|
|
| נשלח ב-31/10/2003 03:42 |
 |
| |
לאחר מציאת מילים השוות שלושה סלעים בהגדרת המיסטיקה כ"תלבושת יתר העוטפת מילים", ניתן לבחון מחדש את שבעת הנקודות לאור ההגדרה המדויקת.
א. אמונה
המיסטיקן מלביש על "נאמנות לידיעה", "נאמנות להצהרת ידיעה".
ב. אלוקים
המיסטיקן מלביש כביכול אדון "על" הווה [כמו שהעיר בוקר שבמקום "הווה אלוקים" הוא יוצר "אלוקי הווה"].
ג. סיני
המיסטיקן מלביש על "מסורת של תמיכה מציאותית להכוונת התורה", "עדות מציאותית לתורה".
ד. תורה שבעל פה
המיסטיקן מלביש על "הבנת משמעות התורה ומימסד חוקתי לפיה", "חלק בלתי נפרד מהתורה שבכתב".
ה. ישראל
המיסטיקן מלביש על "עם מיועד לדייקנות מוסרית", "עם מיוחד בצורת בריאתו".
ו. יצרים
המיסטיקן מלביש על "כיווני מחשבה ועשייה הנוצרים מבחירות והרגלים", "כוחות מיסתוריים הדוחפים באדם".
ז. עולם הבא
המיסטיקן מלביש על "חזון פתרון אחדותי" או "חיים אוטופיים", "בנק לגביית משכורת המצוות".
|
|
|
|
| נשלח ב-31/10/2003 13:43 |
|
| |
Portrait of a Ghost
There was a new preacher who wanted to rent a house in the country. The only house available was rumored to be haunted. Since the preacher didn't believe in such things, he rented it.
It wasn't long before the ghost made its appearance. The preacher told his friends about the ghost, but they didn't believe him. They told him the only way they would believe was if he would take a picture of the ghost.
The preacher went home and called for the ghost. When it appeared, the preacher explained the situation and asked the ghost if it would mind having its picture taken. The ghost agreed.
When the picture was developed, the ghost wasn't visible. Feeling very disappointed, the preacher called again for the ghost. When it appeared, the preacher showed it the picture and wanted to know why the ghost wasn't in it.
The ghost thought a minute and replied, "Well, I guess the spirit was willing, but the flash was weak."
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/10/2003 15:22 |
|
| |
הסיפור מוצלח, אבל מה המסר?
הפלש לא בסדר, או שהצלם לא בסדר, או שהרוח לא בסדר?
ואולי הפריצ'ר דמיין את הכל?
ממה שאני מכירך, בוגי, תעדיף ודאי את האפשרות האחרונה. ובכל זאת, אפשר גם שהאפשרות הראשונה היא הנכונה. ולא זכיתי לפלש המתאים...
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-31/10/2003 15:36 |
|
| |
רציו, תודה!
מיימוני,
ברור שהפריצ'ר [מטיף] דמיין, אבל עלינו בתור מחפשי אמת לברר מה זה שאיפשר לו לדמיין? למה עדיין לא כל כך ברור שזה בדיון? על כרחנו שהוא מבטא כאן איזו תחושה עמוקה ועלינו לעזור לו להוציא את זה במילים ואז נוכל להבחין אם הוא מתעקש מחמת יצרו ולא שייך להתווכח או שגם הוא מחפש את האמת אלא שהתבלבל.
[כבר כתבתי באשכול אחר את האמרה שעם הטוען שאחד ועוד אחד זה חמש, עוד אפשר להתווכח. אך עם הטוען שאחד ועוד אחד זה אוטובוס -טענו בחיטים והודה באבטיחים כפי שאמרו באשכול שכן- אין מה להתווכח]
|
|
|
|
| נשלח ב-4/7/2009 23:42 |
|
| |
ה_משל: דמויות בספריה 11/01/2007 2126607
מישהו שלח לי קטע שהתפרסם בפורום אחר.
פגשתי אתמול יהודי חמוד ונחמד כבן 30 ומוחו מכיל מנת משכל שמשקלה לא עולה על גודל הבוהן של ציפור ממוצעת. זה קרה בעת שהותי בספריה היהודית בעירנו, מקום בו נתקלים בדרך כלל באחד מן הטיפוסים הבאים.
הפנסיונר
אין להם דרישה ספציפית מלבד לשבת ולקרוא את ה'ג'ואיש טריביון' או את ה'אלגמיינע ז'ורנאל' בחיני חינם. לכל עיתון מודבק מין אטב כביסה ענק אם בשביל לשמור שלא יתקמט ויקופל, אם בשביל שיהיה על מה להחזיק. בכלופן יושב מיסטר אלכס (אברמ'ל) סילברסטין (זילברשטיין, יאך האב גיהאט פייאס אזוי לאנג ווי דיער) ומדסקס בנועם עם מרת סטייסי (פערל) זעפ (זופניק, בת דודה של ההוא שנידב את ה'שוויצבאד' בי-ם). שניהם קמוטים ועייפים מתלאות החיים וכאן ניתנה להם כורסה להתנמנם בה ושולחן להתגדר בו ביחד עם כתריסר הדומים להם.
החוקר
הוא מטייל לו בבטחה בינות לעמודות הספרים האינסופיים, עושה בקטלוג הממוחשב כבתוך שלו, ודומה שהקודים המסובכים האמורים לעזור לנו למצוא היכן מונח כל ספר, ידועים רק לו ושלכמותו. כרגע הוא עוסק במחקר על בתי הכנסת בקוצ'ין שבהודו ובשנחאי שבסין במאה ה15-18. הדו שיח עמו מרתק מפני שהוא שולף ומצטט ספרים ועובדות כלאחר יד. הוא נע כאחוז תזזית ובשיחה של 5 דקות נערמים כ30 ספרים על השולחן. קנאתי בידע האנושי הזה גודלת מרגע לרגע. הוא מכבד את כל גדולי ישראל אך דומה כי כולם נסקרים לפניו בסקירה אחת והוא מביט בהם בגובה העיניים. מה לעשות? הוא מכיר אותם מהפן האמיתי שלהם, מה חידשו ומה כתבו - רק הוא באמת יודע.
הסקרן
הוא עוד לא החליט מה הוא מחפש אך אוצרות החוכמה מגרות את תאבונו האינטלקטואלי. לרגע הוא מגלה את מחלקת הירחונים המכילה שורות אין סופיות של ירחונים ושבועונים, מ'הלבנון' ו'בית וועד לחכמים' ועד 'יהדותנו' ו'תקומה'. קבצים של נוער ציוני משלהי המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים נמצאים סמוך ונראה לירחונים תורניים מבית מדרשם של פוסקי בני ברק ולמדני הכוללים בבורו פארק. ירחון המאור של הרב אמסעל עושה רושם די מעניין ושופך אור על יהודי גאון אדיר שניהל מערכות רבות עם עצמו ועם שאר אדמורי ניו יורק שסירבו להתייחס אליו בכבוד הראוי לו. לאחר רבע שעה של דפדוף לא ממוקד הוא פונה לחלק אחר בספריה ומגלה את ספרי שלום עליכם, מנדלי מו"ס וכתבי ביאליק לצד יומני בן גוריון. אך לו בכך עסק או אפילו בק. צטניק החרשנו וגם עמוס עוז עוד בסדר אך משם הדרך קצרה לשוש עטרי ודן בן אמוץ. קשים. קשים הם חייו של סקרן וצמא דעת ומידע. אנשים מסוגו בולעים כל מילה כתובה וכשאין ספר או עיתון בהישג ידם הם קוראים את הרכיבים התזונתיים ע"ג בקבוק הקוקה קולה.
ה'צפוני שגלה'
הצפוני שגלה הוא בדרך כלל אדם בוגר כבן חמשים פלוס שהקיז את דמו למען המדינה, הוא עוד זוכר כשהבלורית של אהוד ברק היתה גדולה יותר מהפלולה, אך מולדתו בגדה בו וציפיותיו ממנה אכזבוהו. הוא ירד לחו"ל ועושה חיל בעסקיו הכושלים. בשנה שעברה הוא עסק בנדל"ן. ובנובמבר האחרון פתח מאפיה שנסגרה בדצמבר. עכשיו הוא פתח חברה לכוח אדם. 'צפוני שגלה מגלין שיינקין עמו' מכיוון שהוא זקוק למרחב המחיה ולסביבתו האינטלקטואלית, הוא נמשך כדבורה לצוף ומבלה את עיתותיו בספריה שבה מרובים דוברי שפתו. זקן צרפתי קטנטן מעטר את סנטרו ועיניו מפיקות עצב ובעיקר געגועים "למדינה זבל' שנטש. בניגוד לדור השלישי שקם במדינתנו הרי שהוא מודע להלל הזקן, רבי עקיבא בר כוכבא ושאר תולדות עמנו. גם הוא נופל בפח הסטריאוטיפים ומנסה לברר בעדינות על אגדת ה'חור והסדין'. סוגיא שניה אליה נדרשתי מצידו היא 'ארבעה נכנסו לפרדס' שכמובן קטונתי מלענות לגביה.
הערס המתחזק
הוא מסתובב רבות בבית חב"ד המקומי, לפני שבועיים עשה ברית ובעצת השליח המקומי קרא לילד 'מנחם מנדל'. הוא עוד לא סגור אם יש אלוקים אך רבי נחמן עשה נסים ש'חבל לך על הזמן', לספריה הוא הגיע כדי לומר תיקון הכללי מתוך עותק ברסלבי יחיד במינו בעיר.
וכך התנהל הדו שיח ביני לבינו עזרא זרבובי (ע"ז)
ע"ז: אחי, אפשר שאלה?
אני: בשמחה
ע"ז: זה נכון שאלוקים הרג שלש מליון יהודים במצרים?
אני: למה אתה חושב כך?
ע"ז: כי רש"י אומר שיצאו שש מאות אלף שהם היו רק חמישית כשיצאו.
אני: לא יודע, אולי
ע"ז: ומה, איך חיסל אותם בשלוש ימים?
אני: לא יודע
ע"ז: אז איך אתה חרדי אם אתה לא יודע?
אני: אני מעדיף להתעסק בדברים מהותיים יותר, המדרשים הם משהו משני שצריך לדעת איך לפרשם.
ע"ז: ומשה רבינו היה בגובה 6 מטר?
אני: אולי.
ע"ז: כן או לא?
אני: יתכן שכן ויתכן שלא. אתה מטריד את עצמך בדברים שהם הכי פחות מהותיים.
ע"ז: אז הרב שלי אם הוא לומד זוהר וקבלה וענינים הוא יכול לדעת מה המחשבות והחטאים שלי?
אני: בחיים לא.
ע"ז: בא'נה בחייך, אתה לא נראה לי חרדי.
אני: אני חרדי אבל לא מאמין בשטויות.
ע"ז: אז מה, נראה לך מסתבר שהעולם נהיה מפיצוץ?
אני: מה פיתום
ע"ז: אז למה אתה לא מאמין בקבלה?
אני: מה הקשר?
ע"ז: אתה יודע שהביאו את בן גוריון בסיאנסים והוא סיפר שהוא סובל כל יום שם על זה שהוא גנב את ילדי תימן.
אני: יפה
ע"ז: אתה לא מאמין לי, אה? אז בוא תסביר לי אתה איך נהיה עולם שלם מפיצוץ?
אני: תשאל את הרב שלך הוא ידע להסביר לך מצוין.
ע"ז: אז למה באת לעולם?
בקיצור, בסוף אני יצאתי האתיאיסט והוא המאמין השלם. אך סיימתי את השיחה בתחושה קשה מאוד ובתובנה וחשש גדול שהיהדות שלנו הופכת ליותר ויותר מיסטית וככל שהיא פחות הגיונית היא יותר קדושה. ככל שאנו פחות משתמשים בשכל כך גוברת אמונתנו. ככל שעברו הדורות נבנו יותר ויותר גדרות ומחסומים, פותחה שפה תורנית מסוימת שאינה מובנת לנו תמיד ואנו שכללנו את השיטה לממדים מבהילים, העפלנו עם הרכב מעלה מעלה ושכחנו את המפתח למטה. לא ארצה להרחיב בהשלכות כי אינני מן האמיצים אך אם יתפתח דיון ארחיב גם בזה.
תחשבו על זה ותענו לי בבקשה.
קטע זה אינו משקף מאומה מדעותי האישיות וכדרכה של סטירה הוקצנו הדברים.אבקש להתיחס אך ורק לנקודה הסופית בה חתמתי את הודעתי
*****
גוונא:
המשל,
אני חושב שהמצב שמאופיין בקטע הזה אינו נכון לגבי כל הזרמים ביהדות הדתית, בחברת הליטאים הלומדים באמת לא משנה איך העולם נברא, וגם אם תשאל אותם איך קרה שהעולם נברא והם יצטרכו לענות את התשובה המקובלת אצלם, עדיין זה לא נעשה מתוך אמונה בזה אלא פשוט מחוסר ברירה זה מה שהם עונים,
כמו כן קבלה, סיאנסים, שדים, רוחות ומידרשים בכלל לא רלוונטיים לחיים שלהם, מה שמעניין אותם זה לימוד וקיום מצוות כהלכה, זה הכל,
לא שאיןלי ביקורת על הדרך הזאת, יש לי והרבה, אבל לאפיין כך את היהדות כפי שמשתקף מהמאמר זה לא נכון,
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-6/7/2009 23:51 |
|
| |
מעבר לעיסוק בעולמות העליונים, נראה לי שמתעלמים כאן ממה שמספקת המיסטיקה בעיקר לכל מי שנוהה אחריה – הפסיכולוגיה של הנפש.
התיאור המקסים של בעל התניא, למשל, על המלחמה שבין הנפש הבהמית לנפש האלוהית. האם הרהורי תשובה והרהורי עבירה הם רק תוצאה של בחירה והרגל, או שאין בהם גם משהו מסתורי שראוי לחפש את נתיבותיו בעמקי תעלומה, ואין בכוח הרציונל להסביר?
התיאור הקבלי של מהלך המציאות הרוחנית כרצוא ושוב, שממנו גוזר ר' נחמן מברסלב את ההשקפה שהירידה היא לעתים לצורך עליה, וההתרחקות לצורך התקרבות, ולכן האדם צריך לרכוש בקיאות ברצוא ובקיאות בשוב, כי רק כך יוכל להשיג התקדמות רוחנית אמיתית. האין זה הסבר נאה ומתקבל על הדעת, אמנם מיסטי, אך בעל תועלת מעשית?
חויה של הרמוניה, אחדות וזרימה עם המציאות, המתוארת בתורתו של הרב קוק, למי שלא הוחשך אורו הרוחני ע"י החטא, וחווית עולם הפירוד והדיסהרמוניה כשמתגלים הצדדים היותר מכוערים של הנפש. כל אלו הם חוויות רוחניות שלא ניתן להוכיח בנוסחאות ומספרים, רק ע"י הופעה רוחנית, ונדמה, לי לפחות, שהצד הרזי מצליח להסתכל עליהם בצורה יותר מדוייקת.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2009 00:44 |
|
| |
אני לא בטוח שזו היתה כוונת האשכול, אבל אני משוכנע שזה נוגע לדיון באשכול זה.
הכוונה לשאלה: "מה מקומה של המיסטיקה בדת"?
כמובן, שלשאלה זו ישנם היבטים שונים, יהיו שיתעקשו ודווקא מתוך גישה חקרנית, שכיוון שמימד המיסיטיקה טבוע כה עמוק בדתות, הרי שהוא חלק מהותי מן הדת, ובזמן בו אנו מנסים להיות רציונלסיטים הרי שאנו מערערים את קיומה של הדת.
זו העמדה העומדת בבסיס שיטת האוסרים את העיסוק באמונה וכיו"ב.
[אגב, המעניין בעמדה זו שהיא מאפיינת ליברלים קיצוניים מחד ושמרנים קיצוניים מאידך, נוכל לשמוע מאנשי דת שמרנים, כי רק התורה אמת ואין לחקור, ואם נמצא משהו הסותר לה, הרי שהוא טעות בהכרח, ומצד שני נמצא אנשי מדע, הטוענים כי הדת אינה מתיימרת לעסוק באנושי, קרי ברציונל, וכולה דבר ה', קרי מיסיטיקה טהורה, עיין ערך לייבוביץ.]
התשובה המלאה לשאלה זו, צריכה להינתן רק לאחר הכרעה, מהן הפרמטרים לקבוע את המהותי בדת.
דעתי, שרובם של העוסקים בבירור זה, יזכירו במובן זה או אחר, את ההיסטוריה של היהדות, [כלך לך אצל כל מי שמצדיק רציונליות בדת, ששגורה על פיו עובדת קיומו של הרמב"ם כמצדיקה את עמדתו] הבעייתיות הרבה שתיווצר מהסתכלות שכזו, היא הריבוי המטורף של המיסטיקה בדת, [שוב, מבחינה היסטורית] שיחייב תשובה כנה,
האם אין המיסטיקה חלק מהותי בדת?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2009 01:05 |
|
| |
אפשרי,
שתי הערות קטנות.
לייבוביץ היה רחוק מלראות את הדת כמיסטית. זה שאין הנמקה רציונלית להעדיף דת מסויימת על פני אחרות, לא מוביל למיסטיקה. ובכלל חשוב להבחין בין גישה רציונלית לגישה רציונליסטית. לדעת מבקריו של לייבוביץ משנתו אינה רציונלית, אבל אף אחד לא יטען שהיא לא רציונליסטית.
שנית, מיקומה של מיסטיקה בדת לא חייב להראות משהו על העיקרי בדת. קיימת אפשרות סבירה בהחלט שהמיסטיקה לא נובעת מהדת אלא מהטבע האנושי, וקיומה יש בו כדי ללמד רק על מקומה של המיסטיקה בחייו של האדם (בעיקר בזמני מצוקה ומבוכה) ולא בהכרח על מקומה בדת.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/7/2009 16:56 |
|
| |
בן איש אחד,
בשביל שדבריי יובנו לאשורם, החלף את המילה "מיסטיקה" באי רציונליות.
כך שבאומרי על ליבוביץ, שהוא דומה בתפיסתו למיסטיקנים, הרי שכיוונתי לעובדה זו שתפיסת היהדות שלהם אינה רציונלית, וזהה בנקודה זו. [אף שלליבוביץ היתה גישה רציונלסיטית [מונח שלך] קרי, רציונלי באי רציונלי]
לגבי הנקודה השניה, הרי הוא בדיוק הדבר שהדגשתי, כי בבואנו לקבוע מה מהותי בדת או לא, ונחליט על פרמטרים שונים, פרמטר ההיסטוריה היהודית, יהיה פופלארי מאוד, וכמובן שלפי פרמטר זה, אין אפשרות לומר כי אינו מהותי. [כי בראיה דרך פרספקטיבת ההיסטוריה הרי שהשלכנו מעלינו כל פרספקטיבה אחרת, רק שאם דבר זה יהיה רק בתקופה מסויימת בהיסטוריה הרי שלא נוכל לראותו כחלק מן היהדות, שהרי יש יהדות ללא פרמטר זה, אך דבר ששימש לאורך כל ההיסטוריה כמרכיב ביהדות, לא ייתכן לפטרו כי אינו מהותי בדת, אלא אם כן נקבע פרמטר אחר למהותיות שבדת]
|
|
|
|
| נשלח ב-9/7/2009 21:16 |
|
| |
אשר לנקודה הראשונה, אכן התיקון שביצעת מתבקש וכמש"נ. (הניסוח לא שלי. ראשונה שמעתיו ממיכי אברהם, ואח"כ מאחרים).
אשר לנקודה השניה, יש להוסיף לבחינה שלך, וזה מה שהתכוונתי לעיל, את פרמטר הימצאות המיסטיקה באומות אחרות. הרי בדיוק כשם שלא נטען שהאכילה וההזדווגות הם מרכיבים יסודיים ביהדות בשל העבודה שלאורך כל התקופות בהיסטוריה לא התקיימה יהדות שלא כללה את המרכיבים הללו, כך גם לענין המיסטיקה, המצויה לאורך ההיסטוריה בכל האומות.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/7/2009 02:10 |
|
| |
דבריך נכונים, אך אם נקבל אותם לגמרי, ניאלץ לדחות מעלינו את פרמטר ההיסטוריה כמכריע לשאלת המהותיות בדת, שכן עקרונות רבים ביהדות ניתן למצאם בשאר דתות, [כאלו אשר הקיצון ביותר לא יאמר כי הם אינם מהותיים לדת, כמו עצם תפיסת הא-ל, וכיוצא בזה]
אפשרות נוספת היא, לנסות להגדיר את ההיסטוריה הראויה לשמש כפרמטר למהותיות מחדש, כך שרק עובדות מסויימות יוכלו להכנס להיסטוריה היהודית המשמעותית, אבל,כמובן שלפני זה נצטרך לייצר פרמטר אחר שיוכל לאפשר לנו להגדיר את ההיסטוריה הרלוונטית למטרתנו.
(אגב, השבוע נתקלתי בחוברת של "צהר" מאת איזה רב שאיני זוכר את שמו, ונשאל שם, מה הביסוס לאמונה בגלגולים? והוא ענה, הרי דתות רבות מלבד היהדות מאמינות בזה. אותי זה די הצחיק, הודות לעובדה שבטיעון זה בדיוק אני משתמש כדי להסביר את חוסר הרלוונטיות של אמונת הגלגולים ליהדות)
|
|
|
|
| נשלח ב-10/7/2009 14:32 |
|
| |
שנינו מסכימים אם כך בבעייתיות שבפרמטר הזה. אולי המוצא מהסבך יהיה דרך בדיקה היסטורית שתתמקד רק בכתבים היותר קדומים? לענייננו, יבדק רק התנ"ך, וכך לא נמצא מיסטיקה ביהדות.
הלל צייטלין היה מודע לבעיה הזו, ובספרו "בפרדס החסידות והקבלה" הוא מנסה לבצע בדיקה היסטורית שכן תמצא מקורות מיסטיים בספרי היהדות הקדומים, ובדיקתו חוסכת מאיתנו להתחיל את המחקר מחדש. הקורא מתבקש לחוות דעתו אם דבריו משכנעים.
תוקן על ידי בןאישאחד ב- 10/07/2009 14:30:04
|
|
|
|
|
