יוצא דופן - במקור - ולד בניתוח קיסרי; בימינו - שונה מהמקובל (בעיקר בהקשר חיובי, Outstanding)
מן השפה ולחוץ - במקור - במשמעות מילולית, למשל בהקשר לחבית השקועה במקוה והמים שמחוצה לה; בימינו - אמירה ללא כונה.
מעשה מרכבה - במקור - חזונו של יחזקאל; אצל הרמב"ם - המטפיסיקה האריסטוטלית; בימינו - הרכבה מסובכת, בעיקר בהקשרים קואליציוניים (כמה רחוק נפלנו... )
יש/אין ברירה - במקור - מתיחס לבחירה המתבצעת רטרואקטיבית, למשל - כאשר אדם מוציא מכיסו מטבע מבין כלל המטבעות שבכיס ומתוך כך נחשבת (או לא) הבחירה במטבע הזה כאילו התבצעה עוד קודם לכן; בימינו - מציין את קיומה.אי-קיומה של אפשרות נוספת לבחירה עתידית.
נשלח ב-14/4/2005 19:35
גם וגם
יש"כ על הדוגמאות.
אך אני התכוונתי למושגים שמשמעותם השתנתנה לא על פי העברית המחודשת וודאי שלא על פי הסלנג, אלא מושגים שהשתנו בספרות התורנית בפי החכמים המשתמשים בהם,
ובייחוד אם המשמעות התהפכה לחלוטין מגנאי לשבח וכד'
נשלח ב-14/4/2005 23:59
ליורקוס.
עצת אחיתופל עליה מדובר איננה העצה להרוג את דוד אלא דווקא לבוא על פילגשי דוד ובכך לחזור וליפול בחטאו של דוד של ניאוף אשת איש ולהטרד מן העולם.
רק לאחר העצה הזאת מגיעה העצה הבאה של הריגת דוד שמקבילה להריגת אוריה על ידי דוד לאחר בוא דוד על בת שבע.
כפי שעולה, כמו שלדוד היו את התירוצים ההלכתיים שלו לבוא על בת שבע ולהרוג את אוריה (גט של יוצאי מלחמה ומורד במלכות) כך גם לאבשלום היו את התירוצים שלו (המלך יורש את נשי המלך ודוד מורד במלכות). ובכל זאת גזר הדין הנבואי היה זהה בשניהם- מות 4 ילדיהם.
הכתוב מספר בתחילת סיפור אבשלום, כי היו לו ארבעה בנים (שמואל ב יד כז) ובסוף כי הוא הקים מצבה בגלל שלא נשארו לו עוד ילדים (שמואל ב יח יח).
נשלח ב-15/4/2005 14:41
הדבר שכתבתי הוא בשם הרב מדן בספרו- דוד ובת שבע החטא העונש והתיקון.
1. עם הארץ - בתנ"ך הוא גוי. אצל חז"ל הוא יהודי שמזלזל במצוות מסויימות (ונחלקו באלו) ו/או מי שלימודו לקוי (לא שימש ת"ח). בשלב מסויים הפך המונח להיות מזוהה באופן מוחלט עם בורות, כאחד הפירושים בתקופת חז"ל.
2. גדול הדור - במקור פוליטקאי (לא מצא בת ת"ח ישא בת גדולי הדור), והיום...
שימוש ת"ח - במקור, לימוד אקטיבי וקלא וטריא עם הרב, לאפוקי מגרסת שמועות והלכות (כך מהגמרא ריש פרק שביעי דברכות ורש"י). בשל מאוחר יותר, שימוש בפועל (ע"ע משב"ק האדמו"ר). במסלול סמיכה לרבנות שכונה של הרה"ר מחוייב פרח הרבנות בתקופה של 'שימוש' של רב פוסק - לימוד דרכי הפסיקה (לאחר שנבחן על בקיאות בסעיפי השו"ע הרלבנטיים).
תוקן על ידי - ממללא - 17/04/2005 1:38:24
נשלח ב-17/4/2005 01:47
ממללא אמנם אף על אבימלך נאמר שהיה מגדולי הדור,
אתה קרוב לפרש את הגדולה כשימוש התלמודי תורה ו"גדולה" שאינו מתיחס לתורה,
דא עקא שבש"ס גיטין כג: שני גדולי הדור פירשוה כו' עיי"ש שלכאורה השימוש ביחס לגדלות תורה.ואפשר שגדלות דור נופלת אף ביחס לגדלות תורה.
נשלח ב-17/4/2005 02:08
עם הארץ-
בתנ"ך- החשובים שבארץ (ממללא- אינני יודע מאיפה לקחת שהם גויים).
במשנה- המעמד הנמוך.
עם הארץ- בעלי הארץ. בתקופת התנ"ך שאין מיסים קשים הם העשירים והחשובים, ואילו בתקופת המשנה עם המיסים והמכסים של השלטון הזר יורדים ממעמדם והופכים לבזויים שבתושבים.