ברכות יג/א - חופש השפה (למיכי)

ענין הסתירה בין 'שמע' ל'והיו' -
יתכן שאין כאן סתירה וביטול של מילה אחת.נראה שבאמת התוכן של 'שמע' קיים גם לפי רבי - בדין של החיוב להשמיע לאזנו (המשותף להם הוא הרעיון שהעיקר בקריאה הזו הוא התוכן של הדברים כלפי השומע ואין פה 'הקראה' של טקסט מקודש - יש לזה 2 השלכות - חייבים לשמוע כי העיקר פה זה התוכן לאדם הקורא,וניתן לתרגם כי יש כאן דיבור לאדם עצמו ואם כן זה יכול להעשות בכלים ובשפה שלו).
שמע מבטא רעיון שהעיקר הכוונה ו'והיו' מבטא רעיון של הצמדות לטקסט.ניתן לפרש 'והיו' ברמה הגבוהה - הטקסט בלשון עצמה (רבי), וניתן להשאיר לו משמעות נמוכה - של סדר הדברים בלבד(רבנן). אבל 2 הדינים נובעים מהרעיון של המילה - 'והיו'- כך כמו שהם.אז אין כאן ביטול של המילה אלא ניסיון לשלב את 2 הרעיונות ולקבוע להם גבול. ואם כך אז זו איננה סתירה וכל רעיון מקבל מקום בהלכה.

תמה אני שלא הזכירו כאן את הסוגיות בסוטה לגבי דברים הנאמרים בלשון הקדש (פרק שביעי ושמיני אם זכרוני אינו מטעה אותי) ודברים הנאמרים בכל שפה.
עוד ענין שתמהני שלא הוזכר הוא שבהמשך הפרק נידון מפורשות שאלת החובה לקרוא ולהשמיע לאזניו. (מחלוקת ת"ק ור' יוסי)

בכל אופן לגבי ק"ש נכון הוא שהדבר מבטא קבלת עול מלכות שמים, אבל היסוד המרכזי שחז"ל מעלים בו הוא קישור בין קבלת עול מלכות שמים, לקבלת עול התורה והמצוות. לכן נראה לומר שהמחלוקת נסובה סביב השאלה האם הדגש בקבלת עול מלכות שמים, היא הקבלה
ולכן העיקר הוא שתקבל בכל לשון שאתה מבין ורגיל בה.
או ה "עול מלכות שמים" שאליבא דחז"ל מתבטא בקבלת התורה ("והיו הדברים האלה") ולכן ראוי שתיאמר רק בלשון הקדש, שהיא הלשון בה ניתנה התורה, ופשוט.