שמירת מצוות ממניע אלוהי או חברתי

ירון ידען,
מאות ואלפי (וכנראה אפילו עשרות אלפי) ספרי השו"ת הקיימים, עוד מאז ימי הגאונים מראים לנו שקביעתך: שינויים בהלכה אינם יכולים להעשות, מסיבה פשוטה, עקרון הלכתי בסיסי הוא: ציות לחכמי התלמוד, אם תשנה עקרון זה אזי עשית מהפך אמיתי וערערת בעצם את המסגרת ההלכתית. היא לא מדוייקת - בלשון המעטה!
מכיוון שלא הכל מופיע בגמרא (שלא כנסיונו של הרב בא-גד) ומכיון שעלו שאלות במהלך הדורות הרי שכל מי שכתב תשובות נאלץ לעיתים, תכופות יותר או פחות, להגיע למסקנה בדברי הלכות שאינן מופיעים בתלמוד.
איני מבין את טענתך זו!
יותר מכך, עיין מה שכתבתי ואתה לא הבנת: תשאל את הרבנים של ימינו מדוע אינם מכירים ב"השתנות הזמנים" ומדוע "קיבעו" את ההלכה לפני כך וכך שנים (זו דעתי האישית). אציין רק שבפורום זה נידון הנושא הזה ("מקובעות" הרבנים כחשש מההשכלה) לא מעט, ע"פ מה שראיתי. - אי יכולת הרבנים בימינו לקבל שיש שינויים מתחייבים וכתוצאה מכך מקובעותה של ההלכה בדורנו הנובעת כנראה מפחד הרבנים מההשכלה ומהציונות במובנה הרחב ובשינויים שהיא הביאה כמו הצורך להתייחס למדינה ולהלכות מדינה וכד' אינה מלמדת שההלכה לא "התקדמה" במהלך הדורות, היא רק מלמדת שההלכה בימינו אינה "מתקדמת" (ולא במובן הקונסרבטיבי או הרפורמי!)

בנידון הדיון של שנה יהודית - מואדיב שאל אותך על הגמרא ואתה עונה לו מהרמב"ם ועונה לו ממקום שבו הרמב"ם מדבר על תקופות ולא על קביעת לוח השנה. איני מבין מה קשור הרמב"ם בהלכות קידוש החודש פרק ט', המדבר על תקופות השנה, לפרקים הקודמים בהם הראה הרמב"ם איך מחשבים את לוח שנה - שברור שנקבע בידי אדם והכללים שעל-פיהם עליו לעבוד נקבעו בידי שמיים.
מואדיב דואג היטב לעצמו, אך גם אני איני מבין מה הקשר בין אורך השנה היהודית (מושג שאינו קיים בעניני קביעת שנה אלא מצויין לצורך הנוחות כדי שיקל לחשב את ראש השנה) לבין הלוח העברי שהוא לוח ההולך לפי חודשי הירח ומבקש לדאוג שמועדי החגים בו יחולו לפי עונות השנה הנקבעות ע"פ מהלך השמש ולא ע"פ אורך, כזה או אחר של שנת החמה (שאינו מענין איש בבואו לקבוע את השנה היהודית.
אני הקטון, איני מבין את תשובת כלל ועיקר!

שלום סתםצפוני

שינוי המסגרת ההלכתית צריך לבוא לידי ביטוי בשינוי החוק הקיים. מאז חתימת התלמוד, לאורך שנות הגלות וקוממיות ישראל, קהילת שלומי אמוני ישראל אין לה "בית מחוקקים" , כל שינויה המועטים אינם אלא קוסמטיים גרידא. כך לדוגמא דיני ירושה; שלומי אמוני ישראל שהושפעו מרוח השוויון שבאה ממדינות הים, רוצים להוריש לבנותיהם כלבניהם את רכושם וממונם,וזאת בניגוד לכתוב בתורה שאין להוריש לבנות. מה עושים? דואגים להקנות את רכושם לבת לפני מותם או שהאחים נותנים במתנה חלק מהירושה לאחיות. ומה הדין אם האחים מסרבים? נשאר כדין תורה. לכן כל ספרי השו"ת אינם אלא ניסויונות לשינויים מעטים מבלי לפגוע במסגרת ויתירה מכך עם רצון רב לשמר את המסגרת ההלכתית.

נ.ב לגבי נושא לוח השנה ברשותך אמשיך לדון עם מואדיב , הסיבה לכך הצורך ביעילות הדיון.
ירון ידען

האפליה נגד נשים בירושה כלל לא שייכת היום לפי דין תורה, שהיום בדרך כלל מנחילים מטלטלים ולא קרקעות, ואפילו לגבי קרקעות, לא נאמר אלא בנחלת אבות של שבטו, מצב שכבר לא קיימת מאז הקמת המלכות בישראל. (ולא תסוב נחלה.... כתוב במפורש)

אז זה לא צריך להפריע להיום, צריך להפריע רק שבעבר, שאין כל בעיה להשאיר את הנשים חסרות אונים במצב תלותי לחלוטין ללא קרקע בחברה חקלאית

שלום kisarita

חוסר השוויון בין הבנים לבנות ממשיך להתקיים עד עצם היום בין נכסי דניידי (מטלטלין) בין נכסי דלא ניידי (קרקעות).
וכך נפסק בשו"ע:

סדר נחלות כך: מי שמת, בנו יורשו. לא נמצא (לו) בן, רואים אם יש לבן זרע, בין זכר בין נקבה עד סוף כל הדורות, עומד במקומו ויורש הכל, לא נמצא זרע לבן, אם יש לו בת תירשנו. (שולחן ערוך, חושן משפט, סימן רעו, סעיף א)


משפחת האם אינה קרויה משפחה, שאין האם יורשת את בנה ולא את בתה. (שם סעיף ד )

ירון ידען

שלום ידען.
א. אני שמח שסוף סוף העלית את כל השאלות על דרוסה.
ב. אינך מחדש דבר בכך שרש"י ותס' ועוד ראשונים למדו בדין דרוסה – שלדורס יש ארס בציפרניו ואין ספק שהם טעו ( אם תרצה אעביר אליך עוד כמה וכמה טעויות )
ג. לעומתם הרמב"ם והרי"ף לא מזכירים בדבריהם כלל ארס בדין דרוסה. הם למדו בגמ' שדרוסה היא זו שהחיה נעצה את ציפורניה בבהמה על מנת להורגה. לדבריהם הסיבה שאין דריסה לכלב היא כי הכלב אינו חיה טורפת ( חוץ מאמסטף). והסיבה שדרוסה זה ביד ולא ברגל כי החיה דורסת והורגת בידיה ולא ברגליה. והסיבה כי אין דריסה אלא מחיים היא כי הוצאת הציפורניים שע"י כך מרטש וקורע את הבשר היא הגורמת לבהמה למיתתה ולא הכנסת הציפורניים.
ד. הסיבה שהרמב"ם מצריך בדיקה פנימית בספק דרוסה ולא אומר לבודקה מבחוץ היא כי גם אם ימצא בחוץ סימני דריסה הרי יש לבודקה בדיקה פנימית – הרמב"ם רק קובע כי ספק דרוסה כדרוסה והבדיקה הדרושה בדרוסה היא בדיקת פנים.

ועכשיו לפני שאסביר לך את הגמ' בדף נב: ובדף נג. כפי שיטות הרמב"ם והרי"ף ( ללא ארס) . עליך להבין נקודה חשובה.
כל הטריפות האחרות מלבד דרוסה הינן טריפות כתוצאה של מחלה או מכה שניתן לראות את המציאות של חוסר אבר חיוני או נקב או מכה באבר. הדרוסה היא זו שלא קרה לה כלום היא עומדת חיה לפנינו ורק החיה הדורסת שרצתה לטרוף אותה ברחה . או מסיבה שבאו אנשים והבריחו אותה או מסיבה שהיא לא יכלה לטרוף כי הקרבן התנגד בכח או ברח.
ועכשיו אתה יכול להבין את הפירוש הנכון לדברי הגמ' " לא אמרו אין דרוסה אלא במקום שאין מצילין אבל במקום שיש מצילין יש דרוסה." כי במקום שאין מצילין הרי אם הטורף מספיק חזק כדי לטרוף את הקרבן למה לא טרף אותו ? אלא או שאינו יכול להתגבר עליו או שהוא שבע ואינו חפץ לטרוף ולכן אפילו שראינו חיה בקרבת הבהמה לא חוששין לדרוסה. אבל במקום שיש מצילין הרי יש להניח כי הטורף היה טורף את קרבנו אילו רק לא היו באים המצילים . ולכן יש לחשוש לדריסה שלא היצליח לגרום למוות סופי כי המצילים הבריחו אותו . וזוהי ה-"דרוסה" .
ועכשיו לגמ' עצמה.
תלמוד בבלי מסכת חולין דף נב עמוד ב
הא מני בריבי היא,
רב חסדא שאומר שיש דרוסה לחתול לומד כמו בריבי שדברי רב יהודה האומר שאין דרוסה לחתול זה רק במקום שאין מצילין , אבל במקום שיש מצילין גם ר"י מודה שיש דרוסה לחתול.

דתניא בריבי אומר לא אמרו יש דרוסה - אלא במקום שיש מצילין, אבל במקום שאין מצילין - אין דרוסה. ובמקום שאין מצילין אין דרוסה? והא ההיא תרנגולת דהואי בי רב כהנא, דרהט חתול בתרה ועל לאידרונא, ואיתחיד דשא באפיה ומחייה לדשא בסיחופיה, ואישתכח עליה חמשה קורטי דמא

שואלת הגמ' איך אתה אומר כי כאשר אין מצילין אין דרוסה כי או שהטורף הורג או שלא קורה כלום .והרי היה חתול שרדף אחרי תרנגולת שהצליחה להשתמט ממנו וברחה ללול והדלת נסגרה בפני החתול. והחתול הכה בדלת והשאיר עליה סימנים של 5 צפורניו המגואלות בדם. א"כ רואים שהוא כן דרס שהרי נעץ ציפורניו בתרנגולת ונשארו עליהם סימני הדם שלה. ושם לא היו אנשים שבאו להצילה ולהבריחו

הצלת עצמה נמי כהצלת אחרים דמיא.
מתרצת הגמ' שהצלת עצמה כהצלת אחרים כי אמנם הוא ניסה לדרוס ולהרוג אך היא הצליחה להמלט וזו הסיבה שלא הרג אותה וא"כ הרי היא " דרוסה "

תלמוד בבלי מסכת חולין דף נג עמוד א

אין דרוסה אלא מחיים, לאפוקי לאחר מיתה - דלא. אמרי: השתא שלא מדעת אמרת לא, לאחר מיתה מיבעיא!
שואלת הגמ' למה התנא צריך להשמיענו כי חיה מתה אינה דורסת שהרי כבר השמיענו כי רק כאשר הדורס מתכוון לטרוף יש לבהמה דין דרוסה וא"כ ודאי שחיה מתה אינה דורסת.

לא צריכא, דדריס ופסקוה לידיה, מהו דתימא בהדי דדריס שדי זיהריה, קמ"ל בהדי דשליף שדי זיהריה.
מתרצת הגמ' שהתנא מחדש שהדריסה האוסרת היא הוצאת הציפורניים וריטוש הבשר ולא נעיצתם. ולכן אם נעץ ציפוניו בקרבנו ונחתכו ידיו של הדורס הרי הבהמה אינה דרוסה כי נעיצת הצפורניים בלבד אינם דריסה. ( שדי זיהרה לפי זה אין הכוונה להטלת ארס אלא למונח המקביל ל"הטרפה " – הייתי חושב שבעת נעיצת ציפורניו הוא מטריף את הבהמה – משמיע לנו התנא כי בשעת שליפת הציפורניים הוא מטריפה )
וזה לשון הרמב"ם ב הלכות שחיטה פרק ה הלכה ז
"אין דריסה אלא ביד הטורף אבל ברגליו אין חוששין לה, ואין דריסה אלא בצפורן אבל בשן אין חוששין לה אלא אם כן נקב עד בית החלל בודקין שמא נקב אחד מן האיברים שנטרפת בנקיבתן, ואין דריסה אלא בכוונת הטורף, אבל אם נפל הדורס ונשתקעו צפרניו בנטרף אין זו דריסה, ואין דריסה אלא מחיים, אבל אם דרס ונהרג ועדיין ידו בדרוסה ולא שמט צפרניו ממנה אלא אחר מותו אין חוששין לה."

לא ארס ולא נעליים.

ולשאלתך האחרונה על מה ולמה אנו מטריפים עדר שלם מסיבה של אין אנו בקיאין בבדיקת דרוסה. זו לא שאלה כי אנו באמת מחפשים תמיד סיבה להקל בממונם של אחרים ולכן תמיד מוצים סיבה לא להטריף .
אולם למה אינך שואל שאלה הרבה יותר חמורה . למה אנחנו רוצים לסקול מי שמעשן בשבת ?

ירון ידען, שלום
אני הקטן אין בכוחי לדון על נושא חידוש הסנהדרין, אציין רק שאני חושב ומאמין שאם היהדות החרדית היתה מצטרפת למהלך הציונות הרי שהיום המדינה היתה נראית אחרת וחלק מקושיותך היה נעלם, אך מה לעשות וכיום, לצערנו, אין לנו סנהדרין.
לגבי הדיון בלוח השנה, אני ממתין לתשובותיך בקוצר רוח...

.

שלום סתם צפוני

דרכך אחדד יותר את דבריי הקודמים.
דעתי היא שלמצב הקיים אין פתרון סביר המניח את הדעת (לא לחרדים ולא לדתיים).
יש שתי אפשרויות תאורתיות לחברה האורתודוכסית:
1 להמשיך את המצב הקיים ללא אפשרות של שינוי וללא בית מחוקקים. מצב זה הוא בלתי נסבל לאדם ההגון, משום שכל קיומה של החברה האורתודוכסית , נשען ותלוי לצידה של חברה מערבית, האורתודוכסיה אינה יכולה ולא תוכל להשאיר את ההלכה התלמודית ולהתקיים באופן בלתי תלוי בעולם המודרני.
2. להקים "בית מחוקקים" (סנהדרין בלשון חז"ל), גם במצב זה איני רואה פתרון הראוי לשמו, אלא אם כן יקבלו את כל מערכת החוקים המושתתת על הערכים האוניברסלים ואם כך "מה הועילו חכמים בתקנתן"?
רצוני לומר שאיני רואה את האורתודוכסים מקימים מדינה ואוסרים "חופש ביטוי" או אוסרים "חופש דת ומצפון". איני מעלה על דעתי שבית המחוקקים שיוקם יפלה נשים, גויים וכופרים.

וזאת השאלה הרצינית והאקוטית ביותר העומדת בפני ציבור שומרי המצוות: מהי הפוגרמה שהם מציעם כחברה בלתי תלויה במציאות של ימינו.

ירון ידען

נ.ב מואדיב עניתי לך עיין בתשובתי האחרונה אליך.

ואם נניח שהחברה האורת' תלויה בקיומה של חברה מערבית לצדה, אז מה? מדינת ישראל תלויה בקיומו של המערב ובפרט של ארה"ב. מצב זה אולי רחוק מלהיות אידאלי, אבל אינו "בלתי נסבל לכל אדם הגון".