"רבי מאיר ידע את כל השטיקלאך של ר' חיים"

אם טרם הספקתם לשים לב לכך, עניינים שבגמרא מאד מעסיקים אותי. זאת, בפשטות, משום שגמרא היא תחום עיסוק מרכזי למדי בחיי, גם כיום.

אני מבקש להפנות את תשומת-לב חכמי הפורום לשאלה שהתעוררה אצלי לא-אחת, ואשר לפי הגדרת החכם מיימוני שנחשף אליה כבר קודם, היא 'עומדת ביסוד כל הלמדנות שלנו'.

אמונה רווחת היא שהתנאים והאמוראים פסקו את פסקיהם על יסוד הבנות מעמיקות וחידושים שנראו לעינינו רק שנים מאוחר יותר.

המשפט שבכותרת אשכולי ממצה היטב את ההנחה הזו, וניתן לשמוע אותו מצורבים רבים.

משאתה מבקש לדון אחר שרשי ההנחה הזו, אתה עומד על כך שמדובר בהכרח: לא ייתכן, הלא, שרבי חיים אמר צוויי דינים שהם לא הפשט. זאת אומרת שהתנא רבי מאיר, כשאמר מה שאמר במשנה, בקצרה, ידע בעצם את הרעב חיים וכיוון לדבריו.

ובכן - האם אכן כך הדבר, או שהחידושים התורניים של ימינו הם בסך הכל משחק יפה בהגדרות ולא מעבר לכך?

נספחת לשאלה זו השאלה האם ישנן מקבילות לפלפול תלמודי בז'אנר המשפטי החילוני, באותה רמה של פלפול. אם כן, זה אומר משהו על החידושים הללו (שרבי חיים מבריסק הוא מייצגם המובהק).

אני חושב שהשאלה הזו, בכל מקרה, קשורה קשר הדוק גם לשאלה הקודמת שלי, שכן היא נוגעת שוב בנדון האמור: האם הגמרא היא עילאית או אנושית-קלאסית.

הרב יחיאל יעקב וינברג, מתאר את השוני שבין הרמב"ם ההיסטורי לבין הרמב"ם 'הבריסקאי':

"וכבר אמרתי, שחידושי רבינו הגר"ח הם אמיתיים מבחינת העיון העמוק, אבל לא תמיד במובן היסטורי, כלומר, בכוונת הרמב"ם עצמו, שדרך לימודו היתה אחרת מזו של הגר"ח. ואין זה מקפח ערכו של גאון שכלי זה, שראוי הוא להיקרא 'רמב"ם חדש', אבל לא תמיד כמפרש הרמב"ם, אלא שמרן הגר"ח הגיע בחריפותו לאותן מסקנות שהרמב"ם הגיע להן בדרך לימודו הוא", – שו"ת שרידי אש, ב, סימן קמד.

ובמכתב לד"ר גבריאל כהן: "ר' חיים הזרים זרם חדש של פלפול על דרך ההגיון, בהגיון יש לכל אדם חלק, ולפיכך יכולים כל בני הישיבה לחדש חידושים בסגנון זה. מה שאין כן בדרך הש"ך ורעק"א צריכים להיות בקי גדול בשביל להיות קצת חריף. ולכן, משכל אנשי הישיבות מתאוים להיות "מחדשים", הם מעדיפים את ר' חיים על כל הגאונים שקדמו לו". המכתב במלואו מובא אצל: מלך שפירא, כתבי הגר"י וינברג, תשס"ג, עמ' ריט.

מלבד זאת חצקל, אני חולק על קביעתך בפתיח.

הצורבים דהאידנא אינם מבקשים לייחס לתנאים ולאמוראים את ידיעת חילוקי ר' חיים.

האתגר הישיבתי 'להבין סוגיה על בוריה' קיבל בתקופתנו משמעות חדשה, שעניינה לתאר בשלמות את הרעיונות התיאורטיים העומדים ברקע הדיון. הלמדנים מנסים להגדיר את העקרונות המופשטים, ולמרות שהם נוהגים לייחס אותם לדעות החכמים, הם מודעים לפן המניפולטיבי-תיאורטי של פרשנותם, ואולי אף לכך שהיא פרי רוחם ופרי סביבתם וזמנם.

אינני חושב שיש בכך 'אמת אמונית' או אפילו אמת 'השקפתית' לשכנע את עצמם שרעיונות אלה בשלמותם עמדו לנגד עיני חכמי התלמוד בשעה שאמרו את דבריהם. מבחינת הלמדן בן ימינו, כאשר הוא מחיל את המודלים התיאורטיים על חכמי התלמוד וימי הביניים, הוא יוצר 'תורה' ומחדש בה קומות ורבדים הנחשבים ללגיטימיים בעולמה של מסורת התלמוד וההלכה, כל עוד אין בהם שבירת מסורת הלכתית או ערעור עיקרון תלמודי.

הלמדן בימינו, (כולל הרב שך, אם תרצה) מודע לפער הדורות, אפילו אם אינו מעלה זאת על דל שפתיו. הוא יודע היטב שהדורות שקדמו לא היו צריכים לר' חיים ולשכמותו, ומודע לכך שפרשנותו היא 'ירידת הדורות' מבחינת מחשבת התורה. חכמי הגמרא והראשונים לא היו זקוקים לפירוט ולא חשבו בתבניות מודרניות אלה, ואדרבא, זוהי גדולתם ומשם כוחם.

משל מעולם האמנות: התאורטיקן והפרשן של יצירת אמנות איננו אמן, ודבריו אינם יצירה. והכל יודעים מי גדול ממי, היוצר או הפרשן.

שלויימלע,
האם, לדעתך, הגרי"ד סולובייצ'יק (ע"פ תפישתו ב-"איש ההלכה") ראה את התאורטיקן ההלכתי כנחות בגלל עיסוקו התאורטי?

בקצרה:

ר' מאיר מעולם לא היה מדבר בשפת ר' חיים, גם לא היה מבין אותה, כהא דמשה רבינו בבימ"ד דר"ע.

אך בתחושת העניין בהחלט ניתן להניח שהיו ב' תחושות ותפיסות, שר' חיים הגדירם בלשונו ובדייקנותו, שלר' מאיר לא הייתה נצרכת השפה וגם לא דייקנות זו.

שנית, דברי ר' חיים, אינם כה מורכבים, הוא רק מסגנן ומחדד בלשונו, אך משהובנו ניתן לאומרם בשפה פשוטה, אנושית ומובנת, וכן הייתה דעת ר"ג נדל זצ"ל.

כתוב בסמ"ג מצות ל"ת סי' ס"ה בשם ר' משה מקוצי וז"ל לא היו [התלמידים] חולצים מנעליהם אלא בליל שבת, לפי שלומדים בכל הלילות של חול ושוכבים מעט בלבושיהם.ע"כ. ובימים ההם לא היה להם אלא כמה ספרים בכתב, אז מה היו עושים כל היום וכל הלילה ? אם לא שהיו מפלפלים ומיגעים למצוא סברה ישרה וכו' ואם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים וכו' (שבת קי"ב ע"ב).

תוקן על ידי - זאב58 - 10/04/2005 20:41:05

תוקן על ידי - זאב58 - 10/04/2005 20:42:35

זאב,

נרות גם לא היו להם?

שמעתי מנכדו של ר' פנחס עפשטיין זצ"ל מירושלים, שאחד בקש ממנו ברכה שיהיה בקי בד' חלקי ש"ע, ענה לו קצת בכעס תסתכל על עינים שלי החלשות [הראיה שלו היתה חלשה] שלמדתי לילות ארוכים לאור הלבנה ואתה רוצה כך ברכה ואתה חושב שזה בלבד יועיל?