למה אני לא חרדי (מכתב לכולם)

אני רוצה להעיר באותו ענין, ודאי, כפי שכתבת, שלא כל האנשים כך. אבל מהתגובות שהאנשים העלו כנגדך נמצא היסוד והשורש לבעיה שעליה אתה מדבר.
יצא לי לסוע במונית עם אברך כולל, דיברנו על מספר נושאים, ואיכשהוא השיחה התגלגלה לכך, שאני מתגייס עוד מעט, ומתלבט האם להישאר במססלול ההסדר, או לחילופין, להתגייס לשלוש שנים. האברך שלמולי לא ניסה בכלל להקשיב מדוע אני ארצה להתגייס, שלא לדבר על שלוש שנים, וטענתו העיקרית היתה, "מה אתה לא מאמין שהתורה מגינה?"
לא נכנסתי איתו לדיון בשאלה המתבקשת מה עם עולם המעשה, אך טענתי לעומתו שאני, בשונה ממנו לא מוכן לקבל איזשהם הנחות יסוד לא מבוססות ולא מובנות, הנחות שמרחיקות אותי ממפגש עם הדברים עצמם.
האברך בכלל לא ניסה להקשיב לי אלא תקף ואמר, "לא, התורה מגינה וזהו. לא יכול להיות אחרת, אין אפשרות אחרת זה הדבר היחיד הנכון בעולם"
מהשיחה הזאת הבנתי את ההבדל ביני וביןעוד כמה אנשים כמוני שבינם אני רואה אותך לדוגמה, שרואים את היופי שבדת את היופי שבמציאות ורוצים להתחבר אליו. לבין אנשים שחונכו אל אותו טוב, אבל אף פעם לא פגשו אותו ואף פעם לא יפגשו אותו, אבל יודעים לדבר עליו בפאתוס כלכך גדול, עד שלעולם לא תוכל להזיז אותם מהמקום.
לכן גם לא תוכל לשכנע משהו מהחברים החרדים לפורום, בטענותיך, הם יענו לך, "ודאי שיש אנשים רעים, אבל למה שלא תתחבר לטוב, אך הם לא מבינים שכדי להיותרת רק טוב או רק מוסרי לא צריך להיות דתי.
כעת הייתי רוצה להציע לך כמה עצות אישיות, ראשית אל תתרגש מהביקורת שהופנתה אליך מכמה מחברי הפורום על בגידתך באישתך, אני לא יודע מי מביננו יכול להעיד על עצמו כי לא היה נכשל באותו נסיון, תנאים גדולים וחשובים ממנו גילו עצמות אדירות בנסיון ליפול לידי אותו החטא, וכמאמר התוספתא בכתובות (לדעתי, המקור הקדום ביותר) "אין אפוטרופוס לעריות".
כמו כן רבי נחמן אומר שהדבר הגרוע בחטא זה לא החטא עצמו (שכמובן גם הוא לא חיובי באופן ראשוני, אלא הייאוש שהחטא מביא עליך, וכאן אני אוהב לצטט 'סטיקר' "לא משנה מי אתה לא משנה מה אתה, אבא שבשמים אוהב אותך." ועל אף הבאנליות של הציטטה יש בה הרבה. הניצחון של הרוע הוא להשתלט על התודעה שלך, והנה היא הצליחה אתה בייאוש ובמשבר ואין אף אחד לידך, המציאות קשה אליך, אתה מאוכזב ממנה. אך רגע האם זאת לא אותה מציאות שעד לפני כמה ימים\חודשים\שנים קסמה לך כל כך.
לכן אני ממליץ לך לעשות חושבין עם עצמך, האם לא נפלת לרשת של הסיטרא אחרא שנמצאת רק בתודעה, כי הרוע לא נמצא בעולם עד שהוא מפריד ונכנס בחלל הפנוי.
וכהמשך לדברים האלו האם לא כדאי שתחזור אל אשתך, לפחות תנסה, תדבר איתה על הנפילה שהיתה לך אני בטוח שהיא תבין, כמו שאתה עכשיו, והלא אתה במצב נפשי גבולי כל כך. תן לעצמך צ'אנס נוסף לחיים.
אשמח לעמוד בקשר

נו אז יש לך היתר לשחות במיאוס הזה.
הרוב חוטאים מתרשלין ושותקין אז אתה מתיר לעצמך,
המצב שאתה מתאר היה בפולין לפני 60 שנה .
התיקון הוא הלב ולכן יש לעסוק בליבה של התורה פנימיות התורה.
כעת לא עוסקים, וההרס כובש את כל המישורים החרדיים והחילונים כאחת.
הכל מלא אנטירגות מצחינות כסף והון זה העיקר, לתקן את העולם זה לא אפשרי תקן את עצמך.
חובה למחות ולהתריע על מעשים כאלה שציינת , היית חייב למחות באותם רבנים 'מגלי פנים בתורה שלא כהלכה'-היו מאז ומעולם, האטומספירה בציבור החרדי זקוקה לרפואה מכאוביה ותחלואיה רבים, התיקון הוא פנימי ולא חיצוני, אם תמשיך בחצוניות ההרס והחורבן רק יתגבר 'והיית משוגע ממראה עיניך'- הדברים פשוטים גם לפני 60 שנה לא השכילו ומעטים מאד זעקו על כך (עיין תורה לשמה לר"מ שלזניגר משוויץ) וכן החובה למי שיודע להתחזק ולא לשתוק נוכח מעשים מחפירים שכאלה.

רוחסערה יקר,
התחבר לי תגובתך כאן לאמירה שזרקת לחלל הוירטואלי באשכול שפתחת (ריח כפירה).
ובכן, דע לך שאני מכיר את חכמת הקבלה במקצת. למדתי אצל רב רציני מאד, שהיה בקי ומעיין - לענ"ד מגדולי המבינים בקבלת הרמח"ל והגר"א (ואולי הגדול שבהם), ושמו הרב יצחק שלמה זילברמן זצ"ל. ואני מאד מעריך את החכמה הזו ומאמין בחשיבותה.

יחד עם זאת הרמח"ל עצמו מקדים ללימוד הקבלה לימוד התנ"ך בצורה רצינית (שתוכל להבחן על זה). וזה גם משהו שלא עושים - במיוחד בציבור החרדי. אבל גם הדת"ליים לא מספיק.

יש הרבה חלקים לתורה. וכל אחד צריך ללכת לפי שורש נשמתו ולתקן שם. וגם לא להזניח את החלקים האחרים. אבל עדיף אדם שמתעסק במה ששייך לו - מתוך הקשבה ומודעות עצמית - ומתעלם ממשהו מהמכלול (אפילו חשוב), מאשר מישהו שכביכול מקיף הכל אבל מפספס את המקום שלו.

מאחר וחלק נכבד מאשכול זה, דן במהותו של טרול, באפשרות שהסיפור הפותח היה או יכול היה להיות, וכן הלאה. הרי שמתוך ששת העמודים באשכול נשאר רק מעט הדן לגופה של בעיה.

מאחר ודומני ואני מכיר את פותח האשכול, ויכול להעיד שרוב דבריו אמת הם, (אם כי אינני יכול להעיד על כל הניואנסים, כמובן), ממילא נפלה האפשרות לדחות את דבריו בקש של 'לא היה ולא נברא'.


משום מה, בעיות כגון אלו, הן יותר נחלתם של בעלי תשובה, יתכן והם מתאכזבים יותר מהר. ייתכן מאד שרמת הציפיות שלהם מתחילה היא לא הגיונית, ולכן הנפילה כואבת יותר. ויתכנו עוד דברים.

דומה שנושא האשכול לא מוצה כלל, ההויה החרדית על כל הפרדוקסים שבה, קשה לעיכול, ועוד יותר קשה לעיכול לקיבתם הרגישה של מי שבא מבחוץ.

ייאמר ברורות, איני סבור שכל כך הרבה סוטים יש במחנה הזה, אני סבור שיש אנשים שאיתרע מזלם, והם פוגשים רק בהם, איני יודע למה ומדוע.

אפנה את מי ממכם שעדיין לא ראה את האשכול שנפתח בפורום אחר, על 'המערכת הכפולה החרדית', שזה נושא הקשור קשר הדוק בל יינתק לנושא הזה. ואצפה מאוד להתיייחסותכם.

תודה

המערכת הכפולה.
http://masoret.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1377136

לומד, תודה על ההפניה. אכן לא ראיתי את האשכול ההוא, כמו גם את רוב האשכולות באותו צהובון.

אכן, האשכול שם מדבר בנקודות חשובות מאוד. נקודות ולא נקודה. הדברים שהכי דיברו אל ליבי שם, הם הצורך בסלילת דרך אישית. אך גם נקודות רבות נוספות שם ראויות לדיון גם כאן (פרט לנקודה העיקרית שם - המיאוס מ"יושבי הקרנות", "יודעי הכל", שנפש היפה סולדתם).

אך לא זה הנושא באשכול כאן. כאן מדובר במי שאכן גילה צדדים עכורים ממש בציבור החרדי, ואתה אינך יודע למה הוא נפגש בהם כל כך הרבה. אמא שלי אמרה לי פעם דבר שיכול להסביר את התופעה - כל אחד שם לב למה שמענין אותו.

הגעתי לאשכול זה "באקראי".

גם אני רציתי להפנות את שובר לאשכול המערכת הכפולה אליו הפנה לומדמכלאדם.

קראתי את כל האשכול.

אני מציע ל*שבור* את הגישה של מודעות עצמית.

קבל את עצמך כפי שאתה. בתוך סבך חייך, של תהליך גירושין, העדר מקצוע וקשיים אחרים, מצא פנאי להתחבר לעצמך.

לא לאלוקים(כי אולי הוא הוא דמות חרדית בעינך). לא לקיום מצוות. לא לאשתך ולילדים. לא לקהילה ולחברה.
אולם, ולא פחות חשוב גם לא לפילוסופיה, לא למחשבות ולא למדמנה של ספקות ובלבולי מוח.

לעצמך. בתוכך קיימת ישות, מהות שהיא היא אתה. היא פשוט חנוקה. יש בכוחה להדריך אותך, הפגישה אתה תגרום לך אושר ושמחה.

הקשר עם עצמך דורש שקט מן הסביבה ושקט מ"רעשי הרקע" שמספק לנו השכל וחיילותיו: החששות, הפחדים, הספקות, הדיונים, העבר והעתיד.

מצא לך פנאי להיות. כאן ועכשו.

נדמה לי שהטכניקה המתאימה עבורך לחיבור כזה אינה יכולה לבוא, לפי שעה, מן העולם היהודי/הדתי. כי יש לך משבר אתו.

חפש באינטרנט על מדיטציה, דמיון מודרך, מודעות פנימית. קרא והתרשם.

חפש משהו שנעים לך אתו. הייה בו. התענג עליו. כל דבר שתהיה בו בכוליות (ללא ייסורי מצפון, ללא מחשבה מתי הוא ייגמר וללא מחשבה מי רואה אותי)

זה יכול מוזיקה נעימה, מאכל טעים, טיול, או חוויה אחרת התפעלות.

השתדל לעשות זאת כשאתה רגוע. לא רעב. לא מתאווה.

אם אתה ממילא תלוש, אולי תמצא דרך להגיע למדריך כלשהו שיעזור לך בצעדים הראשונים, לסדנא של כמה ימים שתעשה בתוכך את הסדר הראשוני.

כל מה שעברת כלל אינו משנה. חבל לדוש בעבר. חפץ חיים הנך. שתפת אותנו כי קיווית שנבין ושאולי נציע דרך החוצה. בשלב זה העניין העיקרי הוא למצוא את הפעם הראשונה בו ניצוץ מתוכך יעשה לך טוב. אח"כ כבר תתמכר ויהיה לך נפלא.

אם הכיוון נראה לך אוכל להוסיף פרטים רבים באישי.

לומד, מו"ל, נשבר והאחרים,

למעשה, הבעייה שאתם מעלים כאן היא בעיית הצביעות החברתית. ניהלתי על זה לאחרונה דיאלוג קצר באישי עם אחד ממשתתפי הפורום. ובכן, יורשה לי להכריז בזה בראש חוצות כי הצביעות היא רע הכרחי, והיא נחוצה לכל חברה בריאה כדי לגשר על הפער - הבלתי-נמנע - בין אידיאלים למציאות. וככל שהאידיאלים יותר גבוהים והמציאות יותר סרבנית במתן האפשרות להגשמתם - כך היא נחוצה יותר. כמובן, במינון מוגבל ולא בהפרזה (אכן, נתתי דבריי לשיעורין).

פירוט: בשום חברה בעולם אין התאמה בין רמת הדרישות לרמת הביצועים. חברה צריכה אידיאלים וערכים כדי לקדם את עצמה, ולא כדי לשקף את המצב הנתון בה. ומה לעשות, שהאידיאלים קשים להשגה? אפשרות אחת: לומר "אידיאלים כאלה הם לא מעשיים, ולכן לא נכונים, ולכן צריך להנמיך את רף הדרישות"; אפשרות אחרת היא לומר "האידיאלים אמת והרף שלהם אמת, ומוטב שאכשל באי-שמירתם מאשר שאורה הלכה לרבים כי אין הם נכונים". לכאורה, הדרך הראשונה "ישרה" יותר, אבל לדעתי - הדרך השניה היא הנכונה, ומשני טעמים: (א) צריך (כפי שניסח זאת הסבא מנובהרדוק) "להקדים את האמת לטעם", כלומר, לא להתאים את האמת למה שבא לי, אלא להכיר באמת כאמת, ואם בא לי אחרת - להכיר (במבט האמת) בפער הקיים (את המשך קו-המחשבה של הסבא אני נוטש בנקודה זו...); (ב) מכיון שכל רף יהיה לעולם רף גבוה "מדי" ביחס למציאות, הרי שגם הרף המונמך יהפוך חיש מהר לבלתי-מושג, וכך ימשיך תהליך הירידה הלאה והלאה, וזה לא רצוי, כמובן.

מגיל צעיר מאוד אנחנו לומדים שאין איש, אפילו משה רבנו, שזכה לקיים את כל התורה כולה, ומדי שנה אנחנו חוזרים ומשננים כי "צדיק אין בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אז הטובים שבנו שואפים להגיע אל המירב, אבל גם הם מודים בינם לבינם: "באידיאלים א' ב' ג' אני לא מסוגל לעמוד". אז מה, אז לוותר עליהם? לא: מוטב לומר: "אני מוותר לעצמי עליהם, ואני לא בסדר שאני עושה את זה", מאשר לוותר עליהם כיעד רצוי.

החברה הנאורה (החילונית וגם הדתית-ליברלית) עמוסה צביעות ביחס לאידיאלים שלה: החופש, השוויון, הפתיחות והפלורליזם. הו-הו, כמה צביעות יש שם. החברה הדתית צריכה (מאונס או מרצון) גם לפרוע חוב לאידיאלים של חברת הרוב וגם לעמוד באידיאלים הנוספים שלה; החברה החרדית מוסיפה על אלה גם חומרות ואמצעי הסתגרות. להגיע לשמירה על כל אלה במציאות הקיימת - זה קשה, לפחות לאנשים מסויימים, ולפחות בצדדים מסויימים של החיים, ונכשלים. להיכשל בראש חוצות עם שלט ביד - כמוהו כלהורות הלכה כי כך ראוי לעשות; אז "מעגלים פינות" וממשיכים הלאה, ומקווים שיש כאלה שעדיין קרובים יותר למילוי האידיאלים א' ב' ג' (ויש; אבל סביר להניח שהם נתקלים בבעיות דומות מול אידיאלים ד', ה', ו').

לפיכך, מי שלא מכריז, לפחות בינו לבינו, "אני צבוע" -הריהו צבוע בריבוע: הן צבוע מסדר ראשון (על כך שאין הוא מקיים את האידיאלים של עצמו, ומוותר לעצמו בסתר, כמו כולנו) והן צבוע מסדר שני (על כך שאין הוא מודה בזה).

ועוד יש להאריך בזה.

אידך גיסא

תוקן על ידי - אידך_גיסא - 19/05/2005 20:29:35

הסיפור שלך לא נשמע לי ממש רחוק מהמציאות ואני נער בן 23, חושב להכניס את ילדי העתידי למסגרת דתית (אף חרדית) והדברים שאתה אומר גורמים לי לחשוב האם בית ספר חילוני אכן נופל במעלה. אגיד לך דבר פשוט, אתה לומד תורה עושה מצוות אוהב את הקב"ה אז חביבי תלחם!!!
פתח את הפה (לא במסך המחשב) ותתחיל להיתלחם בתופעות שאתה מתאר!
לפי דעתי תתחיל להרגיש יותר טוב לגבי עצמך.
שיהיה משהו שיתחיל לעשות את הדברים הנכונים יהיו הרבה מאוד אנשים שיצטרפו (אני אחד מהם).
אחד מהסיבות העיקריות שהחלק החילוני אינו מוכן לשמוע על עניני תשובה זה רק בגלל שהחיים הדתיים אינם נאותים בכלל, כל אדם חילוני שני יגיד לך את זה (אפילו שהם אינם יודעים מה קורה סביבם.
"אין דבר העומד בפני הרצון"
חזק ואמץ!!!

מרכא כפולה

וצדק

אליישיר

לכל אחד מכם

כחרדית מבית אני רוצה לערער שתי הנחות יסוד שעלו כאן בין השורות ע"י כותבים שונים:

1) מותר לערער על דברי ההורים והתנהגותם. דבר שאינו מצוי בעולם החרדי. יש מוסכמה כזו שההורים תמיד צודקים מכח היותם הורים, וזו טעות.
2) עשה לך רב. הרבנים תמיד צדיקים. הרבנים תמיד צודקים.


ותודה לשבור שאני מנחשת שכרגע קצת פחות שבור אחרי כל התמיכה הרוחנית מחשבתית שהוא קיבל פה.

כה לחי לכותבים החרוצים מאד.
חדשה כאן בפורום.
צבעונית.

לציבעונית
א. ההורים לא תמיד צודקים אבל לתת להם את ההרגשה שהם צודקים (אני אישית רואה את זה "ככבד את..")
בקשר לרב הרבנים פשוט נמצאים במעלה אחת מעל האנשים הרגלים (פשוט צריך לדעת לבחור את הרב הנכון [ רב לעצות, רב הלכתי זה לא ממש משנה])

אכזבה זה פונקציה של ציפיות. כשאין צפיות מופרזות - אין אכזבות גדולות. אני נתקל יותר מדי בבעלי תשובה שיש להם ביקורת קטלנית על החברה החרדית. זה שהחברה החרדית היא חברה חולה שזקוקה לרפורמה מקיפה אני חושב שאין בכלל ויכוח, אבל הציפיות המוגזמות לאטופיה ושלמות הם בעיה של מייצרי הציפיות ולא של הציבור החרדי.

בעלי התשובה אינם מייצרי הציפיות. מי שמייצר הציפיות, או לפחות לא דואג להחלשתן, הוא זה שמלווה את בעלי התשובה בתהליך חזרתם בתשובה ובדרך כלל זה גורם חרדי כלשהו שמבצע תהליך לא מספיק עמוק עם נטייה להגיע להישגים מיידיים.

התורה היא זו אשר יוצרת את הציפיות. זה שהחברה החרדית אינה עומדת בצפיות אלה זו בעיה אחת, אבל ישנם המוני אנשים אשר כן "עומדים" בצפיות לפחות של בעלי התשובה.
חשוב מאוד שהאנשים האלה יקחו את העניינים לידיים ויתחילו להילחם על דעותיהם ויכרתו כל שורש רע.
בל לנו לשכוח שהקב"ה עוזר לאילו שהולכים בדרכו ויש לנו תפקיד מאוד חשוב ומכריע בהגעת משיח בן דויד.
השינוי צריך להתחיל מבפנים וכל עוד יש נגעים בשורש, העץ לא יצמח בריא.