מילים שמשמעותן השתנתה

הפרעתוני: תודה רבה על ההתייחסות! [:)

אכן, ע"פ עיקרון "התער של אוקאם" אני מנסה לפרש את כל הפסוקים ע"פ כמה שפחות פירושים לכל מילה; אם אפשר לפרש את כל הפסוקים ע"פ פירוש אחד זה הכי טוב; אם אי-אפשר - אז שניים, וכו'.

לגבי "אבנים יקרות" - לא ברור שהכוונה לאבנים כבדות; ברוב ספר מלכים, הביטוי "אבן יקרה" נרדף לבשמים, זהב וכו', ומשמעו - אבן חשובה ביופייה ובנדירותה (כמו בלשון ימינו), לכן הגיוני שגם "אבנים יקרות" שנזכרו בקשר לבניין המקדש הן אבנים מיוחדות - יפות במיוחד או נדירות; וכך פירש רד"ק.

לגבי "הפרעה = גרימה לסטיה מהרצוי" - איך זה מסתדר עם "ראשו יהיה פרוע" ועם "גדל פרע שער ראשו", והרי במקרים אלה דווקא שער ארוך הוא המצב הרצוי?
לגבי "בפרוע פרעות בישראל" - נראה לי שהפירוש "כשעם ישראל התפרע" מתאים יותר, שהרי כל הפסוק עוסק בהתנהגותו של עם ישראל, וגם חלק גדול מהשירה עוסק בונשא השתמטות לעומת התנדבות.

לגבי הכחשה - הפירוש המקובל בדברי המפרשים הוא דווקא לא שקר אלא כפירה;
אני ניסיתי למצוא פירוש אחד שמשלב את המשמעות "כפירה" עם המשמעות בפסוקים "וייכחשו אויביך לך", "בני נכר יתכחשו לי" וכו', וזה מה שיצא...


תוקן על ידי - אראלסגל - 01/11/2005 0:43:00

אראל,

לענ"ד עקרון "התער של אוקהאם" אינו שייך לכאן כלל. הסבר של מילה כשהיא פעם במובן אחד ופעם במובן מושאל, הוא פשוט יותר מאשר דחיקת הפסוקים שיכוונו לאותה משמעות, ומתאים עם טבע הלשון, המתפתחת והולכת כידוע לכולנו.

לגבי "אבנים יקרות" - בכל מקרה אי אפשר לפרש במובן הרגיל, שהרי הבית לא נבנה מאבני בדולח. על כן הבאתי את הפירוש (שראיתי איפשהו, אולי בדעת מקרא), שנראה הגיוני וגם מתאים עם הארמית.

לגבי "הפרעה" - לא טענתי שהמשמעות המקורית שלה היא כזו. מסתבר ש"פרע" אכן פירושו כמו "פרץ", יצא מהגדר. גם שער "פרוע" הוא שער ארוך יותר מהמקובל, יוצא מגדרו. רק מתוך משמעות זו, המקורית, נגזרה המשמעות המופשטת יותר, של כל סטייה מן התקן.
לגבי "בפרוע פרעות בישראל" - ה-ב' של "בישראל" מטה יותר לכיוון שזה דבר שנעשה לישראל, ולא משהו שישראל עשו (אם כי זה לא מוחלט). בכלל, זה לא מתאים שדבורה תפתח את שירתה בדבר כה שלילי, ומייד תאמר "בהתנדב עם ברכו ה'". לא נראה סביר.
זה גם מתאים עם "מראש פרעות אויב". ראה את מבנה הפסוק (כפי שמעמידנו על כך ראב"ע):
"אשכיר חצי מדם וחרבי תאכל בשר
מדם חלל ושביה מראש פרעות אויב".
אם כן, פרעות האויב, שמהם ה' יאכל בשר, אינם אי-סדרים, כי אם מקבילה ל"חלל ושביה" של האויב עצמו - כלומר, ה"פוגרומים" (במובן המודרני של פרעות) שנערכו בו.

באשר ל"הכחשה" - בדקתי באבן שושן וראיתי שגם הוא משער שייתכן ש"כחש" במובן של שקר נגזר מ"כחש" במובן של רזון (ולא כמו ששיערתי, שייתכן שאין קשר בין המילים). כמובן שאינו סבור כמוך ביחס לשאר.
על כל פנים "וייכחשו אויביך לך" אפשר לפרש מלשון רזון.

ב"ה.

שבוע טוב!

הביטוי 'הלוך ושוב' מופיע בפרשה (נח) במובן של פעולה מתמשכת - ה"שוב" (שובם של המים) הלך ונמשך עוד, תנועה בכיוון אחד; בימינו 'הלוך ושוב' מבטא תנועה דו-כיוונית.

הפרעתוני: בסדר, נעזוב את התער של אוקאם. עדיין נראה לי שמבחינה הסתברותית יש יותר הגיון לייחס למילה את המשמעות המקובלת שלה בשאר התנ"ך, מאשר לייחס לה משמעות חדשה בכל פסוק. כמובן שיש להתחשב גם בגורמים נוספים:
http://www.tora.us.fm/math/hstbrut_mutnt.html
(שם התייחסתי גם ל"אבנים יקרות")

"וייכחשו אויביך לך" אפשר לפרש מלשון רזון - לא הבנתי - מה הקשר?

תודה. אקרא בעז"ה את המאמר.

רק רציתי להעיר, בלי קשר, שחבל שאינך מעיין במילונים ובמאמרים מקצועיים, של בלשנים וחוקרי מקרא שעוסקים בזה הרבה (יצויין למשל שלמה מורג, ובמילונים ידוע BDB - על אף שלא ראיתיו מימיי). משולבת שם חכמה רבה, גם ידע מקיף וגם ידע בבלשנות משווה ובסמנטיקה - זה קצת יותר מהמלבי"ם, אשר כבודו במקומו מונח.

מילה שחשבתי שמשמעותה השתנתה אבל זה כנראה לא נכון - "עונש". חשבתי שבלשון המקרא היא מציינת דווקא קנס כספי ("ענוש ייענש כאשר ישית עליו בעל האישה"), אבל אז מצאתי את "גם ענוש לצדיק לא טוב, להכות נדיבים על יושר", כלומר, גם מכות הן "עונש" בלשון המקרא, כמו בלשון ימינו.

מצטער
לא קראתי עדיין את כל האשכול, אם שאלתי נידונה אודה על ההפניה.

מישהו יודע לפרש במדויק "דגל" ?

אין הפירוש במובן המקובל היום שכן זה נדרש מהפסוק "איש על דגלו 'באותות'" האות היא המפה הצבועה, מעתה מהו הדגל?

YMY,

למשמעות המלה "דגל". בעקבות הצצה מהירה במספר מקורות ומפרשים, אנסה להציע את ההסבר המתגבש למיטב הבנתי כרגע:
הדגל הוא הבד המתנוסס גבוה בראש מחנה הצבא (וכנראה בסביבתו של ראש המחנה).
הפונקציה שלו היא לקבץ ולאחד תחתיו את כל החיילים השייכים לאותו מחנה, במובן של:
א - סמל הזדהות וגאוות יחידה
ב - להראות את מקום המחנה ואת כיוון ההתקדמות גם לפרטים הרחוקים.
האות הוא הצבע או הציור המצויר על הדגל, אשר נועד להבדיל בין המחנות, ולהדגיש את המאפיין הבולט
ביותר המשמש כמוטו של אותו מחנה.

לפי הסבר זה, המונח "דגל" כולל גם את הבד וגם את הסימן שעליו. האות הוא רק הרושם והסימן (כמו אות קין) שעל הבד, ולא כפי שהבנת, שהאות הוא גם הבד וגם הסימן (שנראית לי כנובעת מהבנה (אפשרית אך לא מחויבת) של דברי רש"י לבמדבר ב' ב'.

במקומות אחרים בתנ"ך נעשה שימוש ספרותי מושאל במלה "דגל" (ותוך שינוי הצורה הדקדוקית), כדי לבטא תחושת השתייכות והזדהות עמוקה של עם ישראל לאלוקיו, ואציין שתי דוגמאות:
לפי הסבר זה מתפרשת צורת הפועל שבפסוק "ובשם אלוקינו נדגול" (תהלים כ, ו): נתאסף ונתאחד תחת דגלו-שמו-הנהגתו של אלוקים שהוא המלך שלנו.
וכן צורת הפעוּל בשיר השירים (ה, י): "דודי צח ואיום, דגול מרבבה" - "נדגל בחיילות הרבה" (לשון רש"י),
ההולכים במחנהו תחת דגלו.

הרב הירש נעזר כדרכו בדמיון הפונטי של עיצורי השורש, ומדמה "דגל" ל-"דקל", המזכיר בגובהו ובנופו הנראה למרחוק את הרעיון של דגל. (ולפי זה מציין מלה נוספת "מיתמר" ו-"תימרות עשן" כנגזר של "תָמָר")

בקיצור, אם אני צודק, המלה דגל שומרת כנראה גם כיום על משמעותה המקורית...