|
|
| נשלח ב-24/5/2005 09:49 |
|
| |
יהונתן
אכן, היכן הם האנשים הללו?
אולי דווקא העובדה שהם אנשים אמיתיים וסמל ודוגמא היא בגלל שהם לא מפרסמים עצמם?
מרכא
ראשית, ברוך הבא! אתה מאד רצוי פה!
ושנית, דווקא הפעם אני מבקש לחלוק עליך.
מדרכם של בעלי תשובה טריים שהם מתלהבים, ובטוחים שהעולם החרדי, שגילו עכשו, הוא קודש קודשים וכולו כשר וישר.
כל אדם שלבוש בחליפה הוא תלמיד חכם. כל תנועה של חרדי היא לפי השולחן ערוך.
וצריך להבהיר להם שזה לא בדיוק כך. בלי לפגוע בהתלהבות, אך גם להעמיד את הדברים על דיוקם.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-24/5/2005 10:00 |
|
| |
מיימוני,
אלו ואלו.
נכון שמצג השוא של החיצוניות מטעה את החדשים, אך אותם קשה להאשים. אך מן המדריכים ניתן לדרוש לא רק להבהיר להם שמה שנראה כלפי חוץ אינו מושלם, אלא בעיקר שההצטרפות היא ראשית לכול הצטרפות לקהל בו כל אחד עומד מול עצמו ומול אלוקיו ורק אחר כך עם הקהילה והציבור.
דבר זה, לענ"ד, לא נעשה. יש הכוונה לזנוח את האישיות הקודמת, הגישה הקודמת, התחביבים הקודמים, היצירתיות הקודמת, ולהצטרף כאקסמפלר נוסף בישיבה/כולל/קהילה/ציבור. יש בכך היענות לרצון של המצטרף, אבל הייתה צריכה להיות הכוונה לכך שהחברה מברכת על כך שהצטרף אדם חדש שאינו דומה ויש לו היכולת להתחיל בדרך חדשה משלו ואין חובה להידמות בחיצוני לאחרים.
כמו כן הי מן הראוי להדגיש בפני השב שיש לו כל הזמן שבעולם להתרגל לקיום מצוות עמוק ופנימי וללכת בצעדים איטיים ועמוקים ולא לקפוץ לכ הדקדוקים שאינם אומרי לו מאומה.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/5/2005 10:59 |
|
| |
'אידך גיסא',
(בעמוד הקודם)
אין עליך! שום חרדי לא היה מנסח את עמדותיו כמו שאתה עושה זאת עבורו, ובהתנדבות.
אכן, הצביעות היא רע הכרחי, אבל את תעשה ממנו 'לכתחילה'.
אכן, האידיאלים קשים להשגה, ולדעתך (ולדעת הסבא מנובהרדוק לשיטתך) יש לשמור עליהם גבוה, לא להנמיכם. אולי יש תקוה.
כל הדוגמאות שהבאת, מתייחסות לתיפקודו של היחיד בהתאם לאידיאלים של החברה. אולם כאן מדובר בחברה שלמה שהכניסה את עצמה למילכוד פנימי. מנגנון ההישרדות היחיד שלה הוא באמצעות מתיחת החבל לשני כיוונים מנוגדים: תהליך אחד הוא העלאת רף האידיאלים והדרישות, החומרות, דעת תורה, וכו' וכו'. מקביל מתקיים תהליך העלאת רף הציניות ביחס לאותן חומרות בדיוק! כאמצעי לקיומן, להישרדות בצילן. יתכן והתהליכים משלימים זה את זה. סותמים חור פה, ופותחים שם.
השורה התחתונה של שני התהליכים היא, שהציבור מתחנך לציניות, לחיספוס, לחוסר יושר בסיסי. (לא רק 'עיגול פינות' כדבריך).
כך החברה מגינה על עצמה מפני עצמה! תחשוב על זה.
אינני יודע אם מימות הקתוליות טרום הרפורמציה היתה חברה כזו, השורדת אך ורק באמצעות הנצחת הפער בין רצוי למצוי, קרי: השקר.
דברי המחנך מנובהרדוק על התחום האישי, אינם חלים על התחום הציבורי. בתחום האישי אכן יש להחזיק את ה'שאיפות' גבוה, וברגע שמנמיכים אותם באופן מודע, נפתח המדרון. (אגב, דבריו במאמר 'נקודת האמת', מדרגת האדם עמ' רכו, נראים כסותרים לרעיון שכתבת משמו).
אני ממליץ להציץ גם באשכול שהביא 'לומד' לעיל:
http://masoret.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1377136
(אחד האשכולות האיכותיים בכל הזמנים בפורום ח"ח)
תוקן על ידי - שלויימלע - 24/05/2005 11:07:03
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/5/2005 22:58 |
|
| |
במחשבה שניה נראה לי שכדאי לשים לב שבעל התשובה התאכזב בעיקר מהציבור החרדי ליטאי. אני לא משוכנע שהוא זכה להכיר את הציבור החסידי שם יש הקפדה גדולה יותר על צניעות.
גם היחס לעדות המזרח בחב"ד, למשל, הוא חיובי מאד ולמעשה אין שם שום אפליה בטח לא אפליה בוטה כמו זו שהוא נתקל בה בישיבה הליטאית. גם אצל חסידי גור אין יחס מפלה לספרדים. אני אישית מכיר הרבה חסידי גור שהתחתנו עם נשים ספרדיות, מאות ילדים חצי ספרדיים לומדים ומתחנכים במוסדות של גור והם מקבלים יחס שווה כמו כולם. אני מניח שככה זה גם בחסידיות אחרות, אבל אני מעדיף לדבר רק על מה שאני מכיר מקרוב.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/5/2005 22:58 |
|
| |
קודם כל תודה על קבלת הפנים אני שמח להיות בפורום הזה (בטוח שאלמד כאן הרבה)
ראשית אני רוצה להתנצל על בורות שתיתכן.
יש הלכה שאומרת שאדם נכנס לבית קברות צריך להצניע את ציציותיו שכן אין המתים יכולים לקיים מצוות ולא נהוג ללעוג לרש עד כמה שאני מבין הדרך היחידה להמשיך ולעשות מצוות גם אחרי שאינך בין החיים יותר היא ע"י זה שהאחר מזכה אותך (לדוגמא הרמב"ם זצ"ל כתב הלכה וכן כל אדם שהולך ע"פ הלכה זו מזכה עימו גם את הצדיק הגדול שכתב אותה)
אין זה נכון לאמר שאם אני אישית מביא לתיקון שגם הבאים אחרי יזוכו ממנו (כמו הבראה מסויימת של, מאדם למסגרת לציבור שלם)?
ברגע שאדם עושה צעד מסויים בכיוון הנכון בדרך הנכונה הוא יזכה רבים ורבים בסופו של דבר יזכו גם אותו.
דוגמא נחמדה - בסעודת אבילות שותים ארבעה עשר כוסות יין. הכוס האחרונה היא כנגד רבן בן גמליאל מסופר בגמרא (מסכת כתובות ח:) שפעם היו קוברים את המת בתכריכים יפים ויקרים שכן דבר זה היה גורם לעניים בושה וכן בגלל עלות הקבורה הם היו מפקירים את המת. רבן בן גמליאל נקבר בשל כך בתכריכים פשוטים שכן מאז כל אדם יכול לקבור את יקיריו ללא קשר למצבו הכלכלי. רב"ג עשה מעשה פשוט שעד היום אני בטוח שהוא מזדכה עליו, מי יודע כמה.
הדבר שאני רוצה לעמוד עליו שכל אחד ואחד יכול לעשות שינוי שבגלל שינוי זה הוא יביא על עצמו ברכה לדורות.
העובדה שהמצב קשה היא אינה דווקה דבר רע אלא אפשרות לשינוי. את הקשיים האישים על כל אחד להתמודד בעצמו אבל קשיים חברתיים נוגעים לכולנו כל אחד יכול להשפיע (ואילו בדבר אחד קטן) כמו שנאמר בפתיחת השולחן הערוך "אני מעיר את השחר ואין השחר מעיר אותי" התעוררות האדם מלמטה כל כך חזקה שהיא מביאה להיתעוררות מלמעלה ובשל זה היה עז כנמר...
נזכה כולנו להיתעוררות וביאת המשיח בס"ד.
יהונתן
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-24/5/2005 23:38 |
|
| |
שח לי פעם בעל תשובה, מרצה בחן עליון, על בקשה שהגיעה לפתחו, להעביר סדנא בסוף שבוע מלוני לבעלי תשובה, בנושא: השתלבותם של בעלי תשובה בסביבה חרדית.
הוא נענה בהסכם, אך הציב בפני המארגנים תנאי. הוא בקש שהמוטו יהיה:
"אם הייתי יודע, לא הייתי חוזר בתשובה (וב"ה שלא ידעתי)".
הם נענו בשלילה.
ודוק, ותמצא מפחיד.
ועוד מעשה בידיד שאמר לי: "הייתי פורק עול, אם מובטח היה לי שאף לא אחד מצאצאי יחזור בתשובה. אם אעשה את נכדי בעל תשובה, זו כבר אכזריות".
יש לי חשק לפתוח אשכול: למה אני חרד, נו.. טוף.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2005 08:33 |
|
| |
סמדיה
|
|
|
|
|