|
|
| נשלח ב-25/4/2008 16:19 |
 |
| |
שזף - בלשון ימינו מציין השחמה - הפועל שיזף הוא מה שהשמש עושה לעור כשהוא חשוף, והפועל השתזף הוא מה שעושה האדם החושף את עורו לשמש כדי שישחים, והפרי שזיף הוא פרי בעל צבע שחום.
אך בלשון המקרא, משמעות השורש כנראה שונה לגמרי - ראיה:
- איוב כ9: "
עין שזפתו ולא תוסיף, ולא עוד תשורנו מקומו "
- איוב כח7: "
נתיב לא ידעו עיט, ולא שזפתו עין איה "
המקור לשיבוש הוא, כנראה, בפסוק:
- שיר השירים א6: "
אל תראוני שאני שחרחרת, ששזפתני השמש; בני אמי נחרו בי שמני נטרה את הכרמים, כרמי שלי לא נטרתי "
פירוש הפסוק הוא "אני שחרחורת כי השמש ראתה אותי במשך זמן רב, כאשר עבדתי בכרמים" (פירוט). אך מחדשי השפה העברית בימינו פירשו "אני שחרחורת כי השמש השחימה את עורי", וכך נוצרה המשמעות של ימינו.
חג שמח!
תוקן על ידי אראלסגל ב- 25/04/2008 16:19:07
|
|
|
|
| נשלח ב-25/4/2008 16:55 |
|
| |
.
ואולי ההיפך?
אולי שזיפת השמש היא השחמה, ובהשאלה - הביטוי הפך לראיה - שזיפת העין?
ועיין רש"י בשה"ש |(ובמסכת סוכה בסיפור עם רבי אליעזר), כמו גם יניי הכותב אודות "שחרית שזיפת השמש", או אלחריזי בתחכמוני.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/4/2008 22:43 |
|
| |
אראל ומואדיב,
הזכרתם את התואר שחום, גם כאן יש משהו מעניין.
התואר הזה גזור במשקל הצבעים העברי (אדום, צהוב..) אבל גזירתו שונה - הוא מהווה הלחם של שחור-חום.
במקורותינו, מחליפה מילה זו בחלק מכתבי היד את המילה שוהם, שהייתה אבנו של יוסף והייתה לפי המדרש אבן שחורה (במדבר"ר ב,ב) ולצערי אין בידי כאן הספרות הדרושה למראי מקום מפורטים.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/4/2008 23:26 |
|
| |
על מילים שמשמעותם השתנתה,
פעם סיפרו בדיחה- אדם נכנס למקום מגודר- צועק לו השומר!! אדוני אתה לא רואה? כתוב הכניסה לזרים אסורה!! אני כהן השיב.
היום אף אחד לא יבין ויצחק
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-26/4/2008 23:26 |
|
| |
.
שחרית:
אני מסופק אם "שחום" הוא צורת הלחם, למרות שבכך אני מעיז לחלוק על סימן שאלה בסוגרים של אבן-שושן.
רש"י (בראשית ל' ל"ב)מגדיר את המלה "חום" כ"שחום, דומה לאדום".
המלה "שחומה" מופיעה כבר בפסיקתא, ולפי המילון של יאסטרוב, השורש הוא מלשון חמימות.
המילון של אורלוף מביא דוגמאות רבות לשימוש בשורש זה:
למשל:
"שחמי ועבדינהו חדתי..."
או: "הני חצבי שחמי"
"כל היכא דסליק ביה בוולד שיחמא..."
בכולם, המשמעות היא של צבע כהה.
ולסיום, במילון לערבית קלאסית של האווא השורש המקביל (סחם) בבניין השני, משמעותו להשחיר, מ.ש.ל
|
|
|
|
| נשלח ב-27/4/2008 12:53 |
|
| |
הוא שאמרתי - במקורות הוא מופיע כך אבל הגזירה המודרנית היא למיטב זכרוני
של "שחור חום", וזו דוגמה ל"גאולת" מילים שהיו קיימות ושמושמעו מחדש.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/4/2008 23:37 |
|
| |
אפרופו צבעים-
אא"ט, לפי רש"י- אדמדם= אדום כהה, להיפך מהמשמעות בלשוננו אדום בהיר, חלש.
אגב, המעיין בדעת מקרא ימצא מילים לרוב שמשמעותן השתנתה/ צומצמה/ הורחבה וכו'
|
|
|
|
| נשלח ב-27/4/2008 23:42 |
|
| |
המילה תכלת- לפי אחד הפרשנים, שמביא הרא"ע, תכלת= שחור, שזה תכלית כל הצבעים, כלומר כל הצבעים יכולים להצבע לשחור,
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/5/2008 20:43 |
|
| |
המילה ''שלל'' בימינו פירושה: הרבה סוגים
כגון "שלל מקצועות" וכדומה
המקור הוא שופטים ה ל
הלא ימצאו יחלקו שלל רחם רחמתים לראש גבר שלל צבעים לסיסרא שלל צבעים רקמה צבע רקמתים לצוארי שלל:
כשהפירוש הוא כמובן השלל של המלחמה (כמו שמות טו ט אחלק שלל)
ומזה הגיע 'שלל צבעים' שחשבוהו בטעות להרבה סוגי צבעים
תוקן על ידי עוצר_כאן ב- 18/05/2008 20:46:54
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2008 00:06 |
|
| |
"בכל זאת" היום- אף על פי כן. במקרא: מעין "בכל אלה" -העושים או המעשים (ר"י קיל דעת מקרא הושע ז י)
"עצום"- רב במספר. כיום גם רב בגודל. (ר' עמוס חכם, יואל א ו)
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2008 00:46 |
|
| |
עינוי בימינו כמעט התעללות מכוונת
בתורה, לפי כל מה שיכולתי להבין פירוש המילה עינוי היא צער או בסביבת הצער.
דוגמאות:
א. דברי לבן ליעקב
אם תענה את בנתי ואם תקח נשים על בנתי אין איש עמנו ראה אלהים עד ביני ובינך:
לא נראה שלבן התכוון להתרות ביעקב שלא יתעלל בנשותיו
ב. בעניין נדרים ושבועות
כל נדר וכל שבעת אסר לענת נפש אישה יקימנו ואישה יפרנו:
נדר ושבועה לא יכולים לגרום התעללות בנודר אלא מכסימום צער
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2008 11:55 |
|
| |
מדוע שלבן לא יחשוש שיעקב יענה את בנותיו? במשפחה העינוי של הגר אשת אברהם היה ידוע!
לענות נפש- זה כן עינוי, כמו ועיניתם את נפשותיכם, הנפש = רצון מתענה. בנודר - לא לאכול משהו, הדבר גורם צער לנודר.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2008 13:14 |
|
| |
זה מה שהתכוונתי.
עינוי משמעותו צער ולא התעללות סאדיסטית כפי שזה בימינו.
|
|
|
|
|
