"ניחמתי..." לשאלת תרגום הרמב"ם לעברית

כנראה שצריך יהיה להמתין עד שימצאו ההערות והפתקאות בתוך ספרי הר"י קאפח, ואז יהא קל לדון. בינתיים, וזה נושא קל לדון בו, מה טיב המפתח במהדורת מוסד הרב קוק, של המו"נ בתרגומו של הר"י קאפח. לכאורה נראה שאין זה כלל מפתח אלא רישומים קצרים, למי שמרפרף ומחפש נושאים מעניינים בספר, ולא עבור מי שמחפש חומר על נושא מסוים.

ראה למשל הערכים שם באות א המתחילים במלה: אין, 'אין ה' מצווה לבהמות', 'אין ה' משנה ...', 'אין חבור זה מיועד ...', אין חכם מחבר ...'.

וכגון הערכים: אות ב: 'בכל חבורי משתדל אני ...', 'בענייני מעשה ...'. באות ד: 'דרך בעלי השקפה ...', 'דרך השפה העברית ...'.

באות ה יש חגיגה שלימה. 'הרוצה להכריע ...' וכו'. וכן באות כ 'כל ...' וכן באות מ: 'מי ...', ובאות ס: 'סובר ...' 'ספר זה מיועד ...', 'סבת ...'

באות ר: 'ראוי למנהיג ...'.

אם תרצה למצוא על רבותיו של הרמב"ם תמצאנו באות ר, אך לא 'רבותיו', אלא: 'רבנו למד תכונה אצל ...'. ואם תרצה לדעת על 'שאלת חלום', חפש באות ר: 'רמז על מהות שאלת חלום'.

אם תרצה למצוא על העקידה חפש לא באות ע אלא באות פ: 'פרשת העקידה...', ואם על גרמי שמים רצונך למצוא, חפש באות פ: 'פריטי גרמי השמים ...'. על דברי הרמב"ם על ספר משלי נרשם נאות פ: 'פשטי ספר משלי ...'.

על המבול תמצא באות ס: 'ספרה תורה ענין המבול וסדום ...'.

נשאלת השאלה, למה בזבוז הזמן בחבור מפתח כזה, ולמה בזבוז זמנו של המחפש, שמלבד מיעוט קטן של הרשום שם יכול להביא לו תועלת. מדוע לא יכלה ההוצאה לאור לממן שעות אחדות של עובד, ולהתקין מפתח ראוי?

.

לוי, ברוך המצטרף לדיון.

למרות ששאלתך אודות עורכיו של מורה הנבוכים בהוצאת מוסד הרב קוק היא שאלה חשובה, דומני כי מקומה בדיון אודות דרכי עריכה, ודאי שאין לה קשר לנושא הדיון - התרגום.




בשולי הדברים אוסיף כי כיום, מאחר ומהדורות הרב קאפח זצ"ל ופרופ' שוורץ יבל"א נמצאות ברשת, הרי שניתן לבצע חיפוש מקוון, שהוא יעיל יותר מהמפתחות שהיו כה חיוניים לספרים המודפסים על עלי נייר נטול עץ.

מואדיב
השאלה הייתה על האינטליגנציה של מחבר המפתח, וכיצד יכול אדם לחבר מפתח כזה. בהנחה ובלימוד זכות שלא המחבר עצמו עשה את המפתח. אמנם קשה להניח שמומחה מטעם בית הוצאה יחבר מפתח ילדותי כזה.

.


lavihav

אמנם כסילותי הרבה היתה לשם דבר, וחוסר יכולת הבנת הנקרא שלי הוא למשל ולשנינה כבר שנים רבות, אך במקרה דנן, דוקא הבנתי את דבריך הבן היטב.

חוששני שהפעם לא יכולת הבנת הנקרא הירודה שלי עמדה לי לרועץ, אלא חוסר יכולתי להבהיר את מחשבותי בצורה ברורה.

על כך אבקש סליחתך, ואתנצל בפני שאר אלו שאתרע מזלם לפתוח את האשכול שוב, ולגלות ששבתי על קאי, ואנסה להסביר את דברי שוב:


נושא הדיון כאן איננו טיבם של עורכי הספרים במוסד הרב קוק, גם לא טיבן של רשימות המפתוח בספרים אלו או אחרים.
נושא הדיון כאן הוא התרגום, בעיות הקשורות בו, טעויות הקורות במהלכו, ויכוחים בין מתרגמים שונים, וטיבן של נשיקות דרך מטפחת.

חושבני שאם ברצונך לדון בנושא מפתחות וטיבם, תיטיב אם תשקול פתיחת דיון ספציפי שיוקדש לנושא זה, שכן כאן, בהאי אתרא, הדיון נסב סביב נושא אחר.


אתה גימפל, וביתך גימפל, וה' יברך את עמו בגימפל.

הפנה אותי ידיד לדיונכם ואני חייב לומר שאני נדהם. כיצד אנשים שנראה כי כלל אינם מבינים בתחום הנידון יכולים למתוח ביקורת על אנשים מומחים. הדבר מתאים לעידן האינטרנט בו כל ילד יכול לחלוק כשווה בין שווים על מומחה גדול בתחומו.
כפי שהאחראי על אתר זה הזכיר מספר פעמים דנים על עניני תרגום. פרט למכתבו של הילמן (אינני חושב שראוי לקרוא לאדם כזה רב מה גם שהוא פשוט לא מוסמך לרבנות) שבו היה רמז לטענות בתרגום, לא ראיתי כל טענה על תרגומו של הרב קאפח. ובאמת אנשי מדע ומומחים ללשון ערבית יהודית של ימי הבנים משבחים את עבודתו של הרב קאפח, ואבקש להעיר כמה הערות קלות על שיטתו שלא להשתמש במילונים (הקדמה לסדר זרעים עמ' 6). מספר דוגמאות ממילונו של דוזי: סדר מועד עמ' ז שורה 14 'פחוץ' פירושו שדות – מרעה ולא יערות; עמ' רלט הע' 11 'ענאיה' עדיף משוא פנים (פרוטקציה בלשוננו) ולא חזקה, כוח שלטון. סדר נשים עמ' סח שורה 5 'דפע' צריך לתרגם טענת נגד ולא ביטול. יש להודות בפה מלא כי אין דברים אלו אלא פרפראות ותמיד יש מה לשפר אבל העיקר קיים. אין לי כל ספק כי הרב קאפח היה האיש המתאים ביותר לההדיר את פירוש המשניות לרמב"ם ולתרגמו, וכיום מצוי בפנינו כלי מושלם שדורות רבים של מלומדים קיוו לו.

ידעתי שהוא יפול לידי רע הלבב והמקנא שיגנה מעלותיו ויראה שאין צורך בו או שהוא חסר אבל בזמנים הבאים כשתסור הקנאה יסתפקו כל בני ישראל בו לבדו

ישדצה כותב, לשיטתו, רק מתוך מומחיות וכשווה בין שווים, ואם כן אולי מותר לשאול, מנין לו שהרב הילמן אינו מוסמך לרבנות? האם זו ידיעה או השמצה?

מאחר והכותבים מסתתרים מאחורי ניקים אנונימיים, נראה לי שאין להתיר בפורום השמצות אישיות, אלא אם כן יש ביד הכותב לאשש את דבריו.

אגב, אני מתאר לעצמי שגם החפץ חיים, החזון איש, האדמו"ר מליובאביטש, הסטייפלער ורג"נ לא היו מוסמכים לרבנות. על כל פנים לא שימשו ברבנות, לא למדו בבימ"ד לרבנים, ולא בקורסי השתלמות לרבנים.

חברים יקרים,

אף אותי הפנה חבר אל השרשור הלז, אך תדהמתי הייתה רבה פי שבעים, כמדומני.
שכן אני הוא, ולא אחר, אותו 'בחור תמים' אשר למאמרו מתייחס רד"צ הילמן במכתב המובא לעיל. החפץ לקרוא את המאמר, אשר כתבתי לפני כמה שנים, יכול לראותו בקישור הבא: http://www.chayas.com/inher.htm, במובאה מס' 4.

יורשה לי לציין שזוהי פעם ראשונה שבה אני רואה התייחסות זו. אינני רואה זאת לכבוד להוצאה המכובדת או לרב החשוב, אשר עשיתי מאמצים רבים להשיג את תגובתם (כתובתם אינה מופיעה על הספרים שהם מוציאים, ואפעלפיכן מצאתיה בדרך-לא-דרך וביקשתי מהם תגובה), שבוחרים הם בדרך ההתעלמות ובענייה בעקיפין.

הדרך שבה נוקט רד"צ הילמן באשר לרב קאפח, לאמור שלילת היותו רב וגאון, מקובלת, לצערי, בציבור החרדי, אשר אוהב לשלול את רבנותם של מי שאינם הולכים בדרכו.

גם לו היה הדבר נכון שהרב קאפח לא חזר בו מעולם מדבריו בכתב (וכפי שכתבו פה זהו כזב), האם היה הדבר מוריד מגדלותו? ישנם גאונים גדולים ורבים שלא כתבו שחזרו בהם. גם המובאות מהחזו"א הן כלליות ודברי ענווה רגילים, ולא חזרה ספציפית מפירוש או הודאה בטעות.
אדרבה, לו היה הרב קאפח חוזר בו ממשהו, היה רד"צ הילמן שש על כך ואומר ש'הנה, אפילו הוא מודה שטעה...'.

אם הוכיח רד"צ הילמן שטעה הרב קאפח בפירוש זה או אחר, או שפתח לא נכון ראשי תיבות, מה זה אומר? אם די בטעות כדי לשלול את גאונותו וצדקותו של אדם, ובמשתמע - שחכמים אינם יכולים לשגות, כנראה הרב הנ"ל לא מבין מהי משמעות המילה 'בן אדם'. כל אדם מועד לשגיאות, ואין בהצבעה על שלוש טעויות מתוך סדרה בת יותר מ-20 כרכים עבי כרס משום פגיעה בכהוא-זה בגדולתו.

כל הלומד מספריו של הגר"י קאפח מכיר בגדולתו התורנית ובישרותו. אכן, הרב קאפח תיעב פלפולים. אכן, הוא נקט לעתים לשון חריפה כלפי המתנגדים לו. אך בכך הוא לא סטה בכהוא זה מדרכו של הרמב"ם ובני דורו (ושלפניהם ושלאחריהם), שנקטו בלשונות חריפות על ימין ועל שמאל, גם כלפי רבנים מכובדים וגדולים.

מורי ורבי שליט"א שימש את הרב קאפח שנים רבות, והוא וכל מי שהכיר אותו מגדיר אותו כצדיק וגאון עצום (מו"ר אף אמר, לאחר שנפטר, שהוא הוא היה "גדול הדור"). רק אנשים שלא הכירו אותו אישית, אלא שלא יכולים לקבל גאונים גדולים המצביעים מפד"ל, יכולים להכפישו בצורה כזו.

לעצם תרגום 'אעתקאד': דרכו של הרב קאפח ידועה בכך שהוא מגוון במושגים ולא מתרגם בהכרח כל מילה באותה צורה בכל פעם (וזו אחת הסיבות שמיכאל שורץ הוציא את תרגומו-הוא), ועל כן ודאי אין להלין עליו שפעמים גיוון בתרגום 'אעתקאד'. רק במקומות משמעותיים ומהותיים (כגון מ"ע א) הקפיד מאוד על התרגום, ותקף כל המתרגם בצורה שמשמע ממנה שיבוש חמור בדעת הרמב"ם. בנושא זה, אין כל ספק שצדק הרב קאפח. הלוא הרמב"ם עצמו תרגם את דבריו ל'לידע' במשנה תורה. והרי ברור שלמונח אמונה יש שם בערבית (בשורש אמ"נ). וכן ברורה דעתו של הרמב"ם על תוכן המצוה, שאינו סתם להאמין אלא לברר בשכל. ואם כן, עלולה לנבוע מתרגום לא מדוייק כמו 'להאמין' פרצה רבתי, שיחשבו (כפי שטעו בעקבות תרגומים אלו גדולים רבים) שהמצוה היא רק להאמין במה שקיבלנו במסורת, ולא היא. ואם מביא רד"צ הילמן את הכתוב בסידור בתור ראיה כל שהיא, אין לנו אלא לחייך בעצב. חושבני שהרמב"ם היה מתחלחל רק מעצם העובדה שהפכו את העיקרים שלו לטקסט שצריך לשנן, משל היינו מוסלמים שמספיקה לנו רק אמירת מילה כדי להיכנס לדת האמת.

אפשר, כמובן להתווכח על כך, אך ודאי שאמירה על התרגום 'להאמין' ש'כן הוא בכל התרגומים' (כפי שכתב רד"צ הילמן במהדורתו) היא שקר פשוט; גם אם הוסיף אחר כך הפניה לדברי הגר"ח העליר (ונפל פיתא בבירא: עד שהוא טורח להדגיש עד כמה תרגום 'להאמין' מדוייק, נזכר הוא שהגר"ח העליר עצמו כתב שהוא תרגום לקוי...).

ואם הביא עוד כמה מחברים שהתעלמו מהרב קפאח, אין זה אלא לה"ר על אותם מחברים, ולא להיפך.

ועד שחרה אפו בגר"י קאפח, שמזלזל בחכמי ישראל, ייטול נא קורה מבין עיניו ויראה עד כמה חמור הוא הזלזול שלו ושל מהדורתו בגאוני ישראל כמו הרב קוק או הרב קלישר, שמשמיטים אותם משיקולים כלכליים ואחר כך מצטדקים ואומרים ש'זה בסדר, ממילא אין להם חידושים רבים, ואם תחפש, תמצא גם בלי המפתח...'. הזוהי ישרות? לו היו קובעים מראש רף של, נאמר, מאתיים שנה אחורה להבאת מחברים בספר המפתח (וממילא לא נכנסים לבעיות של הזכרת גדולים שיורידו את המכירות), החשיתי. אך אינני יודע אם לאחר פגיעות כאלה בגדולי ישראל עוד יכולים האנשים הללו לשאת הם עצמם את התואר 'רב'.

****

בשולי הדברים: אין ספק שתרגומיו של הגר"י קאפח לספרי הרמב"ם ושאר הגאונים הם מפעל אדירים מונומטלי, ועל כך זכות גדולה נזקפת לו. אין ספק גם, שמטבעו של מפעל זה ייפלו בו טעויות שונות. תיתי להם לרב שיל"ת, לפרופ' מיכאל שוורץ, לפרופ' יהושע בלאו ולעוד מלומדים שונים, על שמבקרים הם את תרגומיו ומעירים הערותיהם. אף לא אחד מהם זלזל בגדלותו העצומה של הגר"י קאפח, וכולם מעתירים עליו שבחים רבים.

זכורה לי דוגמה אחת שאמר לי בשעתו הרב זלמן מנחם קורן שליט"א, על חוסר דיוק בתרגום של 'האמונות והדעות', בקטע העוסק בשאלה האם תיתכן גאולה ללא תשובה. אינני זוכר את כל הפרטים, אך השאלה עסקה בתרגום של 'אלפרקאן' (שאותו תרגם הגר"י קאפח 'ישועה') לעומת 'אלישועה' (שאותו תרגם 'תחיית המתים'), ובשאלת הכרעה בין שני כתבי יד (שהרב קאפח כתב שבאחד חזר בו ממה שכתב בשני, אך אליבא דאמת נראה שזהו פשוט דילוג הדומות). החפץ, יעיין במאמר השמיני (פרק ה) מהדורת קאפח, הערות 68-71 (http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/kapah/8-2.htm). אם ירווח לי, אפרט קצת יותר, עד כמה שזכרוני יגיע.

הפרעתנו,

מעניין!

תודה

תודה לך.

אגב, אמנם יש בכינויי משחק מילים מסויים, אך עיקר ניקודו הוא: הַפִּרְעָתוֹנִי. ודו"ק.

אגב, נזכרתי בעוד קטע ממכתבו של הרב הנ"ל, ובו הוא מאשים את הרב קאפח על שלא עיין בדפוסים הראשונים, ומשום כך התקיף שלא בצדק את "הדפוסים".
ותמהני מהי חיבתם הגדולה של אנשי פרנקל לדפוסים. הלוא מרוב אהבתם הם הצהירו, כי במקומות שבהם כל כתבי היד גורסים גירסה אחת, אך אף דפוס לא גורס אותה, יעדיפו את נוסח הדפוס! האומנם לא ייתכן (כפי שהעירו הרב רבינוביץ' והרב שילת) שטעות אחת נכנסה לדפוס הראשון, ומשם לשאר הדפוסים? מניין אותה חיבה משונה למכונות הדפוס (בפרט כאשר לגבי מצות הדבר לרוב בהיפך, ויותר אנו מעדיפים עבודת יד...)?
אין ספק שהרב קאפח האשים את הדפוסים האחרונים, ולא את הדפוסים כ"מה שעבר תחת מכבש הדפוס". והלוא אין זה משנה כלל ועיקר, אם באותם דפוסים טרם פגעה יד הצנזורה, שכן ודאי הוא שהם הרבה פחות משובחים מכתבי היד; ועל כן, מה טעם להזכיר אותם?

אינני יכול להחליט מי מהמהדורות טובה יותר מבחינת הטקסט. מלימוד השוואתי שערכתי על פני כמה ספרים עולה, שפעמים רבות יש יתרון לפרנקל, שככל הנראה היו לפניהם יותר כתבי יד (מה שמוזר הוא שהם לא השתמשו בכל כתבי היד של הרב קאפח, למרות שהם מציינים אותו ברשימת התודות). אף על פי כן, אם הרב קאפח קבע לעתים נוסח מוטעה מתוך מיעוט החומר שלפניו, הרי שמהדורת פרנקל (כפי שהגדיר זאת רב אחד) "יודעים את קונם ומתכוונים למרוד בו"; לאמור, הם יודעים מהו הנוסח המדוייק לפי כתבי היד, אך משאירים את הנוסח המשובש בגלל שלא מצאו לתיקון חבר בדפוסים! (אם כי יצויין, שלמזלנו הם סטו לעתים מכלל זה שקבעו לעצמם.) בנוסף, קורה שבדפוסים האחרונים תיקנו את נוסח הרמב"ם לפי הערת הכס"מ; ולמרות שכל כתבי היד וגם כל הדפוסים הישנים גורסים אחרת, השאירו ברמב"ם פרנקל את הנוסח המשובש, רק כי "הכסף משנה אמר"... הזאת תורת אמת?

אם חפצים אנו ברמב"ם מדוייק, דומני שעלינו לרכוש את ספרי הרב שיל"ת, שהוציא בינתיים על מדע וזרעים, ולצפות לכרכים הבאים.

הפרעתוני

(ברוך הבא אל הפורום)

יש לשער כי מוציאי מהדורת פרנקל בחרו להם למתודולוגיה את גישת החזו"א - לדחות כתבי יד ישנים מפני הסכנה. כלומר, סכנת דחית הגרסאות שאחרונים דנו בהן מפני נוסחאות עתיקות, שעלולה לערער את הבטחון שלנו בפסקי ההלכה שבידינו. (וכמדומה שהנושא סוקר גם בפורום וגם בספרו של פרופסור שפיגל, ששמו נשכח ממני לעת עתה.

וכפי שכבר העיר על זה דגים, וממנו למדתי דבר זה, מוציאי פרנקל השאירו את הנוסחא המשובשת בהלכות שומרים (כמדומה לי) שעל זה הקשו לרמב"ם, והרמב"ם תיקן את הגרסה, אלא שיש ר' חיים שבא ליישב את הגרסה הקיימת. ומפני כבודו הותירוה...

אשר למהדורת הרב קפאח, לא השתמשתי בה די הצורך כדי לשפוט על טיבה, אלא שחזקה על חבר שאינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן (נכון, האמרה המקורית מדברת בפירות מעושרים...).

וכפי שעשו דברים מפני כבודם של גדולי עולם, כך שינו דברים מפני שהיו גדולים אחרים שלא היו חביבים עליהם ועל משלחיהם, החל ברב קוק וכלה ברב קפאח.

כלומר, מסתבר לי שהתוקפנות הניכרת נגד הרב קפאח באה מאותן סיבות סוציולוגית שציינת אתה וציינו אחרים. והרי זה לא לשבחו של כותב המאמר - עד כמה שבידי לשפוט לפי הטכסטים המובאים כאן.

ובקשה מדגים - ציינת שר' חיים קנייבסקי משתמש בכתבי הרב קפאח בלי לציין את המקור (בבחינת אלו שאת מימיהם אנו שותים ואת שמותיהם אין אנו מזכירים). היכן מצאנו כן?

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני,

(ברוכים הנמצאים. פורומכם, אין צורך לומר, משובח ביותר, תרתי משמע)

ראשית, לגבי שיטתו של החזון איש, זהו דיון נפרד. לדעתו של מורי ורבי, החזון איש פקפק בכתבי יד לא מעצם היותם כתבי יד שלא הכרנו, אלא שמכיון שלא עברו את מסורת הדורות, אין לנו ודאות שאין הם זיוף. ויש כמה וכמה ראיות לכך, בין השאר העובדה שלעתים כן הסתמך החזו"א על תשובות גאונים חדשות וכדומה, כאשר הוא מעיד ש"תוכן התשובה מעיד עליה ששל גאון היא" (למשל בהקשר שיעור כזית).

באשר ל"חזקה אין חבר" וגו' - ראוי לשים לב לעובדה שהרב קאפח מיהר להוציא את ספריו, מחשש שמותו יקדים את פרסום המהדורה השלמה (שההדרתה נמשכה, כמדומני, יותר משלושים שנה); והרי מה שרצה הוא להניח לפני הלומדים רמב"ם על פי כתבי יד תימן (שהאמין שהם המדוייקים ביותר), בתוספת "שיטה מקובצת" (כפי שהגדיר זאת הרב שילת) של פרשני הרמב"ם, ונופך משלו. המהירות הייתה לעתים על חשבון האיכות, והדבר ברור ומובן. זאת, בלי קשר להבנה שטעויות קורות לכל אחד, ולמחלוקות על השיטה (כגון, האם באמת לכתבי יד תימניים יש זכות ראשונים, כפי שטוענים הרב קאפח ופרנקל - וכפי שטוען בתוקף נגד זאת הרב שילת).

ועל זאת אני מיצר - על ביזוי תלמידי חכמים שנובע מדעות קדומות. זו גם הסיבה שכתבתי את מאמרי "למה אני לא אקנה רמב"ם פרנקל"...

על ר"ח קנייבסקי, בספריו דרך אמונה משתשמש בהם דרך קבע בעילום שם.

גם משתמש בסמכות קטנות מהדורה מדעית ועוד ספרים מפוקפקים.

דרך אגב, שמעתי ממקור ליטאי מהימן שהגר"ח מעיין גם בספרו של הר"ח ליברמן הירושלמי כפשוטו.

בכלל, יש נסיון בני ברקי לפצות את שיטת קידוש הדפוס הווילנאי ווהורשאי שעולם הישיבות אמרו את ה"רייד" על הגירסאות המשובשות.

יש כעת נסיון לתרגם מחדש את פיה"מ על ידי הרב קרח.

מסתברא (אתנחתא) וכולם

האם אפשר לציין מקומות ספציפיים?

אם אמנם משתמש הגר"ח במקורות מדעיים, הרי זה, בעיני, סימן לטובה.

רשמית הוא נוקט עמדה נגד מקורות אלו, ואפילו נגד האנציקלופדיה התלמודית.

אמנם, הבאתי פעם בפורום מכתב של אביו, הסטייפלער, לרב מרצבך, בענין בירור נושא ארכיאולוגי כלשהו.

מעניין אם יש כאן גישה שיטתית אצל הבן (והאב?). מה היה עונה הגר"ח למי ששואל אותו אם מותר לעיין ב"תוספתא כפשוטה"? בוודאי שלא היה משבח את המחבר, שהרי לא נמנה עם "שלומי אמוני ישראל" כפי שהגדרה זו מקובלת בציבור החרדי. אבל האם היה מתיר לעיין בספר, ולו עם כללי הזהירות המתחייבים?

וזאת למודעי כי בפירושו על התלמוד הירושלמי - המתבסס על שיעוריו בשנת האבל על אביו - הוא משתמש בקביעות בפירוש הקל ביותר על כל סוגיא בירושלמי, ועושה הגהות רבות כדי להבהיר את הענין, ולאו דווקא על פי כתבי יד. אמנם לא ראיתי שם הזכרה למקורות מדעיים. אבל איני יודע מספיק כדי לזהות מקורות כאלו. האם למישהו (אתנחתא, דגים, פרעתוני ועוד) נתונים על זה?

כשלעצמי זיהיתי כי אחד המוטיבים השיטתיים שלו הוא לבחור פירוש לירושלמי בשיטת החזון איש, גם אם זו השיטה המסובכת ביותר בסוגיא...

וסליחה על הסבת נושא האשכול לעבר הגר"ח ושיטתו...

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

אני מכיר אישית את הילמן ואני יודע שאינו רב. הוא חוקר חרדי. בחברה החרדית מקובל לכנות כל אחד העוסק בתורה יומם ולילה כרב אך על פי שיטה זו כל הפרופסורים לתלמוד גם הם רבנים...
אינני רואה כהשמצה להעמיד עובדות על דיוקם. דברי הבלע שפורסמו על הרב קאפח הם דברי השמצה אמיתיים.
עיקר המחלוקת סביב הרב קאפח היא לא על טיב עבודתו אלא על נושאים צדדים (מזרחניק, קבלה, תימני ועוד). אכן אמת שמי שהכיר אותי אישית ידע שיש אדם אחד בכתביו - תקיף אף כנגד גדולי ישראל, ויש את הרב קאפח האיש שהיה עדין שבעדינים. אם יש עניין לדון במשנתו של הרב קאפח יש לי הרבה מה להאריך אך מכיוון שבעניני תרגום וההדרה עסקינן אציין לעובדה הבאה: אחרי צאת כל ספר מספרו של הרב קאפח על פיהמ"ש הפרופ' יהושע בלאו לקח סטודנט לבדוק את טיב העתקת המקור. את דבריו פרסם בכרכי לשוננו ומצא כי הרב קאפח דייק ב- 99% מהעתקה והוא שיבח דבר זה.
עניני תרגום: משפט סיבה המצוי הרבה אצל הרמב"ם "אף כי מנד' כפותח" (ראה סדר נזיקין עמ' קעז שורה 5) נראה כי יש להבינו בהוראת זמן "מרגע ש" ראה תשובות הרמב"ם בלאו חלק ג 111

ידעתי שהוא יפול לידי רע הלבב והמקנא שיגנה מעלותיו ויראה שאין צורך בו או שהוא חסר אבל בזמנים הבאים כשתסור הקנאה יסתפקו כל בני ישראל בו לבדו