משל משלו חכמים באשה

שלום,

אני מקוה שההתרגשות מאחורינו, ואפשר יהיה להתפנות לענין.


ד"ר הלפרין. (מקוה שלא שכחת אותי)
כתבת:
"....דווקא מתאים מאד למציאות המוכרת לי מעבודתי היום יומית (אך לא בהכרח למציאות דמיונית של מי שאיננו רגיל לראותה בעיניו.) "

ההנחה שהנחת על בסיס הר"ח (ואינו מוכרח,לפחות לא מהציטוט) לא קשורה בידיעה רפואית. ולכן בעיקר התמקדתי באפשרות הבלתי סבירה לפרש כך בדברי המשנה והגמרא.
וגם מהבחינה האנטומית (לא הובא באיורו של מואדיב אך ניתן לבדוק זאת בכל איור מפורט יותר.)טעות בידך, שלפוחית השתן אינה מעל הרחם גם לא בפרקדן ,בנוסף לשאלה מדוע נבחרה שכיבת הפרקדן על פני שכיבת בטן.






הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

.



אתמהה על קלותה של היד המוחקת את שאלתי המנומסת אודות אמירותיו הבלתי מנומסות (גם לאחר הניסוח מחדש) של הרשבא אודות תרגומיו של הרב קאפח זצ"ל.


והרוצה להשיג אודות תרגום או נוסח, הרשות בידו לעשות כן, כפי שעושים המתרגמים לדורותיהם אחד אודות השני, וקנאת מתרגמים תרבה דיוק.

הרשב"א,

אם כמו שציינת למעלה, עיקר טענתך היא באמת רק שלדעתך לא יתכן שחצר הפות נקראת פרוזדור ע"י חז"ל, כדאי שתפנה טענתך גם לכמה מגדולי ישראל בדורות הקודמים.
כבר בשו"ת בנימין זאב (סי' סח) כתב שהפרוזדור הוא בין השפתיים, דהיינו חצר הפות: וז"ל שם: "פרוזדור הוא מקום של ערות האשה בשפתות הערוה".

הרב (פרופ') יהודה לוי, (שגדולי ישראל העידו עליו כי הוא ת"ח) הוכיח גם מדברי הכרתי, (סי' קפח סק"ב ד"ה אך) שחצר הפות מכונה פרוזדור בלשון חז"ל.

הכרתי כאשר הוא מתאר מקרה של רחם שירד ויצא החוצה, הוא כותב וז"ל:
"עד שהרחם—בראשו כעין מעי—נופל למטה סמוך למקום השתן... ובזה קצת מהרחם נופל למטה לתוך הפרוזדור".

ולא ייתכן שכוונתו לכנות את הנרתיק בשם "פרוזדור", כי הרי זה המקום הרגיל של הרחם. אלא ודאי שכוונתו לשטח שבין השפתיים ומכנהו בשם "פרוזדור".

והיו עוד ת"ח גדולים שפירשו כן בעבר.
ראה למשל מה שכתב דגים בדף ראשון של אשכולנו
<הפרט הזה שאתה כותב בפשיטות, שחצר הפות נכלל בפרוזדור בלשון חז"ל, הוא בכלל לא פשוט. בשו"ע הרב (מהדו"ב לסי' קפג, ריש הגהה שניה) מוכיח מכמה הלכות בתלמוד וברמב"ם שאינו נכלל, ושהוא נקרא בשם כותלי הרחם. ואח"כ מנסה ליישב שאפשר שהוא כן נכלל.>
או במילים אחרות עצם הרעיון בודאי שאיננו מופרך מראש כפי שהבנתי מדבריך.

לסיכום, מאחר וגדולי ישראל אינם חשודים עליך בעזות פנים, תסכים שלא היה בהצעתי לפירוש משל שמשלו חכמים אלא הליכה בעקבות גדולים, על פי העיקרון שכותב החת"ס שהבאת אתה, והוא שאם הראשונים חלקו במציאות, והיום המציאות הידועה לנו מתאימה לאחת הדעות, נקבלה. ובודאי שכלל זה נכון אם הוא מסייע לנו להבין את דברי חז"ל כפשוטם, וכפי שכתב הרמב"ם כי בכל מקום בו אפשר לפרש את דברי חז"ל באופן שהם מתאימים "למציאות אשר התבאר מציאותו במופת – הוא יותר ראוי, באדם המעולה המודה על האמת, לעשותו".

הערה:

הרב פרופ' יהודה לוי

כתב באסיא סג-סד מאמר מרתק על "משל שמשלו חכמים באישה", ועל אף (או אולי דווקא בגלל) כמה הבדלים בין פירושו לפירושי, מומלץ מאד לעיין בדבריו.

http://www.medethics.org.il/articles/Assia63-64.19.doc



קעלעמר,

לא שכחתי.



מואדיב,

ידי לא היתה במעל.

אישית הייתי מעדיף שמנהל משנה תורן יתייעץ עם מקים האשכול לפני התערבות, כל עוד לא מדובר בפיקוח נפש מיידי.
אך כבר לימדונו חז"ל, כי "כשם שמצוה לומר דבר הנשמע, כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע" ודי לחכם.

דר_הלפרין

לפעמים מעתיקים דברי המורה נבוכים חלק ג' סוף פרק י"ד לראיה שצריך לפרש לפי המציאות אף שזה היפך דברי חז"ל, והגם שדבריו פלאים, אני חושב שטועים קצת בפירוש דבריו, וזה הפירוש לפי דעתי:

ז"ל המורה נבוכים חלק שלישי סוף פרק י"ד [הוצאת קאפח] וגם שלא מעט שמעתי מכל מי שהתעמק במשהו ממדעי התכונה שרואה שיש גוזמא במה שהזכירו חכמים ז"ל וכו' ואל תבקשני לתאם כל מה שאמרנו מעניני התכונה עם המצב כפי שהוא [פי' עם המציאות] , לפי שהמדעים באותו הזמן [ של החכמים] היו חסרים, ולא דברו בכך [ולא תאמר שמה שאמרו נגד המציאות הוא] משום שיש להם מסורת באותם הדברים מן הנביאים [לפי שלא היה להם מסורה מן הנביאים, ולכן היה ידיעתם חסירה] אלא מצד שהם ידעני אותם הדורות באותם המקצועות [שהחכמים היו הידענים של אותם הדורות והיה ידיעתם מוגבלת ], או שמעום מידעני אותם הדורות [שחכמי ישראל שמעו ידיעות אלו, מחכמי גוים שהיו בזמן ההוא], ולא בגלל זה [שידיעתם חסירה] נאמר על דברים שמצאנו להם שהם מתאימים עם האמת שהם בלתי נכונים [צריך ביאור שאם הם מתאימים איך הם בלתי נכונים ? וצריך לפרש שנאמר שהגם שהם אמת לא באו חז"ל לידיעה זו בדרכי המחקר הרגילים] או שתאמו במקרה [ או נאמר שתאמו להמציאות במקרה, והוא הוא, אל תאמר כן ח"ו] אלא כל מה שאפשר לבאר דברי האדם [פי' חכמי חז"ל] כדי שיהא תואם את המציאות שהוכחה מציאותה [ ונאמר שהם הוכיחו שכן הוא המציאות מחכמתם] , הוא יותר עדיף ונכון לבעל הטבעים הנעלים ואיש הצדק [דהיינו שידון אותם לכף זכות].

קעלעמר,

בתחילת האשכול הבאתי את הירושלמי, נדה, פ"ב, הל' ה:

" והעליה נתונה על גבי החדר עד חצי הפרוזדור" –

שהוא תיאור מדוייק של המצב האנטומי של אברי אגן האישה במצב של שכיבה.

ובהודעתך בראש הדף השני כתבת כי

<הטענה שבמצב פרקדן היא הופכת עליונה,בעייתית, שהרי אם כן ניתן באותה מידה לכנותה תחתונה שבשכיבה היא מתחת הרחם.
יתר על כן,שכיבת פרקדן לבדה לא תועיל ,גם בפרקדן יהיה הרחם ליד שלפוחית השתן ( ואפילו מעט מעליו.כן..כן..), בשביל שהשלפוחית תקרא עליה צריכה האשה לעמוד עמידת ראש ,או קרוב לכך.>

שתי טענות טענת.

האחת, למה בחרתי את מנח השכיבה דווקא, ומנין שלכך התכוונו חז"ל.

השניה, לדעתך גם במצב שכיבה הרחם נמצא מעל השלפוחית.


השאלות חשובות ויש להם תשובות פשוטות.

לשאלה האחת, כבר מצינו משניות אחרות בהן יש התייחסות למצב "עליון/תחתון", שהן מדברות במצב של שכיבה. כך שמנח זה הוא לגיטימי בשפה התיאורית של המשנה.

למשל, עדויות ד, יב; אהלות יא, ג.

וגם בלא הדוגמאות הללו, מבחינת נוחות התיאור של גליל מאורך מקובל להתייחס אליו במצב אופקי אם מדובר על עיון בפרטים באזור מוגבל של הגוף המאורך.
(בספרי האנטומיה מקובל היום להגדיר את כיווני הגוף באופן מוחלט אחיד ולא באופן יחסי, בין היתר כדי למנוע אי הבנה הנובעת מטענה כמו זו שלך.)

לשאלתך השניה, הנתונים שציינת רחוקים מדיוק, בלשון המעטה.

נכון שבנשים עם "רחם קדמי", לפעמים (לגמרי לא תמיד !) ראש הרחם (הפונדוס) מגיע לגובה העולה על זה של קצה שלפוחית השתן הריקה. אך גם אז, השלפוחית נמצא מעל צואר הרחם ומעל חלק הרחם הקרוב לצואר.

אילו היתה לי דרך לצייר כאן, הייתי מצייר את הסכמה (כ סגולה) הבאה.

קו שטוח קצר המסמל את הנרתיק, מימינו (ואם תתעקש אז משמאלו) קו נוסף המתעקל כלפי מעלה, ומעל נקודת המפגש שבין הקוים עיגול המתפשט לשני הצדדים , כך שחלקו מעל הקו הישר הראשון וחלקו מעל החלק התחתון (לפחות) של הקו המתעקל.

ברור שגם במקרה הזה דברי הירושלמי מדוייקים. העליה נמצאת מעל חלק מהחדר ומעל חלק מהפרוזדור.

כדאי לדעת שלא כל הנשים הן בעלות "רחם קדמי". יש עם "רחם ישר", ויש עם "רחם אחורי" שלגביהן דבריך אינם נכונים ואינם אפילו מתחילים.
גם לגבי רחם קדמי, יש ספקטרום של דרגות השונות זו מזו ברדיוס העקמומיות של המערכת נרתיק-רחם. ומספיק בכך לשיעור הרפואי של היום.



זאב

שים נא לב שמדובר באותו "מורה נבוכים". פרט לכך שאני ציטטתי רק את סוף הקטע, ומתרגומו של אבן תיבון,
ואילו אתה ציטטת את כולו, ומתרגומו של הרב קאפח.

לגבי הקטע הזה נראה לי יותר התרגום התיבוני.

אמנם כדי שלא יחשוד בי מואדיב לשוא וילקה בגופו, אצהיר כי במקרים רבים אחרים מועדף על ידי דווקא תרגומו של הרב קאפח זצ"ל.

ד"ר הלפרין

עיינתי בדברי שו"ת בנימין זאב (ח"א סי' ס"ח) מש"כ ואפרש לך מלה דפרוזדור שלא תצטרך בכל פעם פירושו, פרוזדור הוא מקום של וכו' (כנ"ל בדבריך) ופירשתים בדיני נדה סי' קמ"ד וסי' קנ"ד, עי"ש.

ושם בסי' קמ"ד, כתב שלשה בתים יש לאשה ונקראים בלשון חכמים חדר פרוזדור ועליה, כדתנן בפ' כל היד וכדפרש"י התם, חדר מבפנים ופרוזדור מבחוץ שניהם זה אצל זה בעובי גופה חדר לצד אחוריה ופרוזדור לפנים וכותלי רחם למטה באמצע פרוזדור "ודרך שם דמים יוצאים כלומר מקום השתנת מי רגלים", וכו' עכ"ל,
ושם בסי' קנ"ד, כפל דבריו וכתב, ופרוזדור לפנים וכתלי רחם למטה באמצע פרוזדור "ודרך שם מים יוצאים, דהיינו השתנת מי רגליים", וכשהדם מרובה, וכו' עכ"ל.

וכאן יש שתי אפשריות להבנת דבריו או שמתכוין להוראת מקום הפרוזדור באופן כללי ואי אפשר להביא מכאן ראי' כלל.
או שנפרשו מילולית, וא"כ אומר שהשתן יוצא ממקום שהדם יוצא, וזה לא מסתבר שלא הבין המציאות עד כדי כך, אלא ע"כ שנתכוון להוראת המקום בלבד וא"א לעשות דיוקים על כגון דא.

(על היחס הכללי לשו"ת "בנימין זאב" בהלכה, עי' בשו"ת "זקן אהרן" סי' קי"ט, קכ"ב, קפ"ד וקצ"ח. בשו"ת מהריט"ץ סי' קמ"ח. וכן מהרש"ל ביש"ש בב"ק פ"ח, סי' ע"ב. ובפרט בשו"ת "גבורת אנשים" להש"ך סי' כ"ט. בספר כנה"ג יו"ד, סי' ס"ד, הגה"ט אות כ"ג. "יד מלאכי" דף קצ"ט, ע"ג, סי' מ"ג. ובשה"ג בערכו).

לגבי הראי' מספר "הכרתי".

מקור הדין הוא בטור יור"ד סי' קפ"ח, הכניסה שפורפרת והוציאה בה דם טהורה, וכן אם ראתה דם בחתיכה אפי' אם היא מבוקעת והדם בבקעים בענין שנוגע בבשרה טהורה, כיון שאין דרך לראות בכך.
וכן עשה רבינו שמשון מעשה באשה שנעקר מקור שלה וכמין חתיכות בשר היה נופל לה בבית החיצון, ולא היתה פוסקת לראות כ"ז שאותן החתיכות היו בבית החיצון וטיהר אותה לבעלה כיון שאין דרך אשה לראות בכך, עכ"ל.

ובבית יוסף הביא המקור לזה בריש פרק המפלת (נדה, כ"א ע"ב), דתניא המפלת חתיכה אע"פ שמלאה דם אם יש עמה דם טמאה ואם לאו טהורה וכו'.

ועי"ש שיש מחלוקת בראשונים אם ההיתר הוא בגלל שתולים שדם זה הוא דם החתיכה, ועל כן אפי' תראה דם ממש ביחד עם החתיכה יש לתלות שהוא מהחתיכה (שיטת ר' ירוחם). או שההיתר הוא משום שאין הדם יוצא כדרכו אלא בתוך החתיכה ועל כן טהורה, דאין דרך אשה להיות רואה בכך, אבל אם תראה דם להדיא בלא חתיכה תהיה טמאה, דדם המקור עצמו טמא אפי שהוא דם מכה (שיטת הרא"ש).

ור' יהונתן הבין בדברי הב"י דמדובר דמקור עצמו נרקב וקיבל הפסד במקצתו ונפל מן המקור חתיכות בשר לפרוזדור, והקשה מה שהקשה,

ועל כן בא לחדש חידוש עצום שלא מדובר בחתיכות עצמם שנפלו ויצאו מן הפרוזדור, אלא מדובר במה שאנו קוראים כעת "נפילת הרחם" ששרירי הרחם נרפו ונפל הרחם עצמו בעודו מחובר לגוף למעלה לתוך הנרתיק, ומשם זב הדם, ואין דם זה מטמא כי אין זה נחשב למקור כיון שהמקור עצמו נעקר ממקומו.
או בלשונו "נפשטו הקמטים עד שהרחם בראשו כמו מעי נופל למטה סמוך למקום השתן, ויש פה כמו מקום צאת הדמים, והוא פה הרחם ומשם הדם יוצא והוא מהרחם באמת אבל שלא במקומו, כי הרחם וחדר שבו הדמים למעלה מהפרוזדור ובזה קצת מהרחם נופל למטה לתוך פרוזדור וקוראים אותו בלשון אשכנז פאהר פאהל", וכו'.

ואין מדבריו אלו שום ראי' לשיטתך שחצר הפות נחשב לפרוזדור (הינך רוצה להקשות סתירה בדבריו שבתחילה כתב עד מקום השתן, ואח"כ כתב ובזה קצת מהרחם נופל למטה לתוך פרוזדור ומזה רצונך להביא ראי' שמקום השתן הוא הפרוזדור),
ר' יהונתן ס"ה מתאר נפילת רחם לתוך הנרתיק ורוצה לומר שהרחם יצא עד סוף הנרתיק.
ובפרט שכתב עד "סמוך למקום השתן", ו"סמוך" זה הכונה בתוך הפרוזדור ואין בדבריו ראיה כלל.

וכאן הייתי מעונין לשמוע דעתך על עצם דברי ר' יהונתן האם יש מציאות כזו שנפילת הרחם תצא עד סוף הנרתיק, ס"ה יש לך קצת נסיון בענין זה.
לענ"ד לא נראה שמצב כזה הוא מציאותי, וגם ר' יהונתן לא נתכון שהרחם יוצא החוצה ממש עד סמוך למקום השתן, והתכוון רק להוראת כיון הנפילה, וזה מה שכתב אח"כ יותר במפורש "ובזה קצת מהרחם נופל למטה לתוך פרוזדור וקוראים אותו בלשון אשכנז פאהר פאהל".

(דברי ר' יהונתן הם חידוש גדול מפני לדעתו מה שנרפו שרירי הרחם נקרא עקירת המקור ועל כן לא יטמא הדם שיוצא משם, וזה דחק יותר גדול מכל הקושיות שמקשה שם, ולענ"ד נדחק לזה התירוץ מפני שהבין בדעת הב"י שנעקר רחם, היינו, הרחם בעצמו נרקב ויצא בחתיכות מחוץ לגוף, ואין צורך בזה כי הר"ש והטור וב"י נתכוונות שנעקר מן המקור היינו, שמפלת איזה היוצרות שהחלה כמו הריון של ארבעים יום והיו קצת גושים וקוראים לזה נעקר המקור כיון שיוצא מן המקור עצמו, והראי' לדברי שהרי הכל מבוסס על דברי הגמ' ושם דיברו באשה המפלת, ואכמ"ל).

עכ"פ אין מכאן ראי' לדבריך, וכבר כתבתי לך לעיל דיש נפק"מ להלכה כפי שיטתך, וכדאי שתתיעץ בחידוש שלך עם מורה הוראה מובהק.
והנה ידוע שיטת הפוסקים דבדיקה עד נחשב להרגשה, אמנם קינוח לא נחשב להרגשה, ולדבריך שחצר הפות הוא הפרוזדור, יצא חומרה שגם קינוח השתן יחשב להכנסת העד בהרגשה לפרוזדור. וזו לא שמענו.

לסיכום איני מוצא ממש בראיותך, ובדברי הגמ' והפוסקים מבואר שהפרוזדור הוא מקום הכנסת האבר, והבו דלא להוסיף עליה.
וברור דמה שלא כתבו הפוסקים דמקום השתן אינו נחשב לפרזדור, כמו דלא כתבו דהירכים או העקב אינו נחשב לפרוזדור, דלא עלה על דעת אדם מעולם דיחשב לפרוזדור, ודי בזה.



יותר משיכול האדם להזיק בלשונו, יכול לתקן בקולמוסו.

הרשב"א,

אני שמח שסוף סוף מתחיל בינינו דיון ענייני.

נתחיל.

לשאלתך

<וכאן הייתי מעונין לשמוע דעתך על עצם דברי ר' יהונתן האם יש מציאות כזו שנפילת הרחם תצא עד סוף הנרתיק, ס"ה יש לך קצת נסיון בענין זה.
לענ"ד לא נראה שמצב כזה הוא מציאותי, וגם ר' יהונתן לא נתכון שהרחם יוצא החוצה ממש עד סמוך למקום השתן, והתכוון רק להוראת כיון הנפילה, וזה מה שכתב אח"כ יותר במפורש "ובזה קצת מהרחם נופל למטה לתוך פרוזדור וקוראים אותו בלשון אשכנז פאהר פאהל".>

אחרי התנצלות מקדימה לא אכיר פנים ואומר כי כצפוי (לאור ניסיוני בהסברת מושגים רפואיים למי שאינם רופאים), "עניות דעתך" בתחום הרפואי, אין לה קשר עם המציאות.

ההסבר הרפואי הוא כדלקמן. "פאהר פאהל" קרוי בשפה הרפואית prolapse of the uterus, או בעברית רפואית "צניחת רחם".

מקובל לחלק את חומרת צניחת רחם לשלש דרגות.

דרגה ראשונה, כוללת את כל מקרי הצניחה בהם צואר הרחם איננו יוצא מתוך הנרתיק.

דרגה שניה, כשלפחות חלק מהרחם עדין בתוך הנרתיק, אך צואר הרחם בולט מתוך הנרתיק לחצר הפות.

דרגה שלישית, כשהרחם כולו צנח ויצא אל מחוץ לנרתיק.

שתי הדרגות הראשונות שכיחות יותר מהשלישית, וראיתי רבות כהנה.


לפרשנותך השונה בדברי האחרונים

חוששני שאין לי אלא ללכת בדרכו של החזון אי"ש באיגרותיו (ח"א כה-כו)

"אבל אין מטבעי להיכנס במשא ומתן עם החכמים שיחיו וכמעט שאיני מוצא בזה תועלת וגם קשה עלי הדבר"

" בכלל אני מונע ממשא ומתן בכתב, כי הדברים עמוקים במשא ומתן של ענפים רבים בעיקר אחד, קשה להבין אחד שפת רעהו …"

משום כך עדיף להשאיר את העיון וההכרעה בין הפרשנויות השונות למעיינים העמלים בתורה. והבוחר יבחר.

הערה שלישית,
שאלת (במילים אחרות) את השאלה החשובה באמת, מי שמך?.

כאן יש להבדיל בין לימוד לבין פסק. מעבר לכך אפרט לך באישי.

לגבי שאלתך על החומרה היוצאת, לדעתך משיטתי לגבי ספק דם מהמקור ספק דם מהשלפוחית רק אענה שהדין עם מה שכתבתי, והמורים אחרות, בד"כ מחוסר ידיעה, מכשילין את שואליהם, ואכמ"ל.

הושמט בטעות מההודעה הקודמת.

הרשב"א

לא ברור לי אם התבררה לך דעתי שהפרוזדור עליו דברו חז"ל שני חלקים לו. הנרתיק וחצר הפות. (בניגוד לדעת ברב יהודה לוי שהזכרתי)

ולפעמים התייחסו רק לאחד, לפעמים רק לשני ולפעמים לשניהם.

ולכן, לגבי קינוח מחוץ לנרתיק, גם לדעתי אין לו דין בדיקה לגבי הרגשה, שהרי איננו מתקרב למקום זיבת הדם האוסר. ואכמ"ל.

ד"ר הלפרין

בנושא צניחת הרחם

כתבת "שתי הדרגות הראשונות שכיחות יותר מהשלישית, וראיתי רבות כהנה"

האם ראית גם את הדרגה השלישית, היתכן שר' יהונתן איבשיץ ראה תופעה זו, או שזה כ"כ נדיר שקשה להאמין שדיבר על תופעה זו.


יותר משיכול האדם להזיק בלשונו, יכול לתקן בקולמוסו.

הרשב"א,

התיאור של ר' יהונתן אייבשיץ מתאים לצניחת רחם מהדרגה השניה, כשצואר הרחם בולט אל תוך חצר הפות - סמוך למקום השתן, כמו שכתב שם.

במושג "ראש הרחם" לענ"ד הוא מתכוין לחלק הראשון שלו לעיני המסתכל, והוא צואר הרחם.

עוד נקודה.

בעבר, כולל בזמנו של הגר"י אייבשיץ, צניחת רחם מהדרגה השלישית היתה שכיחה הרבה יותר מאשר בימינו, כי רוב הטיפולים שלנו לא היו זמינים בימים ההם, וחומרת הצניחה ודרגתה עלו.

לשאלתך:
דרגה 3 ראיתי פעם או פעמים (היה מקרה של דרגת ביניים) בסך הכל.

רוב דברי רש"י בנדה י"ז ע"ב-י"ח ע"א יכולים לפרש לפי המציאות, היינו שהפרוזדור הוא מה שנקרא vulva והחדר הוא ה vagina נרתיק בלה"ק, והלול הוא מקום השתן, ובזה תבין לשונות הגמ' ורש"י:

*החדר בפנים
*חדר לצד אחוריה (משפע לצד אחוריה ברוב נשים)
*הפרוזדור מבחוץ
*החדר והפרוזדור שניהם זה אצל זה בעובי גופה
*ודמי עליה באין לפרוזדור דרך הלול

אבל נשאר לברר דברים אלו:

*וכותלי רחם למטה באמצע פרוזדור ודרך שם דמים יוצאים

*ד"ה ספקו טמא. ואע"ג דאיכא [לאחזוקיה. יעב"ץ] בדם עלייה, דאי מחדר אתא לא הוי אזיל בפרוזדור עד מן הלול ולחוץ שהיה יוצא מן הגוף לצד אחוריה של הפרוזדור ולא לצד פניה של הפרוזדור דהוה נפיק ליה ונחית דרך יציאת פתח פרוזדור אולי הפי' דכששפתי הפרוזדור סתומין הדם יוצא מבין הקמטים לצד אחוריה, ואולי קורא לזה פתח פרוזדור ???

*ד"ה אזדקרה. והא דלא נפיק ונחית מפרוזדור vulva דרך "פתח" בית הרחם אולי יש לפרש vestibule of vagina (ואין זה דומה לכותלי בית הרחם) היינו ישר מן הלול לחוץ אלא וחזר לצד החדר ? משום זקיפה הוא.

*ד"ה בקרקע פרוזדור. דהיינו כדרך יציאתו מן החדר אולי הכוונה על פתח הנרתיק, שנמצא דם במקום זה לצד אחוריה שדרך שם יוצאין הדמים ודרמי ורב יצחק דאמרי ספק טמא בגג פרוזדור שקרוב לעליה.

*שם. אבל בגגו מן הלול ולפנים אולי הפי' אף שהוא מן הלול ולפנים כיון שהוא בשפה העליונה של הנרתיק על כרחך יצא זה ממנהג הילוכו, דהבא מן החדר היה לו לימצא בקרקע פרוזדור בשפה התחתונה של הנרתיק, "שהחדר פי' הנרתיק נמוך ושוה לפרוזדור" [אולי הכוונה לומר "לקרקע פרוזדור" ?] פי' כיון שכותלי הרחם היינו הנרתיק vagina יורדת מתוך גופה באלכסון מאחוריה, ויורדת למטה להפרוזדור, הדם יורד על קרקעית הנרתיק ויוצא בקרקעית הפרוזדור.

עיינתי שוב בדיון כאן, בנושאים שבאשכול הזה, אסכם ואעיר על העיקריים שבהם:
א) הפרוזדור.
סיכום דברי דר_הלפרין הוא, שהלול והעליה הנזכרים במשנה ובגמרא, בצורה שמבוארת ברש"י וברמב"ם ובשאר כמעט כל הפוסקים, לא ידועה לנו כיום. ולכן נראה יותר שהכוונה היא כפירוש הר"ח שהכוונה היא לצינור מכיס השתן אל הפרוזדור, שהפרוזדור שבמשנה כולל גם את הנרתיק וגם את חצר הפות.
ולעומתו כותב הרשבא: רואים מכל הפוסקים שהפרוזדור הוא רק הנרתיק ולא חצר הפות, וממילא מובן שהלול שבאמצע הנרתיק אינו הצנור מכיס השתן.
ועל כך השיב דר_הלפרין: גם מדברי שו"ת בנימין זאב וכרתי ופלתי נראה שהפרוזדור כולל את חצר הפות.
ולעומתו כותב הרשבא: אין שום הוכחה מדברי שו"ת בנימין זאב וכרתי ופלתי.
אמנם כבר בתחלת האשכול הבאתי מה שדן בזה בשו"ע הרב בעל התניא (מהדו"ב לסי' קפג ריש הגהה השניה), שמוכיח מלשונות הרמב"ם שהפרוזדור אינו כולל את כותלי בית הרחם. והיינו מלשון הרמב"ם (פ"ה ה"ד) "ובשעת גמר ביאה האבר נכנס בפרוזדור" מורה שחצר הפות, הנקרא כותלי בית הרחם, אינו חלק מהפרוזדור עצמו. וגם מ"ש הרמב"ם פ"ד הכ"ב "עד שיגיע המוך לצואר הרחם" מורה שצואר הרחם, שהוא הפרוזדור, אינו כולל את כותלי בית הרחם. וכן מוכיח מלשון רש"י (יז, ב ד"ה חדר) "וכותלי רחם למטה באמצע פרוזדור".
אלא שאח"כ נדחק בעל התניא שם, ומפרש דברי הרמב"ם באופן שגם כותלי הרחם יהיו חלק מהפרוזדר.

ב) פאר-פאל.
דר_הלפרין מביא 3 אופנים עד כמה בולטת יציאת הרחם. וממשיך לדון עם הרשב"א עם האופן השלישי קורה היום ואם היה קורה בתקופת הכרתי ופלתי. אמנם ברור לענ"ד, שאין כל הפרש מזה לענינינו כמה ועד היכן הבליטה, כי אם השאלה הנוגעת לענינינו היא איזה חלק הוא הנופל: (א) הפתח לרחם עצמו הוא הנופל (מה שנקרא בחז"ל בין השיניים), שאז מטהרים מטעם שיציאת הדם מהרחם היא שלא כדרכה. (ב) או שעור הפרוזדור עצמו מתנתק ונופל. שאז אין להתיר מטעם שלא כדרכה, שהרי יציאת הדם מהרחם אל הפרוזדור היא כדרכה. אלא עיקר טעם ההיתר הוא כי הוא דם מכה שבדפני הפרוזדור.
זאת היתה שאלת בעל התניא, וזה היה מענה הד"ר ישעי' ריף, שכבר הועתק לעיל. ולפי הבנתי, ברור שגם בזמן הכרתי ופלתי (שנים אחדות לפני הדיון של בעל התניא עם הד"ר ישעי' ריף) לא היה כדבר הזה, שהרחם עצמו יתנתק ויפול, כי אם שדפני הפרוזדור מתנתקים ונופלים.
ג) אם אפשר לפרש שהעליה היא כיס השתן.
ברור שרש"י והרמב"ם אין מפרשים כן, ובמילא גם כל הפוסקים והמפרשים שנתפשטו חיבוריהם אין מפרשים כן. ובדברי הר"ח יש לעיין.
אמנם לגופו של דבר, לחשוש בדם הנמצא שהוא מכיס השתן, ברור לענ"ד שבמשנה וש"ס מוכח שאין חוששים לזה אלא כשמוצאה הדם מיד אחר השתנה, כמפורש במשנה נט, ב. ומבואר בפוסקים (מרדכי שבועות רמז תקלה. הובא בשו"ע הרב סי' קצא ס"ק י) שכיון שלא אתא עם מי רגלים ברור שהוא מהמקור ולא מכיס השתן.
וא"כ שוב ברור שפירוש הנ"ל אינו מקובל להלכה אצל הפוסקים.



דגים
דבריך אודות אי הזכרת הס' אגרות בעל התניא היא שלא במקום, שהרי:
א) כתבת שלא מצאת את המענה של הד"ר באתרים הממוחשבים של חב"ד ובתקליטור, וע"ז העתקתי לך מהתקליטור ספריית חב"ד, חלק מהמענה, שאותו העתיק בשו"ת הצמח צדק.
ב) את המענה העתיק באגרות בעל התניא מכנסת הגדולה.
ג) בכל המקומות שנזכר מענה זה בספרות חב"ד, נזכר גם הס' אגרות בעל התניא.