שמירת מצוות ממניע אלוהי או חברתי

שלום ירון.
עברתי על כל קונטרסיך ולא הבנתי להיכן אתה חותר.
אתה מנסה שוב ושוב למצא סתירות בין דברי חז"ל לבין קביעות מדעיות. והדבר מיותר לחלוטין מכל כיוון שבו תנסה לבקר את התלמוד.

כדי להקל את הדיון אנסה לחלק את יראי ה' שבנינו לשני אסכולות:
א. חז"ל למדו (ל' חרוקה) תורה, לא גיאולוגיה או פיזיקה.
ב. כל מה שכתוב בגמ' הנו אמת.

לגבי אסכולה א', מיותר להסביר מדוע אין צורך בעבודתך, ניתן להביא מובאות ישירות מהתורה והתלמוד שחז"ל טעו בדברים מסוימים במדעי החיים ואין לכך כל סתירה לאמיתות דבריהם מבחינה תורנית והלכתית. השאלות (הלגיטימיות) שלך על כך הן:
1. האם פסיקות הלכתיות שהתבססו על מסקנות רפואיות או מדעיות מוטעות מחייבות אותנו?
2. האם ניתן לשנותם?

לגבי 1. בוודאי! בדיוק כפי שרופא יואשם בסחר בסמים גם אם הוא יוכיח שממחקר שהוא ערך התברר שהקוקאין עוזר לבריאות ואין בו כל סכנה רפואית. משום שהחוק מחייב, כל עוד הוא לא בוטל או שונה. ואין זה משנה אם הוא התקבל עקב טעות מחקרית, ע"י שוחד חברי כנסת או עקב מחויביות קואלציוניות.

לגבי השאלה השניה, ישנה מערכת פנימית של שינוי ועדכון הלכות ועל כך תוכל לראות בהרחבה באשכולות שדנו בנושא. ובעיקר באשכול הבא:
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=116951
כלל יסוד ראשון, מערכת ההלכה אינה יכולה להשתנות בעקבות כל מחקר או גילוי כזה או אחר שיתפרסם, ישתנה או יפוברק.

חסידי האסכולה השניה יכולים אף הם להצמד לדעתם, ולטעון (בלית ברירה) שהמחקר הוא שטועה, הבחירה היא במי להאמין, במחקרים או בקקביעות תלמודיות. כל העדפה היא סוביקטיבית ומקובעת מראש. ולכן, לא ניתן להפריך דעת תלמודית ע"י מחקר פיזיקאי. בדיוק כפי שלא ניתן לסתור תזה אקדמאית ע"י ציטטות תלמודיות.

מהסיבה השפוטה שתיאוריה מדעית לא תוכל אף פעם להגיע לרמת מוכחות. היא רק נחשבת כמבוססת היטב על סמך הראיות הניתנות להשגה. מה שמכונה הוכחה מדעית מבוסס על תצפית ונתוני חושים. שני אלה מועדים לטעות.
לדוגמא, החיפוש אחר החלקיק היסודי של החומר גורר שינויים מהפכניים של התאוריה בכל דור. החיפוש המודרני אחר אבני היסוד של היקום התחיל התחילת המאה התשע עשרה, כאשר שורת ניסוים שביצע ג'ון דלטון הובילה אותו להציע, שכל הדברים מורכבים מאטומים בדידים, המהווים את החלקיק היסודי. בשלהי אותה מאה גלה ג'. ג'. תומסון את האלקטרון, התת חלקיק הראשון שהתגלה, וכל הפריך את הטענה שהאטום הוא החלקיק היסודי.
במהלך השנים הראשונות של המאה העשרים פתחו פיזיקאים תמונה 'שלמה' של האטום – גרעין שמורכב מפרוטונים ונויטרונים, שאותו מקיפים אלקטרונים. פרוטונים, נויטרונים ואלקטרונים נחשבו לכל מרכיבי היקום. אבל אז חשפו ניסויים בקרינה קוסמית את קיומם של חלקיקי יסוד אחרים – פיונים ומאונים. מהפכה חשובה יותר התרחשה ב1932 עם גילויו של האנטי חומר – הקיום של אנטי-פרוטון, אנטי-נויטרון אנטי-אלקטרון וכו'. עתה לא יכלו מדעני גרעין להיות בטוחים כמה סוגים של חלקיקים קיימים, אבל הם היו יכולים לפחות להיות משוכנעים שיישויות אלו הן אכן יסודיות. זה היה המצב עד לגילויו של הקוורק בשנות השישים. הפרוטון עצמו מורכב לכאורה מקוורקים טעונים חלקית. כך גם הנויטרון, הפיון והמאון. הלקח מן הסיפור הוא, שפיזיקאים מתקנים ומשנים באופן מתמשך את תמונת היקום שבה הם מחזיקים, לפעמים אך מחסלים את התמונה הישנה וממירים אותה בתמונה חדשה לגמרי.
הסופר והעתידן ארתור סי קלארק כתב, שאם פרופסור דגול מצהיר כי משהו אמיתי מעבר לכל ספק, קרוב לוודאי שיופרך כבר למוחרת. הוכחה מדעית היא מעצם טבעה משהו מחורר והפכפך. (סיימון סינג)

ואם ניקח דוגמא יותר רלוונטית שהוכחה מעל לכל ספק (וישנם שיטות בתלמוד שכבר הודו בטעותה "נראים דבריהם מדברנו"). האם השמש סובבת סביב כדור הארץ או להפך?
ובכן, אינשטיין כבר גילה בקונטרסו "תורת היחסות הפרטית" שבמערת קוסמית, לא ניתן לקבוע שגוף כלשהו נע, וגוף אחר נח. ניתן באותה מידה לאמר אחרת, ושתי הקביעות יהיו אמת.

דעתי האישית נוטה יותר לאסכולה הקודמת. אך גם האחרים (שמהווים קהל יעד לתורתך) לא חייבם להפוך את עורם. הם צריכים רק להיצמד לתורה ולדברי חז"ל ולהאמין בהם למרות קביעות מדעיות כאלה או אחרות.



תוקן על ידי - Shrink - 02/04/2005 23:51:31

נזכרתי בניסוח מענין של הדברים שהעלית, המופיע בויקפדיה ביחס לסוגיות הסתירות בין התורה שבכתב למדע. רובם אם לא כולם שייכים גם לכאן - היחס שבין דברי חז"ל למדע (בנוסף לדברי לעיל), וזה לשון הויקפדיה:

בדרך כלל מניחים המאמינים בתורה שסתירה בין דברי התורה ובין תגליות המדע אינה אפשרית, מפני שלאמונתם התורה ניתנה בנבואה מאת בורא העולם שקבע את חוקי הטבע בעולם ואין בה דבר שאינו אמת, או כדברי "הכוזרי": "חלילה לאל, מהיות דבר התורה סותר עדות דבר הנראה עין בעין או דבר שהוכח במופת שכלי!" (מאמר ראשון, פסקה סא). את הסתירות הקיימות לכאורה בין התורה והמדע הם עמלים ליישב בדרכים שונות שיפורטו להלן.

למותר לציין כי עבור אלו שאינם מאמינים באלוהיות התורה ורואים בה יצירה אנושית, יהיה לדיון בנושאים אלו, לכל היותר, ערך אנתרופולוגי בלבד, בעוד שעבור המאמינים ב"תורה מן השמים" ובאמיתות הכתוב בה מעוררות שאלות אלו ענין רב.

להלן סקירה של הגישות השונות, המבוססת על הספר "תורה ומדע" של פרופ' שלום רוזנברג ולקט המקורות "דת ומדע" בעריכת עמנואל אליצור:


* גישת הפרדת התחומים שהועלתה לראשונה ע"י המהר"ל מפראג, שכותב (באר הגולה, הבאר השישי): "לא באו חכמים לדבר על הסיבה הטבעית... [אלא] על הסיבה הרוחנית הגורמת למה שקורה בטבע". המהר"ל מדגים את דבריו על הגמרא "על ארבעה דברים החמה לוקה..." ושואל איך ייתכן שתלוי זאת בחטא, "שודאי לקוי המאורות תלוי במהלך המאורות, אבל חז"ל נתנו את סיבת הסיבה. כי אם לא היה חטא בעולם... לא היה סדר הבריאה נותן שיוצר ליקוי המאורות שהוא פחיתות וחיסרון" אלא היה נברא עולם ללא ליקוי חמה. מרטין בובר ואליה שמואל הרטום הגדירו את הגישה בצורה מדעית והסבירו כי לא תיתכן סתירה בין התורה והמדע, אלא כתוצאה מערבוב התחומים בטעות. המדע עוסק באיך של המציאות, בעוד התורה עוסקת בלמה של המציאות. אין לתורה ענין לתאר אסטרונומיה, גיאולוגיה או היסטוריה, ואין לה כל משמעות כטקסט מדעי, אלא כטקסט הגותי-מוסרי-הדרכתי בלבד.

פרופ' ישעיהו ליבוביץ הפריד את הדברים בצורה שונה. לדבריו, המדע עוסק בלדעת, בתיאור ותפקידו מוגבל לתחומים מדעיים בלבד (בניגוד לגישת המדענות). ואילו התורה (בניגוד לעמדה הדתית המקובלת) עוסקת רק בהוראה ובציווי. היא תורת מצוות, ספר משפטי אלהי שיש לקיימו בכל המצבים ויהי מה.
המחשה חד צדדית לגישה זו ניתנה על-ידי האסטרונום פייר סימון לפלאס כאשר הסביר לנפוליאון את התיאוריה שלו על היווצרות מערכת השמש: "אבל מר לפלאס, מה בדבר אלוהים?", שאל נפוליאון. "אין לי צורך בהיפותזה הזו", ענה לפלאס. מן הצד השני, יוסיף ליבוביץ, אין לי צורך במיקרוסקופ כדי להאמין במציאות האלוהים, ואני לא רוצה להאמין באלוהים שאפשר לראותו במיקרוסקופ או בטלסקופ.

* הגישה המגבילה כלפי המדע, שטוענת שהסתירה נובעת מהבנה בלתי נכונה של היגדים מדעיים, שנובעים לרוב במעבר של המדע מעבר לגבולותיו, בהסקנת מסקנות מוטעות מהעובדות הנצפות, בהרחבה שלהן לתחומים לא ידועים ובפעולת אקסטרפולציה לא נכונה. הרמב"ם בספרו "מורה נבוכים", השתמש בגישה זו ביחס לבעיית קדמות העולם, הרב מנחם מנדל שניאורסון מדגיש את העובדה שהמדע כיום, בניגוד לזה של המאה ה-19, לא טוען לאמת מוחלטת, ומחלק בין המדע האמפירי, המתייחס לתופעות המתרחשות בהווה, שלו התורה נותנת משקל רב לבין המדע הספקולטיבי ההשערתי, כמו האבולוציה, שמתוך תצפיות כיום, מסיקה לגבי מה שקרה לכאורה לפני מיליוני ומיליארדי שנים. לדעתו תיאוריות כאלו, שאינן ניתנות לבדיקה בניסוי, אינן "אמת" שסותרת את התורה. גם ד"ר יצחק הלוי עציון, הולך בשיטה זו ומסביר שכל תיאוריה מדעית מבוססת על הנחות יסוד המשותפות למדע כולו, כמו גם להנחות המיוחדות לתיאוריה הספציפית. אין כל חובה לקבל הנחות בלתי מוכחות אלה, ובלעדיהם תיפול התיאוריה.

* הגישה המפרשת כלפי התורה, שרואה את מקור הסתירה באי הבנה נכונה של היגדים דתיים, שנראים מוסרים אינפורמציה מדעית מוטעת, ואי הבנה ראויה את דברי התורה, או את כוונתה. ע"פ שיטה זו במקום שיש סתירה בין תורה ומדע יש לחפש את ההסבר העמוק לדברי התורה. אם התורה אכן ניתנה מאלהים, היא תהיה עמוקה לאין שיעור מתפיסות פשטניות, וקל מאוד לבני האדם לסלף אותה. בשיטה זו דגלו פרופ' אברהם פרנקל שטען בין השאר שפרשת הבריאה היא סימבולית, בדומה לשיטתו של הפילוסוף הקדום פילון האלכסנדרוני. פרופ' אליעזר גולדמן סבר גם הוא כשיטה זו, אך טען יותר מכך- לדעתו באופן עקרוני לא תיתכן סתירה בין התורה והמדע, כיוון שהאמירות בתורה אינן 'טענות' במובן המדעי מעצם העובדה שהן עוסקות באלוהות. האמירות האלו אינן יכולות לשמש הסבר לאירועים בעולם ואין זו מטרתם.

לגישה זו יש חיזוק בדברים שכותב הרמב"ם במורה נבוכים (חלק ב', כ"ה) [1] (http://taupress.tau.ac.il/perplexed/chapters/chap_2_25.htm):

"דע שהימנעותנו מלדגול בקדמות העולם אינה בגלל הכתוב בתורה שהעולם מחודש. כי אין הכתובים המצביעים על חידוש העולם מרובים מן הכתובים המצביעים על היות האלוה גוף, וגם אין שערי הפירוש בעניין חידוש העולם נעולים בפנינו ולא נמנעים ממנו, אלא היינו יכולים לפרש כפי שעשׂינו לגבי שלילת הגשמות"

* הגישה הדיאלקטית של פרופ' שמואל הוגו ברגמן שסוברת שאף אם יש סתירה בין מדע לתורה, הדבר משקף את מגבלות התפיסה האנושית, שאיננה יכולה לתפוס את האינסופי והמוחלט, ולא שקרותו של צד כלשהו. מהותו של העולם, שהחזון האמוני והלוגיקה המדעית, אינן יכולות להתחבר לכלל הרמוניה אחת. כפי שהוא אומר במאמר "צבת בצבת": "הלוגיקה של המוחלט אינה הלוגיקה של המדע... כי אקט האמונה הוא פגישה בלתי אמצעית עם הסופי והמוחלט ואי אפשר לבטא את היחס הסופי והמוחלט בשפה המשועבדת ללוגיקה דו-ערכית אלא על ידי הסתירה..."

* הגישה הטרנסצנדנטלית הבנויה על קונספציה קאנטיאנית, שישנה שניות של הדבר כשלעצמו ותופעותיו, וזהו ההבדל בין תורה למדע - התורה מדברת על המהות, והמדע מדבר על התופעות. מכלול הכרתנו את מהותה של מציאות נעשה בשתי דרכים מקבילות: דרך מציאות שנבנת על ידינו בחושים ועיבודם באופן סובייקטיבי, ודרך הנבואה האובייקטיבית שחודרת את מעטי הטבע, ומגלה לנו את מהות הבריאה. מייצגה החשוב של גישה זו הינו יצחק ברויאר, ובדברו על המדע שכופר בנס, הוא טוען שלידתו של העולם הוא בעצמו נס גדול.

* הגישה הסינתטית - גישתו של הרב קוק שמנסה ליצור הרמוניה בין כל הגישות השונות. בבסיס הדברים הוא טוען שמהותה האמיתי של הבריאה איננו ניתן לתיאור מלא, והוא מסוד הצמצום, ויש בו מסתרי תורה, ולכן לא פורש אלא נכתב בצורה סתומה בפסוק אחד. לשיטתו, כאשר אנו נתקלים בסתירה, ראשית יש "לבנות את ארמון התורה ממעל לה", כלומר להמשיך באמונתנו תוך קבלת האמירה המדעית כנכונה (שהרי אין התורה מספרת לנו עובדות אלא "העיקר הוא התוכן, ההסברה הפנימית שבענינים") ואחר כך ניתן גם לטעון טענות אחרות, לפי הענין, לגבי התורה או המדע. טענה מעניינת שלו בהקשר לעניין, שאין הסתירה בין מדע לדת, גורמת לכפירה, אלא הטענות המוסריות כנגד הדת ורק מתוך הכפירה באות הטענות ה'מדעיות'. לטענתו, המדע תוקף את הדת היום, לא בגלל שיקול מדעי טהור, שהרי הוא יכול להיות לכל היותר אגנוסטי, הואיל ושערי האימות האמפירי בעניני האלוהות סגורים בפניו, אלא בגלל שהדת בעבר הונתה אותו, השתררה עליו, ודיכאה את חופש המחשבה של האנושות בעריצות רוחנית. אף שהוא אומר זאת על הקתוליות ובעיקר של ימי הביניים, הוא דורש גם מן הדתיים ("בעלי תורה") לשפר את הנהגתם ומוסריותם כדי "לסלק את היסוד המוטעה של הכפירה המוסרית".

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%95%D7%9E%D7%93%D7%A2

ירון,

אכן, אני מסכימה עם רבים מחכמי התורה לדורותיהם שההלכה היא ברובה פרי יצירה אנושית, וזה איננו חידוש.. החכמים ידעו שתורה שבע"פ שמסר משה ליהושוע לא הגיעה אליהם ממשה כמות שהיא, שהרי הם עצמם היו פעילים בעיצובה.

ולפלא הוא, לאור עברך התורני, שאתה שואל אם ראוי לקבל את ההלכה ללא אפשרות של שינוי - האם אינך מודע לדבריו של הרמב"ם בהקדמה למשנה - בדבר חלוקת חמשת הדינים?

וכדאי שתציץ שם בדבריו על אותם אלה שאינם משכילים להבחין בין 'העיקרים המקובלים' לבין 'תולדות העניינים היוצאים מן העיון' הוי אומר: כי מה שמהווה בסיס לאמונתינו, כיהודים המקבלים על עצמם עול תורה ומצוות הוא: שהמתודולוגיה של ההלכה מאושרת מן השמיים, ואת התוכן אנחנו בעצמינו יוצרים, חרף כל טעויותינו כבני אנוש, או כלשון חז"ל : 'אתם אפילו שוגגין, אתם אפילו מזידין', וזהו עיקר האמונה ביהדות.

מצד אחד, אני מזהה כאן ניסיון להוכיח כי הקדמונים טעו, ואנו חכמים יותר, אך מצד שני כל הטענות המושמעות הן שחוקות ולעוסות מזה אלפי שנים. שוב ושוב ממציאים את הגלגל ומגלים את אמריקה, וחושבים שאכן אם מגלים מחדש את אמריקה זה מעיד על חכמה גדולה ויתירה. בישיבה היו מספרים על למדן גדול, שהסתגר בחדרו חדשים אחדים, ולאחר עבודה מאומצת ומפרכת, הצליח להמציא את החשמל ... ! אין ספק שהאיש מוכשר ביותר, ואכן הצליח להמציא המצאה נפלאה ועצומה, אך כיצד ייראה הממציא הזה? בדומה לזה כידוע היו ממציאים גדולים, שאיחרו את השעה או שלא התמזל מזלם, ואחרים קטפו את תהילת העולם על ההמצאות, כגון בטלפון ועוד.

מאז חיוי הבלכי (המכונה: הכלבי) שהיה לפני רב סעדיה גאון, כבר נטענו טענות והוקשו קושיות נגד התורה ונגד החכמים בשטחים משטחים שונים. ואכן מרס"ג יש ללמוד, שאין לסרב, ויש להשיב לכסיל כאיולתו. בויכוחים עם הצדוקים, הבייתוסים, אנשי כתות ים המלח, הקראים וכל הכופרים בכול או במקצת, ג"כ נטענו כמעט כל הטענות האפשריות כנגד סמכות חז"ל, מסורת חז"ל, וההלכה שבתורה שבעל פה. וב"ה שהצליחו לצלוח את הגלים הסוערים, שאולי פגעו כך או אחרת בעם ישראל (כגון תנועת ההתגיירות הגדולה, שהוסטה לכיוון הנצרות בזמנו, שהציעה יהדות מזוייפת בזול, ועד לחסידי שבתי צבי והפרנקיסטים שעקרו המונים מבני ישראל מדתם ומאמונתם, ועד למשכילים, לבונדיסטים ולאידישיסטים וכל המינים שהם), ואולי גרמו גם לגלי השתמדות והסתלקות מעם ישראל, אך הגרעין הקשה של עם ישראל עמד בכל התלאות הרעיוניות כשם שעמד בתלאות החמריות, ועדיין הוא חי וקיים.

גם לצורך אשכול זה וגם לצורך אשכולות דומים שדנו בנושאים אלו, ראוי לציין ספור פשוט מהגמרא. ישנה סוגיא חמורה במסכת סנהדרין (אפשר שזו מן הסוגיות החמורות והמסובכות שבכל התלמוד, ראה ברי"ף, בבעל המאור וברמב"ן, ובש"ך ועד לחזו"א לסנהדרין על היקפה הרב מאוד של סוגיא זו והסתעפותה), העוסקת בשאלת הטעות של דיינים ובתי דינים, בסוגי הדיינים ובסוגי הטעיות, טעות בדבר משנה וטעות בשיקול הדעת. ואימתי חייב דיין שפסק בטעות לפצות את הנפגע מן הפסק המוטעה. וכמובן שיש הבדל בין פסק הניתן להפיכה ובין פסק בלתי הפיך וכדומה.

בתוך הדיון מביאה הגמרא ספור ברבי טרפון, שפסק דינה של בהמה שלא היה לה אם (רחם) לטריפה, והטריפה למעשה על ידי שהאכילה לכלבים. ביני וביני התברר לחכמים ביבנה שפסק זה הוא טעות. הם הסתמכו על רופא גדול, תודוס, שנהג לעקר פרות באלכסנדריאה שבמצרים, לפני שנמכרו מחוץ למדינה, על ידי הוצאת רחמיהן, מסיבת תחרות כלכלית. כדי שלא יוכלו לגדל זן משובח זה. נמצא שרבי טרפון טעה בהוראתו. אמר רבי טרפון: הלכה חמורך טרפון! היינו שעליו יהיה למכור את חמורו כדי לפצות את בעל הפרה (ק"ק שהלא רבי טרפון היה עשיר גדול ובימי בצורת נשא מאות נשים כדי להאכילן בתרומה), ואמר לו רבי עקיבא, מומחה לרבים אתה, ופטור אתה מתשלום.

וכך לשון הגמרא: מעשה בפרה (של בית מנחם) שניטלה האם שלה, והאכילה רבי טרפון לכלבים. ובא מעשה לפני חכמים ביבנה והתירוה. שאמר תודוס הרופא: אין פרה וחזירה יוצאת מאלכסנדריא של מצרים אלא אם כן חותכין האם שלה, כדי שלא תלד. אמר רבי טרפון: הלכה חמורך טרפון! אמר לו רבי עקיבא: פטור אתה, שכל המומחה לרבים פטור מלשלם. ואי איתא, לימא ליה: טועה בדבר משנה אתה, וטועה בדבר משנה חוזר! - חדא ועוד קאמר. חדא - דטועה בדבר משנה אתה, וטועה בדבר משנה חוזר. ועוד: אי נמי בשיקול הדעת טעית - מומחה לרבים אתה, וכל המומחה לרבים פטור מלשלם. אמר רב נחמן בר יצחק לרבא: מאי קא מותיב רב המנונא לרב ששת מפרה? פרה הרי האכילה לכלבים, וליתא דתהדר! - הכי קאמר ליה: אי אמרת בשלמא טעה בדבר משנה אינו חוזר - אלמא קם דינא, היינו דקא מפחיד רבי טרפון, וקאמר ליה איהו: מומחה לבית דין אתה, ואתה פטור מלשלם. אלא אי אמרת טעה בדבר משנה חוזר - לימא ליה: כיון דאילו הואי פרה דינך לאו דינא ולא כלום עבדת, השתא נמי - לא כלום עבדת (סנהדרין לג ע"א).

והנה אין לגלות בסוגיא זו שום סימן של אי נחת, או של ערעור גדלותו של רבי טרפון. פרט לנכונותו של רבי טרפון מיד לפצות את הנפגע, עד שאמרו לו שעדיין הוא מומחה לרבים, ויש לו את ההגנה של שופט ודיין מפני טעות. והטעות נחשבה לטעות לגיטימית, שאינה מבטלת את מומחיותו של רבי טרפון.

איני יודע עד היכן חכמתו של הסתם מקשן הזה מגעת ברפואה ובשאר שטחי המדע, ועד כמה הוא ניזון מאנציקלופדיות ולכסיקונים, אך מן הענין לציין לשאלה ותשובה מעניינים מאוד בעניין זה. לרבנו הזקן בעל התניא, הוקשה דבר בעניין נדה, והפנה שאלתו אל 'ידידי מו' ישעי' נ"י', הוא ר' ישעי' דאקטער מדרויא, בנידון חולי הפארפאל:

הנה אודות החולי המצוי בקצת נשים שקורים פארפאל, שכתבו כמה תשובות אחרונים שהוא נפילת המקור, הוא החדר או הרחם, ששלושתן דבר אחד הוא בלשון חז"ל, שהוא מקום שהוולד נוצר בו ומשם דם נדתה יוצא. ולפעמים הוא נעקר ממקומו ונופל למטה לבית החיצון שבלשון חז"ל לפ"ד האחרונים הנ"ל.
אמנם מרומע"ל שמעתי שאינו כן, שהמקור, הוא חדר הרחם, אינו נופל למטה לעולם רק הפארפאל הנ"ל הוא נפילת צואר הרחם בלשון הרמב"ם פ"ה, והוא מתוח בחוזק ומחובר במקומו בעצבים ומיתרים. ולפעמים ניתק ונופל ותלוי למטה. ודברי מעל' נתקבלו אצלי מאד. אך זאת באתי לשאול ממעל', מאין בא דם לשם. שנראה לעין כשהאשה מכנסת לשם צמר גפן או בגד פשתן ונוגעת במעי התלוי שם, היא מוצאת לעולם דם על הצ"ג או ב"פ. ויש להסתפק בדם זה אם הוא מן החדר ומקור הנ"ל או יש לתלות באיזה מקום אחר הנעלם ממני.
ולתשובתו אני מצפה להודיעני באר היטב סיבת הדם הנ"ל ומקום מוצאו, אם אינו מן החדר ומקור הנ"ל. ולמחול ולשלוח לגובערנא שמאליינסק לגאראד [לעיר] על אדרעס שלי ויגיע לידי. נא ונא.

הדאקטער הנ"ל השיב תשובה ארוכה ומפורטת, ובה מרצה בפרוטרוט את האנטומיה של האשה בתחום השאלה [ששה עמודים גדושים]. ראה רד"צ הילמן, אגרות בעל התניא ובני דורו, ירושלים תשי"ג, עמ' קצו-רג. מכל זה נראה באיזה עיון וחקירה עסקו בבירור דינים אלו, גם על ידי הידע המדעי שהיה קיים.

מעניין מאוד, לשמוע את דעתו של ד"ר הלפרין על תשובה זו, ויאיר עיננו, בטיב התיאורים המדעיים שבה, והאם יש שינויים כיום בידיעותינו בעניין זה [אם הוא יעיין באשכול זה כל עיקר].

אם אמנם כוונת השואל לבירור דברים, מוטב שיעלה את הטענות אחת אחת, ואפשר יהיה ללבן הדברים. השיטה הזאת של להטיח חבילות חבילות, אינה מוכיחה על רצון לבירור אלא על התקפה פראית. לצערנו במקרה זה היא חמורה יותר מאחרות לפי שיש כאן לכאורה, ידע בעניינים, אולם הידע הזה אינו מספיק. כבר קדמו בזה ד"ר ישראל שחק, שונא ישראל חולני, ועוד כמה וכמה שונאי ישראל, ואף הפיצו כמה וכמה חיבורים, וגם סיפורי בדיות שהסעירו את הצבוריות הישראלית בשעתו [על כושי חולה במאה שערים בשבת שסירבו להצילו]. יזהר נא ידעננו שלא לגנוב ממנו את הרעיונות ואת המקורות, ואף לא ינסה ללכת בעקבותיו בעלילות וכו'.

ידען

הבטתי בהודעה שלי ואיני רואה סימן לרגשנות, אלא הנחת עובדה, הצעה ושאלה! (כנראה שקראת במנגינה הלא נכונה.) בכל אופן טענה על רגשנות מצידי כביכול, אינה עונה על שאלתי.

כמובן שאינני מקבל את היחס המשפיל לאישה, לכופר ולגוי הבא מצד הביטויים של התורה שהיו שייכים למנטליות של התקופה בה ניתנה והתפתחה. בכל זאת אני מקבל את ערך התורה הבסיסי של 'ועשית הישר והטוב'. ערך זה משתנה מתקופה בה עבודת האלילים היתה בסיס לפריקת עול המוסר לתקופה בה היא נתפסת כשיגעון תמים. מניתוח די הרבה מדברי התורה אני משוכנע שאותו נותן התורה בין אם תקרא לו אלוהים או בשם אחר, לא רק שהיה כותב היום אחרת אלא גם ציפה מאיתנו שנשכיל להבין שלדעתה איננו רשאים כיום להשפיל אישה, גוי וכופר.

אל לנו לשכוח שגם אנחנו יכולים להבין שאם התחתנות עם אהובת לבנו פוגעת בערכים נעלים יותר, יהיה עלינו להימנע מהם.

הנה לינק לאשכול בו סיכמתי את מבטי על היהדות (כתשובה למאמר באנגלית שמובא שם ואמור לעניין למי שמחפש את האמת על היהדות).
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=856357

תוקן על ידי - בוגיעלון - 03/04/2005 1:31:24