"ניחמתי..." לשאלת תרגום הרמב"ם לעברית

מסתברא,
בדבריך על מכתב רד"צ הילמן, כוונתך לזה בן מספר העמודים, הבא בתשובה לשאלה למה לא הזכירו את תרגום קאפח במהדורת שבתי פרנקל? ראיתי מזמן מכתב כזה, ומענין אותי לדעת אם אליו כוונתך, ואם מישהו זוכר את מכלול הטענות שהועלו שם נגד תרגומו של הרב קאפח.

מצאתי בשו"ת עולת יצחק (רצאבי) ישנה תשובה בה הוא כותב נגד תרגומיו של הרב קאפח זצ"ל.מכל מקום גם הוא טוען,כי הרב קאפח היה חכם בכמה דרגות מעל בני דורו.אלא שזה היה בעוכריו וכו'.יעו"ש.שכתב נגד תרגומו את פירוש הרס"ג לספר יצירה,ושזה מה שהטעה את הגר"ע יוסף בדיני כתמים.

כדי לשמח את לבו של מסתברא, שידע ויכיר את דעות רבו אלופו ומיודעו, הרי דברים מהערותיו לספר המצוות במהדורה שהו"ל [השניה, לא זו של מהדורת רמב"ם לעם], במצות ל"ת המצוה הל"ה: האזהרה שהזהרנו מלחבור, והוא שיאמר דברים שמדמה שהם מועילים לכך וכך, ומזיקים לכך וכך, וכו'. ופירש הרב קאפח: 'לחשים וצירופי הברות שקורים להם בימינו "שמות קדושים", עליהם כתב רבנו בה' ע"ז פי"א ה"י שמדבר דברים שאינם לשון עם ואין להם עניין ... וכל הקולות והשמות המשונים המכוערים לא ירעו וגם היטב אין אתם'.

ודוק: השמות המשונים המכוערים (ברמב"ם) = שמות הקדושים בימינו!

למי שלא הבין מ"ש בהודעה הקודמת, אפרש שיחתי, אדם מחבר פירוש לכל הרמב"ם, לומד את כל הספר משנה למלך, ולקראת הסוף מעתיק ממנו כשלשים טורים, אעפ"י שלדעתו אינם מן העניין ואין להם שייכות לרמב"ם, ולא ידע כי המשנה למלך לא חיבר ספרו על הרמב"ם, ואין הוא אלא חיבור שערך ר' יעקב כולי, שאסף וקיבץ, פירק וערך את החיבור מתוך כתבי המשל"מ! והרואה, אפילו במה שהועתק כאן, יראה שברובו הוא דן במפרשי התורה והמדרש ע"ד הדרוש ההלכתי (הרא"מ ויפה תואר).

ואולי ראוי להזכיר גם את דעתו על כ"ד תשובות הרמב"ם לחכמי לוניל, שמפני קושיות שהיו לו עליהן החליט שלא הרמב"ם כתבן, והן מזוייפים! וכאשר הראה הרב שילת באותו ובמופתים כיצד היו תשובות אלו ידועות לראשונים, ובמיוחד לבן הרמב"ם, ר' אברהם [והלא בחלקם שוות להשגות הראב"ד], המציא תיאוריה חדשה, פרועה ודמיונית, דהיינו שהשאלות אכן היו משל חכמי לוניל, אך בהגיען לקהיר נפלו לידי מאן דהו [אולי הוא הזקן שישב בפינת ביהמ"ד שהגיה את כ"י אוקספורד הידוע] שכתב תשובות כאילו היה הוא הרמב"ם והטעה את כל העולם, פרט לגאון החריף ובקי, שהצליח לגלות רז זה.

אגב, מוסרים גם שר' חיים מבריסק לא אהב את התשובות לחכמי לוניל, וכך מסר הגרי"ד מבוסטון, והביאן חתנו בספרו על הרמב"ם.ומסתבר שר' חיים סבר שיש לו תירוצים טובים יותר לקושיות חכמי לוניל.

בהרצאה על הספר הגיב פרופ' תא שמע, שאי משום הכי, גם החזו"א לא אהב את חידושי ר' חיים! והא ראיה השגותיו! אך אי משום הכי, אדרבה, ראיה מכאן, כמה החשיב החזו"א ספר זה שהטריח עצמו והתייגע ללמוד את כולו מעבר לעבר. בדומה לזה סיפרו לגאון מצ'בין זצ"ל (כידוע החזו"א היה סוגר ספריו לפסח, והיה משאיר לעצמו ספרים שבהם חשב לעיין בפסח), כי החזו"א הניח את ספרו שו"ת דובב מישרים בין הספרים שיעיין בהם בפסח,ואמר אדרבה, מכאן ראיה שבמשך השנה אינו מעיין בו, ועל כן כשר הוא הוא לפסח (וכמובן שמידי חידוד לא יצא, שכן אפשר שבדק את הספר שיהא ראוי להשתמש בו בפסח).

דגים,

צריך לדון לכף זכות.אבל כיון שעל ענייני מוסר ולשונות בוטים כל אחד יכול לנמק ושערי תירוצים לא ננעלו.אגיב רק בעניין המשנה למלך שציינת.

צריך להבין,שהרב קאפח זצ"ל מאס בפלפולים וחילוקים כפי הנהוג בעולם הישיבות כיום.זה מופיע אצלו גם בפירוש המשניות וגם במורה הנבוכים בהקדמה.שם הוא משעין את דבריו על הגותו של הרמב"ם.וזה ככל הנראה מה שהניע אותו להעתיק הכל,כדי שיראה הרואה שאין בזה עיקר.אין לי ספק שהוא ידע היטב כי המשנה למלך הוא ליקוט שנעשה אחרי פטירתו.

אמנם גם לי יש קושיות על הבנתו בכמה עניינים,ודומה בעיני הוא מביע את דעתו ומשעינם על דברי הרמב"ם ,יותר מאשר מציג את דעת הרמב"ם לכשעצמה.

לב 32
יש להזהר מהשוואת פשטות, הבנה טובה והתרחקות מפלפולים, עם שטחיות, חוסר הבנה ומיעוט למדנות. עם כל הכבוד דברי הגנתך על הרב קאפח הם מסוג הסברות שלו עצמו, ששייכות לסוג השני דלעיל. על שיטות לימוד אפשר וצריך לדון ולהתווכח עם הגרע"י שליט"א, אך אין הרבה מה לדון בשיטת הלימוד של הרי"ק. פרט לצד אחד מועיל מאוד, שבכתביו, הוא השימוש בכתבי יד ובידיעות בתחום הריאליה ובלשון (ודווקא בכך אין הגרע"י מצטיין כל כך). בתחומי הניתוח הספרותי וההיסטורי אין בו מופת שיש ללמוד ממנו.

דגים וכולם

חוסר ידיעתי בתחומים הנ"ל אינו מאפשר לי אלא לעקוב אחרי הדיון. אולם אם מזכירים את יחסו של החזו"א לר' חיים וספרו - הרי בדבר זה יש לנו בירור.

ד"ר בני בראון, בעבודתו המונומנטלית על החזו"א, שוודאי לא נעלמה ממך, כותב כי החזו"א התייחס לספרו של ר' חיים לא בגלל הערכתו אלא להפך, מפני שהתנגד לה וקיווה להשפיע על ציבור הלומדים בזמנו לבחור בדרך אחרת. המשקל שנתן לספר היה מן הסתם בעיקר בשל תפוצתו בקרב הלומדים.

אין זה בא לשלול את ערכו של ר' חיים ושל שיטתו, שכבר דנו בה בפורום במקומות רבים. אולם הוא והחזו"א למדו בדרכים שונות.

משל לדבר (ואיני זוכר היכן ראיתיו): ר' חיים ידייק ממה שלא כתב הרמב"ם, והחזו"א חולק ואומר שהרמב"ם לא הזכיר את הדבר לא בגלל שלא סבר כמוהו, אלא בגלל שלא נזכר בגמרא. (השאלה מדוע הדבר לא נזכר בגמרא היא שאלה אחרת).

ואתה עצמך, עד כמה שזכור לי, הבאת מעשה בהוצאת שבתי פרנקל שכללו את כל ההגהות של הרמב"ם על הדברים שנכתבו בשמו, פרט לאותו תיקון ששלל את הצורך בחידושו של ר' חיים...

וסליחה ממואדיב שיצאתי מן הענין. שהרי הנושא היה תירגומים שונים לרמב"ם.

***

ובנושא התירגומים בכלל -

תירגום מדוייק הוא חשוב במיוחד ברמב"ם, אשר כתב את ספרו בצורה כזו שיהיה קשה להבינו. וכיון שהרמב"ם טמן את דעותיו האמיתיות מאחורי סתירות, הכרת הלשונות בצורה המדוייקת ביותר היא הכרחית.

וזכור אותו חוקר לטוב, ופרופסור נוריאל שמו, שהיה מנהל רישומים על לשונות הרמב"ם ומוכיח משימושי לשונו בערבית על כוונות הרמב"ם, כגון בשימוש בלשון "רצון" לגווניו ועוד. (ויצאו הדברים בספר ליקוטי מאמריו שיצא אחרי מותו, לפי שלא הרבה לפרסם).

ואולי עוד כמה הערות, אם גם איני יודע ערבית.

א. מעשה תירגום הוא בלתי אפשרי. תמיד צריך לשלם מחיר. האם אנו מתרגמים את המילים או את המשפטים או את הקטע, או את מה שאנו מחשיבים לכוונת המחבר.

ב. תירגומו של אבן תיבון מהווה פריצת דרך, בגלל המונחים שטבע. לפיכך, אין אדם יכול להישמט מתירגומו, שמהווה תשתית לשפת הדיבור שלנו בפילוסופיה בינימית (ואפשר שחידושיו וחידושי משפחתו נקלטו גם בספרים אחרים וד"ל).
אמנם גם אבן תיבון לא הקפיד תמיד על שויון תירגומים לאותה מילה, כפי שהראה נוריאל.

ג. מקובלנו שתירגומו של אל חריזי אינו מדוייק, שמשורר היה ולא פילוסוף.

ד. מהמעט שעשיתי שימוש בתירגומו של פרופסור שוורץ הריהו מדוייק. ויותר מזה, הריהו שימושי ללומד בן זמננו, לפי שהוא מדבר בשפתנו.

ה. הרוצה לעמוד על דעת הרמב"ם האיזוטרית ייאלץ מן הסתם להשוות בין תירגומים ולחפש במקור. אין צריך לומר שבזאת מעטים הם המסוגלים לעיין בשפת המקור, וממילא יש עוד דרישות שהציב הרמב"ם כדי להבין את ספרו, כגון להיות בקיא בפילוסופיה ובמדעים האריסטוטליים והמוסלמיים של זמנו, ובזאת מעטים הם המואדיבים והדגים.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

ראיתי שכתבו כאן מספר פעמים שתרגום אלחריזי אינו מדויק, וזה אינו מדויק, מפני שאלחרזי כתב תרגום עניני או מה שקוראים היום תרגום חופשי, ולא תרגום מילולי, וע"כ א"א לדונו כאי מדויק, למעשה האלחריזי פתח את המורה נבוכים בזמן שתרגום האבן תבון על כל מעלותיו, הוא כספר חתום.

וכאן המקום לסייע לידי "מסתברא" ולומר שצריך לתת להרב קאפח את הכרדיט על עבודתו הגדולה ליצור תרגום שהוא תרגום מילולי וגם קריא במאד, זאת מלאכה לא קלה ודורשת הרבה כשרון. וכן הוא בתרגומו על פירוש המשנה. ואל נשכח שהרב קאפח תירגם גם את ספר "האמונות והדעות" לרס"ג, שג"כ אינו קריא כלל בתרגום האבן תבון אפי' לאחר העיון במפרשיו, ותרגומו של הנ"ל הפכו לספר נגיש ונעים לקריאה. כן תרגם את שאר כתבי הרס"ג לתורה ונ"ך, והוצ"ל את פירוש הרס"ג לספר יצירה, (האמיתי, ספר שלא מוכר לציבור הרחב).
במקומות מסוימים דייק בתרגומו אפי' יותר מאבן תבון, ראה למשל במורה (ח"א , פרק ס"ב,) "וכאשר מצאו האנשים הרשעים הבערים את הלשונות הללו". ושם כתב קאפח בהערה 22 "אלשריר אלג'אהל", ור"ש מתק את המילים וכתב "אשר בדאום הפתאים הראשונים".
וחיפשתי בתרגום שבהוצאת האוניברסיטה ושם תרגם "האנשים הרעים הבורים", גם יותר מתוק מתרגום קאפח.
וכאן תראה שבמה שנוגע לתרגום, הנטיה האישית יכולה לשנות לכאן או לכאן, על כן חשוב לדעת על נאמנות בתרגום. ומאחר ואין לנו ערלי הפה והאוזן בשפה הערבית האפשרות להתחקות אחר הדקויות, אין אפשרות אלא לדון על פי שאר כתביו כמש"כ לעיל מזה.
אע"פ ש"מוהדיב" מתנגד לכל דיון שאינו ממוקד בעצם התרגומים, חוששני שלא נצליח להביא לכאן את רד"צ הילמן, או את צוקר.
אי לזאת כדאי לקרוא את פרשנותו של "דגים".

אמנם מש"כ "מסתברא" שרד"צ הילמן, העלה טענה "ברשעות בני ברקית" ברצוני לומר, הכרתי את הרב הילמן ולא מצאתי בו כל רישעות (גם לא רשעות בני ברקית, ולענ"ד דגם הענין הדרדעי לא מהוה בעיה אצלו). ואם הוא מצא מקום לתוקפו כנראה שיש דברים בגו.




יותר משיכול האדם להזיק בלשונו, יכול לתקן בקולמוסו.

דגים,
אני מקבל את עיקר דבריך לגבי איכות העיון וכו',ברם אנני יכול לשפוט את עיונו של הגר"י קאפח אם היה מעמיק אם לאו.בכל זאת יש גבול לחוצפתי.מה שכתבתי היה על דרך לימוד זכות לאור מה שהבאת מדבריו.וידעתי היטב כי יד הדוחה נטויה.וראה בפירוש המשנה להרמב"ם על אבות.גם כי אנני חשוד באהדה יתירה כלפיו,מ"מ לענ"ד כך ראוי לנו לנהוג.ולדון לכף זכות.

*******

לגבי תרגום הגרי"ק,2 הערות קצרות.אודה לכל מי שיבאר כיד השם הטובה עליו.

1- הראני היום מישהו,את תרגום הרב קאפח בהקדמת המורה,ששינה מתרגום המילה "המון הרבנים" הסכלים, ל"ציבור הרבנים" הסכלים,-ויש בזה נפקא מינה עצומה.כי אם נאמר המון הרבנים-יהא משמעו המון העם שמקרב הרבנים,דהיינו המאמינים במסורת חז"ל ,לאפוקי קראים.

אבל אם נאמר כי כוונת הרמב"ם כתרגום הרב קאפח (שהחליט לשנות מהמורגל) "ציבור הרבנים" הסכלים,הרי שהרמב"ם גינה רבים מחכמי ישראל בעבור שלא ישללו את הנמנעות,וזה פחת גדול בכבודם ולשון בוטה כנגד ציבור גדול.

אמנם השבתי כי כעין זה מצאנו להרמב"ם באגרת תחיית המתים המגנה אותם בכל תוקף,אך אודה ולא אבוש,כי הנכון היה לתרגם "המון" הרבנים ולא ציבור הרבנים,כי אז ההכללה תיסוב על ההמונים ולא על הרבנים.ולא נעשה להרמב"ם מכליל על לא דבר.


2-ועוד הראני,בעניין מה שפירש שם הרמב"ם בהקדמה,כי אם יסבור הלומד את הגנות באומר דהיינו חז"ל במדרשים,אין זה הריסת יסודות הדת.ושם פירש הרי"ק-כי לכל היותר יחשב אותו מלגלג חושד בכשרים.

והגם שכעין זה פירש האפודי,אך הוא הראיני כי כוונת הרמב"ם חלילה לא לזה,כי המלגלג על דבריהם נדון בצואה רותחת וכו' ומינות ואפיקורוסות וכו'

אלא שכוונת הרמב"ם שלכן לא נמנעו חז"ל להשאיר את האגדות שיש בהם מן הנמנעות,כי אם יבוא פתי וילגלג רק על עצמו הוא מלגלג כי בזה לא יהרסו יסודי הדת.אבל מעולם לא עלה על דעת הרמב"ם כי המלגלג על דברי חז"ל אין הוא פוגם בעצמו ביסודי הדת.

כאמור,יחוו רבנן ותלמידהון דעתם.

.



דוגמא לגלגולה של טעות הבנה:



פעמים רבות שהמתרגם יבחר במלה מסויימת, שלעניות דעתו, היא המתאימה ביותר. ופעמים שהקוראים דבריו, ידקדקו בפירוש מלתו וילמדו מבחירתו לימודים כאלו, שלו היה יודע שכך יעשו, היה בוחר מלה אחרת, "ניטרלית" יותר.

ועל כן, יש תמיד להזהר בדקדוקי מלים כאשר קוראים תרגום. ופעמים רבות יקרה שמלה אחת, תתורגם במשפטים שונים, בצורה שונה, שכן משמעויותיה אינן שוות בכל מקום ומקום.

נסו לתרגם בצורה חלקה משפט מהסוג של "משה מפרגן לחיים" , וראו כמה מלה בודדה אחת יכולה להקשות.

הבטחתי דוגמא, אז הנה:


לפני כשנתיים, פרסם אילי גורליצקי ספר בשם "הסוד הכמוס" , ובו חליפת אגרות דמיונית בין הרמב"ם לבין אבן רשד. ספרו של גורליצקי רצוף טעויות יותר מאשר מדרכה רצופה ערב בחירות לרשות המקומית, אך רק דוגמא אחת הבטחתי, והנה היא:

ציטוט מהספר:

""אבו אלוליד אחי, סבור אני כי אדם המקיים את מצוות הדת, כמוני כמוך, צריך לעשות גם למען כלל האנשים. הן כדי לקיים חיי דת מסודרים יש צורך במדינה מסודרת."


(ההדגשה שלי)

ציטוט זה מפנה להערה בה מסביר "המבאר" - גורליצקי - כי רעיון זה מופיע גם בספר מורה הנבוכים, ומצוטט משם כך:

"מטרת כלל התורה שני דברים, תיקון הנפש ותיקון הגוף... וזה לא יתכן לאדם אחד בודד כלל … כי אם על ידי ההתקבצות המדינית, כפי שכבר ידוע כי האדם מדיני בטבעו." (מו"נ חלק ג' פרק כ"ז. ההדגשה שלי)

כל מי שיודע ערבית קלאסית או מצוי בכתבי הרמב"ם, כבר מחייך בליבו. הרמב"ם כתב משהו אחד, גורליצקי הבין משהו שונה לגמרי. הנה הסיפור כולו:

הפילוסופים היוונים הקדומים כתבו כי האדם הוא "זואון פוליטיקון" - חיה חברתית. האדם אינו יכול לקיים את חייו בבדידות, והוא זקוק לחברת בני מינו. המתרגמים הערבים של הפילוסופיה היוונית תרגמו זאת לערבית במלים "אלאנסאן מדני באלטאבע" , אנסאן - איש, מדני - חברתי , באלטאבע - בטבע (שלו). כלומר, האמירה כי האדם הוא חיה חברתית, תורגם לערבית כי האדם חברתי מטבעו, ובתרגום מילולי מערבית - כפי שתרגמו את מורה הנבוכים - האדם מדיני בטבע.
בעברית המודרנית, למלה "מדינה" משמעות שונה לחלוטין מזו שהיתה לה בימי הביניים, וקורא מודרני – כמו גורליצקי – נופל בפח המשמעות השונה בקלות. במקום מדיני=חברתי, קיבלנו את שקיבלנו, והשאר יסופר בתולדות טעויות התרגום .


נ.ב.

עד עתה, הדוגמא היחידה הקונקרטית בה יש לדון היא בתרגום המלה/המונח 'אעתקאד' . כל שאר הטענות, אם כלפי הרב קאפח ואם כלפי פרופ' דנה, נכתבו בכלליות רבה. דוגמאות רבותי, דוגמאות!

לב, אתה מחליט על סמך תחושות קדושות שלך או שאתה פשוט בקי בשפה ערבית יהודית?

מסתברא,

א-לא החלטתי דבר,שאלתי!

ב-את ה"תחושות הקדושות" אני שומר לגריפת הון מההמון ברכות וכו'.(בין 2 ל 4 למעוניינים)

ג-בכחי לספור עד 3 בערבית.לא מעבר לזה.

*****

הערה 1-על התרגום,כבר נמצאת בפירוש הרי"ק,והוא כותב שהעדיף לתרגם "צבור" הבנים, ולא כרגיל "המון" הרבנים, למרות שככה תרגם הר"ש.והנ"ל טוען,כי יש בזה נפק"מ גדולה להבנה.

הערה 2-אינה נוגעת לתרגום,אלא לפירוש שהביא הרי"ק וכן נמצא באפודי,והנ"ל חלק על הבנה זו כדלעיל.שקשה להני שמי שילגלג על דברי חז"ל אין הוא "רק" חושד בכשרים וזהו.כפירוש הרי"ק

.



ג'ומהור

על מלה זו יוצא הקצף? מלה זו משמעותה בערבית קרובה ל"הרבה אנשים יחדיו" . וכבר כתב הרב קאפח עצמו כי בכוונה נמנע מלתרגם במלה "המון" , כדי להתרחק מאסוציאציות אחרות הקשורות למלה זו, המוני וכד' .

המלים "ציבור" ו"המון" , אינן כה רחוקות זו מזו, ובודאי שכאשר אתה בא לדון בתרגום, יש להזהר שבעתיים מלייחס משמעויות דקות לבחירת המתרגם. הנה, המתרגם ניסה להמלט מייחוס משמעויות כאלו, ובכל זאת, זה בדיוק מה שקרה.

וכאמור, ג'ומהור (כתיב: ג'מהור), משמעותו פשוט קהל רב, ציבור גדול של אנשים, המון, ואין כל צורך בדיוק כלשהו בכך.


ומעניין, כי במקום בו תרגם הרב קאפח "סכל" , שוורץ תרגם "בור" , ועל כך, טרם שמעתי שיצא קצפו של מישהו, למרות שאין ספק כי בור וסכל, אינם דומים כל בעברית.