| נשלח ב-12/4/2005 09:46 |
 |
| |
לזכר אהוד מנור ז"ל
איש יקר רוח, שכתב מאות שירים לזמר העברי, שעם מותו הבוקר, ישראל היפה הלכה איתו.
הוא לא היה 'בראנז'ה, אלא איש עדין נפש, נעים הליכות, מכיר טובה ואופטימי תמיד.
באתר 'שירונט' 600 שיריו:
http://www.shiron.net/
הנה אחד המייצג אותו:
אין לי ארץ אחרת
מילים: אהוד מנור
לחן: קורין אלאל
אין לי ארץ אחרת
גם אם אדמתי בוערת
רק מילה בעברית חודרת
אל עורקי אל נשמתי
בגוף כואב
בלב רעב
כאן הוא ביתי.
לא אשתוק כי ארצי
שינתה את פניה
לא אוותר לה אזכיר לה
ואשיר כאן באוזניה
עד שתפקח את עיניה.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2005 10:23 |
|
| |
שלויימלע,
מעניין שבחרת דוקא בשיר הזה, שנכתב כשיר מחאה בעת מלחמת לבנון.
שירו המרגש ביותר של מנור, לדעתי, הוא "אחי הצעיר יהודה", שנכתב לזכר אחיו שנהרג במלחמת ההתשה:
אחי הצעיר יהודה
ביצוע: להקת גייסות השריון
מילים: אהוד מנור
לחן: יוחנן זראי
אחי הצעיר יהודה,
האם אתה שומע?
האם אתה יודע?
השמש עוד עולה כל בוקר
ואורה לבן,
ולעת ערב רוח מפזרת
את עלי הגן.
הגשם הראשון
ירד לפני יומיים,
בערב יום שלישי,
ושוב אפשר לראות שמיים
בשלולית על הכביש הראשי.
אחי הצעיר יהודה
האם אתה שומע?
האם אתה יודע?
בגן הילדים שלך
לומדים כבר שיר חדש,
ובתיכון התלמידים
שוב מתעמלים על המגרש.
רוחות ערבית
מייללות על המרפסת
את כל שירי הסתיו,
ואמא מחכה בסתר,
שאולי עוד יגיע מכתב.
אחי הצעיר יהודה
האם אתה שומע?
האם אתה יודע?
כל חבריך הטובים
נושאים דמותך עמם,
ובכל הטנקים על קווי הגבול
אתה נמצא איתם
אחי הטוב,
אני זוכר את שתי עיניך,
והן פותרות חידה.
ובני הקט יפה כמוך
בשמך לו אקרא - יהודה.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2005 10:31 |
|
| |
וכיוון שמצויים אנו בפורומא קדישא הדין, אנסה למצוא בין שיריו את אלה שהצד היהודי בהם הוא משמעותי יותר.
אני אוהב אותך לאה
מילים: אהוד מנור
לחן: צביקה פיק
את אותו הבוקר לא אשכח
כשטמנת ראשך בתוך הכר
אור השמש על האוהל נח
וראשי הלום שיכר.
כשלחשתי באוזנך את שמה
את ידי אספת ביד קרה
ודמעה אחת חמה
אל כפות ידי נשרה.
הנה ימים רבים חלפו
ושתי ידי עייפו
ועינייך מה יפו
כעיני רחל.
אני אוהב אותך לאה
אוהב אותך גאה
אם אשכח אותך לאה
שמי לא ישראל.
אל ימר ליבך על אחותך
הן בנייך לצידך יושבים
אל תפני אישה את מבטך
כל חלומותי קרובים.
מה בקשתך אמרי לאה
שבע השנים חלפו מזמן
ונותרה רק עוד שעה
טרם יסגר הגן.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/4/2005 09:27 |
|
| |
גם וגם, שלוימעלע
איקון ירוק וכו'.
השיר האחרון תמיד עשה עלי רושם גדול. וזאת למרות הגישה המבזה כלפי יעקב (ראשי הלום שכר). הוא מביע המון אופטימיות ביחס ללאה, שלפי פשטות המקרא, למרות תרומתה הגדולה למשפחת יעקב, נותרה תמיד בצד.
אולי זה לא המקום לציין זאת, אבל האם אי אפשר ללמוד מזה משהו? שלא תמיד אלו שמעריכים אותם, שזוכים בחיבה ואהבה, כמו רחל מצד יעקב, הם דווקא אלו שתורמים את העיקר?
כמובן, מה שכתבתי כאן הוא פירוש בלבד. המקרא ממעט מאד לספר על מה שקרה במשפחתו של יעקב, וקשה בעינינו להאמין שיעקב אבינו לא נהג יפה ברעייתו. אבל, במישור כלשהו, מסתבר שכך היה, הלא אנו רואים את צערה של לאה. כמדומה שאהוד מנור חש בכך ובא לפצותה דרך שירו...
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2005 18:57 |
|
| |
מיימוני,
אל תקרי הלום שיכר (בש' ימנית) אלא הלום שכר (בש' שמאלית), ותנוח דעתך, ויתיישב עליך תלמודך. (- ויחלף את משכורתי עשרת מונים וגו')
|
|
|
|
|
