|
|
| נשלח ב-5/4/2005 19:11 |
 |
| |
הד"ר הזה שבא לסטייפלער עם המצאתו, ואגב, המצאתו אינה כפי שתוארה כאן בצורה מגוחכת, הוא פרופ' גרינפלד, פרופ' לפיסיקה מבר אילן. הוא אכן בא תחילה לסטיפלער עם מקלו ותרמילו היינו תגליתו ומאמרו. הסטייפלער אמר לו שקשה לו להתעמק בדבר, יפרסם קודם את מאמרו ואחר כך נראה. כשנתפרסם המאמר במוריה, כאמור, קפצו מיד חסידי החזו"א שפסו כי תגלית זו מערערת לגמרי את שיטת החזו"א בשיעורים. הנקודה העיקרית, שהדבר הקרוי שיטת החזו"א בשיעורים היא בעצם בשל התלבטויותיהם של גדולי האחרונים כנודע ביהודה וכחתם סופר, בקושיא העצומה שיש סתירה גדולה במקורות בין מידת השטח לבין מדת הנפח. הם לא מצאו תירוץ טוב יותר מאשר לומר שנתמעטו השיעורים.
החידוש הגדול בתגליתו של פרופ' גרינפלד, הוא שלפי דבריו מתיישבת היטב הקושיא הגדולה הנ"ל, וזה הוצג שם בגרפים, ששיבחם הד"ר הלפרין.
מאוחר יותר פרסם הסטייפלער, קונטרס מיוחד, בשם השלמות לשיעורין דאורייתא שלו, ובו הוא תוקף את מאמרו של פרופ' גרינפלד בצורה לא משכנעת. במקרה אחד אף נכשל שם (שקרה לסטייפלער לפחות בשני מקרים קודמים, אחד עם הגרא"ח נאה, שהעליבו לחנם [כשדנו על הקטנת מידת המטבעות, כתב הסטייפלער, שהגרא"ח נאה היה שמח אילו היה בידו לעשות כך בעצמו. הגרא"ח נאה הגיב בכותבו, מי שיסביר לו מה שייכת הערה לדיון הלכתי יוביל את כליו אחריו לבית המרחץ! פעם אחרת היתה במקרה הידוע עם האדמו"ר מספינקא זצ"ל, שהסטייפלער התנצל אחר כך באומרו, חשבתי שהוא בעל הבית תורני!], בעלבון מיותר. פרופ' גרינפלד מצא מקור ברש"י במסכת מנחות לשיטתו שיש למדוד אגודל בעוביו ולא ברוחבו. כתב על כך הסטייפלער, וזה שמצא [או שהראו לו] ברש"י מנחות ... והדברים מופלאים, שנים רבות דנו גדולי עולם ובתוכם הוא עצמו בסוגיות אלו ולא שמו לב לדברי רש"י, ומנין נמצא איפוא מי שיראה לפרופ' את דברי רש"י, וכי מפני שהוא פרופ' אינו יודע למצוא בעצמו שיטה ברש"י?!
עיקר הקונטרס של הסטייפלער לדחות את דברי הפרופ' גרינפלד, הוא בטענה שברמב"ם במקומות רבים נמצא הביטוי 'רוחבו של האגודל...' או 'רוחב האגודל...', ומכאן הביא ראיה שיש למדוד ברוחבו של האגודל ולא בעוביו. אולם פשוט הוא שברמב"ם הביטוי הזה הוא כאילו כתב 'שיעור האגודל' או שיעורו של האגודל, ולא התכוון דווקא לרוחב למעט עובי. לפרופ' גרינפלד גם טענה פרקטית, שכן מדידית שטח קשה מאוד לבצע ברוחבו של אגודל, אך בעוביו זה נוח למדוד.
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/4/2005 02:58 |
|
| |
"שהרי הגבלת משך האיסור לשבעה ימים נכונה לגבי אישה שדם נדתה פסק בזמן ואינו ממשיך לזוב "על נידתה", כלשון הכתוב. לכן כתבתי "לפחות" שבעה ימים."
זה כבר פרשנות. יכולה להיות פרשנות נכונה, אבל פרשנות היא, לא מוכרח מהכתוב.
באותה מידה ניתן ללמוד שקביעת שבעה ימים בא להקל, לא להחמיר, במקרה (שאגב לא שכיח כל כך) שהנזילה שבמחזור רגיל מתמשכת 7+ יום.(כמו היולדת שיושבת על דמי טהרה)
אני לא אומרת שזה יותר נכון- אבל
ברור מהכתוב ש"בלא עת נדתה" ו"על נדתה" אינם מתיחסים למחזור רגיל.
(ואגב, לא הגיוני שהם סתם 2 ביטויים לאותו דבר- דעתי ש"על נדתה" כוונתו, דימום בזמן הרגיל, אבל כבד מהרגיל.)
|
|
|
|
| נשלח ב-6/4/2005 07:20 |
|
| |
ד"ר הלפרין
"כעס בחיק הכסילים ינוח", אבל, "אל זועם בכל יום", וכי תעלה על דעתך שהאל כסיל ח"ו?
ובכן :
זעמתי ואזעום משום שכתבת בריש דבריך "פתחתי את האשכול לפי פניית חברים, שהעדר הבנת האנטומיה האנושית הפריע להם בהבנת דברי חז"ל".
אבל אינך מבאר הסוגיה כמות שהיא אלא מציג את דעתך ומטעה את הציבור בהגדרת המונח "פרוזדור".
דבר שברור מגמ' ופוסקים ש"חצר הפות" אינו חלק מהפרוזדור, ויש בזה גם נפק"מ להלכה כמו שנתבאר לעיל.
זכותך להביע את דעתך ולהעלות כל תאוריה שבעולם, כל זמן שאתה מציג את הדברים בצורה הוגנת, ועל כך זכותי לזעום.
אם בתאוריות עסקינן כבר ראיתי תאוריות מסתברות לא פחות.
ד"ר פרווז טוען בספרו "הרפואה בתנ"ך ובתלמוד
Dr. Preus In the "Biblical & Talmudic Medicin תורגם מגרמנית לאנגלית ע"י ד"ר פרד רוזנר
שבזמנו נשים סבלו מאינפקציה בדרכי השתן, והאינפקציה הזו שהיתה כ"כ חזקה קדחה חור בנרתיק, וזהו נקב הלול ומשם הגיע הדם לנרתיק מן השתן.
ויש עוד הרבה בנושא ראה מש"כ הרב קאפח בתרגומו לפירוש המשנה להרמב"ם במשנה (פרק ב 'משנה ה' בנדה). ושם מתרגם את הרמב"ם שנקב הלול הוא בעורף הרחם, היינו במקומו הנכון, אבל כל זה לא מסתדר עם המשך הרמב"ם שהאבר מגיע בשעת ביאה עד לאחר נקב הלול, וכתב שם דברים מסוימים שאין להם כל הבנה, ואחר זה כתב שאם תבין את הרמב"ם בפירוש המשנה תבין גם את הרמב"ם בחיבורו בה' איסורי ביאה, והוא מנסה להוליך שולל את הקורא.
(על הרב קאפח בכתבי הרמב"ם צריך לפתוח אשכול שלם ואכמ"ל, נ.ב. אני מפחד להזכיר שמות או נושאים, רק הזכרתי את שמו של הסטעייפלער, וכבר דגים צריך להכניס את מה שיש לו נגד הסטעייפלער).
בקשר לאותו הד"ר יתכן שהצדק עמו (את ההפרש הגדול בין מידת הנפח למידת האצבעות, לא יפתור גם עם ימדוד את העצבעות בעוביין, והרבה יש מה לומר בנושא ואין כאן מקומו).
הבאתי הדברים רק למשל ושנינה הרי כותרת האשכול הזה היא "משל משלו חכמים".
ולכבודך אביא משל שראיתי מביאים בשם הרב הנערץ על ידך רש"ז אועירבך.
ישנם שני בעלי חיים העובדים קשה למחייתם, הדבורה והעכביש, הדבורה שאינה מביאה משלה מאומה, אלא רק מעברת את הצוף מהפרחים, מייצרת דבש.
העכביש לעומת זו בונה הכל בהבל פיו, אמנם מה בונה, קורי עכביש.
ביחס לשאר השאלות (הראי' מהגמ' בבכורות וישוב התוס') אשמח לשמוע תשובות עניניות.
בכל הכבוד
ה"ר שב"א
קעלעמר
תוקן על ידי - מנהלי_משנה - 07/04/2005 3:12:11
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/4/2005 11:25 |
|
| |
אבקש בכל לשון של בקשה להשאר במסגרת הדיון העניני ללא הערות מיותרות שאינן מוסיפות לכבוד המשתתפים ולא למהלך הדיון.
לנו חברי הפורום, אין ענין באימפקט הנפשי של טענותיו של ד''ר הלפרין (מקוממות או מרגיזות) על הרשב''א, אלא בטענותיו העניניות של האחרון כנגד טענותיו של הראשון. זכותו של מר הרשב''א לכעוס, לזעום, לקלל, להשמיץ, ואף לדקור בובה בדמותו של הד''ר הלפרין - אך במטותא יעשה זאת בינו לבינו עצמו. הדיון בפורום זה אמור לכלול טענות ענינית בלבד.
תוקן על ידי - עצכח - 06/04/2005 11:32:08
|
|
|
|
| נשלח ב-6/4/2005 12:10 |
|
| |
עצכ"ח,
תודה על ההגנה מפני זעמו של הרשב"א,
אמנם לדעתי, דווקא במקרה זה אין בה צורך.
אדרבא. חביבה עלי (ולא בציניות) תגובתו הריגשית של הרשב"א (אף שטרם ירדתי לעומקה), ולדעתי היא איננה פוגעת בדיון אלא מפרה אותו.
גם למען גופו של דיון חשוב לי חשוב להבין מה מקורה הרגשי, במיוחד לאור הדרכתו של חברנו מיכי על דרכי השיכנוע בויכוחים עקרוניים.
הרשב"א,
תודה על תשובתך. על שאלתך מסוגיית בכורות עדיף כי אשתדל לענות כשאשוב לספרי. אני רחוק מהם היום.
אך מהעמדת טענותיך על סוגיא זו בלבד, אני מסיק שעצם העקרונות שציינתי עבורך בתגובה הקודמת, כבר מקובלים עליך, פרט לקושיא העניינית מסוגיית בכורות.
האם הבנתי אותך נכון?
הערה: כדי לזכות באהבתך אשתמש ברעיונו של שלמה המלך באמרו "הוכח לחכם ויאהבך".
כינית בשטפך את מו"ר הגרש"ז אויערבאך <הרב הנערץ על ידך>.
האם אין בהתבטאות זו שמץ זלזול?
וכי מי שכונה בשעתו ע"י רבים כ"פוסק הדור", האם לדעתך הוא נערץ על ידי בלבד?
תוקן על ידי - דר_הלפרין - 06/04/2005 12:12:12
|
|
|
|
| נשלח ב-6/4/2005 17:20 |
|
| |
תודה למערכת עצכ"ח על השתתפותם בישוב הסדר על כנו.
ד"ר הלפרין
אם הבנת בדעתי שהגדרת "הפרוזדור" אינה כוללת את מקום נקב השתן, אז הבנת אותי נכון.
ביחס לרה"ג ר' שלמה זלמן אויערבך, גם אני ממערציו הגדולים ועפר אני תחת כפות רגליו, וחלילה וחס שהתכוונתי לזלזול בו.
ואם כך היה נשמע מדברי, הורני וחייב אני בנידוי.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/4/2005 19:17 |
|
| |
רשבא, מנא לך שיש לו לדגים משהו נגד הסטייפלער ח"ו.
הוא רק מעיר שהיתה בו פזיזות מסוימת כשמגיע למניעיהם של בני אדם החלוקים עליו, שמיד זלזל בהם יתר על המדה.
ואגב, פתיחת אשכול אודות הרב קאפח אכן רעיון מתקבל הוא.
תוקן על ידי - מנהלי_משנה - 07/04/2005 3:22:54
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2005 02:08 |
|
| |
אופס'
סליחה, סליחה, סליחה,
מכל מי שפגעתי בו קבלו נא את התנצלותי
ועכשיו אוסיף (באם אצליח לעשות זאת) לחתימה האשית את המימרה
"יותר משאפשר להזיק בלשון, אפשר להזיק ע"י הקולמוסון" (משהוא מעין זה כתב ר' ידעיה הפניני).
כדי להזכירני לא לחטוא בקולמוסי, ולא יצא שכרי בהפסדי.
וממערכת עצכ"ח אבקש בכל לב אנא מיחקו את כל הנראה בעינכם כפגיעה בזולת, ותודה מראש.
מוהדיב
בבקשה האם באפשרותך לבאר לי את פירוש הרב קאפח למשנה הנ"ל (נדה פרק ב' משנה ה').
יותר משאפשר להזיק בלשון אפשר להזיק ע"י הקולמוסון
תוקן על ידי - הרשבא - 07/04/2005 2:10:12
|
|
|
|
|
