| נשלח ב-13/1/2012 11:41 |
 |
| |
אנשי כנסת הגדולה הנהיגו מדינה. הנשיאים לבית הלל הנהיגו את ישראל מבחינה מדינית (יחסי חוץ) והלכתית. בבבל ההנהגה היתה בידי ריש גלותא אשר חלקם היו רבנים. רבי שמואל הנגיד הנהיג את היהודים בממלכת גראנדה. דון יצחק אברבנאל הנהיג את יהדות ספרד בתקופת גירוש ספרד.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2012 12:02 |
|
| |
הסיפור על אנשי כנסת הגדולה, לא ברורה. כמה היו ומי היו. אנחנו כלומר המסורת מדברת- בירושלמי על 83 בבריתא על 120, אנחנו מכירים בשם אולי 20 בקושי.
את התאר אנשי כנסת הגדולה נתנו להם לאחר חמש מאות שנה. בזמנם לא היה גוף כזה. לא היו ישיבות הנהגה של אנשי כנסת הגדולה.
בכלח מיקרה אין כל עדות ודעה שהם הנהיגו את מדינת החסות.
בית הלל לא הנהיגו את המדינה- כי לא היתה מדינה. הם לא הנהיגו את כל עם ישראל- למרות שכך לימדו אותך.
בזמנם עדיין היו אנשי בית שמאי. הנוצריים שעדיין היו יהודים לכל דבר -בזמנם עוד היו הצדוקים והביתוסים.
הם הנהיגו רק את קהילת הפרושים שנחו אחר בית הלל.
ראשי גלותא- היו ביניהם גם רבנים נכון- אבל ההנהגה היתה מדינית כפופה לממשלה הפרסית, הגמרא מספרת על הרבה מאד עימותים קשים שהיו בין הראש גלותא לרבנן.
דון יצחק האברבנאל- לא הנהיג את עם ישראל. הוא היה שר האוצר . אחר כך לא היה כבר מה להנהיג.
בכל מקרה ובכל מצב. אפילו כדבריך- הנהגתם לא היתה טובה בלשון המעהטה ואין מה להתגעגע אליהם , או לנסות לחכות אותם.
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 13/01/2012 12:03:49
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2012 12:28 |
|
| |
בבית שני הפרושים והצדוקים רבו על ההנהגה, אולם מלבד תקופת מלכות החשמונאים (מתתיהו ויוחנן כהן גדול היו רבנים) השלטון היה זר. הנשיאים לבית הלל הנהיגו את כל הפרושים כולל בית שמאי, והיו הנציגים הרשמיים של היהודים לפני הרומאים. בגלות ספרד היו הרבה נגידים שהיו מנהיגים מצויינים, מה שלדאבוננו אי-אפשר לומר על רוב המנהיגים האשכנזים בדורות האחרונים.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2012 12:45 |
|
| |
אתה לומד היסטוריה מאד סוביקטיבית. של העדה.
שמעון המלך האחרון מ בני מתיתיהו השיא את ביתו למתיוון- שבסוף גם הרג אותו. מאז כל מלכי חשמונאי היו מושחתים
בשלהי הבית השני יותר נכון 150 שנה לפני החורבן היו בירושליים 5 בתי דין- חמש הנהגות.
בעניין שלטון בית הלל גם על בית שמאי- תעמיק בסוגיית תנורו של עכנאי- חוץ מהרובד הסיפורי והפשט הרבני המקובל.
היו בודדים שהנהיגו קהילות קטנות. אבל לא הנהגות מדיניות או אזרחיות.
אגב חידוש גדול אתה מחדש. מתיתיהו היה רב? איזו הלכה או הגות הוא הכניס לתלמוד?
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 13/01/2012 12:48:43
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2012 13:53 |
|
| |
אתה צודק שבסוף ימי בית שני היה באלאגן, מלבד התקופה של המלכה שלומציון. מכל מקום, חכמי ישראל, גם מבית הלל וגם מבית שמאי היו כפופים לנשיא (ראה לדוגמא ראש השנה פרק ב). לנשיא היו סמכותיות תורניות
כנשיא הסנהדרין וסמכויות מדיניות. רוב העם קיבל את מנהיגותו (מאחר שהיה מבית דוד), והנשיא שימש כנציג היהודים מול הרומאים, ויהדות הגולה שילמו מיסים כדי לממן את נשיאותו. הנשיאות התורנית והנשיאות המדינית פוצלו רק בתקופת האמוראים, כאשר רבי יהודה נשיאה היה נשיא מדיני, ולרבי יוחנן היתה הסמכות התורנית. חז"ל קראו למתתיהו כה"ג למרות שלא היה כה"ג, והרב אהרן הימן מנה אותו בספרו עם התנאים והאמוראים.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2012 15:30 |
|
| |
שלום ציון המלכה- היתה אשתו של אלכסנדר ינאי- שהרג את כל תלמידי החכמים- היא היתה מלכה אבל מעולם לא מלכה. יחוסה היה אחיה שמעון בן שטח- ואמרותיה.
רצוי שתעיין מבחינה היסטורית גם בספרים אחרים חוץ מהתלמוד. שכאמור היא מאד סוביקטיבית מבחינה היסטורית-משל למה הדבר דומה. לאדם הרוצה לדעת אוביקתיבית על הסכסוך ישראלי ערבי. או ממשנתו של הרב כהנא- או מספרי ההיסאטריה של הרשות הפלסטינאית.
איני מכיר את הרב הימן- אבל לא כל מה שהוא כותב נכון. אם הוא אכן כתב את הדברים כפשוטן,
תחילת דור התנאים היה 100 שנה אחרי מותם. גם פרושים וצדוקים החלו 50 שנה לאחר מותם
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2012 22:30 |
|
| |
שלומציון המלכה, שנקראה גם אלכסנדרה, מלכה על כל יהודה בהסכמת הפרושים ותמיכתם במשך תשע שנים ובימיה שקטה הארץ, אם כי הצדוקים התגוררו מחוץ לירושלים. כל זה נאמר בספר יוסיפון (המבוסס על כתבי היסטוריה מהעת העתיקה), פרק לד. באשר לפרושים ולצדוקים, יש שיטות שונות באשר למהות הצדוקים וזמנם:
1. דברי חז"ל ומפרשי ימי הביניים - הצדוקים כת מתלמידי צדוק תלמידו של אנטיגונוס איש סוכו, שלא קיבלו את התורה שבעל-פה ולא האמינו בעולם הבא.
2. שיטת גייגר - הצדוקים כהנים צאצי צדוק הכהן שהיו האריסטוקרטיה של העם והחזיקו בהלכה קדומה.
3. שיטת וולהויזן - הצדוקים היו מפלגה מדינית שהתנגדו לחידושי סופרים.
4. שיטת בעל דורות ראשונים - הצדוקים היו המשך למתייונים.
למחקר עמוק ומקיף על עניני הכתות בבית שני, ראה תולדות ההלכה (חלק ב, שער ג) מאת רב צעיר.
|
|
|
|
|
