משל משלו חכמים באשה

רשב"א
כבר כתבתי, שרבנו הזקן דן בשו"ע שלו אם הפרוזדור שבתלמוד וברמב"ם כולל את כותלי הרחם, או לא, ומבאר הסוגיות והלשונות לפי ב' האופנים.

ובענין החילוק בין אשה לבהמה, הנה לדעת הרמב"ם החילוק הוא, כיון שהבהמה אין לה פרוזדור, ולכן מיד שיוצא מהרחם הוי כילוד, משא"כ האשה שיש לה צואר הרחם, שהוא הפרוזדור, והחידוש הוא, שגם כשנכנס הולד לצואר הרחם הוי כילוד. ומבואר בשו"ע הרב (סי' קפג קו"א ס"ק ג), שלדעת ולפירוש הרמב"ם מתורצות ב' הקושיות של התוספות שם.

וכדי להקל למעיינים, אמנה כאן את חלקי בית הרחם והפרוזדור, לפי המבואר בתלמוד ופוסקים:
א) בית הרחם, ששם נוצר הולד.
ב) בין השיניים, שהוא החלק הפנימי של הפרוזדור, ששם לא מגיע האבר (ושם אין הדם מטמא).
ג) הפרוזדור מהלול ולפנים (ששם הדם מטמא, ולדעת הרמב"ם הולד שהגיע לשם הוי ילוד).
ד) הפרוזדור מהלול ולחוץ.
ה) כותלי בית הרחם, שמחוץ לפרוזדור (וי"א שגם הוא נכלל בפרוזדור).
ו) השפיות שבסוף כותלי הרחם.

תוקן על ידי - הלבן - 05/04/2005 0:13:50

מצורף קובץ

דיון מעמיק ומקיף בנושא זה, עמד במחלוקת שבין שתי כתות, במעשה שהיה באלכסנדריה. האחת בראשות ר' אברהם הלוי מחבר שו"ת גינת ורדים מגדולי הפוסקים במאה הי"ז, והאחרת בראשות ר' משה ן' חביב מחבר כפות תמרים, גט פשוט ועוד אף הוא מגדולי הפוסקים, בשאלה מתי נחשב התינוק כילוד, אם הוציא ראשו לפרוזדור, אע"פ שהוא עדיין בתוך גופה של האשה, או דווקא אם הוציא הראש מחוץ לגוף האשה, לאויר העולם בין ירכותיה. נפקא מינה לילוד בערב שבת בין השמשות, מתי נחשב כילוד. וזו שאלה מעשית בכל הזמנים. הויכוח משתרע על פני הקונטרס מלחמת מצוה, שבסוף הספר שו"ת דרכי נועם, לאביו של מהרא"ה הוא ר' מרדכי הלוי (בסוף ימיו רב העיר חברון), ונציה תנ"ז. מאחר ולהפתעתי חסר הקונטרס בפרוייקט השו"ת של בר אילן (כרגיל ...!), וכן חסרים כמה דפים במאגר אוצר החכמה, אני מצרף כאן שני עמודים ראשונים של הספר.

מצורף קובץ

והרי השער הנוסף של הקונטרס הזה:

ומדברי שוע"ר (קו"א שם) נראה שפוסק כרמב"ם (הל' טומאת מת פכ"ה הי"ב): משיצא לפרוזדור.

ד"ר הלפרין

ועוד כתבת (בשירשור השני) "דם הבא מן העליה הוא מצב שכיח של דם בשתן.

ברוב המכריע של המקרים מקורו בכיס השתן (=העליה)".

כבר דבר מוסכם הוא אצלך שדם הבא מן העליה הוא דם בשתן, ורק נשאר להוכיח את שכיחותו.

כאילו זה נכתב ונחתם בש"ע או במשנ"ב.

אילו דם הבא מן העליה היה דם הבא מן השתן, לא הייתה הגמ' מסתפקת בכלל האם ספיקו טהור או טמא כל אשה יכולה להבחין מיד בדם הבא מן השתן, שהוא מן השתן, ויש לתלות במכה והוא דם טהור.

יוצא מדבריך דין חדש שכל פעם שנסתפק אם זהו דם הבא מן השתן נצטרך להחמיר מן הספק, ופשוט שההלכה לא כך.



תוקן על ידי - הרשבא - 05/04/2005 3:03:28

ראיתי הלכה ונזכרתי מעשה.

מעשה בד"ר אחד שבא להסטעייפלער זיע"א, עם רעיון מחודש ליישב את השיטות השונות בענין מדידת האצבעות, וכאשר המסורת המקובלת למדוד מידת האצבע ברוחב האגודל, הוציא הד"ר מציקלנו רעיון מחודש שמדידת האגודל בעצם צריכה להיות לאורך האגודל מקצה הצפורן ועד סוף הפרק הראשון, וזו לדבריו האצבע של תורה, ועפ"ז ישב כל ההידורים הפלא ופלא.
ומה היתה התגובה של הסטעייפלער ? דחפו באמת הבנין. אררויס פון דאננן.

הרשב"א,

במקום הקדמה

בכל פעם שאני רואה את ניקך מתנוסס על תגובה לאחת מהודעותי, אני מתמלא שמחה.
שכן מדבריו של בר אוריין אפשר רק ללמוד. לפעמים אני מצליח לשרש בעזרתך הבנה מוטעית שלי בדברי חז"ל, ולפעמים כדרכה של תורה, דבריך מעוררים חידוד והבהרה, ומיני ומינך תתסתיים שמעתתא.

את הודעתך הראשונה באשכול זה התחלתי לקרוא בערגה, והמשכתיה בתדהמה מוחלטת. וכי יעלה על הדעת שבחיק הרשב"א ינוחו הכעס והחימה?

ועל מה הזעם? על שהבאתי לשיפוטכם קטע ממאמר שכתבתי ושפורסם באסיא סא-סב לפני שבע שנים (אחרי פטירתו של הגרשז"א), מאמר המראה שפירוש הר"ח לדברי חז"ל במשנה מתאים למציאות הפיזית המוכרת לי מעבודתי הרפואית היום יומית !

(ממש עבירה חמורה. אולי אפילו "חילול השם" שיום הכיפורים לא מכפר עליה )

בקריאתי הבחנתי בירי של כדורים לכל הכיוונים (כן, גם כיוונים מנוגדים).
ולמרות יגיעתי התקשיתי לאסוף את כולם.
לכן, ברשותך אגיב לנקודות העיקריות לפי עניות דעתי.

אקדים, כי אני מאמין בך שמחפש אתה את האמת. גם אני שואף לכך.
כמו כן, הבנתי שלדעתך אני טועה ואולי מטעה, מעניין שיש לי הרגשה דומה לגביך, אך משום מה מאמין אנוכי שבנחת נוכל ללבן הסוגיא, ללמוד איש מרעהו ואלי גם נגיע להסכמה שתגדיל תורה.

התייחסות קצרה ל " ד"ר האחד שבא להסטעייפלער זיע"א "

שכחת לספר, או אולי לא ידעת, שהד"ר האחד הזה בא גם לגרש"ז אויערבאך זצ"ל. והגרש"ז לא רק שלא דחאו באמת הבניין שבידו, אלא שאפילו מצא טעם בדבריו.
לא די בכך, אלא שהגרש"ז גם המליץ לעורך מוריה, הרב יוסף בוקסבוים, לפרסם את הדברים בירחון מוריה. ובאמת הדברים פורסמו במוריה כרך יא, כמדומני בחוברת ז-ח, שֵם המאמר: "מידה כנגד מידה". (יש בו דברים מעניינים ללא ספק, אבל הדיון בסוגיית השיעורים דורש אשכול נפרד. לדעתי החלק המרשים במאמר איננו הפטנט של צורת המדידה הצידית, אלא הצגת הנתונים בצורה גרפית, שמשכנעת כל מי שרגיל בקריאת גרפים, ואכמ"ל).

שלש נקודות להבהרה

נקודה ראשונה

המשנה בבכורות, פרק ח משנה ב' מלמדת אותנו כי

"יוצא דופן והבא אחריו, שניהם אינם בכור, לא לנחלה ולא לכהן."

הרע"ב שם הביא בקצרה את הרמב"ם בפיה"מ שתמה איך יכול להיוולד ולד בצורה רגילה (דרך "רחם" שהוא הנרתיק בלשון חז"ל), ולכן דחק מאד את הפשט:

" יוצא דופן והבא אחריו - דרך רחם. כגון שקרעו אשה שתאומים בבטנה, ולאחר שהוציאו הראשון דרך דופן יצא השני דרך רחם. אבל להוציא ולד מן האשה דרך דופן ושתתרפא האשה ותחזור ותתעבר ותלד, כתב רמב"ם דאי אפשר."

במילים אחרות, הרמב"ם לפי ידיעותיו הרפואיות חשב שבדרך הטבע אין אפשרות ללידה נרתיקית אחרי לידה קיסרית, (כי בימיו, כמעט כל הנשים שילדו דרך דופן הבטן מתו בסמוך, והבודדות שנותרו בחיים רחמם הקרוע/החתוך לא היה תקין יותר ללידה.)

לכן העדיף הרמב"ם לפרש המשנה בדוחק גלוי, מאשר לפרשה כפשוטה כנגד הבנתו הרפואית.

וכאן הבן שואל. אני הקטן, רופא נשים במקצועו, יילדתי נשים רבות בלידה נרתיקית כשלידה קודמת היתה בחתך קיסרי (= יוצא דופן").

שאלתי בבקשתי.

האם תתיר לי לפרש היום את המשנה ואת דברי חז"ל כפשוטם בניגוד לדעת הרמב"ם, או שאם אעשה כן אהיה, כדבריך, בכלל "מי שבעיניו חכמת גדולי ישראל (ראשונים אחרונים ופוסקים) כקליפת השום, והם (= הרמב"ם) לא הבינו דברי המשנה והגמ', ורוח הקודש הופיעה רק בבית מדרשו של הד"ר וגילתה סוד ה' ליראיו." ?


נקודה שניה

האשמת אותי ב"עבירה חמורה". כתבת:

<"נראה בעליל שלכותב המאמר יש צורך להתנצל על דברי חז"ל והפוסקים (אפולדזיסטיק).">

אינני יודע מנין שאבת את הצורך, אך האם לעיקרון שכתב הרמב"ם עצמו במורה נבוכים חלק ג סוף פרק יד) כי

בכל מקום בו אפשר לפרש את דברי חז"ל באופן שהם מתאימים "למציאות אשר התבאר מציאותו במופת – הוא יותר ראוי, באדם המעולה המודה על האמת, לעשותו". (תרגום רשב"י אבן תיבון), אתה מתנגד ורואה בו < צורך להתנצל על דברי חז"ל והפוסקים (אפולדזיסטיק)>?


נקודה שלישית

החת"ם סופר בשו"ת שהבאת, שדבריו נשנו גם בחידושיו למסכת נידה דף יח,
הרי כותב בדיוק את ההיפך מהעיקרון שעליו ביססתך את התקפתך העזה. (והוא חוזר על עיקרון זה במקומות נוספים).

מה בעצם קובע שם החת"ס?

החת"ס קובע את העיקרון הפשוט: כל מקום שהראשונים חולקים בדבר שבמציאות, והידע המדעי של ימינו מתאים לאחת הדיעות – אזי ההלכה היא כאותם ראשונים שדבריהם מתאימים למציאות.

מה עשיתי אני במאמר עליו יצא קצפך בזעם ובחימה?

מצאתי כי לגבי משל שמשלו חכמים באישה, בניגוד להסברו של הרמב"ם שאיננו מתאים למציאות הגלויה והידועה לי ולרופאי זמננו, הסברו של רבנו חננאל, "שכל דבריו דברי קבלה" כפי שהעיד עליו הרשב"א האמיתי, דווקא מתאים מאד למציאות המוכרת לי מעבודתי היום יומית (אך לא בהכרח למציאות דמיונית של מי שאיננו רגיל לראותה בעיניו.)

לכן, לפי העיקרון ההלכתי של החת"ס פירשתי את המשנה כדעת ר' חננאל (עם תוספת שכבר הוזכרה לפחות באחרונים לגבי חצר הפות), בדרך ישרה ופשוטה.

וכל זה בהתאמה מדהימה לדברי הרמב"ם שבכל מקום בו אפשר לפרש את דברי חז"ל באופן שהם מתאימים "למציאות אשר התבאר מציאותו במופת – הוא יותר ראוי, באדם המעולה המודה על האמת, לעשותו".

אז למה נזעקת כל כך?

האם בחסות רתיעה אישית מאפולוגטיקה, ראוי לסלף את המציאות?


או שמא, ח"ו, אתה חושד בי שנזרקה בי מינות?

הערת סיום

למען הסר ספק, אצהיר כי תגובתך איננה כלולה בהגדרת הפולמוס ממנו הסתייגתי בראש האשכול.
היא ראויה וראויה ובודאי תסייע לכולנו ללמוד וללמד. (הערה זו נוגעת גם לספקו של קעלעמר).

מצפה לתשובתך המחכימה כתמיד.


תוקן על ידי - מנהלי_משנה - 07/04/2005 3:34:10

כנראה נושא דם חימוד לא נראה לכם רלבנתי, אבל זה רלבנתי לטענה של מישהו שחז"ל מתבלבלים בין הדימום המחזורי לדם מכה, וכך עושים שמטמאים את הרואה דם מחמת תשמיש

ואיפשהו, מישהו טען שדם שמקורו מגידול ומחלה אחרת, טהורה.
נראה לי ההפך, אם הגידול הוא ברחם, צריך להיות טמא מחמת זיבה. (שבדרך כלל יוצא בלא עת נדתה, או [כבד] על נדתה) זה שחכמים החמירו ועשו את כל הנדות זבות מחסר ידע שלהם (לפי הודעתם), הביא קצת להקלה בזיבה.

אגב התורה טמאה את האשה "לפחות" שבע ימים- טמאה שבע ימים, נקודה. לא יותר.

Kisarita,

הפעם כנראה טעית. (זה קורה לכל אחד, גם לי).

כתבת כנגד מש"כ שהתורה טמאה את האשה "לפחות" שבעה ימים – וטענת שהנכון אינו אלא "שבעה ימים, נקודה. לא יותר".

זו כמובן טעות, שהרי הגבלת משך האיסור לשבעה ימים נכונה לגבי אישה שדם נדתה פסק בזמן ואינו ממשיך לזוב "על נידתה", כלשון הכתוב. לכן כתבתי "לפחות" שבעה ימים.

לגבי דם חימוד.

נושא דם החימוד הוא מאד רלבנטי, לדעתי.
אבל כבר כתבתי לך על כך בדף הראשון כי נושא דם חימוד מחייב דיון נפרד.
אשתדל, בל"נ, להציג את הידוע לי בהזדמנות קרובה.

למען הסדר הטוב של האשכול הסוער יחסית, אני ממתין עם נושא דם החימוד, כדי שישתלב בעתו ובזמנו עם הדיון המתוכנן על משמעות הלכתית של סוגי דימומים שונים.
ביניהם דמם מחזורי, דמם שבירה, דמם יתרוגני הורמונלי ודמם יתרוגני מכני.

ד"ר הלפרין.

תודה על שליחת ציטוט דברי הר"ח:

"דברי ר"ח מצוטטים בנשמת אברהם ח"ב יו"ד בהקדמה להלכות נדה וז"ל שם:

והנה ראיתי שכותב רבינו חננאל: דעליה היא מקום השתנת מי רגלים וקרובה לפרוזדור מן המקור, עכ"ל."

עדיין, דברי ר"ח קשים טובא, וקשה להולמם בתוך דברי המשנה והגמרא.(וכפי שכתבתי לעיל, גם מהבחינה האנוטמית.)

בכל אופן לא נאמר ע"י בפירוש שזה שלפוחית השתן אלא "מקום השתנת וכו'" יתכן שהכונה שהוא במקור רק במקום זה. (וכדלעיל שקשה להבינו).

הגם שאני משתדל לא לצטט סמכות , במקרה זה אחרוג ממנהגי.
ואלו דברי החזו"א:

... דברי רבנו חננאל הנדפסים, אין להם מסורה, מפני שלא ידענו שסופר דוקני כתבו, והם לקויים בט"ס בכל דף ודף.
(ויטע אשל)

פירוש ר"ח שבידינו אינו בטוח בדקדוק הגירסא, והוא ממולא בהגהות המגיה.
(שביעית ז' א.)
[הציטוטים מספר "חזון האיש" ,ליקוט של מ' אבני. מכון פתחי מגדים, י-ם.)




הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

(כמאמר המוסגר. קעלמער, לא מתאים לך לצטט משהו (שאני חושב) שאינך מאמין בו, וכי לרשב"א וריטב"א שהדפיסו בשנות התווים כן היו מסורה בגלל שהדפיסו אותם מאתיים שנה לפני החזו"א נולד? הדברים מרפסים איגרא. דברי ר"ח אמינים כמו ש"ס וילנא ותוס' שנץ וכו')