":אין בריאה בלא בורא" הגיון בריא ופשוט?

מלכתחילה, היה השרבוב של מה שכל אחד מאיתנו חש, השכל הישר, האינטואיציה או איך שתבחרו לקרוא לזה, בעייתי ואפילו מגונה בהקשר של שאלת הפתיחה. הכלי הזה הוכיח עצמו כמשענת קנה רצוץ בהקשר של ביסוס ידע לגבי העולם; חלק גדול מהתרחבות הידע האנושי היה קשור בהתנתקות ממנו. מה שאנשים תופסים כ"הגיון בריא ופשוט" הוא ברוב המקרים תולדה של חינוך, או החלת עקרונות שנגזרים מסדר גודל מסוים של נתונים, לגבי סדר גודל אחר שלה (הארץ השטוחה, למי שלא מבין את הניסוח המופשט הזה). אור נערב רואה את ידו המכוונת של האלוהים בכל דבר. לי קל – לא עקרונית, אלא באמת, בחיי היום יום - לראות כל תופעה ותצפית כתולדה של תהליכים לא מכוונים. מה זה אומר? בהקשר של הבנת המציאות, לא הרבה, בעצם כלום.
אפשר גם לגרום לאנשים שירגישו את האמת הבסיסית, הבלתי ניתנת לערעור, בחלוקה המעמדית. אפשר לגדל אותנו כך שנדע שהיהודים אשמים בכל ונרגיש, פיזית ממש, את רקמת מזימתם הבינלאומית מפעפעת לתוך סביבת חיינו השלווה. אפשר לטעת בנו פחד מספירת ילדינו, מחתולים שחורים או מזיקיות. אין להסיק מכך דבר לגבי מה יש "באמת" בעולם, אלא רק לגבי אופיה של המכונה האנושית ויכולתה להחיל על המציאות מסגרות מושגיות שונות.

כשמבודדים את ההגיון הפגום שמציג אור נערב, בתוך שלל דברי הטעם שהוא כתב כאן, אפשר לראות עד לאיזה עומק חדרה אצלו האמונה ואיזה כוח יש לה בתוך תפיסת המציאות שלו. ניקח לדוגמא את המשפט הבא:

לעומת זאת אם אנחנו מניחים את קיומו של אלוהים - נגזרים מזה - בלי להרחיב - קיום הנשמה, השארות הנפש, שכר ועונש, ייעוד, גאולה, עולם מוסרי יותר.

שכדי להסב אותו להיקש לוגי תקף, צריך לשנותו מעט:

לעומת זאת אם אנחנו מניחים את קיומם של אלוהים, הנשמה, השארות הנפש, שכר ועונש, יעוד, גאולה ועולם מוסרי יותר, נגזרים מזה - בלי להרחיב – אלוהים, קיום הנשמה, השארות הנפש, שכר ועונש, ייעוד, גאולה ועולם מוסרי יותר.

כלומר, אור נערב, והוא רק משל כאן ולא מטרה להתקפה או נושא לדיון, באמת לא רואה את האבחנה בין מושג הבורא לבין מערכת אמונות משניות שנבנו סביבו בתוך כמה תרבויות. הדבר דומה לשמיעה של ערבים, שעל פי עדות אלה שדיברתי איתם, באמת אינם חשים בהבדל בין "פ" לבין "ב", או תרבויות מסויימות שבהן לא קיים הצבע כתום ואנשיהן באמת לא מבחינים בינו לבין, נניח, אדום.

אור נערב הדגיש ואייר בכשרון את היתרון של העוורון הזה מבחינה חברתית. עם זה אין לי ויכוח. אפשר לפתוח על זה דיון נפרד ובאופן כמעט ישיר, לקשור את זה לשאלת השקרים הקדושים. נושא הדיון, לדעתי, יהיה האם זו הדרך היחידה לקיים מערכת חברתית יציבה, או שיש למין האנושי יכולת שלא להאמין במוסר אוניברסלי ובכל זאת לנהל חיים של התחשבות הדדית ואיזון בין צרכי הפרט לצרכי הכלל. יחד עם זאת, לצד הענין שיש בסוגיא הזו, חשוב לזכור שאין לה קשר אנליטי עם השאלה שהועלתה כאן לדיון.

יבוסי,
ראשית, אשמח מאד אם תשתף אותי במקצת מ"שלל דברי הטעם" שראית בדברי... . משום מה יש הנחה שדיון עיקרו באי ההסכמה והויכוח (הנחה שכאמור אני מפריך אותה לשיטתי באשכול "שלושה כוחות, שכאמור אשמח לשמוע את דבריך שם).
אני לעומת זאת חושב כאמור שיש גם הרבה תועלת במציאת הנקודות בהם מסכימים ואתון מקבלים מהזולת. אז בקיצור אם יש דברים שעליהם אנחנו מסכימים אשמח לשמוע גם אותם.

לגבי היסודיות שבהכרת קיומו של בורא - אין לי כח כ"כ להרחיב כרגע (אולי בהמשך), אבל אעלה טיעון קטן. מהיכן יוצא חוק הסיבה והתוצאה שחלקים גדולים המדע בנויים עליו? הרי המציאות שקורה דבר א' וקורה דבר ב'. האין זו "אמונה"? יבוא מישהו ויגיד שגם אמירת "אבראקדברא" והתקף מחלה של השכן קשורים אחד לשני - זה שיש היקשים טפשיים (כמו אמונות טפלות למיניהן) אינו פוסל הסקת מסקנות נכונה. בכל אופן די בכך לכאן.

לגבי הגיוני הפגום... אני ודאי מכיר בכך שאפשר להאמין בקיום אלוהים שברא עולם בו כל הנבראים נולדים ומתאדים מקיומם (אין השארות הנפש ועולם הבא), או בורא שמנהל את העולם באופן חסר צדק. הרבה מהאמונות האליליות היו כאלה באופן כזה או אחר.
אני חושב על פי שיטתי, עליה אנו דנים, שאותו הגיון פנימי עמוק (שעומד ביסוד האמונה בקיום העולם שמחוצה לי למרות מטריקס וכיוצ"ב ובקיום האלוהים) הוא שעומד ביסוד האמונה מכח הגיון טבעי עמוק בקיום מערכת צדק אובייקטיבית מוחלטת ובהשארות הנפש וכו'.

בינתיים שבת שלום,
אור נערב

אור נערב,

נראה שלתוך השיחה הזו התגנבה נימה אישית שאינה ממין הענין. מן הסתם, האשמה היא בי שכן לא טרחתי להתייחס לדברים קודמים שאמרת, כאילו אני מאשים אותך בפשטנות או מתייחס לאמונתך בפטרונות. לא מני ולא מקצתי.
כשאני מדבר על הגיון פגום, אין בכך תיוג של "איכות" החשיבה שלך, אלא הגדרה פשוטה של מבנה הטענות שאתה מעלה כאן. מה לעשות שכל מה שיש מולי הוא המלים שאתה מפרסם בדיון, ולא מבט רוחבי אל תוך אישיותך והגותך? כשאתה משתמש במילה המיוחסת "נגזר" בצורה שגויה, ההיגד שבתוכו נעשה השימוש הזה הוא הגיון פגום. כשאתה מצטט את דברי הרב קוק, שהיו כמים קרים על נפשך העייפה, לא עומדות לך העמקתך ורוב ידיעותיך במקומות אחרים ובזמנים אחרים. אותו "טיעון" של הרב קוק, למרות הערך התרפואטי שלו, אינו מכיל דבר פרט לשיקוף רגשותיו של כבוד הרב. במקומות אחרים ועם כוונות אחרות, יש שהיו מתייגים אותו, בצדק, "דמגוגיה".

בריאת העולם והנהגתו על ידי בורא כל בחכמה,
זהו דבר מובן ופשוט מאד.

דרך השכנוע הזו לפעמים אפקטיבית ולפעמים לא, אבל מה שבטוח – היא לא הכלי שאפשר למין האנושי להרחיק את מבטו ליקום ולהתבונן אל תוך נבכי החומר. נהפוך הוא. פעם חשבו שהארץ שטוחה - ברור שאילו הייתה כדור, יפלו האנשים שבצד השני אל התוהו. פעם חשבו שללהק ציפורים יש מנהיג, שהרי יש ציפור מובילה ולא ייתכן שכולן עפות סתם כך לאותו מקום. פעם חשבו ששלא יכול להיות שאינסוף אחד יהיה "גדול" יותר מאינסוף אחר באופן שאינו ניתן לכיסוי. אלה ועוד אבחנות ותובנות רבות, היו "מובנות ופשוטות מאד". זו הסיבה שהיה קשה לעקור אותן מהשורש, גם כשהצטברו עדויות מנוגדות. התובנות וכללי האצבע שאנחנו אוספים מחיינו קשורים קשר אמיץ על פרקי הזמן ועם גודל הכוחות שאיתם אנו מתמודדים. האבחנה שלנו לגבי "התכוונות" מול "מקרה" נגזרת ממה שסביר בפרק זמן שתופס אדם בודד. המכונה שלנו מכויילת, תרבותית וכנראה גנטית, לסדרי הגודל האלה; לצערי, היא יהירה דיה כדי להאמין שהכלים הצנועים שניתנו לה להישרד, טובים להבנה בכל קנה מידה ורמת הפשטה.

Zoom out

האם אני אומר שמן הנמנע שיש אלוהים? בשום אופן לא. האם אני מכחיש את האפשרות שיש הנהגה מוסרית לעולם? זו תהיה איוולת מצידי. הדבר היחיד שברור לי, הוא שאין לאדם כלים כדי להכריע בשאלות כאלה ושאין בכלל ראיות לטענות המועלות בידי דתות וכתות שונות. הספקנות הזו אינה הדת שלי, אני לא מטיף לאנשים לזנוח את אמונותיהם, אבל כשבא מישהו ומתעקש שהחיבה שלו לאיזה רעיון היא בבחינת הוכחה, חשוב לי לשרטט מחדש את הקו שדהה, בין הגיון לבין משאלת לב.

יבוסי,

דבריך הנוקבים בפשטותם, הם לי כמים קרים על נפש עייפה.
תודה.