דלתיך דפקנו [לכולל או לכלכל, היילכו יחדיו?]

לדעתי, שורש הבעיה נעוץ בעובדה שיש צדק בגישה.

יציאה לעבודה, מהווה סיכון רוחני ברור, בדור שבו הפריצות והפתיחות חוגגת. די לנו בכך שאותו עובד יחשף לעצכ"ח והרי לנו מרשם לקלקול.

אפשר לראות שגם בציבור החסידי, ישנה הרחבה של מושג הכוללים, הן בכמות, והן במשך זמן הלימוד. וזה לא רק כחיקוי, אלא גם משום שבעית היציאה לעבודה קשה.

לכן, קיים היום מצב של "אוי לי מיוצרי, ואוי לי מיצרי", כאשר חיים בלי לצאת לעבוד הם חיים גרועים, הן מבחינת הסיפוק האישי, והן מבחינה כלכלית. ואילו יציאה לעבודה מאיימת על הציבור החרדי כציבור אדוק, ואולי אפילו על קיימו לטווח ארוך.

בעולם מודרני, הדרך היחידה לשרוד היא באמצעות הבדלנות. וככל שהעולם מודרני יותר, כך צריך להקריב יותר בשביל בדלנות (פלאפונים מחשבים אינטרנט) עצם המצב שחיים ביחד עם יהודים חילונים, מקשה על הבדלנות הטבעית, של תחושת הריחוק מהגוי, ולכן הלחץ האטומי של המנהיגים מובן.

פתרונות ? אין.
אם כי, אני מאמין שהמטרה לעולם לא מקדשת את האמצעים, ואי אפשר לפתור איום קיומי, על ידי צורת התנהגות שאינה מוסרית, ורעה.
לכן תמכתי בפתרון חיצוני, שכאשר יעזרו לאברכים לרעוב, המשבר יהיה עצום, ובמשבר חייב לבוא פתרון. כמו שכבר ציינו כאן, את אסון התאומים, כמשבר שהכריח את העולם להתנרמל.

http://www.hydepark.co.il/hydepark/forum.asp?forum_id=12810

תוקן על ידי - לפום_ריהטא - 08/04/2005 8:55:12

בעקבות הודעת הפתיחה פתחתי אשכול בנושא בפורום של המינהלת לקידום התעסוקה
http://hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1337399

אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.

המבנה של החברה החרדית בארץ הוא אכן חולה ולא נורמלי .

שכן הוא עומד כעין פירמידה הפוכה, שבמקום שיהיה בסיס רחב של תומכי תורה הנושאים על גבם את הקצה הצר של המצויינים והמקדישים עצמם לתורה, המבנה הוא הפוך : חוד צר וקטן של בעלי יכולת האמורים לשאת על עצמם את כל הבסיס הרחב של "הלומדים".

אני סקפטי מאד מלהאמין בסיכוי לשינוי קרוב, מהסיבות הבאות:

א. החדירו את המצב האומלל הזה - שנוצר עקב אילוצי צבא וכו'- כמצב אידיאלי שמחנכים עליו בישיבות ובסמינרים לבנות.

ב. הצבור עצמו כמעט ואינו יכול לעזור לעצמו , שכן רובם של היחידים אינם מסוגלים להתמודד כנגד הזרם המרכזי שהחברה מכתיבה.

לכן השינוי צריך לבוא "מלמעלה" כלומר ממנהיגי הדור.

ולכך שהשינוי יבוא מלמעלה אין כמעט סיכוי מהסיבות הבאות.

א. ישנם מנהיגים (בעיקר ליטאיים) שאכן רואים בעוני, אידיאל...

ב. אף אלו שמבינים את חומרת המצב פוחדים לעשות שינויים מאימת הקיצוניים.
( והרדיפות כנגד הרב שטיינמן יוכיחו)

ג. "לגדולים" אין גם אינטרס אישי בכך, שכן הם אישית "מסודרים" מבחינה כלכלית, וכמו כן בניהם ובנותיהם. (צא וראה מי מקבל משרות בחינוך העצמאי וכד')

אדרבא, בתת ההכרה הם יודעים שכל מה שהעוני גדול יותר , שליטתם על הצבור חזקה יותר, שכן הצבור הנתון למרותם קשור לטבורם מבחינה כלכלית, בכוללים ובמשרות, וע"י כך אנשיהם נשארים "ווסלים" נאמנים, משא"כ עצמאות כלכלית עלולה להביא לעצמאות גם במישור החברתי.

כל זאת גורם שהמנהיגים הדואגים את כאב הצבור יעשו אמנם הכל בכדי להיטיב את המצב הכלכלי של הצבור החרדי, אך יעשו זאת במסגרת הנוכחית, כגון לחץ פוליטי להגדלת התמיכה הממשלתית בכוללים, ובהשבת קיצבאות הילדים , אך לא יביאו למהפכות של ממש בנושא.

קומה התנערה עם חלכה...

מקים עולם התורה החרדי בצורתו הנוכחית הוא דוד בן גוריון. אם היה מסכים לתת פטור מהצבא ל-400 הבחורים העילויים ולא דחייה, ההיסטוריה הייתה נראית שונה לגמרי. לפעמים הכול מצוי בפרטים הקטנים.

בס"ד
יש ללמוד את פנימיות-התורה ולעסוק במלאכה כדי להתפרנס בכבוד ולא להצטרך לבריות וכמו שאמר רז"ל 'פשוט נבלה בשוק ואל תצטרך לבריות'.

לא הספקתי לקרוא את כל ההודעות עד כאן, מהמעט שקראתי נוכחתי כדברי מיימוני שמדובר בנושא ארוך וסבוך שעל מנת לקיים בו דיון רציני צריך לפרקו לגורמים.
בעיה זו הטרידה אותי כבר מספר שנים ובעיקר מלפני כשנתיים מאז שהשתנתה מדיניות הרווחה של מדינת ישראל. כתבתי בנושא מאמר ב"בקהילה" וכן העלתי על הכתב רשימת נקודות עיקריות בנושא. מלבד הבעיה הכלכלית ישנה בעיה חברתית גדולה בהעדר משרות תורניות ובמצב שאלפי אברכים מסתובבים מחוסרי סיפוק ומסובכים בחובות.
כיום אני מועסק על ידי הג'וינט בשיתוף התמ"ת [משרד התעשיה המסחר והתעסוקה] בגיבוש תוכניות לקידום התעסוקה בציבור החרדי, במסגרת "המינהלת לקידום ופיתוח תעסוקה". ישנן הצעות מעשיות רבות וכל אחד מוזמן לתרום את רעיונותיו ויכולותיו לקידומן. ברור שאין פתרונות קסם, אולם להערכתי ניתן להקל באופן משמעותי על הבעיה תוך מספר שנים מועט יחסית.
מצ"ב העתק של רשימת הנקודות שעוררה עלי את חמתו של הגרב"ש דויטש ונתי גרוסמן

הכוללים


א. הגורמים לגידול המתמיד במספרם של אברכי הכוללים

1. הריבוי הטבעי הגדול של הציבור, מלבד הגידול של הציבור בכללו על ידי מתחזקים ובעלי תשובה.

2. התמעטות היוצאים לעמל הפרנסה כעצמאיים וכשכירים, אף לאחר שנים רבות בכוללים.

3. משרות תורניות שונות שבעבר משכו אברכים רבים אינם מבוקשים כיום ע"י האברכים כגון ההדרת ספרים רבנות ודיינות.

4. משרות תורניות בישיבות הקדושות אינם מצויות כבעבר מחמת תפוסה מלאה והאטה בקצב הריבוי [בעבר נפתחו ישיבות ספרדיות ואף בישיבות תיכוניות לימדו בני תורה וכן מספר התלמידים בכל ישיבה היה קטן יותר]


ב. הסבירות לגידול בשנים הקרובות בכוללים נמוכה מאוד.

1. הקטנת התמיכה של המדינה תרתיע רבים מלפתוח כולל או להגדיל את הכולל הקיים.

2. ריבוים של המוסדות שמצבם קשה אמור להגביר את מספר המשולחים לחו"ל והדבר יקשה מאוד על גיוס הכספים בכלל ובפרט לכוללים הנמצאים ברמת עדיפות נמוכה.


ג. בקרב אברכי הכוללים ישנו חוסר סיפוק עצמי גובר והולך.


1. הסיכוי הנמוך להשגת משרה תורנית בעתיד גורם לחוסר חשק בהעדר מטרה מוגדרת [מעטים הם הלומדים המסוגלים לעסוק שנים רבות בתורה ללא איזו שהיא מחויבות כמסירת שיעורים כתיבת ספרים וכדו']

2. עול הפרנסה הכבד מפריע מאוד את הריכוז הנדרש ללימוד עיוני.

3.העיסוק במסכתות ישיבתיות שנים רבות גורם לחוסר התלהבות והתחדשות.

4. הכתבת תכני הלימוד וקצב הלימוד מונעת התפתחות אינדיבידואלית וגורמת לתסכול רב.

5. הכוללים הקטנים מתקשים לשמור על אוירה חזקה של לימוד והדבר פוגע אף באברכים איכותיים ביותר.


ד. אברכים רבים שוהים כיום בכוללים מחוסר ברירה.

1. הצורך של כל מי שאין "תורתו אומנותו" להתגייס לצה"ל דבר שהינו אצל רוב הציבור החרדי כמעט בגדר יהרג ואל יעבור.

2. חוסר היכולת להתפרנס מיגיע כפיו מחמת חוסר הכשרה מקצועית וחוסר כסף ללימוד מקצוע.

3. חוסר אפשרות לעסוק במסחר ובמתן שירותים שאינם דורשים הכשרה מקצועית מחמת העדר הון עצמי לפתיחת עסק.

4. המחשבה שדרך זו הינה מנוגדת לדעת התוה"ק ועל האדם לשהות כל ימיו בכולל גם אם אין לו כדי פרנסתו.

5. הלחץ החברתי והסטיגמה הנפוצה לכל מי שעמל לפרנסתו כשהוא מופלה לרעה גם במוסדות החינוך כשילדיו אינם רצויים וכן נידרש הוא לשלם סכומי כסף גבוהים יותר בארנונה ובשכר לימוד.

6.לעיתים אע"פ שהאברך עצמו מעונין לחפש מקור פרנסה אחר הוא נתקל בהתנגדות של אשתו ושאר קרוביו כהוריו והורי אשתו.

7. ההרגל לחוסר מחויבות ולאורח חיים חופשי בישיבות ובכוללים מקשים על הכניסה למחויבות של שכיר.

8. החשש מחשיפת יתר לחברה החילונית שעלולה לגרום קלקולים רבים ביראת שמים ובקיום המצוות.

9. האבטלה הגואה כיום במדינה מייאשת ומרפה את ידי רוב הציבור החרדי מלנסות את כוחו לעמול לפרנסתו.


ה.ההסתמכות על עבודת נשים איננה יכולה למנוע את הצורך של רבים לעמול לפרנסתם.

1. בדרך כלל אי אפשר לפרנס בית על ידי הכנסתה של האישה בלבד.

2. מספר מקומות העבודה במקצועות המתאימים לנשים מבחינת שעות העבודה מקום העבודה ואופי המקום [ללא פריצות ואינשי דלא מעלי] מצטמצם מאוד וכמדומה שהגיע לרוויה.

ו. קשה להניח שהדברים יבואו על תיקונם מאליהם ללא התערבות חיצונית.

1. בעוד שההגיון מחייב בהעדר מקומות לימוד לכולם להעדיף את הצעירים על פני המבוגרים, בפועל המציאות הפוכה משום שקשה להוציא מהמסגרת את מי שכבר נמצא בה מספר שנים.

2. רבים וטובים עלולים להגיע לפת לחם ולשקוע בחובות, ולא לצאת לעמל הפרנסה.

3. הסתפקות במועט היא פתרון טוב ליחיד, אולם לכלל היא עלולה להזיק, היות והתמעטות הצריכה תגרום לעוד רבים בתוך המחנה לאבד את מקור פרנסתם.

4. המגיעים למצב קשה אינם יכולים בכוחות עצמם לפתור את בעייתם ללא עזרה חיצונית בבחינת "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים".

ז. זעקת האברכים אינה נשמעת כפי המתחייב לפי חומר הבעיה.

1. ריבוי הבעיות הבוערות העומדות בפני הציבור החרדי דוחקות את הבעיה היות וקולם של מנהלי המוסדות נשמע יותר מקולות האברכים הפשוטים.

2. רוב האברכים עדיין משלים את עצמם שמדובר בבעיה זמנית בלבד ובעתיד הקרוב ימצאו לעצמם כולל ובודאי שהנמצאים כעת בכולל אינם דואגים כל כך על העתיד.

3. אין כתובת ברורה להצגת הבעיה היות והכל פוטרים את עצמם מלעסוק בה, כל אחד מסיבותיו שלו.

4. הבעת דעה שאינה מקובלת על כלל החברה גורמת בדרך כלל לאומרה נזקים רבים ללא השגת מטרתו.


ח. הימנעותם של גדולי התורה מלעסוק בפתרון הבעיה.

1. הרצון שהיציאה למעגל העבודה תהיה רק בדיעבד מחוסר ברירה, על מנת שטובי הלומדים לא יעזבו את תלמודם, והחשש הוא שגיבוי למגמה זו יגרום לה להיות דרך של לכתחילה.

2. החשש שמא יהיו אברכים שיחלשו ביראתם על ידי יציאתם לעמל הפרנסה.

3. שמא לא יהיו דבריהם בעניין זה נשמעים ואדרבה יאבדו אף את השפעתם כיום.

4. החשש מהתנגדות חזקה וריבוי מחלוקות.

5. פעולות לשילוב אברכים במעגל העבודה יתפרשו ככישלון הדרך וככניעה למתנגדי הציבור החרדי.

6. ההימנעות מכל פעולה שמטרתה הבדלת מצוינים ובני עליה ממי שאינם כאלה. [דוגמת ר"ג שמנע כניסת מי שאין תוכו כברו לביהמ"ד]

7. בטחון ואמונה בהשי"ת שבסיעתא דשמיא ימשך קיום הכוללים לכל בני הישיבות הקדושות עוד שנים רבות.


ט. ההתעכבות בתיקון הדברים עלולה להחמיר את הבעיה בהרבה.

1. הגעתם של מאות משפחות לעניות ולהזדקק לארגוני הצדקה והחסד עלול לגרום לקריסתם מחוסר אפשרות לסייע לכולם.

2. בזמן משבר עלולים רבים ובפרט צעירים לנטוש את הדרך בה חונכו ובפרט כשלא נראה שום פתרון באופק.


הפעולות הנדרשות.

א. הבא לעסוק בשינוי הנהגה שאינה רצויה הרווחת בציבור נדרש למספר תכונות.

1. בטחון בצדקת דרכו ללא התחשבות במתנגדים למעשיו מתוך חוסר הבנה וחוסר ידיעה.

2. לקבוע בדעתו שאיננו מצפה אלא להצלחה אצל חלק מהציבור בלבד ולא אצל כלל הציבור.

3. אורך רוח וסבלנות רבה מתוך ידיעה והבנה שתהליכים רבים מתבצעים לאורך זמן ובשלבים רבים.

ב. לשם הצלחת הפעולות נדרשות מספר פעולות ציבוריות.

1. הסברה איכותית על ידי תלמידי חכמים ידועים שיבהירו את הסיבות לשינוי הנדרש, ואת דעת התוה"ק בנוגע לעניינים אלו.

2. הקמת ועדה שתתכנס מזמן לזמן על מנת לקבוע דרכי פעולה בהתאם לנתונים שיאספו על ידם, והעברת ההחלטות לאנשי הביצוע.

3. גיבוי מאת גדולי תורה מפורסמים.

4. השגת כספים לצורך הפעולות הנדרשות מאת אנשים המכירים בחשיבות העניין.

ג. המצב הרצוי לכאורה בכוללים.

1. מסגרות כוללים המיועדים לצעירים בשנות נישואיהם הראשונות עד לגיל מסוים ללא שום הגבלה של מצוינות.

2. הקמת מסגרות לאברכים מבוגרים המיועדות לבני עליה המיועדים בעז"ה להעמיד תלמידים או להורות הוראה בישראל בין מפיהם או מפי כתבם.

3. נתינת מלגות גבוהות לאברכי הכוללים בגובה של משכורת ממוצעת על מנת להסיר מהלומדים דאגות הפרנסה.

4. הקמת מסגרות לאנשים העמלים לפרנסתם על מנת שיעסקו בלימוד בעתותיהם הפנויות בשעות אחה"צ או הערב.


ד. רעיונות לפתרונות אפשריים למצוקת הפרנסה.

1. הקמת לשכת תעסוקה אשר תעסוק ביצירת מקומות עבודה ובתיווך בין מחפשי העבודה למעסיקים.

2. הקמת קרן השתלמות המיועדת למעונינים ללמוד מקצוע אשר יקבלו הלוואה גדולה לתקופת לימודיהם המותנית בכך שיקבעו בכל יום עיתים לתורה, ואם ימשיכו בקביעת העיתים גם לאחר מכן תיהפך ההלוואה בהדרגה למענק.

3. הקמת "גמ"ח עיסקא" למעונינים בפתיחת עסק והם נעדרי הון עצמי, כשכל לווה יקבל הדרכה בניהול העסק, וישתף את הגמ"ח ברווחיו או בהפסדיו כתקנת חז"ל, תוך מעקב צמוד על התנהלות העסק ללא סיכונים מיותרים.

4. הסדר עם השלטונות בנוגע לגיוס לצה"ל נוסח "ועדת טל".

5. הקמת מערכת לאיסוף נתונים חיוניים כדוגמת מספר אברכי הכוללים, מספר מקומות הלימוד לאברכים, ומספר המשרות בכל תחום כישיבות חידרים משגיחי כשרות סופרי סת"ם וכדו'.

ה. הקשיים הרבים העומדים בפני פעילות זו.

1. העיתונות החרדית הנאבקת בכל כוחה כנגד כל שינוי ודביקה בהנצחת הנורמות הקיימות בציבור בכל העניינים.

2. גדולי תורה שאינם מוכנים לשמוע על שום שינוי באופן התנהלות הכוללים.

3. התנגדות רבה לחילוקי מעמדות בחברה, בין בני עליה לאחרים, ובין עשירים לעניים, בכל אורחות החיים. [רמת מחיה, עריכת שמחות, נשואי ילדים, חומרות הלכתיות, ומוסדות]

4. חוסר שיתוף פעולה של ראשי הכוללים בתיקונים המוצעים.


אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.

תוקן על ידי - בןציוןכהנא - 08/04/2005 12:13:51

תוקן על ידי מיימוני - תיקונים גרפיים להקלת הקריאה.

תוקן על ידי - עצכח - 08/04/2005 13:01:28

לפום,

הסכנה של הפיתויים היו מהיות אדם לגוי, אל תתפתה שהיום יש פיתויים גדולים יותר (תגיד לי רק, אימתי בדיוק עם ישראל התחלן בעידן האינטרנט וטלוויזיה, או בעידן אחר?), זה לא דרך למרות שהרמב"ם הציע ללכת למדבריות הרי לפועל גם היו רופא בחצרות המלוכה המושחתות. הפיתויים הזוהרים של היום מקצת או הרבה עירום לא מגיעים לפיתויים של אתמול של קריאת ספר על חלום הקומוניזים ואיך שהוא הולך להציל העולם.

נכו, יש לשמור את הדור הצעיר עד בני י"ח ממראות הרחוב, אך כלום החינוך החרדי אינו מספיק חזק לחנך אדם בוגר המאמין וחי על פי אמונתו, מדובר בתעודות עניות, ובסוג חינוך שלעולם לא שמעו על כך ביהדות.

לפועל אי אפשר להקים חברה בלתי נורמלית ובריאה שאינה חיה במציאות. היהדות מעולם לא גרסה בריחה מהעולם, לא בנישואים ולא בעבודה ולא בשאר דבריה.

זה נוח יותר להכניס את כולם לגטו הכולל, אך אין זה צודק יותר. ודע שגם הכולל וגם כל הסתגרות אינו פתרון פלא, הרי גם בין אברכי כוללים היצר הרע אינו נח כידוע וד"ל.

ריהטא

יגיעת "שניהם" משכחת עוון.

ולכן אם אני הייתי החותם על קול קורא נגד אינטרנט וכדו', בוודאי שהייתי מתנה שהאיסור רק על מי שעובד פחות משש שעות ליום...

בינתיים אל תדאג ממני... עוד לא נהייתי "מגדוילי התורה".. כי מבחינתי (שאני ממוצא חסידי הגר בחו"ל) קיום התורה ומצוותיה חשוב יותר מלימודה.

----------

ועכשיו ברצינות, האם אין זו הבעיה קשורה במישור להבעיה של החברה החרדית כולה -- של עשיית המצוות רק בגלל החברה ולא מפני האמת שיש בה?

סמדיה.

יש כאן בעיות חלוקות.

אלו שהרשבא (הניק) דיבר עליהם, אלו באמת נעבעך, ועליהם לא ניתן אלא לרחם.

אלא שחלק גדול מהבעיה, אלו הצעירים, ועליהם לא ממש צריך לרחם, אלו טומנים ראשם, ואינם רוצים לשמוע על יציאה לעבוד. אין מה לעשות, זה ההכרח, ושום פתרון לא יעזור.

הכל ענין של כבוד, לא אידיאולוגיה ולא כלום, התחנכנו בישיבות שאסור לעבוד, ומי שעובד אינו בן תיירע, ואי לכך הבושה הורגת וקוברת את כולם. לאט לאט האברכים לבד מגיעים למסקנא שהם חייבים לצאת, אלא שאז בא הכובעד ולא נותן להם...

עליהם לרחם?!

אני בהחלט מבין שבעיה של כבוד הינה בעיה, שאף אותה צריך לפתור, אך בפחות רחמנות.

וכאן ההבדל בין הארץ לחו"ל. בנתיים המצב בארץ שמי שיוצא לעבוד הוא סוג ב', ואז ממילא הוא מתיר לעצמו לא ללמוד בכלל, שלא במכוון, אבל ממילא החברה שלו אינה לומדת. משא"כ בחו"ל, העבודה היא חלק מהחברה החרדית, ואף מי שיצא לעבוד אינו מרגיש שנפטר מן הלימוד.

ברגע שייווצר מצב שבארץ יהיה כמו בחו"ל, הכל ישתנה, השאלה איך לעשות זאת?

רק המשבר יעשה זאת.

אם בעיה זו תיפתר, גם בעיית המבוגרים תפתר, מאחר ואלו לא יזדקקו לסכומים גדולים כ"כ.

אולי להעביר חלקם לחו"ל?? אני אשמח לקבל אותם.

בן ציון,
כל הכבוד על ניתוח והאומץ

לאלו הטוענים שהיצר נמצא גם בכולל, ושהפיתויים שהיו פעם היו גם משמעותיים. זה אכן נכון.

דא עקא, שלהנהגת הציבור לא איכפת החטא של יחיד, כל עוד שמצליחים לשמר את המסגרת השלטת. כאשר אברך נמצא בכולל וחוטא את כל חטאי עולם, הוא עדיין לא פורץ את המסגרת אפילו ביחס לעצמו.

ברגע שתהיה חברה שמחוברת לציבור החילוני, תיווצר תת חברה מודרנית, שאת ניצניה אפשר כבר לראות היום , ואז המסגרת עלולה להתפרק.

אכן, היו דורות של קלקול גדול יותר, אבל זה בדיוק הענין. הגדולים למדו מנסיון ההשכלה, וגילו, שהדרך להלחם איתה היא באמצעות סגירות טוטאלית והכנסה לבידוד. כדי למנוע "השפעות זרות"

ואכן, שורש הבעיה נעוץ בכך, שלא הצליחו לגדל דור מאמין בעוצמה מספיק משמעותית, כך שיכול להמשיך ולחיות בדרכו, גם כשיש לו את האפשרות "להתפלח"...

הנחת העבודה של הגדוילים, שרוב הציבור, ברגע שתתן לו אפשרות אמיתית להתקלקל הוא ירוץ על זה. כתוצאה מכך, מתנהל קרב מאסף על ניתוק מהחברה החילונית, הכולל את המלחמה באינטרנט, בפלאפונים, בעבודה, ובכל מה שיכול לאפשר "סביבת עבודה" של חברה מקולקלת.

אם אתה מאמין שאפשר לתקן, אתה חייב להאמין שאפשר לקלקל...



http://www.hydepark.co.il/hydepark/forum.asp?forum_id=12810