|
|
| נשלח ב-18/3/2007 20:01 |
 |
| |
לאיש ערבות,
אנחנו אמנם מתחילים את ההגדה ב"כל דכפין יתא ויאכל", אבל את הדלת פותחים רק אחרי האוכל...
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/3/2007 21:41 |
|
| |
השכן
אומרים את ההזמנה בארמית.-שאפילו מלאכים שיכולים להכנס גם בדלת סגורה- לא יבינו את ההזמנה. הרי המלאכים לא מבינים ארמית
|
|
|
|
| נשלח ב-19/3/2007 00:21 |
|
| |
ב"ה.
ירוחםשמ,
עם "וכל דצריך ייתי ויפסח" אתה כן מסתדר? ומה על "אינו נאכל אלא למנויו"?
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-19/3/2007 05:59 |
|
| |
ירוחם
<"חמץ לפני זמן ביעורו מותר? לאחר הבעור">
כשכתבתי "לפני זמן ביעורו", רמזתי לדברי האוסרים האכלת חמץ אף לבהמה של הפקר, (שלא כירושלמי), מפני שאינו מקיים מצוות ביעור, ראה הגמ"י חמץ ומצה פרק ג אות כ, וביאור הגר"א סימן תל"ג ס"ק י"ד, ואריכות אצל כשר ב"תורה שלמה" מילואים לכרך יב סימן לא.
<"האם הדבר נבדק מדעית כמה זמן מתאכלים האוכלין בקיבתה של הפרה">
אין שספק שהדבר נבדק מדעית כמה זמן מתאכלים האוכלין בקיבתה של הפרה, כשם שנבדק כמה זמן מתאכלים האוכלין בקיבתו של אדם, אולם לזמן זה אין כל כל השלכה על הלכות אכילה והנאה מאכילת חמץ,
ואעיר, שגם את ה"חמץ" לא ניתן להגדרה מדעית, ראה תחומין א עמודים 97-102.
כשלמדתי השבת את סימן תס"ב בשו"ע הרב (מי פירות), מצאתי אותו כותב (בסעיף ט) "... שהרי אף עיסה שנילושה במי פירות בלבד היא נתפחת ומתחמצת כשהיא שוהה הרבה אלא שאין זה חמץ שאסרה תורה".
והבנתי שהשאלה אינה אם הוא חמץ אלא אם הוא חמץ מותר או אסור.
<"להזכירך את הגמרא בגיטין על ביתו נקדימון שהיתה מלקטט שעורים מתוך צואתן של הבהמות, הגמרא היא בגיטין נ"ו או ליד">
הסיפור שם אינו על בתו של על בתו נקדימון, אלא על בתו של בייתוס, ולא שליקטה מתוך הגללים, אלא שדרכה עליהם, סיפור הלקיטה מופיע בתלמוד הירושלמי (כתובות פרק ה סוף הלכה י"א).
_________________
 עולם הפוך אני רואה
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-19/3/2007 10:04 |
|
| |
נישטאיך
כמעט אמרתי על עצמי נישטאיך. התחלפו לי כתובות בגיטין ונ"ו בס"ו ועל זה נאמר אותיות מחכימות יש לאדם לבדוק את מקורותיו בספר. ועל בינתי לא להשען, אשרי שתיקנתני.
כתובות דף סו : ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור והיה יוצא מירושלים, והיו תלמידיו מהלכין אחריו. ראה ריבה אחת שהיתה מלקטת שעורים מבין גללי בהמתן של ערביים, כיון שראתה אותו נתעטפה בשערה ועמדה לפניו, אמרה לו: רבי, פרנסני! אמר לה: בתי, מי את? אמרה לו: בת נקדימון בן גוריון אני. אמר לה: בתי, ממון של בית אביך היכן הלך?
ירמיהו
הטעות המושרשת בתוך קהל ישראל כי יפסח הכוונה לקרבן פסח טעות גסה היא, ויפה הערת. מה עוד שהמאמר הזה חובר בימי הגאונים ואז כבר לא היה מזמן קרבן פסח. אז מה זה יפסח?
מהפסוק עד מתי אתם פוסחים על שני הסעיפים כלומר אל תהסס עבור את הסף כנס ואכול.
תוקן על ידי ירוחםשם ב- 19/03/2007 10:32:56
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2007 04:10 |
|
| |
ירוחם
<"הטעות המושרשת בתוך קהל ישראל כי יפסח הכוונה לקרבן פסח טעות גסה היא, ויפה הערת">
אם איני טועה, ראיתי הטוענים (כשר-הגדה שלמה?) שהאמירה היא שארית מהימים בהם הזמינו אנשים להצטרף לחבורה לקרבן פסח, וא"כ שביפסח הכוונה לקרבן פסח אינה טעות גסה.
__________
<"התחלפו לי">
האם הוא אותו הסיפור שבירושלמי בשינוי שם?
תוקן על ידי נישטאיך ב- 20/03/2007 4:26:12
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2007 07:36 |
|
| |
ירוחם
מצאתי ''כמעט" בהגדה שלמה עמוד 110, בו הוא מביא מהספר "שבלי הלקט" סדר פסח סימן ריח:
"... אחי ר' בנימין נר"ו כתב ... לשון ההגדה מסודרת על יסוד הפסוקין כדכתיב בתחילת הענין ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית ואם ימעט הבית מהיות משה ולקח הוא ושכנו וגו' שהיו מזמנין זה לזה לפסוח יחד וכן משמעו כל מי שאין לו פסח יבא וימנה על שלי ובודאי קודם שחיטת הפסח קאמרי ליה וקבעוהו בהגדה לזכר בעלמא ואל תתמה שהרי שנינו רבן גמליאל היה אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו פסח מצה ומרור כו' וכי יש לנו פסח עתה אלא לזכר בעלמא".
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2007 08:09 |
|
| |
נישט
כבר העיר מנחם קיסטר (דומני באחד ה'תרביצים' האחרונים - ספרן?) על הזיקה בין שני הסיפורים ועל הגילגול של הסיפור הבבלי (ודומני שיש גם מקבילה גרעינית בתוספתא במעשה דר' צדוק, ויש להאריך ואכמ"ל), ועל עוד היקרויות אחרות שהשפיעו, בדיונו בקובץ אגדות החורבן באבות דר' נתן.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2007 08:26 |
|
| |
(לא שאני מבין למה זה כ"כ עקרוני) אין שום מניעה לומר שייתי ויפסח אינו מוסב על פסח , אדרבה זה יותר מסתדר בתוך הקטע, ובכלל הפסח אינו נאכל אלא למנוייו בערב פסח ואיך אפשר להזמין כל דצריך כשאמרים הא לחמא עניא? היה צריך להצמיד את זה ל'סדר קרבן פסח'.?
תוקן על ידי גדוראובן ב- 20/03/2007 8:31:48
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2007 10:44 |
|
| |
נישטאיך
גדראובן אומר את זה הרי ייתי ויפסח נאמר כחלק ממשפט שלם כל דכפין= כל מי שרעב יתיי ויאכל =יבא ויאכל הרי אם כנים דברי הרב כשר הרי מן הראוי היה להגיד את הפסח בתחילת ההזמנה
בגלל חשיבותו, ולא בסופה. כנלע"ד
בענין הסיפור בירושלמי, עיינתי ונראה לי כי הסיפורים הם אותם סיפורים-להעצים את גודל האסון והרעב ששרר בחורבן, נלקחו דמויות של אנשים עשירים מאד , כאומרם- ראו אפילו להם זה קרה, הרעב לא פסח גם על העשירים, והם סבלו יותר.
תוקן על ידי ירוחםשם ב- 20/03/2007 11:19:01
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2007 14:40 |
|
| |
דוווקא על הסיבה הזאת לא חשבתי (וודאי שהיא נכונה), התכוונתי לעובדה שהפסח אינו מוזכר כשלעצמו. הרי אומרים "הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים, כל דכפין ייתי וייכול" לפי הפירוש הנ"ל יש כאן נקודה, ועכשיו מתחיל משפט חדש "כל דצריך ייתי ויפסח". משום חשיבותו של הפסח היה ראוי להזכיר אותו, למשל - "הא לחמא עניא ופסחא דאכלו אבהתנא", זאת מלבד שהיה ראוי להקדימו (כמו: פסח מצה ומרור). וגם מלבד שפסח נמנים עליו בערב פסח כמ"ש למעלה.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2007 03:01 |
|
| |
גדוראובן/ירוחם
<"(לא שאני מבין למה זה כ"כ עקרוני) אין שום מניעה לומר שייתי ויפסח אינו מוסב על פסח , אדרבה זה יותר מסתדר בתוך הקטע, ובכלל הפסח אינו נאכל אלא למנוייו בערב פסח ואיך אפשר להזמין כל דצריך כשאמרים הא לחמא עניא? היה צריך להצמיד את זה ל'סדר קרבן פסח'.?">
הרב כשר עוסק באריכות בשאלה זו במקור אליו ציינתי בהודעתי האחרונה.
תוקן על ידי נישטאיך ב- 21/03/2007 3:04:11
עולם הפוך אני רואה
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2007 03:35 |
|
| |
כ"ק אדמו"ר בהגדה שלו מביא (מאבודרהם?) שהכונה שיעשה סדר הפסח מצה ד' כוסות וכו'.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2007 05:59 |
|
| |
למה לא אוכלים צנון בפסח?.
זכור לי מאיזשהוא "מקור", שטעם האיסור הוא מאמר הגמרא בשבת דף קח עמוד ב:
"תני רבי יהודה בר חביבא: אתרוג צנון וביצה, אילמלא קליפתן החיצונה - אינן יוצאין מבני מעיים לעולם",
והרי נוהגין שלא לאכול ירקות ופירות ללא קליפתן. (הערה 23 אצל גינצבורב)
ואם בכל השנה יכולים לאכול צנון קלוף בתוספת שזיפים מיובשים, הדבר בלתי אפשרי בפסח:
אין אוכלים פירות יבשים בפסח. (ראה רמ"א או"ח סימן תסז ס"ה)
המסקנה:
מה שלא אוכלים צנון בפסח, הוא מחשש לעצירות בגלל החומרות.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2007 09:05 |
|
| |
את ההגדה הנ"ל אין לי. אבל זה דוחק שלא לצורך, כי יותר פשוט כבר להעמיד כמו האבודרהם שיפסח זה יקח מצרכי הפסח, ויש עוד פירושים (ראיתי בהגדות "מלקטות"). ואם צריך כ"כ הרבה אריכות כדי לתרץ את זה וכו'.
|
|
|
|
|
