"הגיון בריא ופשוט" מהו?

יבוסי, כללי העריכה שלך, בשינויים קלים בלבד, כפי שעלו בהבנתי מקריאה חוזרת של האשכול:

ההגיון הבריא והפשוט:
1. תמיד צודק להשתמש בו, מחמת הערך העליון של העקביות, ואם יש טעות, הרי התערבו פה הרגש, או עודף מידע, או אנליזת יתר.
2. וגם אם דומה שטעה, הוא מיד מבין שטעה והרי זה כאילו צדק מלכתחילה. וגם זו עקביות ראויה לשמה עדיין.
3. ואפילו אם יודה שטעה, הרי זה על דרך המקרה בלבד, או מחמת כתמי שמש. אין טעם לבחון את הצלחותיו וכשלונותיו, לתת בהם סימנים ולגזור מהם את גבולות כוחו במידה עקרונית, אלא רק לבחון לאורם באילו מקומות תקפו חלש במידת מה.
4. ואם אמנם יש ליכולתו גבולות, הוא היחיד שמעיד עליהם. ככל שתגבר קריאתו, כן תעלה מידת האמון שצריך לתת במסקנותיו.
5. הוא אינו קרוב משפחה של כללי הלוגיקה, ועל כן, מפאת העדר כל קשר ביניהם, אין כלי ההוכחה וההפרכה הרגילים חלים עליו. רק סתירה גמורה מקעקעת את מסקנותיו. וגם אז - רק את המסקנות הספציפיות.
7. אחת הדוגמאות להכרת פועלו של ההגיון הזה, אצל מי שזכה לכך: האבחנה "העולם הוא דבר ולכן הוא נברא". סברות אחרות לגבי מקור הקיום בעולם, אינן תמיד פרי הגיון בריא ופשוט. לפעמים כן, ולפעמים אינן אלא פרי חשיבה אנליטית של מי שהגיונו הפשוט אומר לו להיפך.
10. את תוקף ההגיון הבריא והפשוט, אפשר להוכיח גם בעזרת פירוק שיטתי של חווית המציאות וההכרה, שמחדדת את ההכרה בפרטי תחולות ההגיון הזה.
11. את מגבלותיו של ההגיון הבריא והפשוט אי אפשר להדגים באמצעות פירוק שיטתי של חווית המציאות וההכרה, שכן עצם השימוש בכלים לא אינטואיטיביים מרחיק אותנו מההכרה הבלתי אמצעית בתוקפו.
12. וכמובן, הכל טריוויאלי ופשוט יותר אם לא מאריכים כל כך בניתוח הדברים.
13. שאגב, גם הבחור הזעפן שממנו אני קונה פלמידה כבושה בשוק רמלה מבין את הדברים הטריויאלים הללו.

סוף דבר הכל נשמע: על פי ההגדרה שניתנה כאן, אכן בלתי אפשרי לחלוק על ממצאיו של ההגיון הפשוט והבריא. זהו כלי שאינו כפוף להגיון האנליטי, אינו מתנהג באופן שניתן לאפיון אינדוקטיבי ועל כן מצוי מעבר להבנה האנושית. באמצעות כלי זה ניתן להשיג את מציאותו של בורא העולם, שאינו כפוף להגיון האנליטי, אינו מתנהג באופן שניתן לאפיון אינדוקטיבי ועל כן מצוי מעבר להבנה האנושית. טוב עשינו שהרחקנו את ההגיון האנליטי מזירת הדיון, שאם לא כן הוא היה עלול להחציף פנים ולהציע שניפטר מהמשענת התלויה באוויר ונאמין ישירות בבורא.


וגם לך וגם למורה הנבוכים: ייש"כ (על צירוף אמשלום לדיון, ועל ההפניה לאשכול הקש עם שלושת ההודעות המחוקות...)

לאור התלונות שעלו כאן, אני נאלץ לעשות את מה שכמעט כל כותב סולד ממנו: לפתוח סוגריים, להעביר אגפים ולהסביר בלשון פשוטה את מה שקושט בעמל רב.

אין ספק ששכל האדם מגיע מבית החרושת עם תיאוריה ראשונית על העולם. עצם התכונות של אמצעי הקלט - הסיפים שלהם ותדירות הדגימה שלהם, הם סוג של תיאוריה. זה דומה לאבחנה שעיתונות אינה "אובייקטיבית" מרגע שלא כל תנועה של כל חלקיק בעולם מתועדת בה. כל סינון הוא תיאוריה (או מצע פוליטי). המנגנונים המולדים של הפרדת רקע מחזית, זיהוי תבניות ושאר התכונות החישוביות של המוח, הם תיאוריה על העולם.

אפשר להאריך עוד הרבה ולהיתקע במבוי הסתום של "המציאות כשהיא לעצמה", אבל נשאלת השאלה, מה לכל זה ולהגיון הבריא והפשוט?
אף אחד מאיתנו לא יודע מהי תודעה וכיצד המוח מחולל אותה, עם או בלי נשמה. ברור שהכרתנו את העולם נבנית על גבי בסיס שאינו מודע ואינו נרכש. האם מכך אפשר לגזור, שכל סברה שמבעבעת לה אל ההכרה באופן שאינו מנומק, שייכת לאותו בסיס? כמובן שלא - הבלתי נודע הוא לא מכנה משותף.
אחזור, למען הבהירות: אינני חולק על כך שההכרה והחשיבה שלנו יושבות "על גבי" בסיס בלתי מפוענח, שהוא יסוד עולמנו הפנימי ומושגיו הקבועים כמו (בלי להתחייב או להציע מודל) החלל, הזמן, העצמיות והלוגיקה. אלא שגם אחרי שהסכמנו שהכרת האדם קבועה על צירים קדם הכרתיים בלתי ניתנים לשינוי, שאותם נימנע באצילות מלכנות כרגע בשמות קאנטיאנים, לא נגזר מכך שכל התרחשות שכלית קדם- או חוץ- או על- או תת-הכרתית, היא בעלת מעמד זהה לזה של מיסודות ההכרה. את הרעיון הזה ניסיתי להעביר קודם באמצעות גיחוך מעודן על התפיסה ההפוכה, אבל למרבה הצער נבצר מחלק ממשתתפי הדיון להבין זאת באמצעות התמרון המחשבתי המסובך של שלילת השלילה.
עוד כללים לוגיים בסיסי שצריך לבאר, אחרי שנחשפו מגבלות המשתתפים:
* אם אני אומר שאובייקט א' אינו שייך לקטגוריה ב', אינני מכחיש בכך את קיומה של קטגוריה ב'. אם "השכל הישר" אינו יסוד קדם הכרתי, לא נובע מכך שאין יסודות כאלה.
* אם אני קובע שטענה מסויימת היא משוללת יסוד, אינני טוען בכך להיפוכה של הטענה או להמצאותה של טענה אחרת בידי. "משולל יסוד" אינו שקול ל"שקרי".

את יסודות החשיבה האנושית קל לזהות, אם כי לא תמיד פשוט להגדיר. אתם טוענים שהשכל הישר שייך אליהם? אתם מסבירים שלא מדובר באותו כלי גס אבחנה שכשל בכל פעם שדרך מחוץ לתחום הנסיון של חיי צייד, בעניינים כמו צורת הארץ, תנועת הכוכבים, מבנה החומר, אנרגיה, כבידה, התכוונות מול אקראיות? מצויין, הביאו את הכלי ונדענו. לשיטתכם, זהו כלי ראשוני ומיוחס שמייצר אבחנות באותה דרגה של אקסיומתיות תודעתית כמו זמן וחלל? אדרבא – show me the money. הראו לי כמה מהתיאוריות של הכלי הזה ונדון בהן: האם שלילתן יוצרת משפטים חסרי משמעות או סתירות או עולמות שאדם אינו יכול לתפוס, כמו יסודות ההכרה האחרים? האם, למצער, הכלי הזה פותר בעיות באופן שנראה בעליל פלאי, דהיינו, ללא מספיק נתונים עבור הכרעה אנליטית או אינדוקטיבית? כרגע, אני חושד שעיקר גדולתו של השכל הישר שלכם, הוא בטחונו העצמי - הוא תמיד מוכן לתת תשובה. מנסיוני הדל, הנכונות להאמין למישהו, משום שהוא לפחות אומר משהו בניגוד לאחרים שמודים בקוצר ידם, משמשת בעולם היום יום בסיס איתן לנוכלות.

ואחרון חביב, לבר הפלוגתא הרוטן שלי, mdabraham (ברשותך, או בלעדיה, אתעלם מהצ'ילבה שהכרזת עלי):
את אבחנתך בדבר היותי אדם מוכשר, הזדרזתי לחלוק עם אמי. היא הגיבה בשמחה גדולה ואמרה שתמיד ידעה זאת בסתר ליבה. מתוך הכרת תודה, אני שמח להעניק לך עצה בתחום שבו שנינו מסכימים שאני מבין יותר ממך – כתיבה. הנשק הרטורי של "מחמאה מגמדת", דוגמת "נראה שהוא בחור מוכשר", בהחלט יעיל במגזרי קוראים ובתחומי גילים מסויימים, אבל מחוצה להם הוא משדר מסר שאינו מחמיא לכותב.
אגב, בתוך מטר הקילוסים שהשפעת עלי, מצאתי גם קביעה שלך, כאילו הצהרתי באיזה מקום שלא קראתי בעיון את ההודעות באשכול הזה. הריני מתחייב בזאת שאם תביא מראה מקום להצהרה הזו, ארוץ מתל אביב לירוחם כשאני עטוף בטלית ומניף שלט "הגיון בריא ופשוט – כי כל היתר טפשות!". אם לא תמצא, אין צורך בהתנצלות, ולו כדי לא ליצור תקדים, שהרי אם תצטרך להתנצל על כל תעלול דמגוגי, ספק אם שרתי הייד פארק יעמדו בעומס. חג שמח וכשר, דצ"ך עד"ש ואכמ"ל.


===
Gilmour, Groening, Melixon - an eternal golden braid

ועוד בעניין השכל הישר

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=568797&contrassID=2&subContrassID=12&sbSubContrassID=0

מיכי

מתשובתך כבר נזהרתי . נניח ששני סופרים כותבים שני ספרים שונים עם משמעויות שונות לחלוטין, אבל עם אותם מלים בדיוק. האם כאשר נקרא את ספרו של סופר א' נבין את מה שסופר א' רצה שנבין וכאשר נקרא את זו של סופר ב' נבין את כוונת סופר ב'? השכל הבריא והפשוט אומר שהתשובה שלילית (פעולה ממרחק) .

עכשיו נניח שרק סופר אחד כתב ספר , האם עדיין יתכן, במידה ואנו תופסים נכון את המשמעות , שאותם מלים היו יכולים לשמש עבור משהו אחר לחלוטין? אין זאת אלא שבמידה ויש אפשרות עקרונית להבין טקסט כלשהו, הרי שיש לו משמעות אחת בלבד ואין אפשרות להשתמש באותו טקסט לתאר משהו אחר.

מציץ ונפגע,

ה"פרדוקסים" של טברסקי וכהנמן אכן מעניינים, אבל יש בהם בעיקר כדי ללמד שבני אדם לא מבינים בעצמם את השיקולים שמעורבים בגיבוש החלטותיהם. אין זה נכון, כמובן, שאם אנחנו מבזבזים כסף שלא לצורך במצב מסוים, זו התנהגות "לא רציונלית". אין שום דבר רציונלי או אי-רציונלי, ק"ו "שגוי", בבזבוז כשלעצמו, השאלה היא איך מוגדרת המטרה של המתנהג. זו, אגב, לא צריכה להיות דווקא המטרה המיידית בפעולה הנצפית - חשוב יותר איך מתפקדת האסטרטגיה של הגוף הפועל לאורך זמן; שלא לדבר על כך שיחידות חברתיות שונות הן גם גופים אורגניים, שההתנהגות הלכאורה פרדוקסלית של היחיד, עשויה לשרת אותם.

יבוסי

יש במאמר גם כמה דוגמאות על הסקת מסקנות ולא רק על התנהגות.

עם זאת, דומני שגם בהתנהגות יכול להיות מושג של אי רציונליות אובייקטיבית במובן זה שאין שום מטרה שבאמצעותה ניתן להכניס עקביות בהחלטות.

תוקן על ידי - מציץ_ונפגע - 27/04/2005 18:25:46

מייציץ,
אני אמרתי שבטכסט הזה יכולים להיות הרבה רעיונות, ולאו דווקא חלופות שונות (אם כי, גם זה אפשרי. תלוי בתיאוריה ההרמנויטית ובקוטנטכסט).

יבוסי,
בהתחלה חשבתי שחזרת בתשובה, והתחלת להתייחס עניינית, אך אתה כנראה אינך מערב שמחה בשמחה.
הסיבה לכך שהנחתי כי לא קראת את דבריי היתה שאתה עדיין ממשיך לא להתייחס למה שנאמר בהם.

הקביעה כי ישנם דפוסים לא מודעים ואפריוריים שמצויים בהכרתנו, היא אכן טריביאלית, ואני מאד שמח לשמוע שאתה (וכנראה גם משפחתך) מסכימים לה. אולם מתוך אצילות אעשה כאן את מה שלדבריך רוב הכותבים מסרבים לעשות (לפתוח סוגריים שלא היו בדבריי, להעביר אגפים וכו'), ואחדד רק למענך את דבריי: לא לכך היתה כוונתי (כמפורש בדבריי למעלה, אותם כנראה לא קראת).
טענתי העיקרית היתה שהאינפורמציה הצרובה הזו לא רק מצויה שם באופן פסיבי, כאילוץ קאנטיאני (טרנסצנדנטלי) על הקוגניציה והפרצפציה שלנו, אלא היא גם משמשת מכשיר להגעה לאמת על העולם כשלעצמו. הפתרון הטרנסצנדנטלי של קאנט אינו מסביר זאת, ולכן לא אליו היתה כוונתי (שוב קאנט, באופן בלתי אצילי).
בהתחשב בעובדה שאלו כלים שאינם שאובים מן הניסיון (אלא צרובים), ובו-בזמן מראים מהימנות מפתיעה ביחס לעולם עצמו (ולא רק ביחס לתמונה שלו אצלנו, כפי שניסה לטעון קאנט קשישא), יש כאן הצבעה על מה שמכנים 'שכל ישר ופשוט'.
כפי שהראיתי בהוכחתי שהובאה למעלה, אותה ודאי קראת, זהו הכושר שעומד גם בבסיס החשיבה המדעית, וכנראה אפילו הלוגית-אנליטית.

לא היה בדבריי ולו רמז לכך שהשכל הישר תמיד צודק, אלא שהוא יכול להיות צודק גם בתחומים בהם אין לנו ניסיון.
גם זו מסקנה טריביאלית מן העובדה שתמיד הכלי הזה פועל באופן שקודם לניסיון (ולא כדברי בן איש אחד, שייחס את מסקנותיו של זה רק להכללות לא מודעות. מסיבה זו פתחתי את הודעותיי הראשונות בהוספה של רכיבים נוספים של השכל הישר, מעבר למה שהיה מצוי בדבריו).
על כן, לצערי אני נאלץ לקבוע כי ההבחנות המלומדות שלך בין מטפיסיקה לבין תחומי היומיום, על אף החינניות הרבה בניסוחן, הן כמובן חסרות רלוונטיות לאותו כושר שנקרא כאן 'שכל ישר', או 'שכל פשוט'.
הוא הדין גם לגבי הטענה שהשכל הישר כבר טעה לא פעם בעבר, שכבר נשמעת כמו מנטרה באשכול הזה. הוא כמובן יכול לטעות, וגם עשה זאת. אולם כאשר אין לנו אינדיקציה לטעות שלו, כולנו משתמשים בו, ופעמים רבות בהצלחה. על כן זוהי ברירת מחדל סבירה בהחלט (בפרט שאין לנו אחרת).
אציין כי גם את שתי ההערות הללו כבר כתבתי קודם, כפי שודאי קראת.

ביחס למישור האישי שלצערי עולה כאן. אציין כי לא היתה לי כל כוונה למה שכינית 'מחמאה מגמדת'. אני באמת חושב שאתה מוכשר, ולא מתוך רצון להחמיא או להשיג מטרות נסתרות ומזימתיות (יש לפעמים גם כותבים כאלה). אמנם כפי שנראה כאן בעליל, גם אנשים מוכשרים יכולים לטעות. אנחם אותך שכולנו כך.
ולגבי ההתנשאות שלי, אותה חשפת סוף-סוף לנוחיות הקהל. אמי בהחלט שמחה לשמוע עליה, שכן גם היא חשה בזאת מזה זמן, והיה קשה לה לנסח זאת בצורה כה מוצלחת כמו זו שלך (חוסר היכולת בהבעה בכתב הוא מחלה משפחתית אצלנו).

ולקינוח,
אינני יכול להימנע מלהצביע על כך שהתייחסותך לכהנמן קשורה גם היא לנושא האשכול.
העובדה שאנשים מבזבזים כסף סתם אמנם אינה בהכרח לא רציונלית, שכן הדבר תלוי במטרותיהם (אולי הם רוצים פשוט לבזבז כסף). אולם בדרך כלל כאשר אותם אנשים יעשו אנליזה לעצמם ויחשבו, הם אכן יחליטו להפסיק את הבזבוז. כלומר מטרותיהם מלכתחילה כנראה לא היו שונות ממה שחשבנו. הם פשוט פעלו באופן לא רציונלי.
האנליזה תיקנה אצלם את השכל הפשוט (אך הלא ישר) שלהם, ששוב טעה (כמו הרבה פעמים בעבר).
לאחר האנליזה התברר להם שהם נוקטים בדרך שלא מובילה אותם למטרותיהם, ולכן הם אמורים לשנות אותה. אולם הם לא ישנו את מטרותיהם, שכן אלו נקבעות בדרך כלל אפריורי (באמצעות השכל הישר). האם יש אנליזה אשר תוביל אותם לשינוי המטרות (הבסיסיות ביותר, לא מטרות ביניים) עצמן? ברור שלא, שכן לא מדובר כאן במשהו שנקבע מתוך ניסיון.


מיכי

QED

מיכי,

אני חושב, למרבה ההפתעה, שיש כן ממש בטענתו של יבוסי. כמו כן אינני נוטה להניח שהוא לא קרא את הודעותיך, כיון שמהודעותיו ניכרת השקעה רבה. (את ההודעה של הבוקר הוא כתב כל הלילה, כמבואר בהודעתו באשכול אחר...)

את טענתו של יבוסי אני מסכם בקצרה כך: אתה, מיכי, רואה בכל מסקנותינו הלא-אנליטיות כלל גדול אחד. כולם ממקור אחד באו וכח אחד להם, ולכולם בשם אחד נקרא: הגיון בריא ופשוט. לכן אתה סבור "שהוא יכול להיות צודק גם בתחומים בהם אין לנו ניסיון: גם זו מסקנה טריביאלית מן העובדה שתמיד הכלי הזה פועל באופן שקודם לניסיון".

כל זה בהנחה שמדובר כאן בכלי אחד. כשנקבל את ההנחה הזו, נסיק באופן טריביאלי דברים על אופיו הכולל של כלי זה, ועל כך שנכון להשתמש בו תמיד.

אך כאן טמונה הבעיה. מנא תיתי שמדובר כאן בכלי אחד? האם העובדה שכל המסקנות הן לא אנליטיות היא הכוללת את כולן תחת מכנה משותף אחד? זהו ודאי לא מכנה משותף. אם כך, מאן מפיס שאכן מדובר כאן בכלי אחד, בעל דרך פעולה אחת, ובעל "נכונות להשתמש בו תמיד"?

ואולי, כפי שהצעתי כבר, מדובר כאן בכלים מכלים שונים, וקבילותו של כל אחד מהם צריכה להיעשות האתאמה ספציפית למקורותיו ולשגיאותיו בעבר; וכמו כן להיותו בר סמכא בהכרעה בנושאים בו הוא רוצה להכריע, או ף לדון בלבד?

רמזתי כבר על הטענה הזו, ודומה שהיא משתקפת גם מדבריו של יבוסי. למענה ברור על השאלה הזו טרם זכיתי.

בן איש אחד, תודה. אילו הייתה עלי המלאכה לגמור, הייתי מבזבז עכשיו יום שלם בסיור בשוק על מנת למצוא משלים ודוגמאות, כדי לומר בצורה מסורבלת את מה שחידדת כאן.

בעניין החלוקה והאפיון של כלי החשיבה שלנו, נראה לי שאקלע לדעת קטנים כשאשער שלכך התכוון מורה נבובים, בביטוי "מודל מצוץ מן האוויר של שכל האדם" (בהזדמנות זו, אני מוחה שוב על סגנונו ועל כך שהודעתו לא נמחקה מהדיון).

מה הלאה? כפי שקורה בכל דיון אפיסטמולוגי, מסתבר שכל הבעיות מקשה אחת ובסופו של דבר, בלי להבין מהו שכל האדם ומהו היחס בינו לבין "העולם", או אפילו """""העולם""""", בלתי אפשרי לקבוע מסמרות. זו הנקודה שבה אני נמצא ושממנה אני מבקר אתכם. לטעמי, הסכוי שלנו להבין את הדברים האלה, פחות מסיכוייה של אמבה לפענח את אופן פעולתו של DVD (או לפחות DVD מקליט).

אין לי בעיה עם מי שבוחר תשובות לשאלות כאלה באופן שרירותי, אלא רק עם מי שמצביע על נימוקים לכאורה רציונליים, לבחירה שאין לה *שום* בסיס מעבר לתחושת בטן (אם תרצו, בטן בריאה וישרה). במקום להניח הנחות שרירותיות על "העולם", מעבירים את השרירות למודל של שכל האדם ויוצרים מזה משענת. כמו שאמרה גברת אחת, it's turtles all the way down. פשוט מאד.

האם נובע מכך שעלינו לשבת ולא לעשות, בהעדר וודאות לגבי העולם? כמובן שלא. כשיש צורך דחוף בתשובה (זה ההסבר לדוגמת הליסטים שנתתי, שלצערי לא הובנה ע"י מדאברהם), כלומר, אם אין ברירה אלא לתת תשובה כלשהי, אזי גם אם אין לי קצה חוט, אני אשתמש בדבר האחרון שיבעבע לראשי בטרם אצטרך לענות. במקרים אחרים, נשתמש באינטואיציה שלנו, עד שזו תתברר כשגויה. בשאלת הרצון החפשי, למשל, שנראית בלתי אפשרית להכרעה מבחינה טכנית, מתנהגת האנושות בכל מערכותיה החברתיות כאילו יש מנגנון כזה, משום שאכן צריך תשובה; לדבר יש השלכה מהותית על חיי החברה. אפשר לראות שבעת החדשה, ככל שמתגברת המגמה לתלות התנהגות בני אדם ב"נסיבות" (מגמה שמחלישה את תפקיד הרצון החפשי בהתנהגות האדם), יש לכך השפעה ניכרת על מערכת המשפט ועל תפיסת המוסר. כמובן שאי אפשר היה לקיים מודל כזה, אילו הכרת האדם הייתה חשה שאין לה רצון חפשי, אבל התחושה - או האשלייה - הזו, מאפשרת למודל להתקיים. אלא שמכך לא נובעת *מסקנה* שיש לאדם רצון חפשי. האם התחושה הבסיסית הזו היא בכלל ראיה, כנגד כל הממצאים המצטברים לכך שמה שההכרה מפרשת כ"בחירה" שלה, הוא כנראה המצאה בדיעבד על התנהגות הגוף, בבחינת עכבר שיושב על פיל שועט ומדמה שהוא נוהג אותו? האם לכלי הניתוח הבסיסיים שאיתם אנחנו באים לעולם, יש קדימות על כלי הניתוח המעודנים שנבנים על גבי אלה הראשונים? מבחינת המודל החישובי, מבחינת ההסטוריה של חקר האדם את העולם וגם מבחינת ההגיון החולה והמורכב שלי, התשובה היא שלילית.

אני מקווה להתייחס בהמשך לנקודות אחרות שעלו כאן, כולל הדיון בענין אינסוף פרשנויות למציאות (סליחה, ל"מציאות"). בינתיים, אציית לשכל הישר שלי, אשר גורס ש"אין הודעה בלי לחיצה על "שלח תגובה".