השפעת שמות בנ"א [לגבי "אביגיל"]

בוקר טוב,

תהינו האם כדאי לתת לילדה את השם אביגיל, וזאת בגלל נבל הכרמלי.

אביגיל היתה חכמה ויפה אבל התחתנה עם איש רע. אולי זה טיפשי (ובוודאי נשמע כמו אמונה טפלה), אבל אני לא בטוחה שזה שם שהייתי רוצה לתת לבת שלי למרות שאני חושבת שהוא שם יפה.

בת דודתי שהיא אשה חרדית קראה כך לאחת מבנותיה.



מה דעתכם?



*****

הכותרת

אני לא מסכים עם מיימוני בזה. אני חושב שלכל שם יש כוח. יש שמות עם כוחות חיוביים ויש שמות עם כוחות שליליים. כוח של כל שם מקורו בהגוי השם, באותיותיו, באסוציאות ההיסטוריות של השם וכדומה.

לגבי השם אביגיל צדק מיימוני שחז"ל מלאים הערכה לאביגיל. לפי הטעם שלי אביגיל היא שם חיננית. מצד שני, אני מכיר ארבע בנות בשם אביגיל, ולכל הארבע יש סיפור מורכב. אני לא יודע אם זה משמעותי או לא.

צ'וטנג

אשמח אם תבאר יותר כדי שאבין במה אנו מסכימים ובמה לא.

איך יש להבין אצלך את המילה "כוח"?

א. לכל שם יש משמעויות ומשמעויות לוואי. בזה אני מסכים. השם "אלכסנדר" נשמע וגורם תחושות אחרות לגמרי מאשר השם "דן". ויש הבדל בין "ישראל מאיר" לבין "נמרוד". אבל אלו פרשנויות במישור האנושי והפסיכולוגי.

ופרשנויות אלו תלויות חברה ואישיות.

ב. יש כאלו שמאמינים שלמילים יש כוח מעין מאגי. זה לא תמיד נובע מאמונה במגיה. זה יכול לנבוע מכך שמאמינים שעברית היא השפה השמימית, וכל מילה בעברית (כנראה התנ"כית) מכוונת נגד "כוחות" "למעלה" (שמתי את המילים במרכאות כי לא ברור לי מה המטפיזיקה שמאחוריהן).

למשל, בשעה שקוראים את הארי פוטר צריך להניח שלמילה "אבדה קדברה" יש כוח להרוג (עם שרביט ואימונים ודווקא אצל קוסמים).

באיזה מהאופנים הללו אתה מייחס כוח למלים?

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני
הדברים שכתבת הגיוניים מאד.
אך בחז"ל אנו מוצאים גישה שכן מייחסת חשיבות לשמות,

לדוגמה:

מנא לן דשמא גרים? - אמר רבי אליעזר דאמר קרא: לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ, אל תקרי שמות אלא שמות.

(ברכות דף ז ע"ב)

בר בי רב

זו שאלה מצויינת. וחשבתי עליה בשעה שלמדתי את הגמרא הזו.

יש כמה אפשרויות של תשובה:

א. יתכן שאתה צודק. שחז"ל האמינו בזה. ושזה באמת כך. איך ידעו זאת? איני יודע. אולי זה סוד מסודות התורה... (האסכולה של הקונצנזוס המקובל, מיסודו של רבנו מסתברא).

ב. חלק מחז"ל האמינו בזה. אבל, כמו בענין שדים ורוחות ומזיקין, הם טעו, מפני שהסתמכו על הנחות היסוד של תקופתם בנוגע למציאות. (האסכולה העצכחית מיסודו של מיימוני).

ג. חז"ל מעולם לא האמינו בכך, ומה שנאמר כאן אינו אלא בדרך מליצה, או באופן פסיכולוגיסטי (המאירי והאסכולה המיימוניסטית שלו, וכן רמבמזל ואחרים בעצכח).

והבוחר יבחר.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

אני מאמין שהשם משפיע על האדם הנושאו. זאת אומרת התפתחות הילד תלוי גם בשם שלו.

הכוח הזה נובע מאותיות השם וגם מהקשרו התרבותי. אם ניקח שם ארוך למשל זה ישפיע על הילד בצורה אחרת משם קצר. אני לא רוצה להשתמש במונחים של מאגיה ופסיכולוגיה, שאז צריכים להסביר מה זה מאגיה ופסיכולוגיה. מה גם שאני מאמין ששני התחומים האלו קשורים אחד לשני. מומלץ לקרוא Sanity and Sanctity שנכתב על ידי שני פסיכולוגים דתיים שם מתועד הקשר הקיים לפעמעים בין הקבלה והשגעון.

קודם כל, ברכות על לידת הבת!
לגבי השם אביגיל, אני עצמי לא הייתי חוששת לבתי, שתתחתן עם נבל אחד אם אני אתן לה שם זה. אבל אני בכל אפן ממליצה לך לבחור בשם אחר אם זה מטריד אותך, כי את צריכה להיות שלמה מאה אחוז עם כל שם שתבחרי.

שוטנג,

אתה כותב: "הכוח הזה נובע מאותיות השם " מה זה?

ומדוע הכח הזה משפיע דוקא על נושא השם? למה אין שמי משפיע עליך למשל?




הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

צ'אוטונג,

ההתייחסות אל נתינת שם היא רק כ'סימן טוב' על דבר שהיה בעבר, ברגע שאתה נותן לו משמעות לעתיד, כמו שאתה טוען שהתפתחות הילד תלויה בשמו וכו', הרי זה בעיניי הרמב"ם כ'מעונן'

ראה הלכות עבודת כוכבים פי"א

ה- מי שאמר דירה זו שבניתי, סימן טוב הייתה עליי, אישה זו שנשאתי ובהמה זו שקניתי מבורכת הייתה, ומעת שקניתיה העשרתי, וכן השואל לתינוק איזה פסוק אתה למד, אם אמר לו פסוק מן הברכות, ישמח ויאמר זה סימן טוב--כל אלו וכיוצא בהן, מותר: הואיל ולא כיוון מעשיו ולא נמנע מלעשות, אלא עשה זה סימן לעצמו לדבר שכבר היה--הרי זה מותר.

ח- איזה הוא מעונן--אלו נותני העיתים, שאומרין באצטגנינות יום פלוני רע, יום פלוני טוב, יום פלוני ראוי לעשות בו מלאכה פלונית, שנה פלונית או חודש פלוני רע לדבר פלוני.





תוקן על ידי - riv - 28/03/2005 17:35:07

איני מבינה את ההתלבטות ביחס לשם אביגיל. נכון שהיתה נשואה לנבל הכרמלי. אז מה? הרי לא היתה בסימביוזה איתו, הם היו שני אנשים נפרדים, היא לא נתנה לזה להגביל אותה, עשתה את החלטותיה היא, מה שהיה ראוי בעיניה, גם כשהיה זה כרוך בסטייה מהקו שקבע בעלה. היא לא נתנה לנסיבות חייה להכתיב את גורלה, ועשתה הישר והטוב.

לא בכדי הגדירה התנ"ך כאשה " טוֹבַת-שֶׂכֶל וִיפַת תֹּאַר". איול, אם לבתך תהיינה תכונות אלה בלבד, אפילו רק הראשונה, דייך!

ושיהיה במזל טוב והרבה נחת.

גילוי נאות: אביגיל הוא שמה של אחת מבנותי.

תודה לכל העונים, עוד מוקדם לברך כי טרם ילדתי, ואיננו יודעים את מין היילוד, ולכן חושבים על שמות לשני המינים.

ובהמשך לדיונים על אביגיל, חשבנו על השם "דוד" לבן ואמרנו שלו החלטנו על השם הזה הרי שלא היינו חושבים פעמיים, וזאת למרות שהוא לא היה כבשה תמימה כלל וכלל...

אה, אולי כי על אביגיל נאמר רק, שהיתה טוֹבַת-שֶׂכֶל וִיפַת תֹּאַר". ואילו על דוד נאמר,"יודע נגן וגיבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תואר וה' עמו'?

אייל

אני שמח שנעזרת בנו. אולם הרשי לי להגיב על הערת אגב בדבריך. לאמור: "דוד לא היה כבשה תמימה".

המונח "כבשה תמימה" מגיע מדיני קרבנות. כבשה תמימה היא הראויה לקרבן, ושאינה תמימה - פסולה. אולם הביטוי מציין אדם שלקוי באופנים שונים, ובדרך כלל - ערמומי.

והנה, לגבי אישיותו ההיסטורית של דוד יש חילוקי דעות רבים. יש מבין חוקרי המקרא, המכחישים בכלל שהיה ונברא. סמיילי.

אולם אם לא נרצה להפליג לויכוחים מתודולוגיים, ונקבל את עדותם של ספרי המקרא שבידינו, מתברר כי מדובר באדם יוצא דופן. ולא לחינם העניקו לו תארי שבח מופלגים, והשווהו לאבות, אברהם יצחק ויעקב.

הקשר שלו לאלקים היה מופלא ביותר. ניתן ללמוד על כך מספר תהלים (אם לא נרצה להכחיש את העובדה שחיבר מזמורים רבים שם, גם אם לא את כולם) ומתולדות חייו, הלא הם כתובים בספר שמואל א' ו-ב'. גם אם היו מקומות שטעה ונכשל בהם, ומעל לכולם מעשה בת שבע, ניכרת גדלותו שמא דווקא מתוך מעשים אלו.

יש כמה אשכולות על מעשה דוד ובת שבע. וחביב עלי מה שכתבתי אני, כדי להראות את הפרשה לפי ראות עיניו של המספר, שלא נרתע מלמתוח עליו ביקורת במקומות הראויים. ומתוך מזמור תהלים המתאר את התשובה ששב. (נסי לראות באשכול המומלצים ברשימה על דוד המלך, בסעיף "אישים").

ואדרבה, כפי שהדגישו חז"ל, הריהו דוגמא ומופת דווקא בזכות יכולתו המופלאה לעשות תשובה ולהתעלות אחרי שנכשל.

לפיכך, אני סבור שאין ראוי להשתמש בביטוי הזה עבור המלך שנבחר המשיח לצאת מזרעו, ושיראת אלקים שבו הביאה לכנותו "נעים זמירות ישראל".

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

גם מצינו בחז"ל שיטה- "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה".ואף אילו דעה זאת יחידית,הרי אין בזה עניין פסיקת הלכה.

וכך ראוי לנו לתפוס לעיקר.לדון לכף זכות כל חכם,ובפרט חסיד וקדוש כדוד המלך.

כאילו לא הספיקו לו כל הייסורים והחרפות שעבר בחייו מלאי הסבל,גם אחר פטירתו קמו הדרשנים(ושאר ליצנים) ועשו מטעמים מחטאו שכלל לא ברור אם היה באמת...

ואם נחזור לעניין השמות בהקשר לדוד ולדמותו של משיח,

במסכת סנהדרין דף צ"ח ע"ב שנינו: אמרי שמו כשל משיח), דבי רבי שילה אמרי שילה שמו... דבי רב ינאי אמרי ינון שמו... דבי רבי חנינה אמר חנינה שמו... ויש אומרים מנחם בן חזקיה שמו.... אמר רב נחמן אי מן חייא הוא כגון אנא… אמר רב אי מן חייא הוא כגון רבינו הקדוש, אי מן מתיא הוא כגון דניאל איש חמודות", ופרש"י בד"ה אי מן חייא הוא כגון רבינו הקדוש: "אם משיח מאותן שחיים עכשיו, ודאי היינו רבינו הקדוש, דסובל תחלואים וחסיד גמור הוה,,. ואם היה מאותן שמתו כבר, היה דניאל איש חמודות שנדון ביסורין... והאי "כגון" לאו דוקא. לישנא אחרינא, כגון רבינו הקדוש, כלומר, אם יש דוגמתו בחיים היינו רבינו הקדוש, ואם דוגמא הוא למתים היינו כגון דניאל איש תמודות".


ובביאור ענין שמו של משיח, כתב ר"י אברבנאל בספר ישועות משיחו (דף מאז): ''אמרו שמו של משיח ולא אמרו המשיח עצמו, לפי שלא היתה הכוונה בעצמות המשיח, כי אם מפאת צרכו אל האומה, והוא מה שיורה עליו שמו... כי בהיות שמו "שילה", יורה ששלום ואמת יהיה בימיו, ובהיות שמו "ינון", יורה שיהיה עליון למלכי ארץ כי הוא לשון שררה... ואם "מנחם" יקראו שמו - יהיה לאות כי זה ינחמנו ממעשינו... ואין ספק שכל אחד מהחכמים היה דורש טוב עצמו ומיחס שם המשיח כשמו. כי דבי רבי שילה קראוהו "שילה" בשם רבם, ודבי רבי ינאי קראוהו "ינון" שהוא מלשון ינאי, ודבי ר' חנינא קראוהו בשם רבם".

עוד כתב ר"י אברבנאל (מעיני הישועה, המעין העשירי, תמר ז') כי יש והתואר משיח אינו מתייחס כלל למשיח הגואל, כפי שמצינו בשאול שעל אף שהיה רשע בדינו, למרות זאת אמר עליו דוד (שמואל-א' כ"ו, י"א וכ"ג): "חלילה לי מה. משלוח ידי במשיח ה'". "ולא אביתי שלוח ידי במשיח ה'". כמו כן כורש על אף שהיה עובד ע"ז קראו ה' משיחו "כה אמר ה' למשיחו כורש" (ישעיה מ"ה א'), באשר כל מלך ונבחר יקרא משיח, ואין כאן ספק כלל. ובפירושו ישעיה (מ"ה, א') הוסיף ר"י אברבנאל לבאר, כי המשיחה המבוארת בתנ"ך אין עניינה מלכות בלבד -כי גם בכל מנוי שררה ומעלה שאין בה משיחה נאמר גם כן וכמו שכתוב (מלכים . א., י"ט, ט"ז): אואת אלישע בן שפט מאבל מחולה תמשח לנביא תחתך", וישעיה עצמו אמר (ישעיה ס"א, א'): "יען משח ה' אותי לבשר ענוים". ועל האבות הקדושים נאמר (דברי הימים א', ט-ז, כ-ב): -אל תגש במשיחי", הנה אם כן שם משיח נאמר על כל אדם ממונה לעשות אי זה דבר מבין שאר האנשים".