| נשלח ב-3/4/2005 12:48 |
 |
| |
הלכה שפג תוקפה ("מחזי כיוהרא")
הלכה שנעלמה, היא הלכת "מיחזי כיוהרא", לפי הלכה זו, המופיעה במקורות רבים, אדם המקיים מצווה שפטרו אותו מקיומה, או מקיים מצווה בצורה מחמירה יותר, ממה שנדרש ממנו מעיקר ההלכה, היה נחשב למתגאה ולהדיוט, ("תני חזקיה כל מי שהוא פטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט". תלמוד ירושלמי, ברכות פרק ב הלכה ט. שבת פרק א הלכה ב).
"חתן אם רצה לקרות קריאת שמע לילה הראשון קורא. רשב"ג אומר לא כל הרוצה ליטול את השם יטול". (משנה מסכת ברכות פרק ב משנה ח).
"לא כל הרוצה ליטול את השם יטול - אם לא הוחזק חכם ופרוש בשאר דברים, אין [זה] אלא גאוה, שמראה בעצמו שיכול לכוין לבו, ...מיחזי יותר כיוהרא, שמראה עצמו שהוא מכוין בכל שעה, אלא השתא משום דטריד במצוה". (ר' עובדיה מברטנורא. משנה שם).
לאיסור קיום מצווה מפני שקיומה "מיחזי כיוהרא", ניתנו מספר טעמים. ראו פרופ' יהודה לוי, "חומרות משובחות, הדיוטיות ואפיקורסיות", המעיין, כרך יח (תשל"ח), גליון ב, עמ' 22, לטעמים אלה אין כיום כל משמעות, וכל מ***נון מחמיר יותר מראשונים רבים.
שאלתי היא:
מתי ולמה "נשכחה" הלכה זו?
האם היא "נשכחה", מפני שמסגרת "הקהילה" התמוטטה, וגרמה לכך, שאין כל משמעות למסורת ההלכתית?
או אולי בגלל הדרך בה פוסקים הלכה כהיום:
מגישים ל"פוסק גדול", רשימה של 50 שאלות. שכל שאלה היא בת מספר מלים. והפוסק עונה עליהן בתשובות של מלה אחת:
מותר, אסור, ספק, אולי.
תוקן על ידי לינקזעצער ב- 21/06/2009 21:56:40
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2005 13:50 |
|
| |
ככל הידוע לי הספרדים מסתירים את ציציותיהם מפני הלכה זו.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2005 13:55 |
|
| |
נישטאיך,
תשובות מעין אלו שציטטת - אני מכיר רק פוסק גדול אחד.
רובם מרחיבים הרבה יותר.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2005 13:58 |
|
| |
יש אחרונים שנשענו על מה שכתוב "ויגבה לבו בדרכי ה'" בכל מיני הלכות,שיש מקום הלכתי גם לצד החומרא,או לצד המופגן שבה.
כמו כן יש סברא שבימינו אין לחשוש למיחזי כיוהרא.(דומני בשם הגר"א)
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2005 05:12 |
|
| |
אולי כיוון שבדורינו אין את המודעות והלחץ לגבי הבתולים (שזה הטרוד שם) כמו למשל במגזר הבדואי והדרוזי אם איני טועה, קראתי על כך לפני מספר שנים ואם אמצא אביא את הקישור,
God bless America
(השיר שמתנגן ברקע)
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2005 08:16 |
|
| |
safy
ראה באריכות אצל הרב עובדיה יוסף בשו"ת יחוה-דעת ח"ב סי' א.
__________________
sarahq1
?!
תוקן על ידי - נישטאיך - 04/04/2005 8:22:58
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2005 09:36 |
|
| |
נישטאיך,
הואיל ובדורנו הרבה אנשים זקוקים לבקעה להתגדר בה, אזי החומרות הם פתרון נוח.
יתירה מזו, החברה כחברה צריכה להצדיק הרבה דברים ולשם כך עליה להראות את הקרבתה.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2005 12:10 |
|
| |
"הלכה שנעלמה, היא הלכת "מיחזי כיוהרא", לפי הלכה זו, המופיעה במקורות רבים, אדם המקיים מצווה שפטרו אותו מקיומה, או מקיים מצווה בצורה מחמירה יותר, ממה שנדרש ממנו מעיקר ההלכה, היה נחשב למתגאה ולהדיוט, ("תני חזקיה כל מי שהוא פטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט". תלמוד ירושלמי, ברכות פרק ב הלכה ט. שבת פרק א הלכה ב)".
לא הבנתי איך למדת שהטעם של דברי הירושלמי "כל הפטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט" הוא משום יוהרה וגאווה.
אם אפשר תסביר לי בבקשה איך אתה מסביר את המעשה שהובא בירושלמי בקשר לאמרה הזאת:
"דלמא ר' יסא ור' שמואל בר רב יצחק הוו יתבין אכלין בחדא מן אילין כנישתא עלייתה. אתת עונתה דצלותא וקם ר' שמואל בר רב יצחק מצלויא. א"ל ר' מיישא לא כן אלפן ר' אם התחילו אין מפסיקין. ותני חזקיה כל מי שהוא פטור מדבר ועושה נקרא הדיוט. א"ל והא תנינן חתן פטור חתן אם רוצה. א"ל ולא דר"ג היא. א"ל יכיל אנא פתר כר"ג דר"ג אמר איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים".
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2005 02:57 |
|
| |
איפה זה ואיפה קטניות?
איפה זה ואיפה *כזית* מצה?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2005 03:13 |
|
| |
לבאבא _ תור
<"לא הבנתי איך למדת שהטעם של דברי הירושלמי "כל הפטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט" הוא משום יוהרה וגאווה">
לא שהבנתי, בס"ה העתקתי את דברי הספר חרדים בפירושו על הירושלמי שהבאת. שאת "נקרא הדיוט", הוא מפרש: "דחיישינן ליוהרא", והעתקתי את דברי ה"אורחות חיים", הלכות שבת סימן כ: "על כן נקרא הדיוט משום דמתחזי לגסות רוח, כלומר ראו שאני חסיד".
וראה את דברי ר"ש ליברמן, ב"הירושלמי כפשוטו", לברכות (פ"א ה"ב).
*****
בפתיחת האשכול שכחתי להביא את הרמב"ם' (פירוש המשנה מסכת סוטה פרק ג משנה ג):
"חסיד שוטה: אמרו בתלמוד שענינו ההגזמה בזהירות ובדקדוק עד שנמאס בעיני בני אדם, ועושה מעשים שאינו חייב בהם, וכאלו אמר שוטה בחסידותו. ואמרו בגמר שבת ירושלמי כל מי שהוא פטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט".
עם שינוי הדורות:
"אע"ג דנחלקו ר"ח ורב אלפס בחתן אם רשאי לקרות ק"ש בלילה הראשון ה"מ דוקא לפי דינא דגמרא אבל השתא אף החתן חייב לקרות דמאחר שאין אנו מכוונין היטב בשום פעם אם לא יקרא היה נראה יותר כיהורא כלומר מכוין בכל שעה". (פסקי ריקאנטי סימן ח).
<"אם אפשר תסביר לי בבקשה איך אתה מסביר את המעשה שהובא בירושלמי בקשר לאמרה הזאת">
גם למאמר זה תמצא הסבר בדברי הספר חרדים שם: יכיל אנא פתר לה כר"ג-הואיל וסתם לן תנא כוותיה דלא חיישינן ליוהרא, וכן פסק רי"ף ורמב"ם וטור ומהר"ם".
עיין בעמודי ירושלים שם, באם הדבר "מיוחד" בקריאת שמע, מפני שיש בו קבלת עול מלכות שמים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2005 09:52 |
|
| |
"גם למאמר זה תמצא הסבר בדברי הספר חרדים שם: יכיל אנא פתר לה כר"ג-הואיל וסתם לן תנא כוותיה דלא חיישינן ליוהרא".
אבל מהמעשה הנ"ל משמע שהטעם הוא לא משום גאווה, שהרי מוכח מהמעשה שאפילו שעושה לשם שמיים נקרא הדיוט. (אלא אם תרצה לפרש שרבי שמואל בר יצחק עשה זאת משום יוהרא).
וכן מוכח גם מהמעשה הקודם שהביא הירולשמי, שהטעם בסיפור עם רבי יסא ורבי שמואל בר יצחק הוא לא משום גאווה:
"תני מסתלקין לצדדין מפני יתידות דרכים ובשעה שהוא משתקע אפילו בשדה שהיא מליאה כורכמין. א"ר אבהו מעשה בר"ג ור' יהושע שהיו בדרך והיו מסתלקין לצדדין מפני יתידות דרכים וראו את ר' יהודה בן פפוס שהיה משתקע ובא כנגדן אמר ר"ג לר' יהושע מי הוא זה שמראה עצמו באצבע. אמר לו יהודה בן פפוס הוא שכל מעשיו לשום שמים. א"ל ולא כן תני כל דבר שהוא של שבח לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה תלמיד חכם עושה אלא א"כ מינו אותו פרנס על הצבור. אמר ליה והתני כל דבר של צער כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה ת"ח עושה ותבוא עליו ברכה. א"ר זעירא ובלחוד דלא יבזה חורנין".
תוקן על ידי - הבאבא_תור - 05/04/2005 9:57:53
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2005 22:32 |
|
| |
לא נשכחה הלכת יוהרא, אלא שהיא לא רלונטית היום. כאשר כולם מחמירים, ההחמרה אינה יוהרא. ופשוט.
אמנם יש לדון כיצד התחילו את זה, ואכ"מ.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2005 23:02 |
|
| |
אולי היוהרה היום היא דווקא לא להחמיר? בחינת "כוח דהתרא עדיפא" (כוחו של המתיר חזק יותר)? או סתם להראות אינדיבידואליות?
(איקון בודק את עצמו במראה ונאנח אנחה כבדה)
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-6/4/2005 00:00 |
|
| |
ספי,
מקובל להסביר את הסתרת הציציות בקרב הספרדים ובני ע"מ בכך שכם ראוי להיות ע"פ הקבלה (כך כתבו כמה אחרונים כהחיד"א, הר"ע הדאיה והר"ע יוסף), לכאורה כנגד דברי השו"ע שעיקר מצוות ט"ק ללבשו על בגדיו בשביל שיראהו ויזכור המצוות (ודומני שמהב"י משתמע אחרת).
דומני שהמקור לכך בדברי הר"ח ויטל על מנהג רבו האר"י (ושבין נימוקיו אכן הוזכר עניין היוהרה)
כמו כן מציינים למעשה בגמרא על אותו שבאו ציציותיו וטפחו על פניו בשעת מעשה, שמכאן נראה שרק לאחר שפשט בגדיו ראה את ציציותיו (ומאידך אפשר ללמוד אחרת מהגמרא שאוסרת גילוי ציצית בביה"ק משום לעג לרש).
וכן מסתמכים על שיטת בעל העיטור ש'וראיתם אותו' מתקיימם בראיה אחת ליום - בעת לבישת הציצית.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/4/2005 00:07 |
|
| |
רק בשאלה,האם יש להוציא את הציציות או להשאירם מכוסות מתחת לבגדים,נכתב ספר שלם "פתיל תכלת" להוכיח שיש לכסותן.
ברם,האמת ניתנה להיאמר,שאלמלא דברי האריז"ל ע"פ הבנת חכמי המזרח,הספרדים היו נוהגים כדעת השו"ע,או לפחות מאמצים אותו לעניין הלכה ומנסים ליישם.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/4/2005 03:15 |
|
| |
באבא
<"אבל מהמעשה שהבאתי שהירושלמי משלב בתוכו את האמרה לא משמע שהטעם הוא משום גאווה, וכי מה שייך גאווה בזה שקם להתפלל למרות שהיה פטור מזה ?!">
לשאלה זו התכוונתי באשכולי, בעבר היה אסור להיות "יותר מדי צדיק", שלא ככיום.
<"לפני המעשה הנ"ל הירושלמי מביא מעשה אחר בר"ג ר"י ויהודה בן פפוס, מהשוואה של שני המקרים מוכח שהטעם במקרה השני הוא לא משום גאווה">
את "מי הוא זה שמראה עצמו באצבע", מפרש בפני משה שם: "מרבה חסידותו לפנינו באצבע ויוהרא הוא".
|
|
|
|
|
