| נשלח ב-19/6/2002 18:01 |
 |
| |
מעלת העקשנות
כפי שכבר דנו בעבר,
לעקשנות הבלתי סבירה של אנשים לדבוק באמונותיהם יש ערך חשוב.
אפילו ספקנים מקצועניים מודים בכך.
סליחה, אבל יש לי את החומר רק באנגלית.
Why Bad Beliefs Don't Die
Because beliefs are designed to enhance our ability to survive, they are biologically designed to be strongly resistant to change. To change beliefs, skeptics must address the brain's "survival" issues of meanings and implications in addition to discussing their data.
Gregory W. Lester
--------------------------------------------------------------------------------
Because a basic tenet of both skeptical thinking and scientific inquiry is that beliefs can be wrong, it is often confusing and irritating to scientists and skeptics that so many people's beliefs do not change in the face of disconfirming evidence. How, we wonder, are people able to hold beliefs that contradict the data?
This puzzlement can produce an unfortunate tendency on the part of skeptical thinkers to demean and belittle people whose beliefs don't change in response to evidence. They can be seen as inferior, stupid, or crazy. This attitude is born of skeptics' failure to understand the biological purpose of beliefs and the neurological necessity for them to be resilient and stubbornly resistant to change. The truth is that for all their rigorous thinking, many skeptics do not have a clear or rational understanding of what beliefs are and why even faulty ones don't die easily. Understanding the biological purpose of beliefs can help skeptics to be far more effective in challenging irrational beliefs and communicating scientific conclusions.
Biology and Survival
Our brain's primary purpose is to keep us alive. It certainly does more than that, but survival is always its fundamental purpose and always comes first. If we are injured to the point where our bodies only have enough energy to support consciousness or a heartbeat but not both, the brain has no problem choosing-it puts us into a coma (survival before consciousness), rather than an alert death-spiral (consciousness before survival).
Because every brain activity serves a fundamental survival purpose, the only way to accurately understand any brain function is to examine its value as a tool for survival. Even the difficulty of successfully treating such behavioral disorders as obesity and addiction can only be understood by examining their relationship to survival. Any reduction in caloric intake or in the availability of a substance to which an individual is addicted is always perceived by the brain as a threat to survival. As a result the brain powerfully defends the overeating or the substance abuse, producing the familiar lying, sneaking, denying, rationalizing, and justifying commonly exhibited by individuals suffering from such disorders.
Senses and Beliefs
One of the brain's primary tools for ensuring survival is our senses. Obviously, we must be able to accurately perceive danger in order to take action designed to keep us safe. In order to survive we need to be able to see the lion charging us as we emerge from our cave or hear the intruder breaking into our house in the middle of the night.
Senses alone, however, are inadequate as effective detectors of danger because they are severely limited in both range and scope. We can have direct sensory contact with only a small portion of the world at any one time. The brain considers this to be a significant problem because even normal, everyday living requires that we constantly move in and out of the range of our perceptions of the world as it is right now. Entering into territory we have not previously seen or heard puts us in the dangerous position of having no advance warning of potential dangers. If I walk into an unfamiliar building in a dangerous part of town my survival probabilities diminish because I have no way of knowing whether the roof is ready to collapse or a gunman is standing inside the doorway.
Enter beliefs. "Belief" is the name we give to the survival tool of the brain that is designed to augment and enhance the danger-identification function of our senses. Beliefs extend the range of our senses so that we can better detect danger and thus improve our chances of survival as we move into and out of unfamiliar territory. Beliefs, in essence, serve as our brain's "long-range danger detectors."
Functionally, our brains treat beliefs as internal "maps" of those parts of the world with which we do not have immediate sensory contact. As I sit in my living room I cannot see my car. Although I parked it in my driveway some time ago, using only immediate sensory data I do not know if it is still there. As a result, at this moment sensory data is of very little use to me regarding my car. In order to find my car with any degree of efficiency my brain must ignore the current sensory data (which, if relied on in a strictly literal sense, not only fails to help me in locating my car but actually indicates that it no longer exists) and turn instead to its internal map of the location of my car. This is my belief that my car is still in my driveway where I left it. By referring to my belief rather than to sensory data, my brain can "know" something about the world with which I have no immediate sensory contact. This "extends" my brain's knowledge of and contact with the world.
The ability of belief to extend contact with the world beyond the range of our immediate senses substantially improves our ability to survive. A caveman has a much greater ability to stay alive if he is able to maintain a belief that dangers exist in the jungle even when his sensory data indicate no immediate threat. A police officer will be substantially more safe if he or she can continue to believe that someone stopped for a traffic violation could be an armed psychopath with an impulse to kill even though they present a seemingly innocuous appearance.
Beyond the Sensory
Because beliefs do not require immediate sensory data to be able to feed valuable survival information to the brain, they have the additional survival function of providing information about the realm of life that does not deal directly with sensory entities. This is the area of abstractions and principles that involves such things as "reasons," "causes," and "meanings." I cannot hear or see the "reason" called a "low pressure zone" that makes a thunderstorm rain on my parade, so my ability to believe that low pressure is the reason assists me. If I were to rely strictly on my senses to determine the cause of the storm I could not tell why it occurred. For all I know it was dragged in by invisible flying gremlins that I need to shoot with my shotgun if I want to clear away the clouds. Therefore my brain's reliance on my "belief" in the reason called "low pressure," rather than on sensory data (or, as in the case of my car, my lack of it) assists in my survival: I avoid an experience of incarceration with myriad dangerous characters following my arrest for shooting into the air at those pesky little gremlins.
The Resilience of Beliefs
Because senses and beliefs are both tools for survival and have evolved to augment one another, our brain considers them to be separate but equally important purveyors of survival information. The loss of either one endangers us. Without our senses we could not know about the world within our perceptual realm. Without our beliefs we could not know about the world outside our senses or about meanings, reasons, or causes.
This means that beliefs are designed to operate independent of sensory data. In fact, the whole survival value of beliefs is based on their ability to persist in the face of contradictory evidence. Beliefs are not supposed to change easily or simply in response to disconfirming evidence. If they did, they would be virtually useless as tools for survival. Our caveman would not last long if his belief in potential dangers in the jungle evaporated every time his sensory information told him there was no immediate threat. A police officer unable to believe in the possibility of a killer lurking behind a harmless appearance could easily get hurt or killed.
As far as our brain is concerned, there is absolutely no need for data and belief to agree. They have each evolved to augment and supplement one another by contacting different sections of the world. They are designed to be able to disagree. This is why scientists can believe in God and people who are generally quite reasonable and rational can believe in things for which there is no credible data such as flying saucers, telepathy, and psychokinesis.
When data and belief come into conflict, the brain does not automatically give preference to data. This is why beliefs-even bad beliefs, irrational beliefs, silly beliefs, or crazy beliefs-often don't die in the face of contradictory evidence. The brain doesn't care whether or not the belief matches the data. It cares whether the belief is helpful for survival. Period. So while the scientific, rational part of our brains may think that data should supercede contradictory beliefs, on a more fundamental level of importance our brain has no such bias. It is extremely reticent to jettison its beliefs. Like an old soldier with an old gun who does not quite trust that the war is really over, the brain often refuses to surrender its weapon even though the data say it should.
"Inconsequential" Beliefs
Even beliefs that do not seem clearly or directly connected to survival (such as our caveman's ability to believe in potential dangers) are still closely connected to survival. This is because beliefs do not occur individually or in a vacuum. They are related to one another in a tightly interlocking system that creates the brain's fundamental view of the nature of the world. It is this system that the brain relies on in order to experience consistency, control, cohesion, and safety in the world. It must maintain this system intact in order to feel that survival is being successfully accomplished.
This means that even seemingly small, inconsequential beliefs can be as integral to the brain's experience of survival as are beliefs that are "obviously" connected to survival. Thus, trying to change any belief, no matter how small or silly it may seem, can produce ripple effects through the entire system and ultimately threaten the brain's experience of survival. This is why people are so often driven to defend even seemingly small or tangential beliefs. A creationist cannot tolerate believing in the accuracy of data indicating the reality of evolution not because of the accuracy or inaccuracy of the data itself, but because changing even one belief related to matters of the Bible and the nature of creation will crack an entire system of belief, a fundamental worldview and, ultimately, their brain's experience of survival.
Implications for Skeptics
Skeptical thinkers must realize that because of the survival value of beliefs, disconfirming evidence will rarely, if ever, be sufficient to change beliefs, even in "otherwise intelligent" people. In order to effectively change beliefs skeptics must attend to their survival value, not just their data-accuracy value. This involves several elements.
First, skeptics must not expect beliefs to change simply as the result of data or assuming that people are stupid because their beliefs don't change. They must avoid becoming critical or demeaning in response to the resilience of beliefs. People are not necessarily idiots just because their beliefs don't yield to new information. Data is always necessary, but it is rarely sufficient.
Second, skeptics must learn to always discuss not just the specific topic addressed by the data, but also the implications that changing the related beliefs will have for the fundamental worldview and belief system of the affected individuals. Unfortunately, addressing belief systems is a much more complicated and daunting task than simply presenting contradictory evidence. Skeptics must discuss the meaning of their data in the face of the brain's need to maintain its belief system in order to maintain a sense of wholeness, consistency, and control in life. Skeptics must become adept at discussing issues of fundamental philosophies and the existential anxiety that is stirred up any time beliefs are challenged. The task is every bit as much philosophical and psychological as it is scientific and data-based.
Third, and perhaps most important, skeptics must always appreciate how hard it is for people to have their beliefs challenged. It is, quite literally, a threat to their brain's sense of survival. It is entirely normal for people to be defensive in such situations. The brain feels it is fighting for its life. It is unfortunate that this can produce behavior that is provocative, hostile, and even vicious, but it is understandable as well.
The lesson for skeptics is to understand that people are generally not intending to be mean, contrary, harsh, or stupid when they are challenged. It's a fight for survival. The only effective way to deal with this type of defensiveness is to de-escalate the fighting rather than inflame it. Becoming sarcastic or demeaning simply gives the other person's defenses a foothold to engage in a tit-for-tat exchange that justifies their feelings of being threatened ("Of course we fight the skeptics-look what uncaring, hostile jerks they are!") rather than a continued focus on the truth.
Skeptics will only win the war for rational beliefs by continuing, even in the face of defensive responses from others, to use behavior that is unfailingly dignified and tactful and that communicates respect and wisdom. For the data to speak loudly, skeptics must always refrain from screaming.
Finally, it should be comforting to all skeptics to remember that the truly amazing part of all of this is not that so few beliefs change or that people can be so irrational, but that anyone's beliefs ever change at all. Skeptics' ability to alter their own beliefs in response to data is a true gift; a unique, powerful, and precious ability. It is genuinely a "higher brain function" in that it goes against some of the most natural and fundamental biological urges. Skeptics must appreciate the power and, truly, the dangerousness that this ability bestows upon them. They have in their possession a skill that can be frightening, life-changing, and capable of inducing pain. In turning this ability on others it should be used carefully and wisely. Challenging beliefs must always be done with care and compassion.
Skeptics must remember to always keep their eye on the goal. They must see the long view. They must attempt to win the war for rational beliefs, not to engage in a fight to the death over any one particular battle with any one particular individual or any one particular belief. Not only must skeptics' methods and data be clean, direct, and unbiased, their demeanor and behavior must be as well.
Related Information
Search CSICOP: belief*
About the Author
Gregory W. Lester, Ph.D. is a psychologist on the graduate faculty of the University of St. Thomas in Houston, Texas, and in private practice in Houston and in Denver, Colorado. Address correspondence to: Gregory W. Lester, Ph.D., 111 Harrison St., Suite 1, Denver, Colorado 80206.
Contact us / Reverse links for this page / Translate this page
Web site design by Patrick Fitzgerald. Articles and graphics are copyright by CSICOP or their respective copyright holders. Do not redistribute without obtaining permission.
*הטקסט הוזז שמאלה*
תוקן על ידי - ווטו1 on 6/19/2002 6:18:40 PM
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-19/6/2002 19:22 |
|
| |
לסיכום:
יש שקר קדוש נחוץ
שלניפוצו דרושה התפתחות
ניפוץ טרם עת מערער את מאמיניו
שאמונתם אינה לתמוך בידיעה נמלטת
אלא להגן מפני סכנה לנוחות חברתית
לכן יש צורך בהדרגה מתואמת לכל נפש
פורום כשלנו אינו מאיים כי זמינותו תלויה ב'קליק'
שאלה לי אליכם. האם ראוי שיכירו אלו ה"חייבים" אמונה בשקר קדוש, שהם ברמה נמוכה יותר, שמתוך כך הם יתקדמו לרמה העליונה, לא ימנעו את התקדמות החכמים יותר ולא ינכרו אותם, או ששנאת החכמים יותר, היא תנאי הכרחי להתקדמות ההמונים?
למד לשונך לומר איני יודע
תוקן על ידי - ווטו1 - 6/20/2002 3:07:44 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-20/6/2002 00:40 |
|
| |
ווטו1
נדמה לי שאומרים שאלת חכם חצי תשובה.
התקדמות ההמונים מחייבת תמיכה חיצונית 'כבדה'.תמיכה זו בנויה על שני יסודות בנפש האדם, אהבה ושנאה. ואכן חברתנו קבלה אהבה לשקר הקדוש (שבטהרתו יש גרעין אמת), ושנאה למגליי השקר הלא הם מיודענו כת החכמים. הרי לך נוסחת התקדמות, עקובה בדם אונם של היחידים בכל דור, המבטיחה אבולוציה אנושית עד ביאת גואל צדק, ופינו ימלא שירה!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/6/2002 15:13 |
|
| |
בוקר,
מה אתה מייעץ ליחידים? לחיות בסבל ההסתגרות והחנופה או לתת להמון למצוץ את דמם?
מה התמורה לסבלם? כנראה המצאותם על הר החכמה!
מעניין שחנה הנביאה [לפי דיוק חז"ל] התפללה לנער "לא חכם ולא טיפש". כנראה שלאמא עדיף בן שיחיה בנוחות חברתית מאשר בפסגה בודדת. מעניין מה התפלל האבא?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/6/2002 19:43 |
|
| |
מיימוני,
קלעת בול לבעיה המנקרת במהותו של הפורום.
הסקפטים של העולם הרי הם הג'ון גלטים שבכוחם לנווט את העולם לעבר גאולתו השלימה. הבעיה שלהם היא התקשורת ממרומי מחשבתם המופשטת לרמות שמתחתיהם. ראוי שיקום בית לימוד למטרה הזאת איך להעביר את מסרי האמת בצורה המהירה והיעילה ביותר בלי להיתקל בקירות ובלי להרוס.
זה נראה הנושא החשוב ביותר המונח לפנינו. ברגע שנדע את החכמה הזו, כל העולם יהיה לפני החכמים כמישור.
אולי לאקדמאי פתרונות?
|
|
|
|
| נשלח ב-21/6/2002 07:48 |
|
| |
בוגי,
אני מסכים על הצורך בבית הספר הזה [ואשתי וודאי תסכים]. אך אני חושב שמבחן הכניסה, או ליתר דיוק היציאה, היא ההבנה השלימה של מה ששלחתי לך לפני רגע על רובדי הדעת באשכול ויכוח רציונל ומיסטיקן. עדכני נא!
|
|
|
|
| נשלח ב-23/6/2002 00:13 |
|
| |
בוגי
אתה אמרת!
(המקור של הביטוי אינו משלנו, אבל הוא מוצלח...)
בית ספר. האם ניתן להפוך את הפורום לבית ספר?
לכל המורים הפוטנציאליים, וגם לעצמי כמובן, אני מביא, כהרגלי, סיפור ונמשלו בצידו.
אחד הסיפורים הקלאסיים הוא על המלך שאהב בגדים. פעם רימו אותו שני חייטים, לקחו את כספו, והציגו גלימה כביכול שרק אדם חכם יכול לראות.
כיון שהכל חששו להודות שאינם רואים מאומה, כולם שיבחו את הגלימה, ואפילו המלך התבייש לומר שאינו רואה כלום.
וכך קיבל המלך את הגלימה שלא היתה, ואף החליט לצעוד איתה בתהלוכה פומבית, כדי להראות לעם את יופיה.
כל העם ידע שרק חכמים רואים את הגלימה, ולכן כולם שיבחו אותו בקול רם, למרות שהמלך היה.. לא צנוע.
ורק בצד עמד ילד אחד קטן וצעק פתאום:
אבא, המלך עירום!
זה סיפור יפה, שקראתי כשהייתי ילד.
אבל רק כשגדלתי והתבגרתי והחכמתי יותר תפסתי שיש בו טעות.
ילד קטן יכול להבחין באמת העצובה שהכל מתחמקים ממנה. אבל רק ילד קטן יצעק אותה בפומבי.
מה שהיה ראוי לעשות הוא להביא למלך כסות אחרת כדי לא לבייש אותו בציבור.
צריך לזהות את האמת, ולא להתפעל משיקולים חיצוניים. אבל צריך לחשוב היטב איך מפרסמים את האמת, אם בכלל, כדי להועיל ולא להזיק.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/6/2002 08:27 |
|
| |
השאלה שאתם צריכים לשאול את עצמכם היא, האם המדע הוא אכן המקור לאמת, או התורה. בתור אחת שחיתה באמונה שהמדע הוא קדוש, אני יכולה בבטחה להגיד שהוא לא. ואני יכולה להגיד אפילו יותר מזה, אני יכולה להגיד שאמונתי בבורא עולם באה לי ביזע ודמעות והרבה יותר קל להיות אדם לא מאמין אולם כשהאמת היא הקו המנחה בחיים, אנשים ישארו באמונתם ולא יפרקו עול ויחפשו חיים קלים.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/6/2002 13:19 |
|
| |
גינגית
ברוכה הבאה.
הרשי לי לשאול אותך למה את מתכוונת במלים "מי המקור לאמת".
אני משער שכוונתך היא בערך כך:
א. "אמת" היא מכלול הידע שקיים
ב. מכלול הידע הקיים נמצא בתורה.
ג. המדע מתחזה כמי שיכול לספק אמת וזה לא נכון.
אני מוכן לקבל את (א) בתור הגדרה, כלומר שימוש נוסף למילה "אמת". כך בהחלט אנשים מדברים.
אבל איני סבור ש(ב) ו(ג) הם נכונים. התורה מכילה אמת, אבל לא את כל האמת, מפני שהתורה לא באה ללמד פיזיקה וכימיה, אלא כיצד להיות אדם טוב יותר, קדוש יותר, ואיך להתקרב לה'. וזה כבר נכתב באשכולות אחרים אצלנו.
איני סבור גם שהמדע טועה. עובדה שהטכנולוגיה עובדת. איך היינו גולשים בלעדיה?
נכון, שמצד הפילוסופיה של המדע המדע אינו מסוגל להצדיק את עצמו. אבל זו בעיה מסוג אחר.
אולי כוונתך שאסור לבקר את התורה, ואסור לבקר את מוסרי התורה. ובכן, אנו מקבלים את מרות התורה, אבל אנו סבורים שכל שאלה היא לגיטימית, בתנאי שהיא נשאלת בדרך ארץ וכוונתה להגיע לאמת.
אני מאד מסכים שאדם שמסור לאמת ברר לו חיים לא קלים. אבל אלו החיים האמיתיים, (אם יסלחו לי על משחק המלים).
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2002 00:47 |
|
| |
מימוני שלום וברכה
אני אחרי ערב ארוך של לימודים ואני מאד עייפה, אז אני מקווה שדברי ישמעו הגיוניים כפי שהם מאורגנים אצלי בראש. הם ברורים לי במחשבה אולם ההוצאה לפועל מהמחשבה למקלדת זו דרך יסורים רבת מכשולים של עיניים עייפות ומקלדת סרבנית.
כוונתי ב"מקור האמת" זה שהשקר לפעמים מתחפש לאמת ולא תמיד קל להבחין. סתם כדוגמא - יכול המדע במשך מאות שנים להיות משוכנע לחלוטין ללא כל צל של ספק שהעולם הוא שטוח ומי שמעיז לחלוק על כך מוצא מהקליקה המדעית ולכן כל העולם יודע שהעולם הוא שטוח - זו האמת של רוב בני האדם בעולם. האם דעת רוב המדענים היא הוכחה לאמיתות הטענה? והרי רשב"י למשל טען עוד במאה השניה לספירה שכדוה"א עגול (ואני יודעת, כנ"ל גם אריסטו). מי שמקבל את השכל כמקור אולטימטיבי לקבלת דבר כאמת ורק מה שברור לשכל מקובל על דעתו, ידבק בדעה שכדוה"א הוא שטוח, במיוחד כשלרוב בני האדם אין דרך לוודא את אמיתות הטענות ואיזה מגמות מסתתרות מאחוריהן. לעומת זאת מי שיודע שהשכל הוא מגבלה שמטרתה למנוע מאיתנו להיות מחוברים לעולמות עליונים, מבין שלא כל מה שאומר לנו השכל, מקורו באמת ושאמת צריך לחפש וזו עבודתנו פה בזה העולם.
אותו אדם שמכיר במגבלת השכל יודע שמקור האמת חד הוא - תורתנו הקדושה. אדם שמאמין בשכל הישר, לא יקנה את הסברי התורה כי הם לפעמים נוגדים את מה שאנחנו מכנים "שכל ישר", שלא לדבר על כך שהם לא תמיד נשמעים הגיוניים אם נשווה לידע המקובל בידנו. אדם שמאמין בתורה הקדושה, לא יקנה את כל מה שהשכל מוכר אולם ידע לסווג כל דבר ולתייג אותו כאמת או שקר בהתאמה. וכן, גם במדע יש אמת רק שלא תמיד השכל יכול להבחין בין האמת במדע לשקר.
לכן כשכתבת על העברת מסרי האמת, תהיתי לאיזה אמת אתה מתכוון. לאמת השכלית או לאמת התורנית. רק אחת מהן היא אבסולוטית.
אין לי בעיה עם ביקורת כשהביקורת היא כנה ואמיתית. כשהביקורת מטרתה היא לנסות להוכיח שקר גם איפה שיש אמת, היא לא ביקורת בונה אלא ביקורת הורסנית. היא לא באה לברר אלא באה לקבוע.
לילה טוב לך
בברכה
תמנה
תוקן על ידי - גינגית - 6/24/2002 12:53:44 AM
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2002 15:37 |
|
| |
גינגית שלום,
האם את מנסה להסביר עם שכל ישר או עם שכל בלתי ישר שהתורה בלתי מתאימה לשכל הישר?
על קדמות השכל לתורה לא צריך מקורות והמביאן עובר בחטא הציטוט.
אך לזכייתך אעבור על עבירה לשמה.
רמב"ם פירוש המשנה חגיגה ג' ב' [צוטט באשכול אחר]
אבן עזרא בהקדמה לפירושו על התורה.
חובת הלבבות בשער ג'.
כולם מדגישים את העובדה הפשוטה שראשית תקשורת אלוקים ואדם היא על ידי השכן אופס סליחה על ידי השכל. התורה באה להדריך את השכל הנחלש ולא לנגחו, שאם לא כן לא היתה זו תורת השם!
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2002 16:43 |
|
| |
הויכוח על קדימות השכל או התורה התנהל לעייפה בימי הבינים, מה שנקרא אצלנו ימי הראשונים.
הויכוח החדש יחסית התנהל בתקופתנו על תורה מול מדע.
בלי להיכנס לטענות ישנות נושנות, אי אפשר להבין את התורה בלי שכל. גם כדי לקרוא את המלים שבמשפט הזה או לכתוב אותן צריך מידה מסויימת של שכל.
באשר למצוות התורה, יש בהן כאלו שלא היינו מחליטים עליהן בכוח שכלנו ללא הכוונה ממקור חיצוני, כלומר נותן התורה.
כאשר מדברים על תורה מול שכל, ויש לי נסיון עם זה באופן אישי, מתנגדי התורה תוקפים אותה על שלומדיה אינם מוכנים להכיר במקורות ידע נוספים, ואילו לומדי התורה של זמננו מתהדרים בכך שאינם יודעים כלום חוץ מתורה (וזו אמירה שסותרת את עצמה מיניה וביה).
אז באמת, זה ויכוח סרק, שדי להתבונן בו רגע כדי לראות את הטעות שבו.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2002 08:40 |
|
| |
וטו, אהבתי את משחק המילים שלך. אבל לא, אינני מנסה להסביר כלל שתורה ושכל ישר לא הולכים ביחד. מה שנאי מנסהל הסביר זה, שלשכל (או למוח יותר נכון) יש תפקיד שאותו הוא ממלא נאמנה להיות המקשה על האדם לראות את האמת כדי שהאדם יגיע לאמת מתוך חיפוש ומתוך עבודה, ולא כי האמת ממש ברורה וגלויה. אם האמת היתה כל כך ברורה וגלויה, לא היתה כאן שאלה של בחירה חופשית.
גם על כך דנו דיון שלם באוהלה שי יהדות, על כך שמוח, פירוש המילה, בא משתי אותיות. "מ" ו- "ח". "מ"=מקור (מקור עליון במקרה זה), ו"ח"=חסימה.
ביחד יוצא שמשמעות המילה מוח זה חסימה של המקור העליון מהמודע של האדם וזה מה שמאפשר לאדם להגיע לאמת מתוך עבודה גם שבשכל וגם שבלב.
במקום שבו נגמר השכל מתחילות הישועות.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2002 09:10 |
|
| |
אין מקום בו נגמר השכל, כי אין מושג כזה של בלתי מושכל. אין מלה שאינה מייצגת איזה שהוא מושכל, יהא זה רק אותיותיה של המלה.
משפט "נגמר השכל" זה כמו לומר שכל אינו שכל. צורת שכנוע על ידי השתמשות ב"ווארטים" [כמו הסברך על מוח וחסימה] מחטיאות את המטרה, כי היא באה לחפות על חוסר השכנוע היחיד שהוא ההגיוני.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2002 10:34 |
|
| |
בטח שיש מושג כזה "בלתי מושכל". כל דבר שנמצא מעבר להגיון ולשכל האנושי הוא בלתי מושכל. בורא עולם הוא דוגמא טובה, תת מודע הוא דוגמא נוספת. כל אלו אינם "מושכלים" כי אינם נתפסים בשכל ובהגיון. אגב, גם הגיון הוא בלתי מושכל. לך תסביר מבחינה שכלית מהו הגיון. השכל מסוגל לרדת לעומקם של דברים פיזיולוגיים אולם העולם אינו עולם פיזיולוגי בלבד ולכן השכל הינו מוגבל.
ואם בהחטאת מטרה עסקינן, ניתוחך הפסיכולוגי על ה"ווארט" שהבאתי (שכל מה שצריך לדעת זה קצת לשון הקודש) לגמרי החטיא את המטרה כי במקום לנסות לרדת לעומק הדברים פטרת את זה כלאחר יד באמירה פסיכולוגית חסרת משמעות.
בכלל, נראה לי שזה די נדוש כאן, הניתוחים הפסיכולוגיים לגופו של אדם וכוונותיו במקום לדבריו. זה אצלי נקרא החטאת המטרה שהיא בסופו של דבר דיון לעומקם של דברים.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2002 11:01 |
|
| |
גינגית,
אני מתנצל על הנראה בעינייך כהתחמקות מלדון בעומקם של דברים וכייחוס כוונות.
[אגב, אודה לך אם תמציאי לי באישי רשימה של דברים "שזה די נידוש כאן" שאת מזהה בהם "ניתוחים פסיכולוגיים לגופו של אדם וכוונותיו במקום לדבריו". מעניין אותי לבדוק אם הדבר אובייקטיבי או נובע מרגישות יתר שלך.]
אכן קיצרתי. למדתי שהדיון על השכל עד להבנה ש"בורא עולם" "תת-מודע" "היגיון" הכל רק הביטיים שכליים, הוא תהליך אינטרוספקטיבי יותר ופחות בא מתוך אריכות דברים. הדיון קשה במיוחד [כפי שכתבתי לך עכשיו באשכול אחר] כאשר עדריות הדת רב כוחה להשפיע על הפרדת השכל מהמושכל והעדפת המעטפות המיסטיות המערפלות מאשר העמקה שכלית מבהירה.
אין הפרדה בין הפיזיולוגי למופשט. כל הפשט שהוא, הוא היבט של ההרכב הפיזיולוגי, מלבד הווה מא-ליו [השם אלוקים] הכולל את כל ההיבטים יחד כנקודת המוצא של החשיבה. ניקח את דוגמאותייך:
"בורא עולם" - מושכל כהתבהרות העולם בשכל אנוש,
"תת-מודע" - השכלה תת-מילולית המולידה רגשות מסוימים שקשה לעמוד עליהם מאחר ולא הגיע האדם המשכיל את הרגשות לרמת יכולת ניתוח מילולי של מהותן,
"היגיון" - מערכת ההגייה בדמיון האדם, בו מסתדרים החלקים אותו קלט אלו עם אלו ובאים לידי הבעה.
גם אם תמצאי הגדרות יותר מדויקות ממה שכתבתי [ואודה לך עליהן], הרי סך הכל, ההגדרה המילולית מוכיחה שכל המוגדר מושכל. כאשר אנו אומרים שדבר אינו מושכל, אז הוא פשוט איננו. מילים אינם כלי משחק אלא חיצים המכוונים למושכלות. לפטור דיון עמוק בכינויו "משחק מילים", זה התייחסות לא מספיק רצינית לדברים העומדים ברומה של החשיבה.
*תוקנו שגיאות כתיב*
תוקן על ידי - ווטו1 - 6/26/2002 11:12:55 AM
|
|
|
|
|
|
