| נשלח ב-4/4/2005 21:00 |
 |
| |
שלום talmud
מאוד מוזר שאתה טוען טענה מבלי לבדוק.
ײתינוקת בת יום אחד לנדה מנין? ת"ל: ואשה" (נידה לב ע"א)
עכשיו עליך להסביר מדוע תינוקת בת יום אחד שראתה דם טמאה נידה, הרי צריך להבהילה לבית החולים?
במטותא מינך הסבר באיזה אופן חל דין דרוסה. כדי להקל עליך אביא לך את פסק ההלכה המראה בעליל שדין דרוסה חל אף אם אין סמני שריטה כלל, על כורחך החשש הוא ארס החיה שאינו קיים:
"חוששין לספק דרוסה כגון אם ראו ארי שנכנס בין השוורים למקום צר שאינם יכולים לברוח מפניו, כגון שנכנס לדיר שלהם וכן עוף דורס שנכנס לכלוב מלא עוף (או ללול של תרנגולים) חוששין שמא דרס.... וכל מה שבדיר אסור" (שולחן ערוך יורה דעה סימן נז סעיף ט ).
ירון ידען
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2005 21:03 |
|
| |
שלום גם וגם
כמובן שאני מקבל ציות למסגרת הלכתית, וכי מה אני עושה כעת אם לא מציית למסגרת הלכתית שנקבעה בכנסת ישראל.
ירון ידען
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2005 22:16 |
|
| |
.
אבקש מחילה מכולם לרגע, ואשוב לי לדיון הצדדי, הטכני והמשעמם שאני מנסה לנהל כאן, בצד, עם מר ידען המכובד.
אנא סילחו לי, וכל מי שלא מתעניין בזוטות טכניות במהותן – ובצדק – מוזמן לדלג על דברי אלו, כמו גם על שאר דברי המיותרים.
=====================
מר ידען:
חוששני כי שוב הכשילתני לשוני העילגת וניסוחַי הדלים לא הצליחו להבהיר את כוונת דברי, ועל כן אל נא יחר אפך אם אנסה שוב, אך הפעם, להסביר את שאלתי ובקשתי:
בריש הדיון כתבת, בין השאר, כך:
2. לוח השנה – קביעת הזמנים והמועדים נקבע על פי הבנת חכמים את אורך השנה האסטרונומי. בתלמוד קבעו על פי אורך שנה של 365 יום ושש שעות (תקופת שמואל) ומאוחר יותר במאות ה – 11 או ה – 12 שינו וקבעו את אורך השנה ל – 365 יום וחמש שעות 997 חלקים ו –48 רגע (תקופת רב אדא) קביעה זו היא מלאכותית כדי להתאימה למחזור 19 השנים. והיא ארוכה מהשנה האסטרונומית ב – 6 דקות לערך).
על דבריך אלו שאלתי כמה וכמה שאלות, ושמחתי לראות כי לגבי אחת מהן אתה מסכים עם דברי, וכי אין חולק על כך שלוח השנה העברי איננו לוח אסטרונומי אלא לוח שנה לארגון הזמן, למטרות דתיות ואזרחיות.
אלא ששאלתי עוד כמה וכמה שאלות, שכנראה לא הצלחתי להבהיר אותן מספיק, ועל כן כנראה לא ענית עליהן. חשבתי שמא זמנך לא היה בידך, או שמא אינך ליד ספריך הטובים, כך שאתה ממתין לשעת כשר כדי לענות על שאלותי והשגותי, אולם מתגנב החשש ללבי כי כה כשלתי בהסברת עצמי, עד כי כלל אינך מודע לשאלות שנשאלו.
הרי לא יעלה על הדעת כי אתה מתחמק מלענות עליהן, או שאיש חכם כמוך יבוש להודות כי טעה בעובדה או שתיים, והרי אדם אין חכם בארץ אשר לא יטעה לפעמים, ומי כמוני, הטועה חדשות לבקרים וישנות לערבים, היכול להעיד על כך. סהדי במרומים, אין הרבה שטועים יותר ממני, ואני, טועה אף בדברים שאני חושב שאני מבין בהם, לא כחכמים הטועים רק בדברים שאין הם מבינים בהם, אף אם הם לעתים מתיימרים כך.
והנה, אזכיר מעט ממה שטרם נענה, ואתה בחסדך ובסבלנותך הידועות, תיטיב שאת ותענני:
1:
טענת כי השנה לפי הלוח העברי ארוכה בכ- 6 דקות משנת החמה האסטרונומית. שאלתיך היכן קימא לן "אורך" לשנה עברית, שהרי לפי הלוח העברי אין שנה בעלת אורך אחיד, אלא אורכיהן משתנים. טרם זכיתי לתשובה.
אזכיר שוב, למען לא תטעה לחזור על דבריך אודות תקופת שמואל, כי אין היא מובאת בגמרא לצורך חישוב השנה, שכן בתקופת שמואל קידשו לפי הראיה, ואחר כך, לפי מחזור בן 19 שנים, ואין אזכרה של שנת חמה בכללי העיבור, ובודאי לא של תקופת שמואל.
במשפטים קיים מושג של "טענת ההסתמכות" . מי שיבוא לדון בהתפתחות ההלכה, ויצטט מהקיצוש"ע של גאנצפריד, אך לשחוק יעשה עצמו. איך נגיב על מי שבא לדון בלוח העברי, ומצטט נתון אסטרונומי שגוי מערך באנציקלופדיה העברית? שיצטט ישר מגאנצפריד!
2:
הראיתי כי הנתון המתמטי היחיד המופיע בתלמוד בהקשר ללוח העברי הוא אורכו הממוצע של החודש, והראיתי כי הסטיה שלו מהנתון המדעי הקיים כיום הוא כשליש השניה בלבד לחודש ( 1/3 שניה לכל חודש ! ! ! ) . איך עובדה זו מסתדרת עם טענותיך על הטעויות הקשות של חז"ל מבחינת ידע אסטרונומי, שאלתי, טרם זכיתי לתשובה.
3:
הוכחתי כי גם בחישוב של אורך שנה ממוצעת בלוח העברי לעבר, הסטיה היא של כ- 2:45 דקות בלבד, לא 6 כפי שטענת - טרם זכיתי להתייחסות מצדך, פרט ל"טענת ההסתמכות" .
כבר עדיף גאנצפריד.
אוסיף שוב, כי הנתונים המדוייקים הללו היו ידועים לאסטרונומים הבבלים והמצרים בתקופה העתיקה, ועל כן לא ברור לי מדוע אתה מתעקש לטעון כי דוקא חז"ל לא ידעו. הלוח המצרי העתיק התבסס על זריחתו של כוכב סיריוס אחת למאות שנים. כל כך טוב ידעו הם לחשב מצב של כוכב כפול ספציפי, ואתה מתעקש על אורך שנת חמה פשוטה? נתון שאף בני המאיה והאינקה ידעו היטב?
4:
הזכרתי – אם כי יש לציין למען ההגינות כי זה היה בתשובה לדבריו של גולש אחר – כי גם האורך המדוייק של השנה האסטרונומית נמצא בשינוי תמידי, אשמח למצוא בדבריך התייחסות גם לנתון אמפירי זה, והיאך הוא משפיע על דבריך (שהרי למעשה, הוא מקטין את הסטיה בין הלוח העברי לבין השנה הטרופית, כפי שמודדים אותה השעונים האטומיים של רשויות מדע בעולם).
והערה נוספת:
לוח השנה העברי המשתמש במולד בהר"ד (לא ט' שעות אלא הא שעות, מסתמא טעות הקלדה נפלה בדבריך), קובע נקודת מוצא לתחילת חישוב הלוח העברי, מה שקרוי בלעז EPOCH . מדובר בנקודת מוצא תאורטית לצורך חישוב הלוח העברי לאחר מכן, ודוק בדברי הרמב"ם בהלכות קידוש החודש ובספר העיבור לראב"ע.
מאחר וטרם בריאת העולם אין כלל מציאות של זמן, וקימא לן, עוד טרם תורת היחסות של איינשטיין, דבריו של הראב"ע כי הזמן נברא יחד עם העולם, הרי שודאי וודאי שאין משמעות לדבר על "בריאה" טרם היות הבריאה, משום שבהעדר מימד הזמן, לא ניתן לקיים משהו "לפני", כשאין זמן אין טרם.
==================
מתחיל לקנן בי חשש קל-שבקלים, מר ידען, כי אתה מתקשה קושי-מה להודות בטעויות מדעיות-עובדתיות.
סהדי במרומים, אני טועה כל כך הרבה, שבפני אין צורך להרגיש בושה כלשהי על טעות, אין סיכוי שאתה תטעה יותר ממני. זו לא בושה לטעות, אפילו איינשטיין טעה כשכעס על עקרון אי הוודאות של הייזנברג. אם ארזי הלבנון שוגים, אף אלוני הבשן כך.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2005 22:33 |
|
| |
שלום מואדיב
נעשה סדר ונדון ראשון ראשון ותגלה לאט לאט שכל שאלותיך כבר נענו, נתחיל בסעיף "שנת חמה" אצל חכמינו:
הנה כך כותב הרמב"ם:
שנת החמה יש מחכמי ישראל שאומרים שהיא שלש מאות חמשה וששים יום ורביע יום שהוא שש שעות, ויש מהן שאומרים שהוא פחות מרביע היום, וכן חכמי יון ופרס יש ביניהן מחלוקת בדבר זה. (רמב"ם הלכות קידוש החודש פרק ט הלכה א).
הרי לך שנת חמה של "תקופת שמואל" ושנת חמה של "תקופת רב אדא".
נסיים נידון זה ונמשיך הלאה.
ירון ידען
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2005 23:47 |
|
| |
לידען שלום
הדרוסה היא נעיצת הצפרניים של הדורס בטרפו על מנת להורגו . פעולה זו עושה הטורף בידיו ומנסה לבתק את בטנו של טרפו או את צוארו.
בדיקת הדרוסה נעשית ע"י פתיחת כל חלל הבטן והצוואר לאחר שחיטתה ובדיקה פנימית אם חדרו הצפורניים לחלל הבהמה. וניכר שכל הדופן ניקב ונשאר סימן אדמומית בחלק הפנימי.
דרוסה ודאית שיש לבודקה היא שראינו שהחיה הטורפת התנפלה על הבהמה ונעצה את ציפורניה בה. ואז בודקים אותה .
ספק דרוסה היא כאשר לא ראינו את הדריסה עצמה ואין אנו יודעים כלל אם החיה דרסה . אלא שיש לנו ראיות נסיבתיות לאפשרות דריסה כגון ציפורן תקועה בגב הבהמה או שהמקום צפוף ולחוץ והתנהגות החיה והבהמות מוכיחים כי הם לאחר מאבק . ולמרות שזה ספק שמא דרס ואם דרס שמא לא חדרו הצפרניים לפנים הבהמה . אנו אוסרים את כל הבהמות מספק עד שיבדקו לאחר שחיטתם כפי שבודקים דרוסה ודאית . וזו חומרה יתירה בדרוסה על פני שאר הטריפות .
איני מבין את סברתך שדרוסה זה ארס שמועבר ע"י מגע ללא סימן.נעיצת ציפורניים אין כאן אפילו תחילת הוכחה , ההיפך הוא הנכון אנו בודקים את הספק כמו את הדרוסה אם יש נקב בחלל הבהמה. וללא מציאת נקב אין הבהמה אסורה.( והרי גם אותה גמ' המדברת על הטלת הזיהרה – מדובר שנעץ הדורס את ציפרניו ? )
ובכלל איני מבין את ההגיון הצרוף במחשבה כי דריסה זוהי הריגה ע"י ארס . כל בר דעת יודע כי בהמה שהוכשה ע"י נחש שהטיל בה ארס הרי היא מתה תוך מספר שעות. וא"כ אם דריסה היא הטלת ארס מה בכלל כל הבעיה בדרוסה והבדיקות שמצריכים הרי תוך כמה שעות היא מתה ?
לגבי הגמ' בנדה לב. שהבאת אני צריך להקדים לך מס' מילים.
טומאת האשה ובכלל כל דיני טומאה וטהרה אינם שאלות טבעיות ולא ביולוגיות . כל המושגים והדינים נמדדים במונחים הלכתיים בלבד.
כ"כ כל דיני התורה כך . ואם התורה מחייבת על ביאת קטן מגיל 9 ומעלה הרי זה כלל לא בשל היותו כשר מינית לביאה. או שהתורה מחייבת על ביאת אשה מגיל 3 שנים ודאי שאין זה מסיבות ביולוגיות .
הגילים הללו וכל דיני שעורי התורה הינם הלכה למשה מסיני ולעיתים הוסמכו על דרשות או פסוקים ולעיתים אלו הלכות שאין אנו יודעים למצוא את האסמכתאות שבהם נרמזים דינים אלו בתורה.
ועתה נחזור לגמ' , תלמוד בבלי מסכת נדה דף לב עמוד א
דתניא: אשה - אין לי אלא אשה - תינוקת בת יום אחד לנדה מנין? ת"ל: ואשה. אלמא, כי מרבי קרא - בת יום אחד מרבי,
כתוב בפסוק בפרשת זבה ואשה כי יזוב זוב דמה וכו' – הרי אפשר לומר כי רק מגיל 12 ומעלה יחולו דיני טומאה על הנדה והזבה. – ולומדים מהיתור של ואשה כי דיני טומאת נדה וזבה חלים מגיל 0
ממשיכה הגמ' :.
ורמינהו: אשה - אין לי אלא אשה, תינוקת בת ג' שנים ויום אחד לביאה מנין? ת"ל: ואשה!
שואלת הגמ' והרי בדיני עריות כתוב ואשה ולומדים משם כי דיני עריות לבת מתחיל מגיל 3 שנים ויום אחד וא"כ למה כאן לומדים מגיל 0 ?
ממשיכה הגמ' :
אמר רבא: הלכתא נינהו, ואסמכינהו רבנן אקראי.
מתרצת הגמ' כי אלו הלכות למשה מסיני והלימודים הינן אסמכתאות בלבד.
ממשיכה הגמ' :
הי קרא והי הלכתא? אילימא בת יום אחד - הלכתא, בת שלש שנים ויום אחד - קרא, קרא סתמא כתיב!
שואלת הגמ' איזה גיל מובן מהפסוק ועל איזה גיל נאמרה ההלכה ? אם תאמר שמהפסוק "ואשה" מובן משמעות בת 3 שנים ואילו ההלכה מלמדת מגיל 0 הרי הפסוק אינו מגדיר גיל?
ממשיכה הגמ':
אלא, בת ג' שנים ויום אחד - הלכתא, בת יום אחד - קרא
אלא מוכרחים לומר שהפסוק מלמד על גיל 0 לדיני נידה וההלכה היא שמגלה גיל 3 לביאה
ועכשיו ראה! הגיל הקובע לחיובי האדם אינו ביולוגי אלא הלכתי . ויש רק שתי אפשרויות הלכתיות בעלות תוקף הלכתי לאשה או מגיל 0 - דהיינו כל אשה . או מגיל 12- דהיינו בוגרת . והגמ' אומרת שלומדים מהלכה למשה מסיני שגיל אשה לגבי טומאת נידה מתחיל מגיל 0 ולא מגיל 12. – אין כאן שום קביעה שתינוקת בת יומה רואה או יכולה לראות דם. – הקביעה ההלכתית שדיני נידה אינם מתחילים מגיל 12 - מטרתם לומר כי בכל גיל שתראה האשה דם ואפילו לפני גיל 12 היא תהיה טמאה נידה.
( אין אני יודע אם תינוקת יכולה לראות דם ממקורה איני רופא , וזה כלל לא משנה מאיזה גיל יתכן שתינוקת תראה דם. אולם הגמ' שם בנדה לב. מספרת על 3 מקרים שתינוקת ראתה דם והטבילוה כי היא היתה ממשפחת כהונה ונהגו לסוך את התינוקות בשמן תרומה. – יתכן ובאמת הדם היה ממכה אולם מאחר ולא יכלו לבדוק וגם לא היה בידם ידע מספיק פשוט נהגו בפרקטיות והטבילום. )
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2005 23:55 |
|
| |
מר ידען,
אתה כותב:
ערכי המוסר והנורמות החברתיות של חז"ל מבוסס ומושתת על ערכים אי שוויוניים ואף גזעניים. (מעמד האישה היחס לגוי ולכופר)מציאות זו מביאה אותי להסיק שתי אפשרויות:
1. לשנות את המצב הקיים.
2. להיפרד מהחברה שאינה מתכוונת לשנות את ערכיה.
מסקנתי האישית הייתה להיפרד.
ובמקום אחר, כי יש לך הלכה, והיא ההלכה שנפסקה ע"י כנסת ישראל.
שאלתי:
1. האם החוקים והפרקטיקה המשמשים במדינה ביחס לאוכלוסיות שונות, אינם נגועים באי-שוויוניות ואף בגזענות (למשל, ביחס לערבים או לעובדים זרים)
2. האם עקב מציאות זו אתה מוצא עצמך נאלץ להפרד מהחברה שאלו הם ערכיה (למשל, ע"י הגירה לחברה אחרת; הסתגרות בתוך "בועה" חברתית - אתה תבחר.
חזקה עלי שלא תוציא עצמך.
והוא הדבר לגבי חלק מבני האוכלוסיה החרדית, שאתה פוגש בכאן. מקצתם אפשר ונפשם נוקעת מנוהגים מסויימים שהשתרשו בחברה שלהם, ועדיין יש בחברה מספיק סיבות הגורמים להם להשאר בה. לכן טענתך ש"אינם הולכים עד הסוף" אין לה הצדקה - אפשר שהולכים הם ועדיין לא הגיעו.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2005 00:19 |
|
| |
ירון,
תיקון קטן, כדי להתחבר גם לאופי הנוקדני של דיון זה: כתבת בדבריך לבוגיעלון כי התורה "גוזרת גזר דין מוות למחלל שבת". לכל הידוע לי "כרת" אינו יכול להחשב "גזר דין מוות" משום שיכול להנתן בידי שמים. 40 מלקות יותר בכיוון.
תוקן על ידי - מאן_דבעי - 05/04/2005 1:08:24
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2005 00:30 |
|
| |
שלום talmid
שאלה לי אליך, אריה שנכנס בין השוורים ואינם יכולים לברוח. מה דין השוורים כשאתה רואה מבחוץ שלא קרה להם מאומה, כלומר , מיד לאחר שהסתלק האריה, אתה בודק מבחוץ בעודה חיה על עורה מכף רגל ועד ראש ואין שום סימן שריטה ואין שום אדמימות.
ההלכה קובעת שאף בדיקה לא מועילה כי אין אנו בקיאים בבדיקת האדמומית. עכשיו תסביר לי על מה מדברים כאן אם לא על משהו שאין נמצא במציאות כלל ועיקר.
לגבי קטנה שראתה דם אין צורך להמשיך והקורא ישפוט.
ירון ידען
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2005 00:36 |
|
| |
שלום מאן דבעי
הבדל מהותי יש בין הלכות כנסת ישראל לבין הלכות חכמי התלמוד. במדינת ישראל יש בית מחוקקים שבו ניתן לפחות פוטנציאלית לשנות חוקים ולתקן את המעוות. המסגרת ההלכתית אינה מאפשרת תיקון ושינוי וממתינה לבוא המשיח. כלומר אין אפשרות פוטנציאלית לשינוי בלי המשיח ובלי מוסד מחוקק.
לגבי חילול שבת, הדין הוא שגגתו קורבן זדונו כרת זדון עם התראה סקילה (גזר דין מוות)
ירון ידען
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2005 00:39 |
|
| |
אני עובר על האשכול, לראות מה התחדש בו. והנה תופעה מענינת – כל המשתתפים מחדשים, ודברים מענינים. פרט לאחד.
הנני מודע לכך שיתכן והרגשתי זו נובעת מההתיחסות הקלילה וכו' לדעתי.
תוקן על ידי - מנהלי_משנה - 05/04/2005 0:49:13
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2005 02:12 |
|
| |
ירון,
גם הגמישות הפוטנציאלית האמורה להתקיים בחוקי מדינת ישראל היא דבר יחסי. קל לראות איך מישהו מבחוץ יאמר שמתרחשים שינויים, אבל לאט ובמשורה. גם חוקי ההלכה המשמשים כעת נותנים ביטוי למספר תקופות.
אני שותף לדעה שמביא בןאישאחד, שעם הדורות חלה "התרחקות". ההסבר שלי לתופעה שונה במקצת: אני סבור שזה קשור בהצטמצמות התחום בו לפוסק ההלכתי יש אחריות. למשל, אם המשמעות של המשך ההחזקה בכל שטחי א"י היתה הפסקת לימודיהם של אלפי בני ישיבות (נניח, בשל קריסת הכלכלה חו"ח), אזי יתכן והיינו שומעים מרבנים קולות נוספים על אלה הנשמעים כיום לגבי איסור מסירת שטחים. אבל אין צורך להיתפס לדוגמה - הרעיון: כדי שתהיה הפסיקה קולעת, עליה להיות חסרת גבולות מבחינת ההשלכה. לעומת זאת אם היא משליכה על תחום מצומצם בלבד של הקיום, בהכרח תחטיא. (אני מוצא את זה קשור לדבריו של בןאישאחד על הכרה "אווידנטית").
אני, איכשהו, יותר אופטימי בדבר היכולת של בני דורנו לגרום לשינויים בהלכה הפסוקה.
תוקן על ידי - מאן_דבעי - 05/04/2005 2:16:53
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2005 08:10 |
|
| |
ידען שלום
כל ספק דרוסה כגון שנכנס ארי לבין שוורים ויש ראיות נסיבתיות למאבק שהתנהל הרי אנו חוששיןלדריסה.
צורת בדיקת הדרוסה הינה מחלוקת ראשונים אם לבדוק מבחוץ או מבפנים.
הש"ך יו"ד נ"ז ס"ק ל"ה פוסק שהבדיקה היא מבחוץ ואם עור הבהמה החיצוני נקי מסימני ציפורניים הרי הבהמה כשרה .
זה שאנו לא בודקים היום כי אין אנו בקיאים בבדיקות לא נוגע להנחתך המוטעית כי דריסה אינה ע"י פגיעה פיזית של הטורף בבהמה.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2005 08:59 |
|
| |
.
מר ידען המכובד:
טפשותי כה רבה, עד כי לו היתה הטפשות כגבעול עשב, הייתי גן סאקר כולו. וגם היו קוראים לגן באנגלית על שמי.
חשבתי שאני שואל ומקשה על דבריך, וטוען כי בתלמוד אין מוזכרת שנת חמה לעניין חישוב הלוח העברי, והנה ציטטת לי ציטוט חלקי מדבריו של הרמב"ם במשנה תורה.
ואני, בור ועם הארץ שכמוני, סברתי כי הרמב"ם לא היה אחד מן האמוראים, ואף סברתי כי ספרו הידוע, זה שכונה על ידי רבי יוסף ראש הסדר בשם "אלחיבור" , לא נכלל בין ששה הסדרים, ושוב קמה לי לרועץ טפשותי.
אלא שדבר נוסף תמוה בעיני, ואל נא באפך, הסבר לי גם אותו:
הרמב"ם בהלכות קידוש החודש אמנם מצטט דברים אודות שנת החמה כפי שציטטת, אלא שבקביעת לוח השנה העברית, אין לנתון זה דבר וחצי דבר. הציטוט שהבאת איננו חלק מבניית הלוח העברי שם, מטרתו אחרת.
האלגוריתם שמביא הרמב"ם, כל-כלו מתבסס על נתון יסודי אחד המכונה בפיו "המולד האמצעי" , הוא-הוא אורכו הממוצע של חודש לבנה כפי שסברתי כי הסברתי לעייפה לעיל.
עוד הראיתי לפניכן כי הנתון המופיע בגמרא, הזהה לנתון בו משתמש הרמב"ם, שונה מהנתון המדעי כיום בכ-1/3 שניה בלבד, סטיה מזערית לפי כל קנה מידה סביר.
מכיוון שכך, למיטב הבנתי הדלה, לא ענית לי על שאלתי כלל וכלל, אלא דומה עלי שאתה מסיט את הדיון וסובבו סחור-סחור, כקפריסין את האביונות בצלף, ותשובה, טרם ראיתי.
הנה כי כן, על כל שאלותי וקושיותי הקלות, טרם ענית, ותחושתי הקשה כי או שטמטומי גדול אף משסברתי (דבר הגיוני בהחלט, כי מה שווה סברתו של אדיוט ? ) , או שאתה טועה בדבריך הנחרצים אודות הלוח העברי, אודות הנתונים האסטרונומיים, ואולי בעוד דבר אחד או שניים.
אנא ממך מר ידען, אחלה פניך, אנא ענה לי לשאלותי ואל תסבבני סחור סחור בדברים שאין קשר בינם לבין השאלות, או בדברים שהוצאו מהקשרם ואין קשר בינם לבין תשובה לשאלה.
אם נתמקד אך בשאלה הקלה הזו, טרם הראית כי בתלמוד יש הסתמכות על נתון שגוי של שנת חמה לצורך בניית הלוח העברי. דרך אגב, לא הוכחת זאת גם לגבי תקופות מאוחרות יותר, ואין בכך כל רבותא, משום שבבניית הלוח העברי אין, ולו פעם אחת, השענות כלשהי על מדידת אורך של שנת חמה, בניגוד מוחלט לדבריך, ואין לי אלא לחשוב, בזהירות רבה הנדרשת מאיש טכני בבואו לדון עם אדירי עולם ובעלי תריסין, כי שגגה נפלה בדבריך, מסתמא, בשל הנחץ הגדול בו נכתבו.
קורה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2005 08:59 |
|
| |
שלום מאן דבעי
שינויים בהלכה אינם יכולים להעשות, מסיבה פשוטה, עקרון הלכתי בסיסי הוא: ציות לחכמי התלמוד, אם תשנה עקרון זה אזי עשית מהפך אמיתי וערערת בעצם את המסגרת ההלכתית.
במילים אחרות: ציות לחכמי התלמוד תוך התעלמות לארועים המתחדשים ומשתנים (הקמת מדינה, השכלה, נורמות וערכים) הם חלק אינטגרלי מהמסגרת ההלכתית, בטלת את הציות בטלת את המסגרת.
זאת גם הסיבה שאין "בית מחוקקים" לציבור שלומי אמוני ישראל וגם לא יתכן מוסד כזה עד בוא גואל לציון. אפשר לומר שעצם הקמת "סנהדרין" לפני בוא "המשיח" תהווה התרסה וכפירה למסגרת הקיימת.
לשון אחר: המסגרת ההלכתית הקיימת כבר 2000 שנה מתנגדת עקרונית לשינויים. (השינויים הנעשים בזעיר אנפין, זקוקים תמיד לאסמכתא תלמודית).
לשון נוספת: כוחה ועוצמתה של הדת היהודית, הוא בהתדבלותה המוחלטת לשינויי העתים, התמדתה "בגלות של זמן" הוא חלק בלתי נפרד מעצם קיומה, ובזה גם חולשתה והסתאבותה של חברת שלומי אמוני ישראל.
ירון ידען
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2005 09:43 |
|
| |
שלום talmid
מוזר מאוד, מדוע אין אנו בקיאין לראות שריטות קיימות מבחוץ? על כורחך סברו הפוסקים , שדין דרוסה תלוי בארס שאין נראה לעין.
עכשיו נעשה סיכום כדי להראותך כמה שמיניות באוויר והתפתלויות אתה עושה כדי לקיים דין "דרוסה" אף שאינו קיים במציאות כלל ועיקר.
1.התלמוד מביא מעשה, כראייה למציאות "הארס", בחתול שרדף אחר תרנגול שהצליח להתחמק לחדר , הדלת נסגרה בפניו של החתול ומחמת רוגזו הטיל את הארס על הדלת , בלשון חכמים: "אשתכח עלה (על הדלת)חמשה קורטי דמא (פרש"י: "ארס של חמש אצבעות")". (חולין נב ע"ב).
2. התלמוד עושה הבחנה בדין דרוסה כלומר "ארס": הארס נמצא ביד אך לא ברגל, ארס יש לזאב אך לא לכלב (וכי מה ההבדל?)
3. התלמוד קובע שדין דרוסה חל רק לאחר שהדורס הוציא את צפרניו , אך במקרה שנעץ צפרניו ולא הספיק להוציא את ידו עד שבאו אנשים וחתכו לדורס את היד , הוא אינו מטיל את הארס, ובלשון חכמים: "דדריס ופסקוה לידיה...(אין דין דרוסה,) בהדי דשליף שדי זיהריה" (חולין נג ע"א).
4. רש"י מסביר דרוסה :שהכה בצפורניו ומטיל בה ארס ושרפה" (חולין מב ע"א).
5. אתה מסכים שיש מחלוקת אם מספיק בדיקה חיצונית או שצריך בדיקה פנימית אף שאין סמנים חיצוניים לפעולה אלימה מצד החיה הדורסת, כיצד תסביר את דעת האומרים שלא מועילה בדיקה חיצונית?
6. אתה מסכים שהיום לכל הדעות, מטריפים עדר שלם או לול שלם בגלל שנכנס זאב ללול, אף שאין סימני שריטה או אפילו טיפת דם, על מה ולמה? תשובה כגון חוסר בקיאות אינה רצינית, אדם מסוגל לראות סמני אלימות בעוף ובכבש.
ירון ידען
|
|
|
|
|
|
