פרשת תזריע הרב יוסף ברוק שליט"א

בס"ד פרשת-מצורע ד' ניסן התשס"ה
זהירות ברכוש הזולת
כללי הטהרה והטומאה, צרעת האדם, הבגדים והבתים מהווים חטיבה מחשבתית מוגדרת אודות האדם והארועים הפוקדים אותו.
ראשית,אין דבר בא לחינם,ולהכל קודם חשבון מדוקדק. גם אם אין אנו יודעים את סיבת הדבר, ברור לנו שהוא קיים. וכך למדנו את הדבר מתוך הפרשה: "הצרוע אשר בו הנגע" (ויקרא י"ג, מ"ה), ללמדנו שהנגע הפנימי הוא בעצם עיקר הסיבה, ובו עוסקת התורה. אין אנו רואים במחלה את הבעיה הפיזיולוגית גרידא, ואין אנו מחפשים את הפתרונות בתחום הרפואי, אלא את הגורם הרוחני הנסתר שבעטיו היא הגיעה אל פלוני, כנאמר: "ובא אל הכהן" – ולא "אל הרופא". הגורם הרוחני הנסתר שבעטיו נצטרע פלוני, ואילו חברו שהיה יחד עמו באותו מקום ובאותה שעה לא נדבק ולא חלה כלל. מכאן שהדבר נובע מחטאי הדיבור או הרהורי הלב השליליים או כל סיבה אחרת המפורטת בפסוק ובמפרשיו.
* * *
דין מעניין אנו פוגשים בנגעי הבתים.כאשר אדם מבחין בשינוי בקירות ביתו, הוא אינו פונה לאינסטלטור שמא התפוצץ צינור..., אלא "ובא אל הכהן" ואומר לו: "כנגע נראה לי בבית". לפני בואו של הכהן לא חלים עדיין כל דינים על הבית, אבל כאשר הכהן מגיע ומחליט כי יש לבחון את ההתפתחות – הסגר, נטמא כל אשר בבית, ופירוש הדבר גם נזק כספי.ולכן,בטרם בואו מצוה הכהן"ופינו את הבית בטרם יבוא הכהן לראות את הנגע, ולא יטמא כל אשר בבית ואחר כן יבוא הכהן לראות את הבית" (פרק י"ד, פסוק ל"ו).
מעניין הדבר כי לא בעל הבית הוא המצטער על רכושו ומנסה להצילו פן יטמא. לא הוא המזדרז, אלא הכהן מודיע לאדם: לפני שאבוא אליך פנה נא את כל כליך כי איני חפץ שתפסיד. מכאן אומרים חכמים ש"התורה חסה על ממונם של ישראל", כלומר, איני מחפש להכביד או להקשות, להפך, כל מטרתנו בתורה היא לעזור, להקל, להשתתף בנטל, אך מדוע להפסיד לאדם? לא די בצרותיו מבית? למה להוסיף בעיה על משא בעיותיו?
ולימוד חשוב זה הביא את חכמינו לראות בגישה זו של רגישות לממון הזולת אבן יסוד בהתייחסות. ועל כן יש בהלכה מושג של "הפסד מרובה" כלומר, דבר שהאסור בו אינו ברור,והדבר שקול להכשיר או לפסול. חלק משיקולי ההחלטה בעניינו הינו גם הנזק הכספי שנגרם על ידי כך, ובכלל זה גם עגמת נפש, ואין כמו חכמי התורה שאמונים על צורת חשיבה זו.
שבת שלום
הרב יוסף ברוק
http://www.hidabroot.org
דברי תורה אלו נשלחו אליי במייל.