[השכן,
אני חולקת על אבחנתך בעניין הציטוט מדורש ("עוד נקודה שקשה לומר בחז"ל טעו היות וטעות זה מצב של ידע מוטעה, אבל אם הידע מתאים לאותה תקופה הדבר לא נקרא טעות").
לענ"ד, במשפט קצרצר זה הודה דורש לכל המתווכחים עימו -
הוא טען שכל הידע האנושי מאז ולעולם כבר היה בימי חז"ל, והם טענו כנגדו שלא כך הוא, אלא שהידע מתפתח ומתרחב, ובכל דור אין לו לדיין (או לחז"ל) אלא מה שעיניו רואות. במשפט שציטטת, חוזר דורש באופן מפורש על הטענות שהופנו נגדו. משמע - הוא השתכנע, ושלא כדבריך.
ובכ"ז מאותגרות-התדיינותית יש כאן וזה מזכיר לי שיחה עם אחת מעמיתותי להוראה - היא הביעה בפני את מורת רוחה מכך שאינה מצליחה "להטביע חותם" אצל תלמידיה. היא טענה שהיא משקיעה זמן ואנרגיה רבים בהובלה שלהם לאמיתות שלא ידעו קודם, ואילו הם חושבים שהגיעו לזה בעצמם. גם מי שהתווכח איתה כל השיעור וסירב לקבל את דבריה, חוזר עליהם בסוף השיעור, כאילו היו רעיונותיו שלו מלכתחילה. אני אמרתי שאפשר לראות זאת גם מכיוון החצי המלא - הם השתכנעו כ"כ באמת שלימדה אותם, עד שהפנימו אותה לחלוטין ורואים בה שלהם (החצי הריק הוא, שאותם תלמידים לא באמת עברו תהליך של למידה, כיוון שמבחינתם תמיד היו באותו המקום...). ]
 |
|
|