לימוד גמרא באורח אקדמי?

חצקל,

הנושא נטחן היטב מזה שנים במחוזות המיזרוחניקים התורניים.

קצת מקורות:
‬ ‫

יהודה פרידלנדר, בין 'ישיבה' ל'אקדמיה' (צרור הרהורים), ‬ ‫ סגולה לאריאלה (תשן) 225-233 ‬

כהנא מנחם, ‫ מחקר התלמוד באוניברסיטה והלימוד המסורתי בישיבה, בתוך: ‫ בחבלי מסורת ותמורה (תשן) 113-142

וולפיש, אברהם. בית המדרש ועולם המחקר - סקירה , חלק א' - ‫ שנה בשנה (תשנו) 373-389; חלק ב - (תשנז) 428-452; חלק ג - (תשנח) 429-455 ‬

אברהם, מיכאל .‬ ‫ אינדוקציה ואנלוגיה בהלכה (עיון בשורש ב' של הרמב"ם) ‬ ‫ צהר טו (תשסג) 23-34 ‬ 2003

לאו, בנימין ‬ ‫ "בבואה של אמת"; רבנות ואקדמיה בכתבי הרא"ש רוזנטל על הצלת גוי בשבת ‬ ‫ אקדמות יג (תשסג) 7-32 ‬ 2004

‫אברהם, מיכאל ‬ ‫ בין מחקר ל'עיון'; הרמנויטיקה של טקסטים קנוניים ‬ ‫ אקדמות ט (תשס) 161-179 ‬ 2000

נבון, חיים, 1973- ‬ ‫ הלימוד הישיבתי ומחקר התלמוד האקדמי ‬ ‫ אקדמות ח (תשס) 125-143

אברהם, מיכאל ‬ ‫ האם ההלכה היא 'משפט עברי'? על דת, מוסר ומשפט ‬ ‫ אקדמות טו (תשסה) 141-163


רבינו מיכי, איפה אתה?





תוקן על ידי - שלויימלע - 02/04/2005 23:01:46

שלויימלע רבי,

תודה רבה על המקורות. לכשאזדמן לאוצה"ס של האוניברסיטה העברית (בארץ כבר לא קוראים לזה 'עזרת תורה'. חבל), אתן דעתי וליבי עליהם.

-------------------

בענין האשכול:

למרות שנושאים חדשים ומרתקים הרבה יותר מסעירים את האווירה כאן, ארשה לעצמי להמשיך ולדוש באשכולי.

אחדד את השאלה:

האם חוקר, אשר איננו מחויב להכרה האבסולוטית באמיתות דברי הריטב"א, למשל, מסוגל לזהות בכלל פתח לתשובה במקום שנראה לו שהריטב"א 'טעה', 'החליק', 'טשטש' וכד'?

בישיבה לימדו אותי שאין מושג כזה 'הריטב"א היה עייף'. מכאן למדתי שאם משהו לא מסתדר לי, הרי אני מוכרח לעמול עד להבנת הענין.

בוא נאמר שגם אם זה לא נכון בכל המקרים, זה בוודאי נכון במרביתם. לריטב"א הייתה אחריות הלכתית כבדת משקל, ומן הסתם שקל היטב את דבריו ודקדק בהם מאד. הוי אומר: נקודת-המוצא הלא-ביקורתית שאיתה ניגשים ללימוד בישיבות, עשויה להוכיח עצמה הרבה יותר מאשר גישתו של החוקר הרואה בטקסט שלפניו יצירה משפטית שוות-ערך לאחרות, שמא פחותה מהן.

מצד שני, אולי דווקא המחויבות להסביר את דברי הריטב"א מביאה לפעמים לתירוצים לא ישרים (וכאן אני כבר נשמע כמו מיימוני. למה לא).



ובאותו עניין:

מישהו מכיר סטודנט לתלמוד שכתב 'חידושים' בצורה כלשהי על קטעי הגמרא אותם למד? אני סקרן (מאד) לדעת.

אם הריטב"א לא היה עייף מדוע הוא חזר בו.
כמיטב ידיעתי הרבה מרבותינו הראשונים כתבו מהדורות של תורתם וחזרו ותקנו, וידוע שהרי"ד למשל במהדורה מאוחרת יותר מבקר בחריפות את מהדורותיו הקודמות.
האם צריך לומר שבמהדורא קמא הם היו עייפים? (יש אגרת ידועה של הרמב"ם שהוא מתאר את עייפותו)

כל חזרה היא תולדה של עייפות?

חכם לא כותב את דבריו סתם.הכל בהכרה ברורה(וראה רמב"ם).אלא שהסברות מתהפכות הם כדרכם של מבקשי האמת.

שלויימלע,
מדוע הנושאים האלו נידונים דווקא במחוזות המזרוחניקיים?

מספר הערות:

מחקר/ניתוח/לימוד אקדמי ולימוד ישיבתי מסורתי העוסקים באותו טקסט לרוב הינם כרכבות החולפות זו ליד זו בלילה בלי ידיעה.

הסיבה הינה הנחות היסוד ותחומי העניין השונים בתכלית:
1. לדוגמא: מחקר אקדמי יעסוק רבות בשאלה מה הפשט במשנה. ללומד ישיבתי השאלה הזו מעניינת כשלג דאשתקד. ואבאר דברי - מרגע שהגמרא פרשה את המשנה, העמידה את המשנה במקרה מסויים, הוסיפה מילים, או סתם נתנה לו פרוש (וגם אם יש 15 אוקימתות שונות ו-5 טעמים שונים) כבר לא משנה לבחור הישיבה כהוא זה מה הפשט, מה הטעם, ומה הנושא "האמיתי" של המשנה. רק אותם אפשרויות שהועלו בגמרא מעניינות אותו. רק האם "אמת". ומבחינתו מן הסתם צודק שכן אין כל נפקות ללימוד "פשט" במשנה שאיננה מקובלת בגמרא.
לעומתו החוקר האקדמי יניח כמעט כהנחת יסוד שהפרוש האמיתי של המשנה הינו אחרת מהדרך בה פרשו האמוראים שחיו מאות שנים לאחר מכן, בסביבה ריאלית, חברתית, ותרבותית שונה, והיו מושפעים מהנחות יסוד שהיחו בדרך לימודם.
אותו כנ"ל בפירוש מימרא, ברייתא וכדומה.

כיום הדבר נכון אפילו כלפי דברי הגמרא עצמם. פירוש לדברי הגמרא שאיננו מופיע בדברי הראשונים איננו מעניין בחור ישיבה והוא לעולם לא יקדיש דקת מחשבה לאפשרות שהפרוש של הגמרא אחרת מהמופיע בדברי הראשונים.
אצל האחרונים בערך עד הפני יהושע עוד נעשו נסיונות לפרש פרוש חדש בגמרא אבל מנהג זה כבר איננו מקובל כלל.

בנוסף הנחת יסוד ישיבתית הינה שהן המשנה, והן הגמרא, כפי שפותח באופן מהותי על ידי בעלי התוספות הינם מקשה אחת. מאות השנים ועשרות הדוברים כולם נתכוונו לדבר אחד ולהלכה אחת (אינני מדבר כמובן במקום שחולקים) - דהיינו הנחת העבודה הינה כי כל אמורא ידע כל ברייתא, שכל סתמא דגמרא מסכימים, וכל ההלכות הדומות צריכים להיות בהסכמה לגבי ההלכה הבסיסית ורק חלוקי המקרים בדקות הם גורמי שינוי דינים. ממילא אפשרות אחרת איננה עולה לדיון, והיא גם גורמת להמון עבודה על ישוב העניינים הסותרים לכאורה, שכל הכיוון המחקרי יהיה דווקא להכנס בתפר הזה ולומר כי חלוקים הם

יוריקס,

רק עד ה"פני יהושע"?

ומה עם הנצי"ב,הרוגאטשובי,החזו"א ועוד.

ואמנם מנהגם נשאר ברשות היחיד.

ספרן -

1. בסדר.
2. הגה עצמך - האם בחור ישיבה יקרא כלל "שטיקל" של אחד מהאחרונים הנ"ל העוסק בפרוש חדש לדברי הגמרא כנגד דברי הראשונים (ואין אני מדבר על ישוב רמב"ם לפי זה)?

הוא אשר אמרתי "מנהגם נשאר ברשות היחיד"

עם יתר דבריך, אני מסכים בהחלט.

הם מהווים תיאור עובדתי נאמן.

יוריקס,

הנחת העבודה הזו,היא הנחת העבודה העתיקה הנמאת אצל בעלי התוסםות ואפשר שיסודה עוד בגאוני מגנצא מבית מדרשו של הרגמ"ה ואחרים.כך שאינה חידוש של האחרונים.

מאידך,ישנה וידועה היא שיטת חלק מהגאונים והרמב"ם כי ישנם סוגיות שלמות הדחויות מההלכה.

אמנם,אין בידינו כיום לטעון טענות בסגנון הגאונים הנ"ל,כי ברור שטיעון מסוג זה מקורו יותר בקבלה איש מפי איש מאשר בהיגיון.כי בכח ההגיון גם לטהר השרץ-בטח ובטח להפוך סוגיות.

אשר על כן,חזרנו לקבל את שיטת העבודה של בעלי התוספות,יותר מההכרח מאשר ברצון.

באשכול חשוב זה, חשבתי לנכון להביא מדבריהם של שני גאונים ליטאיים, שטעמו גם את טעם מחקר התלמוד, ובתורתם ביקשו לקרב בין בית המדרש לעולם המחקר.
שניהם הגיעו מישיבות ליטא ועמדו בראש בית המדרש לרבנים בברלין: 1. הרב אברהם אליהו קפלן, היה שם בשנים תר"פ-תרפ"ד. 2. הרב יחיאל יעקב וינברג, בעל 'שרידי אש', שעמד בראש בית המדרש בשנים תרפ"ד - תרצ"ט.

הרב קפלן:

על עריכת פירוש לתלמוד הבבלי / מאת הגאון הצדיק
רבי אברהם אליהו בן הגאון רבי אברהם אליהו קפלן זצ"ל

באדיבות: בית הועד - תשס"ג
http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/beyt/index.htm

ערוך ומתוקן בידי אליהו סולוביצ'יק ויואל קטן, ירושלים תשס"ג
ע"פ מה שנדפס בכתב-העת 'ישורון', ברלין תרפ"ד


מתוך המאמר:

"יש לנו רשות, - וגם חובה! - להעמיק חקר בכל הלכה ואגדה, ולחדש בהן פשָטוֹת בכל יום המכוונים לפי שיקול דעתנו אל כוונתן האמיתית. אבל גבול יש לה לרשות נהדרה זו, והרבה זהירות צריך אדם, הרבה בינה חודרת ושיקול-דעת נאמן, כדי להבחין בין ענין לענין, לדעת ולהבין אימתי הוא בן-חורין להשתמש בה, ואימתי הוא מצווה למשוך ידו הימנה".
v

"מה אדם צריך כדי שיוכל לפרש? הוא צריך לחיות כולו בתוך אותו העולם שממנו נובע הענין המתפרש, הוא צריך לבנות בנפשו מחדש בנין עולם עתיק, ועליו להכיר אותו היטב, על כל מסדיו וטפחותיו, מבואיו ומוצאיו; הוא צריך לקנות לעצמו הרגשה מיוחדת דקה בתוך תוכו של בנין זה, וכל רוחו מתחילה ועד סוף צריך להתמלא בהרגשה זו – רק אז יביע סברות נכונות והשערות אמיתיות".
v

"הוגי התלמוד שבארצות המערב מרבים להשתמש בסוד התיקון מתוך מציאת גירסאות... יש מהם שלא זזו מלחבבו, עד שבאו להעמיד את כל דרישתנו בתלמוד עליו בלבד... ויש גם בין חריפי המזרח ובקיאיו שסרו כאן קצת מן הדרך הנאות לצד שני שבדבר - הם הזניחו יותר מדאי את ענין הגירסאות... לא כך היה דרך הקודש של רבותינו הראשונים ז"ל. הם הכניסו לתוך עמקי עיונם בגופי ההלכות גם את הדיוק הגירסאי בלשון ההלכות. והרוצה בפירוש של אמת וצדק צריך לצאת בדרך זו".
v

"נלמד נא מכאן את דרך רבותינו הראשונים ז"ל, שהלכו בעקבות חז"ל לדייק בכל דבר שהוא, שלא להזניח שום שאלה, בין גדולה ובין קטנה, למגופי הלכות חמורות שיראת ה' ודעת קדושים שרויות בהן - ועד דקדוקי לשון. שהַכֹּל נהיה בדברם לשם שמים, הַכֹּל היה תורה – וללומדה היו צריכים. וכל הבז לקלות הללו, בפגעו בם בדרך לימודו, דבר ה' בזה; אף נידון בכלל האומרים 'שמועה זו נאה וזו אינה נאה'".
מדברי רבותינו על המאמר ועל התוכנית שבו

…"לדעתי כדאי לחזור ולהדפיס מאמרו ב"ישורון" "על עריכת פירוש לתלמוד בבלי, צורכו ודרכו" – אשר בו יראו הרואים איך גבהו ליבו, מוחו וכוחו בדרכי ה', עד שחזה לעצמו אפשרות לעוף בשמי שמים למען אהבת ותשוקת ההתעמקות בלימוד תורתנו הקדושה. ביחוד כדאי לציין, שכל ההערות והחידושים שבאו במאמר הזה – אשר באו רק למבחן לתוכנית שלו לאחד-עשר צרכי הפירוש שחזה בחזיונו, ואשר כל החידושים נעלים ומצויינים ומועילים – את כולם חידש בימים המעטים שעבד עבודת המבוא הזה, כפי שכתב לי אז בני שיחי' שערך את המאמר ימים אחדים לפני פטירתו הפתאומית – ולא זכה לראות אף מקצת מחלומו הקדוש מתגשם בחייו".
(רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל, מתוך חוברת 'הנאמן', טלז, אייר-סיון תרפ"ט,
שהיתה מוקדשת לזכרו של המחבר)

v

…"[במפעלו של ר' אברהם אליהו] יש גם גידול וגם האדרה, בחינת שורשים וענפים. המנוח הגדול התקשר לתורה בשתי הבחינות גם יחד. תוכניתו הגדולה על פירוש חדש לש"ס בבחינה תמציתית, היינו למצות את כל התוכן ביחס לכל השיטות שנתחדשו דור אחרי דור, שיהא בבחינת אוגר בדור אחרון, תוכנית זו הכילה גם גידול וגם האדרה. גדול הדבר לשוט במרחקי ים התלמוד, אך לא פחות אדירה ההשגה בערך הפשטנות האמיתית אחרי שובה ממרחקים, כמו שאמר רב כהנא שרק אחרי ח"י שנות שקידה על התורה זכה להבין פשוטו של מקרא. וגדלות המחשבה והתוכנית של המנוח ראויה להיות נזכרת לדורות. באדם הגדול הזה נצטברו ונתמזגו כמה מעלות ותכונות, בכשרון, ברגש, בזיקוק המידות, בסדרנות, במבט פילוסופי, ועל הכל - ביראת שמים עמוקה, ובשאיפה להשפיע על כל עומק החיים. ולכן יש ויש להזכיר אותו ואת מחשבותיו הנשגבות גם אחרי עידן ועידנים".
רבי אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל
(מתוך חוברת 'ההד', ירושלים, תמוז תרצ"ד).

מתוך רשימה פרטית
'...היה זה באוצר-הספרים של הישיבה, בשעת דמדומים של בין הערביים, שם נפגשתי לראשונה עם המאמר "על עריכת פירוש מחודש לתלמוד" – פגישה שנחרטה על לוח ליבי לעד. עולם תורני-רוחני חדש פרש המאמר לעברי, ואת עצמי מצאתי נענה לו. רעד פנימי השתלט אז על גופי, זיעה קרה שטפה שם את פני, ועיני מיאנו להיעצם כל אותו הלילה.
לא אישיותו הכבירה של הרב קפלן היא זו שהרשימה אותי באותם רגעים, אף לא חידושי התורה המופלאים שבדבריו הם אלו שנטלו ממני את שלוותי. היה זה ניצוץ של שינוי-תפיסה שחישמל את האוויר, הרגשה של שידוד-מערכות, של התרוממות למקום שבו האספקלריה רחבה, מקיפה, ממלאה חללו של עולם. ובעומדי מול עולם זה נפלו עלי אימה ופחד מגודלו של עולם זה, מעוצמתו, ומן האחריות האישית מעצם השתייכותי אליו.
היה בכך בשבילי שינוי דרסטי; מהתמסרות טוטלית לפרטי פרטים - לבניית תוכנית כוללת; מחשיבה הממוקדת בהסברת סברה - למחשבה בהירה ומקיפה על בעלי התלמוד ודרכיהם; מביטולה של יכולת תפיסת ההבנה התורנית האמיתית - לרשות, ואף חובה, לחפש אחר הפירוש הפשוט בדברי הגמרא, עם הביטחון ביכולת ההכרעה מה לקרב ומה לקרב יותר. לפתע דף-הגמרא אינו כעין כלי עזר ליצירת חידושי תורה, וריבוי הספרים שוב אינו 'היכי-תמצא' לעשות את הבקי בהם ל'בעל-ידיעות'. היסוד הגדול של השינוי שחל בתפיסתי הוא בקבלת הגישה העולה מבין השיטין של המאמר, שעם היותנו פחותים מרקב-של-עצמות לעומת קדמונינו - עדיין לא אבדה תקוותנו כי שפה אחת לכולנו, תורה אחת לנו, בתלמוד המביא לידי מעשה וביראת השם הקודמת לחכמה.'
תלמיד מן השורה

דבר העורכים

הדפסת המאמר
לגופה של התוכנית
התפקידים שעדיין לפנינו

הדפסת המאמר
המבוא של הרב קפלן זצ"ל לפירוש המחודש לתלמוד הבבלי אותו הגה, שאנו נותנים לפניכם היום, פורסם לראשונה על ידי המחבר בתוך כתב העת 'ישורון' - ירחון לתורה ולענייני היהדות שיצא לאור בברלין, שהרא"א קפלן עצמו היה העורך של החלק העברי שלו, בשם 'על עריכת פירוש לתלמוד בבלי, צורכו ודרכו'. המאמר פורסם בשני חלקים, חציו (עד אות ו) בחיי המחבר, ב'ישורון' גיליון ב - אדר ב-ניסן תרפ"ד, וחציו השני מיד לאחר פטירתו בגיליון ג - אייר-סיון תרפ"ד*. המאמר כולו פורסם בשנית מיד לאחר פטירתו בספר היובל של בית המדרש לרבנים בברלין (תרל"ד–תרפ"ד), שבו הוא שירת עד לפטירתו כראש בית המדרש, בשם 'פירוש ערוך לתלמוד בבלי – צורכו ודרכו'. מהדורה זו כללה הוספות ותיקונים שהספיק המחבר להכין על חציו הראשון של המאמר**. חשוב להדגיש שמה שנדפס כולל רק את הפרק הראשון של המבוא הגדול לפירוש המקיף שהתכווין המחבר זצ"ל לכתוב, הוא הפרק העוסק בי"א צורכי הפירוש; פטירתו הפתאומית מנעה את כתיבת הפרק השני, על דרכו של הפירוש – 'הדרך שהוא זקוק לאחוז בו כדי להרבות תועלתו' (לשון המחבר זצ"ל במבוא למאמר, ראה להלן), או 'דרכים שיש ללכת בם על סיפוק צרכים הללו' (כלשונו בדברי הסיום לפרק הראשון, ראה להלן בסוף המאמר), וכמובן גם גדעה באיבה את כוונתו לחבר את הפירוש עצמו***. וחבל על דאבדין.

המאמר היכה בשעתו גלים בעולם התורה שברחבי ליטא, וכפי שכתבו חברי המערכת של כתב העת 'הנאמן' שיצא לאור ע"י בני ישיבת טלז: "ידענו כי בליבות רבים וכן גדולים העיר והקים המאמר הזה תשוקה גדולה חודרת, לראות בהתגשמות הענין המדובר בפרקי המאמר הללו. ישנם גם כבירי-רוח ועשירי-תקוה ההוגים ברצינות ומחזרים במחשבתם על הוצאת החיזיון הגדול הזה לאור עולם". במלאת חמש שנים לפטירת המחבר, באייר תרפ"ט, הדפיס כתב העת 'הנאמן' בגליונו הט"ז-י"ז "חוברת זיכרון לשם הרב רבי אברהם אליהו קפלן זצ"ל", וכהוספה מיוחדת הדפיסו מחדש את מאמרו "על עריכת פירוש לתלמוד בבלי, צורכו ודרכו". הדפסה זו נעשתה על פי הנוסח שנדפס בכתב העת 'ישורון', וחסרים בו ההוספות והשינויים שעשה המחבר על החלק הראשון של המאמר, שנדפסו בספר היובל של ביהמ"ד לרבנים כנ"ל. בשנת תשי"ח נדפס המאמר מחדש בעריכת בן המחבר הרב צבי קפלן שליט"א, בתוספת נספחים מכתב ידו של המחבר, על ידי 'מוסד הרב קוק', בתוך הספר 'דברי תלמוד', שבו לוקטו ממאמריו ותורותיו של הרב קפלן זצ"ל.

ההדפסה הזו שלפניכם נעשתה ברשות הרב צבי קפלן שליט"א ובברכתו, על פי המהדורה המתוקנת שבספר היובל של בית המדרש לרבנים בברלין, עם ציון להוספות ולשינויים (המשמעותיים) שעשה המחבר למהדורתו השניה, ועם תיקוני לשון ופיסוק קלים (יש לציין שהמאמר המקורי הודפס בכתיב חסר, ומדי פעם נוסף ניקוד חלקי; במהדורתנו שינינו את הכתיב לכתיב המלא המקובל, והשמטנו חלק מהניקוד). הוספנו גם מעט הערות, חלקן בסוגריים מרובעים בתוך הטכסט, ואחרות בין ההערות שבתחתית העמוד, מסומנות בכוכביות.

לגופה של התוכנית
ניצנים של הרעיון בדבר עריכת פירוש חדש לתלמוד החלו כבר להיאמר ולהישמע בעשורים הראשונים של שנות ת"ר, בעיקר בכתבי העת העבריים, אך לא היתה להם התחלה מעשית משמעותית. בהמשך, כותב הרב קפלן עצמו במאמרו, "בשנת תרע"ג נתעורר חכם תלמודי מובהק להוציא לאור תלמוד בבלי במהדורה חדשה... ערוך ומסודר על ידי שלום אלבעק" (ראה להלן). שנים מאוחר יותר, בשנת תש"ך, יצא לאור בירושלים הכרך הראשון של 'גמרא שלמה' על שבעת הדפים הראשונים של מסכת פסחים בעריכת הרב ברוך נאה, עם מבוא ארוך מאת הרב מנחם מנדל כשר. רק כרך אחד נוסף יצא לאור לאחר שנים רבות. זהו מפעל חשוב, אך בוודאי שאינו מתיימר להיות 'פירוש מקיף קצר'…
נעשו גם כן עבודות שונות בתחום הכנת פירוש קצר לגמ'; נוסף לפירושו הידוע של הרב עדין שטיינזלץ (אבן ישראל), המיועד בעיקר לציבור משכיל המתחיל את דרכו בלימוד גמרא***, בולט עתה המפעל הגדול של הש"ס מהדורת שוטנשטיין, שמבוסס בעיקר על פירוש רש"י, אבל מרוכז בו הרבה מאוד חומר בתחום הפרשנות, ההלכה והאגדה, מלוקט מספרים רבים, ישנים וגם חדשים. מהדורה זו יכולה לשמש בסיס לדיון על המשך הדרך לפרש פירוש קצר, מקיף ומועיל לתלמוד הבבלי.
נקודה נוספת שהזכיר הרב קפלן זצ"ל במאמרו היה הצורך ב'תלמוד ומעשה'; בענין זה נעשו פעילויות רבות בדורנו, וקיימים היום מכונים רבים ותלמידי חכמים פרטיים שעוסקים בלימוד, מחקר ופירסום בנושאים תורניים והלכתיים שונים, כמו בתחומי הטכנולוגיה, הרפואה, ההיסטוריה ועוד, בנוסף כמובן לפעילות התורנית-ספרותית העניפה שזכינו לה בדורנו.

התפקידים שעדיין לפנינו
התוכנית לעריכת פירוש ערוך חדש לתלמוד לא תוכל להיות מושלמת עד אשר תסתיים מלאכת האיסוף של שינויי הנוסחאות מכאן ושל פירושי הש"ס מכאן, הלא הם דברי הגאונים, הראשונים והאחרונים, ועיבודם באופן שייקל על הלומדים להשתמש בהם. צעדים גדולים נעשו בכיוון זה מאז ועד היום, ולהלן סקירה כללית:

רובם של שינויי הנוסח מכתבי יד ומספרי ראשונים המצויים כיום, מרוכזים במכון התלמוד הישראלי השלם, כשהם ערוכים על סדר הדפים. בנוסף קיים מאגר כתבי יד של התלמוד הבבלי של המכון לחקר התלמוד, ושל מפעל המשנה מטעם האקדמיה הלאומית למדעים (ראה מאמרו של ר' עזרא שבט המתפרסם בגיליון זה).
מדרשי ההלכה זכו לעדנה בדורות האחרונים בכך שנכתבו עליהם כמה חיבורים מגדולי האחרונים, ולאחרונה החלו כמה ת"ח ומכונים תורניים להכין מהדורות חדשות ומתוקנות שלהם. כך הספרא (תורת כהנים) נמצא כעת בעיצומה של עריכה מחודשת בשני מכונים מקבילים!
לפני עשרות שנים כבר החל העיסוק המשמעותי בתורתם של הגאונים, יורשיהם וממשיכי דרכם של האמוראים ורבנן סבוראי, שבדבריהם נמצאים פירושים חדשים-ישנים לתלמוד, ונוסחים ומסורות נאמנים ביותר; אך עדיין הדרך ארוכה, ויש צורך בהשקעה רבה בתחום זה.
גם העיסוק בפירושיו של רש"י על הש"ס מקבל לאחרונה תנופה חדשה: בכמה הוצאות חדשות הציבו על הדף 'ליקוטי רש"י', 'מוסף רש"י', ופירוש לעזי רש"י, ובמכון התלמוד הישראלי נאספים ונערכים שינויי נוסחאות מכתבי יד, בפירוש רש"י על מסכתות הש"ס.
יצאו לאור עשרות כרכים של פירושי בעלי תוספות שונים על מסכתות רבות, אולם דיבורי התוספות 'על הדף' עדיין לא זכו להגהה יסודית ולעריכה תורנית כראוי להם.
ספר משנה תורה להרמב"ם עם נושאי כליו זכו לעריכה מצויינת במהדורת 'שבתי פרנקל', ובמיוחד יש לציין את 'ספר המפתח'. הרב קאפח הספיק לסיים את מהדורתו לפני פטירתו, שיש בה דקדוק בנוסחי תימן ולקט פירושים מקיף, וכן יש לציין את מהדורת 'יד פשוטה' שיצאו ממנה כבר כמה כרכים.
פירושי וחידושי הראשונים על הש"ס יוצאים לאור בזה אחר זה במהדורות שונות, הנבדלות זו מזו באיכותן וברמתן מן הבחינה הלמדנית והחזותית.
גם פירושי וחידושי גדולי האחרונים, בהלכה, בשו"ת ובפרשנות הש"ס, יוצאים לאור במהדורות חדשות ומתוקנות. יש לציין במיוחד את האיסוף והריכוז של תורת רבותינו האחרונים בכרכים הרבים של 'אוצר מפרשי התלמוד' יצאו לאור ע"י מכון ירושלים. לאחרונה החלה גם מגמה של 'ספרי מפתח' לתורתם של האחרונים כסדר דפי הש"ס.
נמצאים היום בהישג יד כל אדם מאגרי מידע רבים, בספרים ובתקליטורים: אנציקלופדיה תלמודית, פרוייקט השו"ת של בר אילן, הספריה התורנית של חברת DBS ושל 'אוצר הפוסקים' ועוד (וראה במאמרו של הרב עזרא שבט לעיל).
פירושים חדשים מן הפשטות המתחדשים בכל יום מפוזרים בהמון כתבי עת תורניים שיוצאים לאור בדורנו בארץ ובחו"ל, ועדיין לא נאספו באופן שיטתי.

*

אחרי שיושלמו ההכנות הנ"ל נעמוד ונצפה לאישיות הגדולה, בעלת החכמה והיראה, בעלת העוצמה והכריזמה, שתיטול על עצמה את יישומו של הפרוייקט הגדול הזה של פירוש מלובן ומחוור, קצר ומעמיק, מושלם עד כמה שהדבר ניתן, לתלמוד הבבלי. ואם יצליח ה' את מעשיה - נוכל לומר שהתקרבנו לפירוש נכון ואמיתי של התלמוד בעזהי"ת.

א"ס; י"ק


[בהדפסה של בית המדרש לרבנים סיימו את הקובץ כך:]

ציוּן!
לצערנו הגדול נלקח מאתנו חברנו היקר הרב המחבר ז"ל, בהאספו אל עמיו לפתע פתאום בדמי ימיו (ט"ו אייר, השתא, בן ל"ד שנה) לפני גמר הדפסת הקובץ הזה. הפרקים הנדפסים כאן דיים להעיד על גודל האבידה שאבדה לבית מדרשנו בפרט, ולתורת ישראל וחקירתה בכלל. יהי זכרו ברוך.


המאמר בשלימותו, ועוד מאמרים בתחום, ניתנים להורדה כאן:

http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/beyt/index.htm




תוקן על ידי - שלויימלע - 04/04/2005 22:53:03

עכשיו אביא מדברי הרב וינברג, והדברים מדברים בעד עצמם.

*** מוקלד במיוחד לכבוד חברי הפורום, קטעים נבחרים ***


בעלי תריסין בבית המדרש -
על השיטה הנאותה בדרישת התלמוד וחקר טפסי ספרי הלכה.
נאום פתיחה לזמן הלימודים בבית המדרש לרבנים בברלין, מחזור קיץ תרצ"ד.
מתוך: לפרקים, מהדורת וינגורט, ירושלים תשס"ב, עמ' תיז - תכב.


...נוהגים אנו שביום התחלתו של זמן לימודים חדש יעמוד אחד מן המורים לפניכם וירצה על אחת השאלות שבמדע היהדות, ואני מצדי על נושא תלמודי. על ידי זה מגלים ומבליטים מראש את שני הצדדים שבחינוך שלכם, על ידי ההתקשרות ביצירה הרוחנית של הדורות הקודמים, ועל ידי העיגון של הקנינים העומדים להרכש במחקריהם של גדולי הרוח שלנו, נתהוה אותו ההמשך של בנין רוחני הולך ונבנה, שתחילתו נעוץ בקבלה ובאמונה בה, ושהוא הוא מונח גם ביסוד חייו של המכון שלנו.

ואם הייתי בוחר עד עכשיו רק את החלק התלמודי שבהרצאת הפתיחה, והיה זה רק משום שחלק זה שמתאים ביותר לאפיו של המכון שלנו, לא היה רשאי להיות נעדר, וגם להרצות לבדי על שני המקצועות גם יחד לא יכולתי. ובשום פנים לא רציתי להודות בזה שיש יסוד וזכות להפלאה בין הרצאה "הלכתית" ובין "מדעית". אמנם בבית מדרשו של המדע המצומצם בתתוך ד' אמות של עצמו נמנו וגמרו: חקר שיסודו בהלכה ושמתייחס רק לספרי הלכה, אינו נמנה על המדע ודוחים אותו. חושבים שאפשר לפוצץ אותו בשם התואר "פלפול" ורואים אותו כאילו עבר ובטל מן העולם.

נשגב מבינת אנוש כיצד אפשר היה לדעה זו להתפתח גם אצלנו האדוקים בתורה, אם משמעות של חקר מדעי הוא בירור המושגים, להוציא מהלך רעיונות קרובים את המושגים היסודיים ולהמשיך בבנינם באופן שיטתי הגיוני, אז קשה לבאר מדוע דוקא הרצאתו של הלך רעיונות תלמודיים, והכנסתם לתוך צורה של מושגים מנוסחים וברורים, אין שמה מדע. וביחוד עליכם, רבותי, לדחות בשתי ידים את הטענה של חוסר מדעיות באותה השיטה המכונה בשם פלפול, כי על כן נזדמנתם תכיפות לעמוד בבית היוצר של ההלכה.

[המונח 'פלפול' אצל הרב וינברג, בפרט בהקשר זה, מייצג את כלל דרכי הלימוד המסורתיות, - שלויימלע]

אך באחת צריכים אמנם להודות: הפלפול עבר את הגבולים המוצבים לו על פי טבעו, לא הסתפק בזה להעלות ולברר את תוכן הרעיונות שבשקלא וטריא התלמודי, ולציין את קשרי המושגים והתפתחותם, אלא נכנס בשדה שאינו שלו ושאי אפשר להשתמש בו שם, כגון פירוש מילים, ביאור מגולות שבסגנון, סתירות שבטופס [נוסח - ש.] וכדומה. פה צריכים להשתמש בדרכי חקירה אחרות לגמרי, באלה שבדוקות ומנוסות הן גם במדע הזולת. אמנם נחוצים לזה חנוך בלשני וחוש בקורתי. גם ידיעות בעתיקות הן תנאי קודם. אולם הפלפול, אותה החריפות היהודית גופא, לא נסוג אחור מפני שום שאלה, והאמן האמין להתגבר על כל המעצורים על פי דרכו הוא. והיתה צורתה של שיטה זו כל כך אוחזת עינים ומושכת בחבלי קסם עד שהלהיבה את הלבבות ורבים יצאו בעקבותיה. רצון זה לשלטון בלי גבול היה למקור של פגמים במעלותיו של הפלפול.

משהתחיל חקר המדע לעסוק בתלמוד וספרותו, שהכירו את הערך החשוב ש"מצבת זכרון עתיקה וספרותית זו" טומנת בחובה, והתחילו להשתמש בה באמצעים חדישים ומדעיים בתור מקור להיסטוריה, או יסוד להכרה דתית, או בתור כלי עזרה לפירוש המקרא - מיד התנגשו המדע ובית המדרש הישן ששאב את דרכי מסקנותיו מתוך עצם הויכוח התלמודי וסגנונו.

...יש ויש לעסוק בשאלות תלמודיות והלכתיות, על פי הכללים שנתקבלו ושנמצאו בדוקים ומנוסים בעבודת המחשבה המחונכה. אלא שגם השפעה כל שהיא והוראה מצד המדע המדויק יש לקבל. כי הואיל ונושא המחקרים התלמודיים הלכתיים הם ספרים עתיקים מאד, נמצא שלגבם כמו לגבי כל מחקר בלשני מציאותו של טופס בר סמכא הוא תנאי קודם ראשון. אין הבלשן מתחיל לעסוק במשמעותה של מלה זו או פלונית, או בפירושו של המשפט, או בבירורים של קשיים ממשיים ולשוניים, עד שברר מתחילה את הטופס, את לשון המלים בצורתם המקורית.

ואולם, מחקר בקורתי שטיבו בכך, חסר לגמרי בספרות ההלכה. הטופסים מתקבלים על ידי האחרונים לבלי כל עיון כפי שמסר אותם מי שקדם להם. ואין החוקר הסומך עליו דואג, ואינו שואל אם לא טעה אותו הקודם מצדו, ואם לשון הטופס שהיה מונח לפניו אולי לא בשלמותה היתה ואולי משובשת. וכשמוצאים איזה סתירה שהיא למקורות אחרים, או גם לתלמוד עצמו אז אין בודקים אם לא בטופס בלתי נכון תלויה האשמה אלא מנסים ליישב, כלומר: להביא לידי התאמה את הטופס עם המקור בדרכי 'פלפול' שונים...

... נחוצה גם ידיעת הקשרים הספרותיים, וההיתלות הספרים העומדים לחקירה זה בזה, והיחסים ההדדיים של מחברים, וכיון שחושדים באיזה מקום, מיד צריכים לחקור אחרי המובא ממנו בספרים אחרים בני זמנו, שאפשר לשער שהוא כתוב בהם...

...במאמר מיוחד אביא את הדוגמאות הלקוחים מספרות ההלכה העשירה, שישמשו לי חיזוק וסיוע למה שאמרתי ושישמשו גם בתוך אילוסטרציה עד כמה אנו צריכים להתרחק מכל התרשלות בחקירת המקורים הראשונים של ההלכה... כאן רוצה אני להעיר על צורך זה בכללו, ולהתריע על קלקלה זו של זניחת בדיקת המקורים, שהשתרשה אפילו בין הטובים ומעולים שבתוכנו.

...בקשה ודרישה אליכם, תלמידינו, מי יתן ותפנו עצמכם לתפקיד שציינתי... זכות יתרה זו נתונה תהא לאותם התלמידים שהקדישו את חייהם ללמוד התורה, אין אנחנו רוצים למסור אותה ביד אלה שלא העמיקו כל כך לחדור לתוך ספרותנו, וביחוד שאינם מתרפקים עליה באהבה ובמסירות זו. דוקא על המוסד שלנו לקנות את עולמו המיוחד בכך שימלא חסרון מורגש הנראה בישיבות, שזולת זה אנחנו יודעים להעריך ולהעריץ את חשיבותן...

אל תתנו להפחיד אתכם על ידי זלזול של מה מצד "עולם הלומדים" או גם לעכב בידכם למלא אחרי שאיפה זו...






ובכן,
אולי מהפורום שלנו תבוא הישועה?

מי לוקח על עצמו את המשימה להשלים את מפעלו של הרב קפלן?

מי לוקח על עצמו להקים המשך לבית המדרש לרבנים, ברוח הרב וינברג?

האמת היא, שכיום כבר קמו מספר ישיבות 'ציוניות' ובתי מדרשות, המשלבים לימוד מסורתי עם ביקורת הנוסח, ופלפול עם חקר הרקע ההיסטורי.

http://www.atranet.co.il/igud/intro.html

יותר מזה לא יכולתי לבקש לעצמי.

צעדי הבאים יהיו בדיקת ה'סוגיות לדוגמה' מתוך האתר שהביא ממדבש, קריאה מדוקדקת של דברי הגאונים שהובאו לעיל ופניה בשנית להשקפן ליטאי יתדי שייתן את הצד-השני, אם עדיין יצליח בכך.

תודה רבה מאד על ההשקעה וההרחבה.
---------------------------------------

סיכום ביניים:

כמו שמוכיח ההיגיון הטבעי, אין סיבה שמישהו לא יוכל לגשת לגמרא באורח מחקרי.

אם הוא מספיק מסור, הוא יצליח להבין אותה היטב.

אם הוא מספיק ישר ומוכשר כדי לבודד אלמנטים אמוניים/רוחניים (בהנחה שהוא אינו מאמין בם) ולהמשיך בחקר החלקים העיוניים, הוא אמור לכאורה להצליח בכך.


אני מוכן לקבל בשלב זה את ההנחה לפיה לא יועיל כוח התורה להשפיע באופן סגולי על אדם שאיננו מאמין בה. בינינו, כמה חרדים 'ישיבתיים' אתם מכירים שכן זכו לכך? החזון-איש כותב שדרושים עוד מספר תנאים בטרם יזכה הלומד למעלות שמקנה התורה.



מאידך -

חשוב לזכור שלימוד התורה שבעל-פה הוא לימוד קשה ומפרך. ליראת-השמים של הלומד יש חלק חשוב בנכונותו להתמסר ללימוד לא-אקראי שלה.

חשוב לזכור גם שלדברי רש"י בסנהדרין, הבנת הטקסט כשלעצמה אף היא תלויה בסיטואציה רוחנית מסוימת; קשה להניח שלומד בלתי-אמוני יזכה לאותה 'הארה', סייעתא דשמיא המוענקת לאדם המתייגע על התורה.

זאת ועוד, קריאת חידושיהם של גאונים מסוימים (ראשית תקופת האחרונים. רבי יהונתן אייבשיץ ודומיו) מעוררת שוב את השאלה המטרידה: האם אכן מדובר בגאונות 'איינשטיינית' גרידא או שמעורב כאן משהו מעבר לזה; והאם אולי רק גאונים כמותם יכולים להכריע בשאלה כזו. כמו כן, ייתכן בהחלט שברמת ההבנה הרדודה לא יימצאו הבדלים בין לומד-אמוני ללומד אקדמי, ואילו ברמה מעמיקה יותר יימצאו גם יימצאו.

וגם - מה עם אינסופיות התורה, כלל המהווה גורם-מפתח ביחס אליה? אם מדובר רק בחומר שאפשר להעביר בין דיסציפלינות, כפי שכתב פרופיסור, הוא אמור להיות תחום ומוגבל.

חשוב לזכור עוד כי לסיסמה שציטט אותו אברך יש מקור מסוים, ומעניין לבדוק אותו. הרב שך, כמדומני, היה אחד הדוברים החדים של ההנחה הזו ("התורה אינה כשאר מדעים. היא לימוד-קדוש").
------------------------------

ועוד באותו ענין,

רבי ירוחם ליבוביץ מתאר באחד ממאמריו כיצד הביט בהשתוממות על סטודנטים גויים הנכנסים לכיתת-לימוד מעורבת ומצליחים בלימודיהם מבלי להתנתק מן הגשמיות האופפת אותם.
בתורה, הוא אמר, בלתי אפשרי ללמוד בצורה כזו. לימוד התורה דורש קדושה ופרישות, לפחות ברמה בסיסית.

האם הדבר נוגע לעניין שאנו עוסקים בו?

-----------------------------
והערה קטנה לפרופיסור:
יבואו מאמיני הזוהר ויאמרו לך כי מחקרו של גרשום שלום רק מחזק את טענותיהם בדבר הקורפוס המקודש - והא ראיה, שלום לא הצליח להבין את הזוהר ברמה כזו שתגרום לו להאמין בו.


---------------------------------
(סליחה על האריכות. אינני מזדמן הרבה לכאן ומשבאתי הריני מנצל את ההזדמנות.)