ההרחקה הראויה בין המינים

איקה,

זה עתה כתבתי באשכול מילון על משמעות המלה והדיבור. אינטואיציה גם היא מושכלת וידועה. אין דבר שאנו יכולים לומר עליו שאיננו יודעים ומשכילים אותו. לכן גם הביטוי תת-מודע, איננו מוצלח. מתאים יותר "תת-מילולי".
ה"תת-מילולי" הוא הידע התחושתי הזורם ללא עצירתו במילים. גלידה טעימה לך, גם בלי שתדעי להגדיר את תכונות הטעם והמרקם. את יודעת ומשכילה שהיא טעימה, אבל ללא מילים מגדירות.

גם לאחר שמצאו מילים להדביר ולהגדיר, ראוי להחזיר את הידע שסודר על פי הדיבור, למצבו התת-מילולי, קרי אינטואיציה. בעית המתפלספים והמיסטיקנים יחד, שחיים בעולם של דיבורים בעוד האינטואיציה התחושתית הזורמת באשר למשמעות המדויקת של המילים במציאות, מעורפלת.

לכן לגבי נושא ההתבוששות והצניעות של אשכול זה, אין לסמוך על אינטואיציה פראית, כי אז אוי ואבוי. הכוונה היא לאינטואיציה של יראה [יראה של עירנות כפי שביאר אורבערפל באשכול של יענטע על יראה קודמת לחכמה].

ווטו,

הבאתי את דבריו של אבי כצמן לביאור המושגים הלועזיים בספרו של ישעיהו ליבוביץ "שיחות על תורת הנבואה" את הספר הזה פרופ' ליבוביץ זכה לראות יוצא לאור, ומתוך הכרותי את קפדנותו,
ואת אישורו לפירוש זה.

חשבתי לנסות ולהבין, למשל ההדגש על המילה התבוננות, שהיא מכלול השתלשלות והבנה של דבר מתוך דברכלומר: מה המשקל שיש למילה זו בתוך ההגדרה? ואכן בסיום תגובתך אתה עונה על שאלתי

*עבר מתיחת פנים

תוקן על ידי - ווטו1 - 8/28/2002 10:21:58 AM

איקה וכולם

הרעיון שמאחורי השימוש באינטואיציות הוא שבני אדם אינם מתייעצים בכל צעד עם השולחן ערוך, שלא כמו שמצפים מגדולי תלמידי החכמים.
אז מה שנשאר הוא אינטואיציות שמפתחים או נולדים איתן.
אקדמאי ואחרים טענו שצריך ואולי גם יש אינטואיציות טבעיות ובריאות, אלא שמקלקלים אותן עם חומרות יתרות. והחומרות אינן בריאות, אלא בעייתיות, כפי שניסה אקדמאי להוכיח מהסיפור בפורום השכן על מסיבת העיתונאיות, בהשוואה לקלילות שניכרת אצל אחינו ה"מזרחיסטים". כיון שההנהגות החמורות שמתפתחות בדורנו נראות מופרזות, הוא ואחרים סבורים שניתן לחזור לאינטואיציות טבעיות.

אני מפקפק בדבר. ראשית, מפני שהחומרות השתקעו עמוק, והפסיכולוגיה הכמעט טבעית השתנתה. שנית, מפני שברגע שדבר הפך לחלק מן המסורת, קשה מאד לשנותו. כך ראינו בכל תחום שנידון בפורום שלנו, ובמיוחד בתחום רגיש כל כך. זה גם מזמין הערת ביקורת מהסוג של "לא פתחו בני ישראל פורומים לאפיקורסות אלא כדי להתיר לעצמם עריות".
לכן, בין מהטעם שלי המקורי של התחברות להלכה ובין מהטעם של שמירת כללי השינוי שנידונו באשכול אחר, אין לדעתי להחפז להציע "אינטואיציות" ובכך לסיים את הדיון. זו רק ההתחלה.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

אני אשמח להעמיק ולבדוק את הנושא עד הסוף,
אדם בתוך עצמו הוא גר, ולעולם אינו יכול לשפוט , ולהיות אובייקטיבי, והרי אין אפוטרופוס על עריות, זה דבר עמוק שראוי וכדאי להבינו,

וזאת הסיבה שרציתי להדגיש את המילה התבוננות שהיא מכילה בתוכה עולם ומלואו

דוקא הרחקה בין המינים, הוא התחום היחיד בו אי אפשר לסמוך על האינטואיציות הטבעיות. שאלו כל חוקר אבולוציה על טיבן של אינטואיציות אלו. והנוהגים ביתר טבעיות סומכים עצמם על הגדרים שגדרו ראשונים שיתמכו אותם שלא יעברו את הגבול.

אבל בתחומים חברתיים אחרים, ראוי ורצוי לפתח נטורליזם הלכתי.

איטואיציות טבעיות? האדם לא נולד עם זה, אלא הוא צריך לרכוש זאת בהשתדלותו, במאמציו ובאופן מתמיד. לאדם יש רק הפוטנציה, כלומר הכח השכלי, אך אין לו את התוצר המושג כתוצאה מהפעלת כושרו זה, וזהו ההבדל בין שכל בכח לשכל בפועל, ואין באדם שום הכרה טבעית אינטואיטיבית, ומכאן שהתהליך לגמרי אינו סטאטי אלא הוא דינמי.

רציתי להביא כמה מהתיחסויות של התלמוד להרחקה בין המינים ואתם תשפטו.

א. ההפנינג ההמוני של הכרויות שנעשה ביום הכיפורים ובט"ו באב, שבו בנות שהגיעו לפרקן רוקדות להן לפני בנים, מראה פנים אחרות של הכרות ומראה גם פנים אחרות של יום כיפורים מאשר הפנים שיש לו היום ונתעצבו לא מעט בגלל הגלות והרדיפות וכל המועקות שבו.
מעניין שהדבר דמה יותר לליל אהבה בצמח מאשר לכינוס על ישיבת "מרכז הרב", שבשנים האחרונות מתאמצים להפריד יותר ויותר את התהלוכות של יום ירושלים, מה שלא היה לפני כן.

ואלו דברי המשנה בתענית,
"אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו וחולות בכרמים ומה היו אומרות בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך אל תתן עיניך בנוי תן עיניך במשפחה שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל ואומר תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה וכן הוא אומר צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו ביום חתונתו זה מתן תורה וביום שמחת לבו זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו:"

היום החרדים אומרים שרק הצדיקות והצדיקים שהיו עושים לשם שמים היו הולכות לדבר הזה, ויש להם אלף תירוצים מדוע לא לחזור למנהג הרראשוני שנהג במשך תקופת המקרא והמשנה, אבל בפשטות זוהי דוגמא שמנסים לעקם את העבר לפי ההווה (שאולי הוא העקום). ומעניין שעדיין לא שמעתי שמישהו יגיד שהמנהג הזה כבר איננו רלבנטי לימינו אלו. ואולי צריך לשאוף לחדש אותו, כי הוא ממש מוזכר במשנה ולא בכדי.


ב. הסיפור על האמוראים ( מסכת יבמות דף לז/ב) שכאשר היו הולכים לעיר רחוקה היו מקדשים להם אשה זמנית, ולפי אחת משתי האוקימטות הם ממש קידשו אותה לשם יחסים מלאים.

"והא רב כי איקלע לדרדשיר [מכריז] ואמר: 'מאן הויא ליומא?', ורב נחמן כי איקלע לשכנציב [מכריז] ואמר: 'מאן הויא ליומא?' שאני רבנן דפקיע שמייהו. והאמר רבא תבעוה לינשא ונתפייסה צריכה לישב שבעה נקיים? רבנן שלוחייהו הוו משדרי ומודעי להו. ואיבעית אימא, לרבנן יחודי בעלמא הוא דמייחדי להו, דאמר מר אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו…"
בתרגום: והרי רב שנקלע לדרדשיר מכריז ואמר מי תהיה לי להיום [לאשה] ורב נחמן שנקלע לשכנציב מכריז ואמר מי תהיה לי להיום [לאשה]? שונים חכמים ששמם ידוע (?).

לפי זה, אם אפשר לקדש אשה זמנית רק בגלל שאתה רחוק קצת מאשת החיק שלך, אז אפשר לעשות עוד כמה דברים, כאשר אתה במצב קשה הרבה יותר, ולמשל אין לך אשה בכלל. או שנאמר שיש דין אחר לגדולי ישראל מאשר להמון העם? נראה לי דבר שלא פשוט לאומרו, וגם לפי האוקימטה שנישאו להם, בשביל שיהיה להם פת בסל, ולא ממש לקיים יחסים, נראה קצת קשה, כי אם באמת זה המצב, יכול להיות פה הכשלה של הציבור, ומקום לחשד רציני ביותר בדבר נורמות כפולות, ופתח שירננו על הרבנים.
יש ניתוח יפה של כל העסק בספרה החדש של רות קלדרון על סיפורי התלמוד. שווה לעיין.

הפרוטוקולים של צעירי ציון

תוקן על ידי - efibrk - 8/29/2002 9:08:29 PM

לווטו

הדברים שכתבתי בכל מיני מקומות הם ריאקציה לשמרנות הקיצונית ולהתנזרות שיש זרמים שמנסים לכפות עלינו, וגם אני הלכתי בדרך שלהם הרבה שנים באופן קיצוני וראיתי את הרע שיש בדרך הזו, שמנסה להיות צדיקה הרבה, וגורמת מכשולים רבים. וזה מזכיר לי את חטא אדם הראשון, שלפי הפשט והמפרשים, חווה הוסיפה חומרה ואמרה שאלהים ציווה שלא לגעת בעץ, והנחש דחף אותה על העץ, והיא ראתה ששום דבר לא קרה, ואז היה פתח לנחש לדבר את דבריו. ואותו דבר בענין הזה, ברגע שמתחילים להעמיס בכל מיני חומרות שהם יותר חומרות של השפעה תרבותית של חברות שמרניות כמו החברה המוסלמית, והדרוזית, והקתולית האירופית, בסופו של דבר העסק נמאס ומומאס מכל וכל.

הפרוטוקולים של צעירי ציון

תוקן על ידי - efibrk - 8/29/2002 12:39:34 PM

אפי

ידוע הרבה על ההרחקות הגורמות הרהורים מתוך פרישות. שמעתי פעם על נודיסט שבאתר שלו ראה יפת תואר וכלל לא התרגש עד שלא התלבשו. צאה וראה בשבטים האפריקנים המסתובבים בעירום כמעט מלא ואינם מתרגשים, כפי שאומרים על זה ...גרפיה זה ענין של גיאוגרפיה!

תוקן על ידי - בוגיעלון - 12/25/2002 9:47:27 PM

נראה לי שההקפדה על הרחקה צריכה להיות בין אנשים נשואים, כפי שאמרו באבות קל וחומר שלא להרבות שיחה עם אשת חברו. איסור אשת איש והריסת בית שכבר קיים, זהו הדבר החמור, שצריך לתת עליו את הדעת, וזהו הפשט של לא תנאף, לא להרוס את הזיקה הרומנטית והעדינה שנרקמה בין שני אנשים בעמל לא מועט.

אבל ברגע ששמים דגש רב ומיותר על איסור של קשרים בין פנויים לפנויות, מבזבזים לשוא תחמושת יקרה, שעלולה להיות חסירה דוקא במקומות הקריטים.
כי אי אפשר לאסור את הכל ואי אפשר למתוח קו אדום על יותר מדי דברים, בסופו של דבר האדם עלול להתפרץ באופן גורף כנגד כל ההגבלות שהושמו עליו, ואז הוא עלול באמת שלא להבחין בין טוב לרע, ולבין איסור חמור מאוד לבין איסור קל אם בכלל.

[:-)] הפרוטוקולים של צעירי ציון

אפי,

אם כי ייאמר בנושא זה "כאשר ייענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ" ושלכן אין לקבוע חומרות יתר, מצד שני יש לחשוש מנזק קביעות קולות יתר, כפי שאתה מנסה.

הרי כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם [וגם נסיבותיהם], ובדבר כה רגיש ודליק בודאי לא ניתן לקבוע קביעות אחידות על ידי חקיקה מן החוץ. מה שדרוש בזה הוא לחנך את ההורים ליתר פתיחות בנושא עם ילדיהם וכך יעזרו להם בנקיטת עמדתם האינדיבידואלית.

זה בעצם תפקידו של ההורה, להורות לילדו את הדרך, לשמש לו" רופא נפש" שיעקב אחר ילדו יבחין בנטיותיו, ויעזור לו לתקן אותם בדרך של " חנוך לנער לפי דרכו", שיגיע לאיזון שהוא דרך הישר הבינונית אותה מפרט הרמב"ם בשמונה פרקים

אכן החינוך וההפנמה של אשר הורוך היא היא זאת שקובעת את מידת ההרחקה אצל כל אדם ואדם