן החכמה [נ"א: חכמה טובה], כשהוא מסתכל בדבר מביא ברכה באותו דבר. לפי שהוא יודע [נ"א: כי כשמסתכל בדבר יודע] שהדבר ההוא כאין נגדו יתברך, דהיינו שהוא באמת אפס ואי"ן בלתי אלקותו ית' השרוי בתוכו, דהיינו כח הפועל בנפעל, [וזולתו הוא אפס, על דרך ונחנו מה]. אז על ידי הסתכלות הזה ממשיך חיות יותר לאותו דבר מאלקותו יתברך. וזהו טוב עי"ן הוא יברך אותו דבר [נ"א: יבורך לאותו דבר]. וכן להיפך ח"ו, מי שהוא רע עי"ן, כשהוא מסתכל על הדבר אומר [נ"א: ומתמיה עליו, דהיינו] מה נאה דבר זה, ועושה אותו הדבר לדבר בפני עצמו, והוא ח"ו נרגן מפריד אלוף, שעל ידי הסתכלותו נפרד אותו הדבר מהשורש ומהחיות, [דהיינו] אלקות שבו. כי ההסתכלות עושה כלי [ועל ידי זה בא עין הרע ר"ל]. "
אור תורה - להרב המגיד ממזריטש
|
|
|
|
| נשלח ב-16/11/2008 00:16 |
|
| |
תשמעו סיפור אמיתי - שמעתי סיפור זה מפיו של פרופ' שמעון קופר, מרצה לאנתרפולוגיה באוניברסיטת בר-אילן, בהרצאה במסגרת הקורס "מבוא לאנתרפולוגיה", לפני כעשרים שנה. אני מקוה להביא את הסיפור בדיוק המירבי עד כמה שזכרוני מגיע. פרופ' קופר הוא אדם דתי, בוגר ישיבה יוניברסיטי, ועד כמה שהתרשמתי ממנו אדם די רציונאלי. הוא סיפר שלפני כמה זמן ניגשה אליו תלמידה שלו, ערביה, וביקשה ממנו להלוות אליה לכפר שלה כי יש שם סיפור מעניין בענין כישוף. פרופ' קופר נסע לשם, וכך הוא מתעד את המעשה: זוג צעיר נישא בכפר. הנוהג הוא ללוות את הכלה לבית החתן. כל פעם שהגיעו לבית של החתן, הכלה התעלפה. ניסו מספר פעמים, ולא הצליחו. היה בכפר שכן זקן אחד המבין בכישופים, אז הלכו לקרוא לו אולי יוכל לעזור. הזקן שמע את הסיפור וביקש מספר ימים לחשוב. לאחר מספר ימים חזר לאותו בית של החתן וציוה שיביאו את הכלה. הוא אמר שהפעם הכלה תכנס לבית ללא בעיות. ואכן כך היה, הכלה הגיעה, והכל עבר חלק. שאלו אותו מה קרה. והוא סיפר להם כך: לפני מספר ימים הוא הגיע בלילה לאותו הבית וסובב אותו מספר פעמים, ואז ניגש למקום מסוים, חפר בו, והוציא מהבור בובה קטנה. הוא טען שמישהו הטיל על הכלה עין הרע, הלך למכשף אחר להכין את הכישוף שנמצא בבובה זו, וטמן אותה בכניסה לבית בכדי לעשות עין הרע לכלה. התחילו לברר מי עשוי לרצות לעשות עין הרע לכלה, והמרצע יצא מן השק. כשהיה החתן ילד, הסכימה אימו ואם ילדה אחרת להשתדך ביניהן, וחיכו שהילדים יגדלו. אך משגדל החתן, שכחה אימו את ההבטחה, וחיתנה אותו עם בחורה אחרת. האם השניה כעסה מאוד והלכה למכשף להכין את העין הרע בתוך הבובה, והטמינה אותה בסתר בכניסה לבית החתן.
Believe it or not.... אבל זה מה ששמעתי מפרופ' קופר שראה במו עיניו.
|
|
|
|
|
|
