למה אני לא חרדי (מכתב לכולם)

אור נערב.

לא צריך להפגע. תאמין לי אילו היית מכיר אותי לא היית נפגע ,איש חדל אישים אנוכי, נרגן, וסר וזועף.
אך גם יש לי גם סיפור חיים לגולל ולהסביר את הסיבה שאני כה ציני ועולבני.
והרי צריך להתחבר לכל אדם לשמוע תזווית שלו. לא?

בכולאופן .סליחה אם נפגעת.

נאך יקר, גם אם סר וזעף...
<אך גם יש לי גם סיפור חיים לגולל ולהסביר את הסיבה שאני כה ציני ועולבני.
והרי צריך להתחבר לכל אדם לשמוע תזווית שלו. לא?>
אני מקווה שזה לא עוד ציניות, ואתייחס לזה ברצינות. אני בהחלט חושב שיש לך סיפור חיים, ואני בטוח שהוא רלוונטי לעניין. אני לא בטוח שאתה רוצה לשטוח אותו (למעשה אני משער שאתה לא) - וזו זכותך המלאה. כל אדם - גם אני - בוחר עד כמה הוא משתף בחייו האישיים, את מי, ומתי. אני למשל בחרתי לשתף במקטע חיים שלי בהקשר של הסיפור - האמיתי או לא - של שבור. היו לזה כמה סיבות, ראשית אני חושב שיש כאן בחינה של ניכרים דברי אמת, ורציתי לשוחח עם שבור בשפה שלו - שפת הסיפור האישי.
חוצמזה כאמור, אני סובר באופן עקרוני, מושכל ומודע, שהדיון הופך להיות יותר אמיתי, יותר כנה, יותר משנה ומפרה ובונה, יותר עמוק, מכיל יותר מידע - כאשר מביאים אליו גם "חומרים" אישיים.

אבל אחר הכל - אשמח אם תתייחס באופן ענייני למה שאמרתי. הצגתי תיזה לגבי הציבור החרדי והדתי לאומי, ונימקתי מדוע לדעתי לאנשים מסויימים - ושבור בכלל - יתכן שהמעבר לציבור הדתי לאומי יכול להיות הצלה דתית ונפשית. האם אתה מסכים, האם אתה חולק.

ואגב - לשמוע, להבין, להיות אמפטי - אין פירושו להסכים או להצדיק.

אור נערב

אור

אני מרגיש עכשיו כמו אחר מכונת כביסה של כל מה שלימדו אותי,השקפה והתיחסויות חברתיות.
בשבלב שבו בהחלט בתהלכי גיבוש עמדה הרבה יותר אמיתית ורצינית.

אבל יותר מהבעיה של השיוך החברתי,אם בכלל ישנה בעיה כזאת.לדעתי הכאב היותר גדול זה המשבר באמונה ובתמימות.

מאמינים לך.

יהיה טוב.

ושמע האמת ממי שאמרה.

בעזהי"ת


אור_נערב:
לא אומר שזו הסיבה -כי אין לומר בבטחה כגון זאת כל עיקר, אלא אציין שבמרווח הבחילה מהציבור החרדי, ולמרות זאת אי הרצון לנהוג כשומר תומ"צ לא חרדי, אפשר למקם שם גם סיבה פשוטה ולא מחמיאה: שלא עבדו ע"ז אלא להתיר לעצמן עריות, שלא בחלו בציבור החרדי אלא בגלל התוצאה שיש לבחילה כזו, ואת התוצאה לא ישיג כלל בחיי תומ"צ ד"ליים, אלא בהליכה אחר היצרים.

ההיסוס היחיד שיש לי בכתיבת דברים כגון אלו, למרות נכונותם, הוא השימוש לרעה שנוטים לעשות איתם.







ולפותח האשכול היקר:
לא תוכל להפנות אצבע משולשת כלפי העולם, אם לא תזכור להפנות אותה גם אל עצמך. כמו שהעולם לא כליל השלימות, כמו שהרבה פעמים הם משוחדים ומניפולטיביים שם בחוץ, גם אתה כך. אמנם צריך להפסיק לחפש וודאות והסכמה בעיני האחר, אבל אם לא תחליף זאת בחיפוש טהר בעיניך, בך, תהפך לסתם עוד יציר של העולם המקולקל שבחלת בו.

כמו כן, ראיתי הרבה שם שהיו בתהליכי גיבוש, מעטים התגבשו מעטים שרדו את המסע.
חייו של מגלה הארצות קשים מידי, ואנשים רבים נוטים להישאר בכורסא ולפטפט על מסעות וחיפושים של אחרים, לשקר לעצמם ולעולם.



כתבת על הכאב שבאיבוד התמימות.
אמונה תמימה ללא שכל, מגלה את עצמה לעיתים כטפשות גרידא. (ושכל ללא אמונה, מתגלה לעיתים כאי שפיות).



יברכך ה' וישמרך.
יאר ה' פניו אליך ויחנך.
ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום.

בס"ד
צריך להיות חרד לדבר ה' לא ללבוש ולא לעבוד רבנים ולהפוך
אותם לעבודה זרה שזה איסור מוחלט לפי היהדות הנאמנה
רב שממציא דברים בלי שום ראיות לדבריו אסור בכלל לשמוע
גם לי יש ביקורת חריפה ביותר על הצורה שמתנהגת החברה
ה"חרדית",שכל עבודת ה' הפכה לסממן חיצוני בלבד בלי שום לחלוחית של פנימיות עבודת ה' אמיתית ויראת-שמים טהורה,
ולבי במסתרים בוכה האם כזאת היא היהדות?עכ"פ זכורני
שעל צווח רבות בתיקונים תיקון ל' ואמר שאפילו אלו שמשתדלים בתורה כל מה שעושים לעצמם עושים .ועל זאת
בוכיה נפשי לאן התדררה החברה ולאיזה שפל מוסרי ירדנו
פלאים,אני מבין מאד לליבך,גם לי יש את אותם לבטים,אבל אין זה מונע ממני מלהמשיך ולפעול להגיע ליעד הרוחני.
ממני הצ' שי בוארון

שבור,
תפס אותי העניין של "שבירת התמימות".
אני מרגיש שבזה באמת עיקר העניין מבחינתך. החרדים יצרו תפיסה שעל פיה "גדויילים" לא טועים לעולם, ובכלל ככל שאדם יותר לומד תורה ואפילו אם הוא סתם חלק מהציבור שלהם - יש לו איזה כמעט הילת ביטוח מפני חטא.
חלק מהעניין הוא גם שהם לא לומדים תנ"ך כמעט בכלל - ובמדה שכן רק עם פרשנים.
אם תפתח תנ"ך ותלמד אותו לאט ובתשומת לב, תראה עולם חדש. בתנ"ך כעמט אישיות אחת שלא טועה (ובד"כ בגדול). אין מי שלא שוגה - ומשלם מחיר על זה. ויחד עם זה מדובר באנשים גדולים ועצומים. זה לא סותר.

יש בכלל מושג שגם הוא לא ממש קיים בצורה אמיתית אצל החרדים - תשובה. כמו שאמרת היחס לבעלי תשובה לקוי במדת מה. ולעתים גובל באפליה בוטה. ואילו אצל הרב קוק התשובה הוא נושא מרכזי שעל העולם בנוי עליו.
אני חושב שמאד יועיל לך לעבור על הספר "אורות תשובה". להקשיב לו, לתת לרעיונות להתגלגל בתוכך.

גם לגבי החטאים שלך - אני חושב שבאמת זה עניין מרכזי מאד שתיקח אחריות על עצמך ועל מעשיך ותנסה "לתקן". לשוב אל עצמך ואל אלוהיך. ואל משפחתך. יש לך אשה וילדים, שפגעת בהם מאד. אינני יודע מה המצב כרגע אבל ודאי יש מה לתקן. עדיף אם היית יכול לשבת ולשקול מחדש את הנושא, ואולי שינוי גורף מן היסוד של אורח חייך - אולי בכיוון שהצעתי - יאפשר גם בנייה מחדש של התא המשפחתי. אבל גם אם חלילה המסקנה היא עדיין גירושין - גם זה יכול היעשות בצורות רבות. בצורה קשה של כעס ושנאה או בפיוס ואמפטיות.

אני חושב שהנקודה המרכזית עבורך היא להכיר בכך שהאדם הוא פגיע ונוטה לטעויות מטבעו. גם לגבי גדולים נאמר "אין אפוטרופוס לעריות", ואדרבה "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". והאחריות היא אישית על כל אחד בפני עצמו להתמודד עם יצרו וגבור עליו. ואם הוא נופל - האחריות האישית עליו לתקן את אשר עיוות וקלקל.
והתורה מבטיחה לנו שיש אפשרות לתקן.
אני מרגיש שיש קש בין היכולת שלך לקבל את עצמך לבין היכולת להשלים עם הציבור החרדי ושגיונותיו - ולהעריך את מה שראוי להעריך בו. ואני חושב שיש הרבה מאד מה להעדיך. יש הרבה מאד אור, של תורה ומצוות וגם חסד. ויחסית - לא כטענה דמגוגית (...) - החברה החרדית ללא עוררין יותר טובה מהחילונית. מבחינת פשע על כל הופעותיו ומבחינת שלמות המשפחה. אני חושב שהשפעת התורה האלובית ניכרת.. וזה יחד עם העובדה שיש גם הרבה קלקולים.
זה קצת כמו להתבגר ולהבין שהוריך הם לא השלמות החסינה שחשבת... הם בסך הכל בני אדם, אבל הם גם ההורים שלי. וכך גם ציבור שממנו גדלתי הוא גם "הורה" כזה לטוב ולרע. וצריך לנסות להשלים איתו בתוכי.

אני מאחל לך שתעשה שלום עם עצמך, ועם משפחתך בראש ובראשונה, ושגם תמצא את "המקום" החברתי רוחני שמתאים לך,
אור נערב