איך התפתחה האמונה שחז"ל לא טעו במדע?

hazkel,

הממסד הישיבתי עדיין סובל קשות מפחדים הנובעים מהנזק של תנועת ההשכלה. ומפני כך הישיבות כיום צמצמו גם את הלמוד המחשבתי והמוסרי.

אפילו אם כבר הגליד הפצע, הרי שכעת הכאב הוא פסיכוסומטי.

The following is an interesting article in the WSJ 11/2004 which clarifies a good point, if an individual is part of a group and doesn't think on his/her own you could be convinced to do anything.

Quotes from the article:

That's why insights into suicide attackers will have to come from understanding group dynamics, not individual psychology, says Gen. Stewart. "Group norms are more important than individual traits" in creating a suicide bomber, he says. Terrorist leaders make recruits view the group -- terrorist cell or larger society -- as a pseudofamily for whom they will give their life. That manipulation can trump individual personality to produce horrific behavior in ordinary people.

Psychology experiments show how disturbingly easy it is to manipulate people into committing atrocities. The key is to inculcate a sense of belonging and hence obligation to a group. In the controversial "Stanford Prison Experiment" in 1971, for instance, 24 normal college-age men were assigned to be guards or prisoners. The "guards" quickly became sadistic, engaging in what Stanford University psychologist Philip Zimbardo called "pornographic and degrading abuse of the prisoners," presaging the behavior of American troops at Abu Ghraib prison.

ספרן,

תודה רבה.

סמדיה,

ההסבר שהצעת מתקבל על הדעת.

ראוי להוסיף כי בהמשך למגמה זו, התפתחה תת-מגמה נוספת: הזהות החרדית הפוליטית (המהווה זהות מרכזית מאד אצל חלק מהחרדים) עושה שימוש רב ומובהק ב'אמונת חכמים' לצורותיה. חרדי מן השורה בטוח לגמרי כי מצוות 'ועשית ככל אשר יורוך' נוהגת בזמן-הזה מדאורייתא לכו"ע, בעוד שלמעשה אין זו אלא דעת החינוך בלבד ובהסתיגויות ברורות. קל להבין איך נוצרה תעמולה כזו; היא אינטרס מובהק של קובעי המדיניות, קשה להבין כיצד הצליחה זו לקנות לה שביתה אצל הרוב החרדי.

ביקורתיות, אייך?

אם בזאת עסקינן, ראוי הוא כי דעתנים דכאן (סיינפלד, אליכם אישים אקרא) ישימו עינם וליבם על הקשר המעניין מאד שבין היווצרות 'השקופע' ובין היות שופרה המרכזי עיתונות חרדית שאינה אלא כלי ביטוי פוליטי.
רצוני לומר שהזהות החרדית החדשה, הפוליטית, שהתגבשה בארץ, האיצה באורח מובהק תהליכי הקצנה השקפתית. חלק מהתהליך פורט לעיל.

כללית: יש להפריד בין שאלת הטעות לשאלת הסמכות. רובנו מאמינים כי בכל מערכת המורכבת מאנשים יש ויהיו טעויות, אך לפעמים אין ברירה אלא להעניק לאנשים את סמכות הניהול, השלטון או המשפט ולקבל על עצמנו להתנהג כאילו הם צודקים, לפחות מבחינת קבלת סמכותם. זו עמדה הקיימת בכל חברה אנושית (לגבי בית משפט עליון, קציני צבא או ראשי ממשלה) ואין בה שום בעיה.

מצב אחר הוא כאשר אדם מאמין כי פלוני תמיד צודק באמת . זו כבר לא הסכמה טכנית הנובעת מסדרי החברה, ועליה יש אכן הרבה מקום לדון.

ממילא דבריו של מרן הפרופיסור אינם קשורים לעניינינו: הרי שם בפירוש נאמר "אפילו מוטעין אפילו מזידין", כלומר ברור שבית דין יכול לטעות אלא שיש לקבל את סמכותם במקרה כזה או אחר. אין לזה שום קשר עם התפיסה הישיבתית המקובלת בה דן בעל האשכול. בדומה גם כל סיפורי הימין שהוא שמאל וכדומה לא קשורים לענין, מפני שההקשר המקורי שלהם הוא שאלת קבלת הסמכות ולא שאלת האמת, ואדרבה ברור שישנה אפשרות טעות.

לסיפורו של חזקל על שקיעת השמש יש להעיר מיבמות פז. "הורו בי"ד ששקעה חמה ולבסוף זרחה אין זו הוראה אלא טעות". ויעוין עוד בהקדמת ר"א בן הרמב"ם למאמר על ההגדות שכתב בפירוש שחז"ל טעו בכמה דברים בחכמת הטבע יעו"ש. כנגד זה דברי הרשב"א הידועים בעניין טרפה אינה חיה, ואולי אפשר לחזור למחלוקות האלו כשורש הענין הנידון.

אגב, לכנסיה הקתולית יש את הדוקטרינה המוזרה לפיה האפיפיור אינו טועה לעולם. מה שהדהים אותי היה לגלות שהדוקטרינה הזו התקבלה לא בחשכת ימי הביניים אלא ב 1870! כנראה שמשבר המודרנה גורם לסוג מסוים של אנשים לרדת מהפסים לגמרי, ודון מינה ואוקי באתרא קדישא הדין.

מפיסטו,

דפח"ח. ההקבלה לדוקטרינה שציינת במקומה והיא תורמת רבות להבנת הענין. אמנם מוח של יהודי אינו מוח של גוי (עוד אימרה מרתקת), אבל עפעס בכל זאת זה נראה די דומה.

מפיסטו,

אבהיר שוב את דברי.

האמונה הנדרשת היא, שטעות היא סבירה אך אין לנו לדון בכך. אלא אם כן מצא עצמו האדם נקי מכל חשש סטיה מצעידה בדרך הישרה בדברי חז"ל.

וזו היא שיטת ה"כאילו" שהזכרת.

האמונה הרווחת כיום בדברי חז"ל ללא כל שימת לב לאפשרות של טעות בנושאי מדע (שיטת ה"באמת"), היא חלק מאמונה תמימה כוללת. אמונה זו סוברת שמכיון וחז"ל היו בעלי דעת רחבה בהרבה משל שאר בני אדם, המחשבה שחז"ל טעו מדעית היא אשליה אופטית או צמצום המוחין.

ישנם גם הסוברים שהרי זה בכלל דברי חז"ל הנסתרים.

וישנם גם אלו שבכלל לא סוברים.

המאמינים שדג רקד על ה"טיש", למה שלא יאמינו שחז"ל אינם יכולים לטעות מדעית?