|
|
| נשלח ב-23/8/2005 15:43 |
 |
| |
יש שינויים שהם באובייקט יותר מאשר בתוכן. ברור ש"פנס" הוא "פנס" מודרני כי היום כבר לא משתמשים בלפידי תאורה, ו"ספר" הוא ספר מודרני כי היום מדפיסים וכורכים את הספרים. אפילו העבדניה של היום איננה העגבניה שלפני שלושים שנה, שלא לדבר על התפוז והאבטיח (בימיי עו אכלו אותו עם גרעינים!!).
אידך גיסא
|
|
|
|
| נשלח ב-24/8/2005 01:59 |
|
| |
בס"ד
שלמה, כתבת '"ורצוי לרוב אחיו" = אחיו הרבים'.
אם איני טועה, המפרשים שם אומרים 'לרוב אחיו - ולא לכל אחיו"
זה קצת מפריע למה שאמרת.
לעומת זאת, הפסוקים "לפי רב השנים", "למה לי רב זבחיכם", "צעה ברב כחו", "על רב עונך", "את רב חסדיך",
"רב אכל", "רב אדם", "כי ברב חכמה רב כעס", "על רב פשעיה", מחזקים דעתך.
כמובן, שבפסוק "הרוב רב עם ישראל", "רוב" היא צורת מקור.
תוקן על ידי - 1עשהאל1 - 24/08/2005 2:01:14
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/8/2005 02:44 |
|
| |
יש צורך שמישהו יערוך מילון לשינויי הלשון הללו. ההגדרה המדויקת היא מילים בלה"ק שהעברית המודרנית שינתה או יותר נכון שיבשה (ובהרבה מקרים לחלוטין) את משמעותן.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/8/2005 03:58 |
|
| |
עוד למשמעות "רוב" -
שז"ר בספרו "כוכבי בוקר" מביא פירוש מקורי ומעניין ששמע בילדותו:
"ויספר המן לזרש אשתו ולכל אוהביו... ואת כבוד עשרו ורוב בניו". אם נפרש "רוב" במובן "ריבוי", הרי הדבר קשה הבנה.
הפירוש המוצע שם: רוב מלשון "יש לי רב". כלומר, סיפר להם על גדלות (עושר וכבוד) בניו.
לפי זה אפשר אולי לפרש גם "ורצוי לרוב אחיו" - במובן "גדולי אחיו".
|
|
|
|
| נשלח ב-29/8/2005 04:24 |
|
| |
הוא לא שמע את זה מה"פורים רוב"?
|
|
|
|
| נשלח ב-29/8/2005 04:27 |
|
| |
בן איש 
אכן, גם פורים רב הוראתו: גדול-הפורים...
|
|
|
|
| נשלח ב-29/8/2005 07:54 |
|
| |
הסאטמראים יש להם ישיבה קטנה הנקרא "ישיבה לפעוטים" והם בערך בגיל 14-15
|
|
|
|
| נשלח ב-27/10/2005 23:06 |
|
| |
חודש - בלשון ימינו תקופה בין שני מולדות סמוכים של הירח, או 1/12 של שנה; בלשון המקרא גם מולד הירח עצמו (http://www.tora.us.fm/tnk1/kma/qjrim1/xdj.html ).
חסיד - בלשון ימינו אדם שמתבטל בפני רב או אדמו"ר; בלשון המקרא ובלשון חז"ל - אדם שעושה מעבר לחובתו ( http://www.tora.us.fm/tnk1/kma/qjrim1/xsid.html ).
צדיק - בלשון ימינו אדם שלמד קבלה, אדם שנותן ברכות, או אדם שכותב קמיעות; בלשון המקרא אדם שהדין עמו במשפט, או אדם שנותן לכל אחד את המגיע לו ( http://www.tora.us.fm/tnk1/kma/qjrim1/cdiq.html )
תמים - בלשון ימינו ילדותי, פשטני, לא מכיר את המציאות; בלשון המקרא שלם, חף מפשע ( http://www.tora.us.fm/tnk1/kma/qjrim1/tm.html ).
חזון - בלשון ימינו תכנון לטווח ארוך, שילוב של אידיאולוגיה עם מציאות; בלשון המקרא מראה - בחלום או בנבואה ( http://www.tora.us.fm/tnk1/kma/qjrim1/xzon.html )
התעבר/ה - בלשון חז"ל ובלשון ימינו נכנס/ה להריון; בלשון המקרא עבר שוב ושוב, או כעס שוב ושוב ( http://www.tora.us.fm/tnk1/kma/qjrim1/htabr.html ).
יקר - בלשון ימינו עולה הרבה כסף; בלשון המקרא נכבד, בעל חשיבות רבה ( http://www.tora.us.fm/tnk1/kma/qjrim1/yqr.html )
הפריע - בלשון ימינו מנע והגביל; בלשון המקרא להיפך - גרם להתפרקות ולפריצת המגבלות ( http://www.tora.us.fm/tnk1/kma/qjrim1/pra.html )
הכחיש - בלשון ימינו אמר שהמשפט הקודם אינו נכון; בלשון המקרא שיכנע את עצמו בדבר-שקר ( http://www.tora.us.fm/tnk1/kma/qjrim1/kxj.html (
כעין- בלשון ימינו כמו-; בלשון המקרא דומה בצורתו החיצונית ל-; ( http://www.tora.us.fm/tnk1/messages/ljon_jorj_eyn2_0.html )
הצהיר - בלשון ימינו הכריז והודיע; בלשון המקרא דרך זיתים כדי לייצר יצהר (איוב כד11, ע"פ אבן-שושן)
עתק, העתיק - בלשון ימינו שיכפל (copy); בלשון המקרא עבר ממקום למקום (move): בראשית יב (" ויעתק משם ההרה ")
הביע - בלשון ימינו ביטא במילים; בלשון המקרא דיבר בלי מעצורים, כמעיין הנובע ( http://www.tora.us.fm/tnk1/kma/qjrim1/hbia.html )
רחץ, התרחץ - בלשון ימינו רחץ=פועל יוצא, התרחץ=פועל עומד; בלשון המקרא שניהם פעלים עומדים: רחץ=לשם הנאה, התרחץ=לשם ניקיון (ע"פ "רגע של עברית": http://www.tora.us.fm/tnk1/kma/hvdlim1/rxc_htrxc.html ).
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-27/10/2005 23:15 |
|
| |
לגבי 'יקר' - יש גם במשמעות "כבד" (כמו "אבנים גדולות אבנים יקרות"), וכמובן זו המשמעות הראשונית, שממנה נגזרה המשמעות המופשטת של "נכבד". דבר נכבד גם עולה הרבה כסף, כך שיש קשר הדוק בין זה לזה (מה שמסביר כמה מהפסוקים שהתקשית בהם לפי הסברך). אגב, המילה הזו היא ארמית במקורה, כפי שחוזות עיניך נכוחה.
יש לציין שמתן פירוש אחד ויחיד למילים במקרא, כביכול לשון המקרא היא גוף מונוליטי ולא לשון שהתפתחה על פני מאות שנים, היא הטעייה במובן מסויים. יש מונחים רבים בלשון המקרא המאוחרת שמתאימים ללשון חז"ל, בניגוד ללשון המקרא הקדומה, וכו'. חבל להתעלם מהמורכבויות הללו.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/10/2005 23:27 |
|
| |
לגבי 'הפרעה' - הרי שהיא 'גרימה לסטייה מהרצוי' (כמו "תפריעו את העם ממעשיו", וכמו שכתבת שם), ואם כן היא מתאימה דווקא למובן המודרני.
ו"בפרוע פרעות" (וכן "מראש פרעות אויב") הרי הוא "בפרוץ פרצות", כלומר, כאשר האויב פרץ במחנה ישראל ("פרץ ה' את מעשיך"; "בעל פרצים"; וכו'), במובן של הפרעה מהדרך הנורמלית. אם כן אין צורך להידחק ולומר שזה כשעם ישראל "התפרע".
תוקן על ידי - הפרעתוני - 27/10/2005 23:29:14
|
|
|
|
| נשלח ב-27/10/2005 23:36 |
|
| |
לגבי 'כחש' - לא הבנתי מה הניע אותך לנוע מכיוון ה'שקר' החמור וזהו.
הגיזרון ל'שכח' הוא מפוקפק ביותר. צריך עיון גם הקשר בין 'כחש' של שקר ל'כחש' של רזון. אני אפילו מעלה ניחוש שאין זו אותה ח' מקורית. כל הפסוקים שהבאת, על כל פנים, מתפרשים בפשטות בלי הצורך בהגדרה המקורית הזו, שאין לה מקור ברור.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/10/2005 23:41 |
|
| |
לגבי 'הביע' - מבוע אינו בהכרח שוטף, וגם אינו בהכרח בלתי נפסק; הדבר היחיד שיש בנביעה הוא היציאה מפנים החוצה. לכך מומשל הדיבור. מכל התקבולות לא עולה פרשנות של דיבור יתר דווקא. על כן אין סיבה לשנות מ"דיבר, חיווה" סתם.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/10/2005 23:46 |
|
| |
במחילה מכבוד תורתה של רות אלמגור-רמון, קשה לומר שההבחנה בין 'רחץ' ו'התרחץ' מעוגנת בכתובים. גם לרות, לדוגמה, נאמר "ורחצת וסכת", על אף שמדובר בניקיון. ומה עם "והזונות רחצו"? ועוד רבים. שלא לדבר על כך שכמובן נשמר ההבדל בין סביל לפעיל.
לענ"ד מספיק היה לומר שזוהי לשונו הייחודית של איוב, וזהו.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/10/2005 00:12 |
|
| |
לגבי "חשמל" -
קראתי לאחרונה אצל יהושע בלאו, כי אכן מי שחידש את זה (איני זוכר את שמו) עשה זאת על פי תרגום השבעים; עם זאת, ביוונית, למילה 'אלקטרה' שני מובנים: 1. תערובת של סיגי זהב וכסף; 2. ענבר. התרגום הארמי התכון לראשון (כך טוען בלאו בפסקנות), ואילו אותו מחדש בנה על המובן השני. גם בערבית היה תחדיש דומה, באותו כיוון בדיוק.
|
|
|
|
|
