מילים שמשמעותן השתנתה

שלמה,
אתה כמובן צודק, אבל במקרה זה המשמעות לא השתנתה אלא אחת המשמעויות נשכחה. דוגמא דומה: רצון במובן ברכה, כמו לחלק מהפרשנים בפסוק "ומשביע לכל חי רצון". (אגב: מי שזה חידוש בשבילם, מה התכוונתם עד עכשיו בפסוק?)

הגורם העיקרי והראשי לתופעות הללו, הוא פעולת מחדשי השפה העברית ומחייה. לצורך חידוש השפה, נאלצו לעבוד קשה כדי למצוא מלים מספיקות, שהלא כידוע הלשון העברית המקראית דלה למדי (וכבר העיר על כך הרמב"ם כשציין את שיקוליו בבחירת הניב שהוא ישתמש בו) לצרכי השפה היום יומית. רק להזכיר את מלחמת השפות שהיתה בארץ, שהחלה בהחלטה לקבוע את שפת הלימוד בטכניון בחיפה, ובחרו בגרמנית, בטענה שבעברית א"א ללמד מקצועות מדעיים.

מפני הלחץ זה הדחק, נתחדשו מלים הרבה בעברית המודרנית ובבץ אחת, שלא כתהליך הרגיל של קליטת מלים זרות בשפה. מלים רבות נבחרו והוכנסו לשימוש על פי פירוש מסויים למלה מסויימת. היום באים חכמים בעיניהם ומלגלגים על השימוש המוזר של המלה בשפה.

למשל, לא מזמן כתב אחד מבעלי הטורים בעיתון משפחה, מאמר מלגלג ותוקפני מאוד נגד ה'עברית', שהיא כולה המצאה חילונית-ציונית זדונית לקלקל את בני ישראל הכשרים. מצער הדבר שאם כי יש משהו בטענה זו, מ"מ כאשר מישהו אין לו מושג בתורת הלשון ובהתפתחות הלשונות, כל דיונו יוצא נלעג וחסר טעם. זכורה לי למשל הדוגמה, שנוקט בה הכותב, ומתקצף מאוד, איך העיזו מחדשי השפה ליטול מלים כגון אדמדם או ירקרק ולהשתמש בהם במובן מוחלש (אדום חלש או ירוק חלש), בעוד רש"י פירש (פרשת השבוע): אדמדם - אדום שבאדומים, ירוק - ירוק שבירוקים! אבל לא ידע שכך הוא פירושו של רבי אברהם אבן עזרא. מה פשעם של מחדשי הלשון שהלכו אחר ראב"ע ולא אחרי רש"י בעניין זה (ואולי הושפעו גם מצורת ההקטנה וההמעטה בלשונות אחרים, קטן - קטנצ'יק, קטנטן).

דוגמות אחרות הן למשל: שמשה, מי ילד, היום, ולא ידע פירוש המלה הזו, אך המעיין במפרשי התנ"ך יראה כמה התלבטו בפירושה של מלה זו (ושמתי כדכד שמשותיך). בשימוש המודרני נבחר פירוש אחד, ואין אפוא לתמוה הכיצד רש"י אינו יודע פירוש המלה? או למשל המלה: בטנים, מי לא ידע היום פירושה, אך רש"י עוד לא ידע לפרשה (הוא אפילו הציע אפרסקים!).

מעודי הייתי תמה על הבדיחה השחוקה על 'ריבה' שאיש לא טרח לבדוק אחריה, וכפי שכבר העירו לעיל. ולעניין זה אמנם מצאתי דבר אחר מסוג זה, והוא בערך 'כך' ובערך 'כך וכך', שנתפרש (?) רפואה הנקראת כך (ואולי יש לומר שזו רק דוגמה לשימוש המלה הזו ולא פירושה, עכ"פ יש מקום לטעות שם).

מעניין לציין שבתולדותיו של הגאון ר' יעקב אורנשטיין מגדולי ירושלים, וגם הקנאים, מתלמידיו המובהקים של המהרי"ל דיסקין, והיה מחסידי חב"ד, ואף מזכיר כולל חב"ד, ומלומד במדעים (בספר שהוציאו מכתביו יש דוגמאות לכך), מסופר, שפעם באמצע אמירתו שיעור, אמרו לו בן יהודה מחכה בחוץ ומבקש לשוחח עמו. הפסיק רי"א את שיעורו, לבש בגדו העליון ויצא אליו ושוחח עמו. כשחזר, ראה את התלמידים תמהים, אמר להם בן יהודה נתקשה בפירוש מלה בחז"ל ובא לשאול ממני פירושה, וראיתי בזה קידוש השם, שהמלומד הזה נצרך להתייעץ עם חובש בית המדרש.

.

את הריבה (בכתיב חסר ומנוקד: רִבָּה ) שאל בן-יהודה ישירות מן הערבית, לא משום מאמר בתלמוד.

רֻבּ (שורש רב"ב) בערבית הריהו עסיס פירות, או מרקחת פירות = ריבה.

מואדיב וכולם

אני מוסר מודעה שעלי להתנצל בפני אותו מלומד יהודי, על שחשדתיו בטעות כזו ואף הפצתי את הסיפור בעוונותי...

חוזרני בי, חוזרני בי, חוזרני בי.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

עפר ואפר,
הטרחת אותי להריץ חיפוש...
"אל אמונה ואין עול, צדיק וישר הוא".
"אין קורא בצדק ואין נשפט באמונה, בטוח על תוהו ודבר שוא הרו עמל וילוד אוון".
"אם תמצאו איש, אם יש עושה משפט מבקש אמונה ואסלח לה".
"כי ישר דבר ה' וכל מעשהו באמונה".
"ידעתי ה' כי צדק משפטיך ואמונה עניתני".
"צוית צדק עדותיך ואמונה מאד".
"יפיח אמונה יגיד צדק ועד שקרים מרמה".

יש להוסיף גם את הכוסמת שלנו שאינה הכוסמין של חז"ל המנויה בחמשת מיני דגן, אלא היא ממיני הקטניות וברכתה בופה"א.

הרשב"א

לא שמעתי מעולם פקפוק בזיהויו של השבולת שועל שלנו כמין דגן, (מבחינה הלכתית) אדרבא ידוע לי שמכינים ממנו מצות לחולי ציליאק שקמח דגן אסור עליהם.

וא"ת אדרבא, היא הנותנת, והעובדה ששבולת שועל אינו מכיל גלוטן, מוכחת שאינה מין דגן ?

וי"ל שאין הגדרים ההלכתיים שוים לגדרים הבוטניים , ואורז יוכיח שנחשב מן הדגניים ומבחינה הלכתית אינו מין דגן (רק לר"י בן נורי דלא פסקינן כוותיה).

גם וגם,
כדי להצדיק את הרד"ק אפשר היה להסביר את הדוגמאות שהבאת במובן של נאמנות. אבל למען האמת אין כל כך צורך. תוקף ויושר הן למעשה מילים נרדפות, כמוכח מן המילים "אשרי" ו"יישר כוח". ודו"ק.