| נשלח ב-3/4/2005 04:34 |
 |
| |
מקורות המוסר הרציונלי
חברים,
באשכול הסמוך, על טרי שייבו, העלה חסדאי נקודה חשובה. היא קצת נבלעה שם, בשל ההתמקדות (המובנת) בדיון בסוגייה ההקונקרטית של המתת-"חסד", אבל לדעתי יש לה ערך רב, המצדיק פתיחת אשכול נפרד. אמנם הנושא כבר עלה בכמה אשכולות קודמים (כגון "האם התורה זוקקת אלוקים", ועוד), אבל ראוי למקד את הדיון בה.
השאלה איננה חדשה, ורבות דנו בה בפילוסופיה של המוסר ובמיוחד במה שנקרא מטא-אתיקה, ועיקרה: מה מקורות המוסר?
לשם הבהרה יש להדגיש: אני שואל כאן לגבי המוסר הרציונלי, דהיינו האנושי, שאיננו לקוח ממקורות דתיים או על-טבעיים. השאלה אפוא ראויה להיחלק לשתיים (ואודה לכם אם תקפידו על ההפרדה), לאמור:
(א) מניין אנחנו שואבים (בפועל) את "האמיתות המוסריות" שלנו?
(ב) מה, אם בכלל, נותן לאמיתות אלה תוקף נורמטיבי מחייב?
כאמור, ידועה לי העובדה שהנושא איננו חדש, אך להערכתי יש מה לחדש בו, ובמיוחד בעלי חידושים כיושבי הפורום ימצאו בו בקעה נאה להתגדר בה. הרשו לי רק לשוב ולהדגיש, כי השאלה נוגעת למוסר האנושי-רציונלי, וממילא אין כאן הרבה מקום לדיון תיאולוגי.
אידך גיסא
תוקן על ידי - אידך_גיסא - 03/04/2005 3:34:39
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2005 04:36 |
|
| |
הזכרתי לעיל את דברי חסדאי באשכול על טרי שייבו, ולמען הנוחות אביא את החלק העקרוני שלהם כאן שוב. כתב חסדאי:
מהו מוסר – ועל פי מה נקבע?
אילו שאלת אדם מערבי ממוצע בן תרבות, לפני ארבעה עשורים. האם יחסים הומוסקסואלים נוגדים את המוסר. לבטח היתה תשובתו חיובית. אם תשאל את אותו אדם היום, קרוב לודאי שיעַנֶה בשלילה.
מה השתנה? – המוסכמה החברתית השתנתה! בעבר (- הקרוב. בעבר הרחוק היתה נורמה חברתית של איש נושא איש, ואשה, אשה, וכותבין כתובה זה לזה.) סברה החברה כי המוסר שולל יחסים חד מיניים. לאשר נדמה היה ואולי כך היא האמת, שאין זה מצב הדברים הטבעי. היום גם אם יחשוב אדם כי אין זה מצב טבעי, יגברו אצלו הערכים הליברלים הדוגלים בחופש הפרט ובזכותו וחירותו לעשות בחייו כרצונו, וממילא לא יחשוב כי אין זה מוסרי.
הוי אומר
המוסר אינו אלא פועל יוצא של תהליכים סוציולוגים חברתיים ופוליטיים, שמכחם נקבעים הערכים המוסכמים על החברה – ואשר לפיהם נקבע המוסר.
חשוב לי להדגיש, כי איני סבור שהמוסר הינו תוצאה של "עדריות" ולחצי חברה. חלילה וחלילה. המוסר מטבעו הינו הכרעה בין ערכים, נטיות, וסדרי חברה. כלומר: בכל קונפליט מוסרי עומדים זה מול זה ערכים ונטיות סותרות. ההכרעה המוסרית הינה ההסכמה על הערך הנראה יותר משמעותי ונכון.
משקל הערכים הוא זה היכול להשתנות כתוצאה מהתפתחויות סוציולוגיות כאלו ואחרות. כך שאם לפני כמה עשורים, הערך של צניעות טוהר ויציבות חיי המשפחה והחברה, גבר על זכויות הפרט. הרי שהיום גובר ערך החירות על ערכים אחרים. ובכך מתאפשרת הסכמה מוסרית להחצנה של חיים הומוסקסואלים.
[ומילה אחת על אותם ערכים שבינותם אמור המוסר לנווט את דרכו. ככל שהצלחתי להגדיר לעצמי את הדברים, הרי שישנם ערכים שתולדתם מקול ההגיון, וישנם ערכים שתולדתם מן הנטיה הטבעית. ערך הצניעות דרך משל תולדתו מן ההגיון הקורא לשמור על יציבות משפחתית וחברתית. ערך החיים וקדושתם, לעומת זאת, תולדתו טבעית - שכך נטבע בטבע האדם, לבקש חיים, ולהאבק עליהם למן רגע בואו לעולם. החילוק המהותי בין שני אבות ערכים אלו הוא, כי ערך מן הסוג הראשון ידחה בניקל, אם יעמוד מול הגיון הצניעות הגיון חזק ממנו הקורא לחירות – יתכן ויעלה בידו לדחותו. לעומת זאת את ערך החיים לא יזיז שום הגיון ממקומו.]
ובלשון אחר אומַר – כי המוסר האנושי, אין לו עוגן קבוע, - שממנו לא יזוע. בהשתנות הנסיבות, ובהשתנות מאזן הכוחות בין ערכי האנוש ישתנה גם הוא.
לפיכך – אם נבוא לדון בנידון דנן מהזוית המוסרית האנושית, דומני שלא נוכל להכריע ולומר, - הלכה כמר. שהרי כנגד כל טענה שהעלה ליבוביץ בזכות הגישה הויטאליסטית יטענו כנגדו שניים בגנותה. ואין לדבר הכרע מוחלט.
עד כאן דברי מיודענו חסדאי.
תוקן על ידי - אידך_גיסא - 03/04/2005 3:37:20
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2005 05:28 |
|
| |
אידך גיסא,
המושג "מוסריות" שדנים בו יושבי הפורום חדשים לבקרים, טעון ביאור.
מלבד מה שרציתי לברר באשכול של ר' יהוסף על מקורה של המוסריות (מן הרגשיי או השכליי), עליך להבהיר מהי המוסריות שהנך חוקר.
מוסר חברתי ומוסר אישי הם נושאים שונים. יש פעמים שבהם המוסר האישי גם מצריך התחשבות חברתית. ו-ווייס וורסה.
למשל, יחסי אישות בלתי מוסריים עלולים להוות בעיה מוסרית אישית בלבד, חברתית בלבד ושתיהן גם יחד. הדברים תלויים במצבו ומקומו ההוויתי של המקרה.
הגישה למוסר האישי והחברתי, גם אם היא רציונלית (רציונליות זו עדיין לא ביארנוה, רגשית? שכלית?), עדיין הרציונל מושפע תדיר מחינוך וחברה.
לסיכום: מהי המוסריות שבה דרשת?
ומהי רציונליות? 
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2005 08:09 |
|
| |
דומני שיש כאן שגיאה קלה בדברי חיסדאי . הומוסקסואליה אינה שאלה מוסרית (והיא שאבה את איסורה ממה שכינה אידך העל טבעי.) אלא דתית. ועל כן לא עמדה מעולם כערך מוסרי אל מול ערכים של חופש וזכויות הפרט.
באשר לשאלה העקרית. אין דבר כזה ' מקור' גם העל טבעי אינו מקור. תמיד תהיה זו הכרעה של האדם האם לקבל את מה שמכתיב לו המקור ,כל מקור.
מה הסיבות להחלטות רוב האנושות באשר למה בעיניהם נכון וראוי לעשות, או בקיצור מוסר, זו כבר שאלה אחרת, ולטעמי בסיסה בטוב לב בסיסי, המעודן ומתועל באופן מחשבתי.
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2005 10:54 |
|
| |
ראו הדיון המאלף "ספקנות ומוסר" אצל עדי פרוש
"מגמות בתולדות הספקנות"[מאגנס] עמ'149-167.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2005 11:10 |
|
| |
ומה המקור הרציונלי לפסוע ישר ולא עקום?
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2005 22:06 |
|
| |
באשר לטיעונו של חסדאי,
לענ"ד העובדה שיש השתנות אינה מוכיחה שהמוסר הוא תוצר של הסוציולוגיה. זוהי טעות דומה לזו של קון בפילוסופיה של המדע.
ראשית, העובדה שהנסיבות משתנות מכתיבה התייחסות שונה. אין כאן רלטיביזם מוסרי אלא התייחסות לכל מערכת נסיבות באופן המתאים לה. הסוציולוגיה קובעת את המסגרת שבתוכה אנו מקבלים את ההכרעות המוסריות, אולם ההכערעות עצמן יכולות להיות אובייקטיביות ואוניברסליות.
עוד יש לדון האם הגורמים הסוציולוגיים עצמם משתנים ללא סיבה. הרי אם אכן ישנו שינוי בסוציולוגיה של הערכים, גם לו עצמו צריכה להיות סיבה כלשהי. ואולי יש כאן התפתחות או נסיגה, ולא סתם רלטיביזם. למשל, אם נניח שישנה אמת מוסרית אחת, אזי נסיק שדור אחד צודק והשני טועה, ויש ויכוח מי הוא הצודק ומי הטועה. העובדה שיש שתי דעות אינה ממורה על כך ששתיהן אמיתיות.
לשון אחר: כל אחד שנשאל יוכל לומר שרק המוסר בדורו הוא האמיתי, ושעאר הדורות והחברות פשוט טעו.
ואוסיף לקעלעמר שתי הערות:
1. ההומוסכסואליות נתפסה בעבר כפעולה לא מוסרית. גם אם כיום אתה חושב שהיא רלוונטית רק ברובד הדתי (ואינני בטוח שאתה צודק בזה), הטיעון של חסדאי עדיין בעינו. הרי שינוי זה גופא הוא שינוי ערכי.
2. אמנם צדקת בכך שתמיד המקור הוא האדם. אולם האדם מקבל על עצמו עול. במובן זזה יש כאן חובה נורמטיבית. לא הרי הכרעה של אדם לפעול באופן מוסרי כהרי הכרעה לאכול שוקולד. ההכרעה הראשונה נובעת מתוך מחוייבות וכפיפות (מתוך הכרעה) למערכת נורמטיבית מחייבת, בעוד ההכרעה השנייה נובעת מהיענות לתשוקות ומאוויים.
על כן אמנם האדם מקבל על עצמו את המערכת הנורמטיבית, אולם אין בכך כדי לגרוע מהנורמטיביות שלה. אדדם יכול לבחור שלא למלא את חובתו, אולם הוא אינו יכול להחליט מהן חובותיו. שאם לא כן אין אלו חובות כלל ועיקר.
ומשל לדבר הבאתי (בדרשת בר המצווה של בני שעלתה כאן פעם) שלוש צורות של בחירות דמוקרטיות:
1. בסוריה, בה כל אחד נכנס לקלפי באופן חופשי, ובוחר באופן חופשי את הפתק היחיד המונח שם, ומשלשל אותו אופן חופשי לתיבת הקלפי.
2. בשווייץ, שם אדם נכנס באופן חופשי לקלפי ובוחר באופן חופשי את מי הוא רוצה בראש המדינה מבין כמה מועמדים. אלא שלשווייץ (הוירטואלית) איןן כלל בעיות, ולכן לא חשוב מי ייבחר.
3. בישראל, כנ"ל וגם יש בעיות לפתור. לשון אחר: יש מחיר לבחירה שלנו שאינו תלוי בנו. הוא כפוי עלינו.
רק הבחירות בישראל ראויות לתואר 'הכרעה בעלת משמעות ערכית'. הסיבה לכך היא שיש על כף המאזניים מחירים שאינם תלויים בנו. במקום שהמחירים עצמם נקבעים על ידי הבוחר, אז אמנם יש כאן חופש ואוטונומיה, אולם אין כאן משמעות ערכית לחופש הזה.
ודוק, שכן יש רבים הטועים בכך, ותופסים את החופש לקבוע ערכים כמגדיר בחירה חופשית (חילוניות מול דתיות).
ובחזרה לדבריך, גם במקום שהמחירים כפויים עלינו הבחירה היא בידינו, ולהיפך: גם במקום שיש בחירה חופשית המחירים כפויים עלינו. ובנמשל, החובות שלנו כפויות עלינו. אנו לא מחליטים מה מוסרי ומה לא. אנו מחליטים האם להיענות לצו המוסרי או לא. כמובן שיכולים להיות ויכוחים לגבי השאלה מהו מוסרי, אולם אלו ויכוחים בעלי אופי אפיסטמולוגי (=הכרתי), כיצד להכיר את הנורמה האמיתית, ולא בעלי אופי של יצירה חופשית.
ומדאתינן להכי, אחזור לשאלת האשכול. מכיון שהחובות המוסריות אינן נוצרו תעל ידינו, יש להן קיום חיצוני אובייקטיבי. אם כן, תפקידנו יכול להיות אך ורק להכיר אותן ולציית להן (או לא). על כן לענ"ד המקור לנורמות הוא חוש מוסרי (ויש המכנים אותו 'מצפון'), שתפקידו לזהות ולהכיר ערכים נכונים ומחייבים. כמו שהחושים הרגילים מכירים את העובדות.
מיכי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2005 22:22 |
|
| |
אולי כדאי לפתוח אשכול "האם מוסריות מתנה 'חוש מוסרי'
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2005 23:49 |
|
| |
מיכי,
זה שההומוסקסואליות נתפסה בעבר כפעולה לא מוסרית (מה שאני מטיל ספק בכך, לא חילקו אז בין דת למוסר כהיום.)
לא אומר שהיא כזו ושכך אני צריך להתיחס אליה. אבל לאור מה שאני עומד לומר להלן יתכן שאצטרך לשנות את דעתי מעט.
הערתו של בוגי שמשום קוצרה התעלמו ממנה, לטעמי, היא יסוד לא רע בכלל בהגדרת המוסרי וב"מקורותיו". הסיבה שאדם בוחר ללכת ישר ולא עקום לא הופכת את ידיעתו שעקום לא טוב, למקור ההחלטה שלו,אלא היא המסגרת שבה הוא פועל.
לא ברור לי האיך נוכל לקיים בין ההבנה, מחד, שהכרעתו של המוסרי היא בידי האדם לבין טענתך שההחלטתו היא לקבל על עצמו משהו חיצוני.
איני חולק עליך שאין המוסר תוצר של הסוציולוגיה ,ואף דומני שחיסדאי לא טען כך.
מה שכן כפי שהשוקלד וטעמיו לא מהוים 'מקור ' להחלטתי לאכול אותו ,כך גם ידיעתי שטוב לנהוג בצורה מסויימת לא מהוה מקור להחלטתי.
מקור כזה ,להבנתי, יכול להתקיים רק אם הוא כפוי עלי בצורה שאין הדבר תלוי כלל בהחלטתי,ולצורך זה גם החלטה לנהוג בניגוד לנכון בעיני,דיה לשלול את ה'מקור'.
בנוסף: אתה כותב,"ההכרעה הראשונה נובעת מתוך מחוייבות וכפיפות (מתוך הכרעה) למערכת נורמטיבית מחייבת, בעוד ההכרעה השנייה נובעת מהיענות לתשוקות ומאוויים." ס"צ
המחויבות היא תוצר ברור של ההחלטה בדבר הנכון גם זו הכרעה התלויה בידי אדם. אם כי יכול לשכנע עצמו שהוא כבר מונע ע"י מחוייבות. אם יעמיק יגלה שאין זה כך.
ועל כן, אנו מחליטים מה מוסרי ומה לא ,ואנו מחליטים שקיים מושג כזה מוסרי, ושאנו רוצים להתנהג על פיו.
הסיבה לכך לא שונה ,לוגית, מהסיבה בה בחרנו לאכול שוקולד.
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2005 09:39 |
|
| |
קעלעמר,
לגבי ההומוסכסואליות, אני הערתי שמכיון שלפחות בעבר זה נתפס כעבירה מוסרית, אזי גם אם כיום זה אינו כך (לפחות בעיניך) עדיין יש כאן שינוי ממשי בתוכנם של ערכי המוסר: פעם זה היה איסור מוסרי והיום לא. זה טיעון פשוט, וקשה לי לראות מה יכול להיות הויכוח שלנו לגביו.
לגבי ערכי המוסר, כאן לענ"ד יש אי הבנה מושגית (וייתכן שאנחנו מסכימים לגמרי). ההכרעה האם לנהוג באופן מסוים היא כולה שלי. במובן זה הכרעה מוסרית דומה להכרעה לאכול שוקולד. אבל המהות של המוסר כשלעצמו אינה דומה לטעם השוקולד. נורמה במהותה אינה עובדה ואינה צורך או מושא לתשוקה (אם כי היא יכולה להיות גם כזו, אך זו אינה מהותה).
האדם שמחליט לרצוח אינו קובע ערכי מוסר אחרים. הוא עושה אחת משתים: 1. נכנע ליצר ופועל נגד עקרונות המוסר. 2. הוא טועה בשיקול הדעת וחושב שיש ערך לקצוח (או שאין ערך לא לרצוח). דבר אחד ברור הערך לרצוח או לא, אינו מסור לאף אחד. א הוא היה מסור לנו כשהוא לעצמו) הוא לא היה ערך אלא צורך.
ובכיוון החיובי: מי שמחליט על מימוש עצמי בכלל, או על מימוש עצמי בכיוון מסוים, מחליט החלטה ערכית. הכיוון שלו יכול להיות ייחודי לו, ולא מתאים או ראוי לאחרים. ועדיין מהותה ששל ההחלטה היא להתמקד במימוש הערך המסוים הזזה, ולא ששההחלטה מכוננת את הערך.
אמנם אם מדובר על פעילות שהיא כשלעצמה נטות ממד ערכי, כי אז יש כאן כינון של הערך עצמו, אולם המונח 'ערך' בהקשר זה הוא שיתוף השם גרידא.
מי שחושב שהימנועת מגניבה או עזרה לזולת זו אותה פעולה כמו אכילת שוקולד, כופר בקיומם של ערכים. גם הוא מששתמש במונח 'ערך' במשמעות מטעה, וזהו רק שיתוף השם עם משמעותו המקובלת.
מיכי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2005 11:25 |
|
| |
רמ"א,
ואולי החלטות אישיות של בני דורות קודמים,כוננו את
הערכים המגיעים אלינו כמשנה סדורה?
אלא,יש לומר שהכל חלקים(נקודות שונות של מבט)של המציאות:
האדם היחיד עצמו,האחר(עם השקפת עולמו האחרת,ראה לווינאס)
הערכים(אכן, כקיימים וראויים בפני עצמם)
למבט המקיף את כל הללו,ניתן להגיע רק לאחר השתחררות
מן המבט המצומצם אשר ה"אני" נוטה לשמר אותו.
וככל שהאריך ווטו מתורת רבו פעמים רבות.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2005 16:37 |
|
| |
הרב מיכי,
תרשה לי שאלה מנחה:
איך לדעתך מתבצע "שינוי ערכים"?
כמובן,אינני מתכוון לתנאי השטח הסוציולוגיים, אלא לתנאים התודעתיים. נניח שיש כיום ערך שולט X, ואני רוצה לשכמע את הציבור לסגת ממנו, או אולי אף להחליפו בניגודו. הרי גם הטיעון כאן הוא טיעון מוסרי, כלומר, מבוסס על ערכים קיימים ומקובלים.
אידך גיסא
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2005 19:38 |
|
| |
היות ולא הייתי בטוח האם אכן יש ויכוח מהותי ביננו ואינו אלא סמנטי. שלחתי קודם לתיבתו האישית (לשכת הגזית הוירטואלית..) ואלו דברי ותגובתו:
~~~~~~~~~~~
זה אני מתכוון לשלוח. אם באמת אין ביננו ויכוח ורק סמנטיקה שונה ,אוותר על זה.
רבנו,
הויכוח פשוט. יכול להיות שקראו לזה מוסר (מה שגם הטלתי ספק בכך.) אבל לא ממש חשבו שזה כרצח או גזל וכו' לא השם קובע אלא המהות. יכול להיות שהיו כאלה שבורר בשבת נקרא בפיהם מוסר, SO?
אתה אומר שאין ההחלטה מכוננת את הערך, ואילו לגבי ה"ס אתה קובע שבעבר ראו בזה בעיה מוסרית ( גם אם לא דתית.)
האם זה לא מראה שההחלטה כן קובעת את הערך המוסרי.
יש גם הבדל בין ערך כמושג כללי לבין מה שאנו מכנים מוסר.
למשל, הערך לא לקטוף ענבים בשבת הוא מוסרי?
אני טענתי שהאדם ריבון וככזה הוא מחליט לתת משקל מוסרי \ערכי למשהו אבסרקטי, ולאחר מכן יוצק הוא בהחלטותיו את פרטי הערכים והמוסר. וזה כל מה שמוצג לפני. נכון שמבחינה הגדרתית יש הבדל בין החלטה כזו לאכילת שוקולד .כי האדם עצמו מיחס חשיבות פחותה יותר לאכילת שוקלד. אבל מהותית, אם אני מניח שהכל בא מתוך האדם ואליו הוא שואף, אין הבדל.
לצערי, ישנן החלטות לרצוח בני אדם שקבלו תו מוסרי וערכי.
(עיין באשכולות סמוכים)
בקיצור, גם ההכרעה לכפיפות לערך חיצוני ,מתוך האדם בא. וגם הערך ה'חיצוני' אינו כה חיצוני..
(ואחרי הכל ההבדלים ביננו אינם גדולים, ואף אני חושש שהם סמנטיים)
--------------------------------------------------
דווקא לאור דבריך כאן, נראה לי שיש בינינו ויכוח.
אתה תופס שערכים הם המצאה שרירותית, כמו העובדה ששוקולד הוא טעים. רק העוצמה שונה.
קשה לי להבין כיצד תסביר את התביעה שיש לך כלפי מישהו שאינו עומד בערכים עליהם החלטת? האם תחוש כך לגבי מי שלא אוהב שוקולד? האם זו רק שאלה של חשיבות כמותית. לדעתי השוקולד אינו חשוב כלל מבחינה מוסרית, ולא שהוא חשוב מעט. זהו סוג שונה, ולא הבדל כמותי.
לערכי מוסר יש ממד אובייקטיבי, וההכרעה לקיים אותם היא הכרעה לקבל אותם על עצמי (ולא להמציא אותם).
מי שאינו מאמין בערכיי, מבחינתי הוא טועה, ולא בעל טעם שונה. כמובן שאינני בעל גאווה כל כך לחשוב שלא ייתכן שאני עצמי הוא הטועה, אולם לשם כך אתווכח עד שיתברר מי צודק (או שניוותר בצ"ע). אולם בכל אופן אחד צודק והשני טועה (מבחינה מוסרית ולא עובדתית רגילה).
לדבריך מי שפועל לא נכון מבחינה מוסרית אינו ראוי לגינוי של ממש, אלא רק שאתה באופן סובייקטיבי תיכלא אותו בכלא, סתם כי החלטת לעשות כן (מה שאינך חש כלפי מי שאינו האוהב שוקולד). זה נשמע לי אבסורדי.
כמו שאמרתי לעיל, לדעתי מה שאתה קורא 'ערך' אינו אלא תשוקה, או יצר (בעוצמה שונה, ומסוג שונה).
ראה דוגמאותיי הודעה הראשונה לשלושת סוגי הבחירות.
אם אתה מפרסם את דבריך בצורתם זו, אז אולי תשלח גם את ששלי (לחסוך זמן והעתקה). אם אתה משנה דברים (ואולי מסכים?), אז כמובן אתייחס לחוד.
מנאי, המעריכו כערכו
חופק"ק (ביוון המצולה) ירוחם
_______________
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2005 19:42 |
|
| |
מיכי.
גם טעמו המתוק של השוקלד אינו 'שרירותי' וקיים בו מימד אוביקטיבי.
הסיבה שאתה מזהה בזה אוביקטיביות, כי הוא ערך שאתה מכפיף עצמך אליו ,וככזה הופך בעל משעמות (דמיונית) אוביקטיבית.
וערכיותו הוא מה שאתה מצפה ממנו. בגלל התכונות הטובות שטבועות בך (כדלעיל). ואמשיך את משל השוקלד, התכונות הן בלוטות הטעם והמוסר הוא השוקלד.
באשר לשאלה על הטענה כלפי החוטא בעבירות מוסריות.
כן זו גם הכרעה מתוך כל ההכרעות הרבות שאנו עושים. זה שלאחר זמן אני גם מתלהב וכותב מחאות על העיוות . זה כשוכנעתי ושוכנעה האנושות (רובה) שכך צריך לנהוג.
ונניח שיש מימד ' אובייקטיבי' כדבריך, מה לך נזעק כשזולתך לא רואה את המימד הזה. אין הבדל גדול בין שני הטיעונים כלפי התביעה מהזולת. בשני המקרים יטען החוטא שאינן רואה עין בעין עם מאשימיו.
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2005 21:25 |
|
| |
קעלעמר,
כנראה יש לנו ויכוח אמיתי. טעם השוקולד הוא אובייקטיבי (במידה מסויימת), אולם לא העובדה שיש חובה לאכול אותו. אולם לגבי הערכים הם והחובה שבקיומם חד הוא (בלשון הפילוסופיה האנליטית של המוסר: טענה ערכית היא פרסקריפטיבית, ולא דיסקריפטיבית), וזה אובייקטיבי. רק ההחלטה האם אני רוצה לקיימם או לא (ולא האם אני אוהב אותם או לא). היא שלי.
אה בעצם מוכן להעניש מישהו רק בגלל שהחלטת באופן שרירותי שמה ששהוא עושה לא נראה לך. אני לא מוכן לפעול כך, וגם לא חושב שעליי לפעול כך (שכן בעיניי החלטתו והחלטתי אינן שרירותיות).
אידך,
ביחס למנגנון שינוי הערכים, רק כעת סיימתי לכתוב ספר שלם שזו הסוגיא שמצויה במוקדו (השלישי בטרילוגיה). בתמצית, אומר שהגדרת המושג 'ערך' (בעקבות לייבוביץ) היא נורמה סופית (כלומר שאין נורמה יסודית יותר אשר מסבירה אותה, או עומדת בבסיסה). ממילא אין סיבה ערכית יסודית יותר לאמץ ערכים. לכן השאלה הבסיסית היא לא כיצד משנים ערכים אלא כיצד בכלל מאמצים אותם (גם את המערכת הראשונית, בהנחה שלא נולדים עמה, כמו הנחתו של קעלעמר, אלא שיש כאן אלמנט של בחירה).
לדעתי, כפי שכתבתי למעלה, הבחירה בערכים נעשית באופן שדומה לצפייה. אנו מכירים (על ידי המצפון - ההכרה המוסרית) שערך כלשהו הוא נכון.
ממילא שינוי של ערכים נעשה באותו אופן: אנחנו מכירים שטעינו עד כה, והערך הנכון הוא אחר.
התהליך מקביל לגמרי לשינוי פרדיגמה בפילוסופיה של המדע, שאינו תהליך סוציולוגי כפי שחשב (או, נכון יותר: לא חשב) קון. כבר למעלה רמזתי על הקשר לקון.
כיצד משנים אכסיומות? פשוט על ידי צפייה והכרה שמראה לנו שטעינו עד כה, ויש להחליף הנחות, מוסריות או עובדתיות-מדעיות.
תורף הדברים הוא שיסודו של אימוץ ההנחות הבסיסיות, הן במוסר והן בהכרה המדעית, הוא הכרתי ולא חשיבתי. על כן הוא אינו זוקק הנחות כלשהן שיעמדו בבסיסו. ביחס להכרח לוותר על ההבחנה החדה בין הכרה לחשיבה, ראה בספרי (הראשון) בעיקר בשער 11).
כאן אני חוזר לאובייקטיביות של הערכים. אם אנו צופים במשהו, אז יש במה לצפות. הוה אומר שיש לערכים ממד כעין-אונטולוגי, אובייקטיבי. והן הן דבריי מלמעלה.
מיכי
|
|
|
|
|
|
