מה מותר לאכול ולשתות בפסח?

בס"ד
מותר לשתות מים מהכנרת תשובתו של הרב אליהו רחמים זייני שליט"א רב הטכניון והסכים עמו הגר"ע יוסף שליט"א
פסח זה לא רק ללא חשש קטניות.ולא רק לאוכלי לא שרויה.
ראיתי חסידי חב"ד אוכלים מצות עם ניילון.זה חומרות ומי שרוצה להחמיר אין סוף לחומרות,הלואי שנקיים מה שצריך מעיקר הדין.
פורסם בקישור הבא:
www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1343816

בס"ד תגובת ממדבש
"והנה ר' אליעזר מתייחס בדרשתו לאיסור קטניות כדבר פשוט ורגיל,ואין הוא מוצא צורך להרחיב בעניין,אלא מסתפק בתשע מילים בלבד:"ומה שאין אוכלין פולין ועדשים,מפני שיש בהן חיטין".
הטור (או"ח סימן תנ"ג):
"יש אוסרים לאכול אורז וכל מיני קטניות בתבשיל,לפי שמיני חיטין מתערבין,וחומרא יתירה היא זו ולא נהגו כן".
קבלתי באישי:
"אני חיתי מעט בין חסידים (וויז'ניץ ורוז'ין) והם טענו בתוקף שכל השנה יש להקל בהכל, ואילו בפסח יש להחמיר בהכל:הם לא אכלו שום ירק/פרי שיש לו קליפה,לא אכלו שרויה (כלומר שום דבר שיש בו קמח מצה ובא במגע עם מים, אפילו קניידלעך). מסיבה זו גם ל אאכלו מצות כלל כל ימי הפסח, שמא יפלו פירורי מצה על הרצפה ויבוא מי שיטפטף שם מעט מים והנה לפניך חמץ.....
שלא לדבר על פיסת הבד שקשרו על פי הברז כדי שלא יגיע החמץ שזורקים מטיילים למי הכנרת,אל הכיור דוקא בפסח.
תשמור עלינו ה'!!!
פורסם בקישור הבא:
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1343816

ערב פסח שחל בשבת
הרב אליעזר מלמד



נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
חנה בת חיים



בדיקת וביעור חמץ
זמן בדיקת חמץ וביעור חמץ בכל שנה הוא בי"ד בניסן. וכאשר י"ד בניסן חל בשבת מקדימים לבדוק חמץ בברכה בליל י"ג בניסן, ואחר הבדיקה מבטלים את החמץ שלא נמצא בבדיקה כמו בכל השנים. ולמחרת ביום שישי שורפים את החמץ שנמצא בבדיקה. וטוב לשרפו עד שעה שישית, כפי ששורפים בשנים רגילות, כדי שלא תשתרש בלב הרואים טעות, ויבואו לשרוף את החמץ גם בשנים אחרות בשעה מאוחרת (שו"ע תמד, א-ב).


תענית בכורות
בכל השנים תענית בכורות בי"ד ניסן. וכאשר י"ד חל בערב שבת מקדימים את התענית ליום חמישי, שהוא י"ב בניסן (שו"ע ורמ"א תע, ב).
כיום, כמעט כל הבכורים נוהגים להשתתף בסיום מסכת, וכיוון שישנה מצווה לאכול דבר מה ואוכלים - מתבטל חיוב הצום. ואף שלגבי שאר הצומות אין שום היתר לאכול על ידי סיום מסכת, בתענית בכורות הסיום מועיל לכל המשתתפים מפני שהוא צום קל. שהצומות האחרים נתקנו על ידי חכמים, ואילו צום בכורות הוא מנהג שנהגו הבכורים, אבל לא ניתקן כצום מחייב, ולכן אפשר לשבור אותו על ידי שמחה של מצווה כמו השתתפות בסיום מסכת.



בעיית סעודות שבת בערב פסח שחל בשבת
בכל השנים, אחר שריפת חמץ אין יותר חמץ בבית. אולם בשנה זו עלינו לקיים את מצוות שלוש סעודות שבת, שבשתיים הראשונות מביניהן חובה לאכול פת ולבצוע על לחם משנה. ואילו היה מותר לאכול בערב פסח מצות, היינו אוכלים מצות בסעודות השבת כדי שלא להיכנס לבעיות חמץ. אבל חכמים קבעו איסור שלא לאכול מצות בערב פסח, כדי שהמצה תהיה חביבה עלינו בשעת מצוותה. לפיכך עלינו למצוא את הדרך איך לקיים את מצוות סעודות השבת, ומאידך לשמור שלא יגיעו פירורי חמץ לכלי הפסח ומאכלי הפסח.


שלושה פתרונות
שלושה פתרונות עיקריים ישנם: א.לאכול בזהירות חמץ בשתי הסעודות הראשונות ולאחר מכן לנקות את החמץ. ב.לצאת ידי מצוות לחם של סעודת שבת במצה מבושלת, ואין בזה חשש חמץ. ג.לצאת ידי הלחם במצה עשירה, ולאכול ממנה כמות של כנפח ארבע ביצים בכל סעודה.



המנהג הרווח לאכול חמץ וכיצד נוהגים בתבשילים
המנהג הרווח הוא להשאיר לחם חמץ לשתי סעודות ראשונות, ולנקות אחריו. ויש שאוכלים בשבת זו פיתות, שהן פחות מתפוררות. אבל לתבשילים מכינים מאכלים כשרים לפסח בכלי פסח. ואם רוצים לאכול את תבשילי הפסח עם החמץ, יש לצקת בזהירות מרובה את התבשילים מסירי הפסח לכלים חד פעמיים, וכך אפשר לאכול את התבשילים יחד עם לחם חמץ. ורבים נוהגים לפצל את הסעודה לשני מקומות. את תחילה הסעודה עם החמץ מקיימים במקום אחר, ואת ההמשך במקום המיועד לאכילה בפסח.
וכך עושים: את הקידוש של ליל שבת ויום השבת עושים באחד מחדרי הבית או במרפסת, ושם גם בוצעים על החלות או הפיתות. אוכלים את הפת עם סלטים או ממרחים לכבוד שבת, ושמים לב שהפירורים לא יתפזרו. לאחר שסיימו לאכול מהפת, מנערים את הבגדים מפירורים, שוטפים את הפה, ועוברים לאכול על שולחן האוכל הכשר לפסח. שם אוכלים תבשילים כשרים לפסח בכלי פסח, ושם מברכים בסיום הסעודה את ברכת המזון.


באמצע סעודת שחרית מבערים את החמץ
בסעודת שחרית, שוב מקדשים ואוכלים פת במקום שאינו מיועד לאכילה בפסח. ולאחר שמסיימים לאכול את מה שרצו מהפת, מנערים את הבגדים מהפירורים, שוטפים את הפה משיירי חמץ, אוספים את כל הפירורים והמאכלים שהיו עם החמץ וזורקים אותם לשירותים, מורידים את המים, ובזה אנו מבערים אותם מהעולם.
אם אכלו בכלים חד פעמיים, אוספים את הכלים לשקית וזורקים אותה לפח האשפה שברחוב. אם אכלו בכלים רגילים, שוטפים אותם, ומטמינים אותם יחד עם כלי החמץ.
כדי להקל על ביעור החמץ, נוהגים לתכנן היטב את מאכלי השבת, כך שיהיה קל לאסוף את שיירי החמץ שלהם ולבערם. אולם אין לחסוך כל כך בכמות הפת שמשאירים, כי בכל מקרה את הנותר אפשר לזרוק בשירותים ולבער, או אפילו לזרוק למקום הפקר כמו פח אשפה שנמצא ברחוב. ואין בזה איסור "בל תשחית", כי כך המצווה - לבער את החמץ.
לאחר ביעור כל שיירי החמץ אומרים את נוסח ביטול חמץ, ובזה גומרים לבער את החמץ מהעולם. לאחר מכן עוברים לאכול על שולחן האוכל הכשר לפסח, ואוכלים תבשילים כשרים לפסח בכלי פסח, ושם מברכים בסיום הסעודה את ברכת המזון.


סוף זמן סעודה שנייה
מהתורה אסור לאכול חמץ משעת חצות של יום י"ד בניסן. וכדי להרחיק את האדם מהעבירה, אסרו חכמים את אכילת החמץ עוד שעתיים קודם לכן. נמצא שמותר לאכול חמץ עד סוף שעה רביעית של היום.
כידוע יש שתי דעות מאימתי מחשבים שעות אלו. לדעת תרומת הדשן (זמן 'מגן אברהם') מחשבים את השעות מעמוד השחר, היינו מהאור הראשון שבמזרח. ולדעת הגר"א ורוב הפוסקים מחשבים את השעות מזריחת החמה.
לגבי סוף זמן אכילת חמץ ביום י"ד, שאיסורה מדברי חכמים, הלכה כמיקל. לפיכך בשנה זו סוף זמן אכילת חמץ הוא בשעה 10.25. והרוצים להחמיר כשיטת תרומת הדשן, יסיימו לאכול בשעה 9.56 או 9.59.


עצה שנייה - מצה מבושלת
לבשל לפני שבת מצות שלמות במרק, שעל ידי הטעם שנכנס במצה שוב אין היא כשרה למצוות אכילת מצה, ולדעת הרבה ראשונים כבר אין עליה איסור אכילת מצה בערב פסח. וכיוון שהמצה נותרה כשיעור כזית, נותר עליה שם לחם ומברכים עליה 'המוציא', ולכן אפשר לקיים בה את מצוות סעודות שבת.
היתרון שבמנהג זה הוא שאין כאן חשש חמץ, ואפשר לאכול את כל הסעודה במקום אחד. והחיסרון, שיש אומרים שגם מצה כזו אסור לאכול בערב פסח, וכך דעת הגר"א. ועוד, שלנוהגים להחשיב מצה שרויה כחמץ, הרי שגם מצה זו תחשב חמץ. בנוסף לכך, גם בזה יש טורח - לבשל את המצות ולשומרן כשהן רטובות, וכך להגישם.



עצה שלישית - מצה עשירה
לאכול כלחם מצה עשירה, היינו קמח שנילוש במי פירות, כגון: יין, חלב, דבש, מיץ תפוחים וכיוצא בו, שלדעת רוב רובם של הפוסקים אין חשש חימוץ במצה עשירה (פניני הלכה פסח ח, א).

היתרון בזה, שאפשר לאכול את כל הסעודה במקום אחד בלא חשש חמץ. והחיסרון, שיש אומרים שצריך להקפיד לאכול מהמצה העשירה כשיעור נפח של ארבע ביצים, שלולי כן אין מברכים עליה 'המוציא' אלא 'מזונות', וממילא אין מקיימים בה מצוות סעודת שבת. אמנם יש אומרים שאם קובעים עליה סעודה, אף שאין אוכלים ממנה נפח של ארבע ביצים, מברכים 'המוציא'.
ועוד חיסרון: למנהג האשכנזים אין אוכלים מצה עשירה בפסח מפני חששות שונים. והאיסור בזה מתחיל לדעת חלק מהפוסקים כבר מזמן איסור אכילת חמץ. ולדעת הראשל"צ הרב מרדכי אליהו, יש כיום חשש איסור חמץ מהתורה במצה עשירה, ואף לספרדים אסור לאוכלה. וממילא צריך להיזהר שלא יפלו פירורים מהמצה העשירה כפי שנזהרים בחמץ.


שיניים תותבות
להלכה אין צריך להגעיל שיניים תותבות, כשם שאין מגעילים אותם בין בשר לחלב. והטעם, שהמאכלים שנכנסים לפה אינם בחום שהיד סולדת ממנו, ולכן אינם מבליעים את טעמם בשיניים. ולכן בין מי שיש לו שיניים תותבות ובין אלו שיש להם שיניים טבעיות, לאחר שיסיימו את אכילת החמץ יצחצחו שיניים וישטפו את הפה. ומי שחושש שירד לו דם מהחניכיים בעקבות צחצוח השיניים, יאכל פרי או מאכל אחר, וישטוף את הפה, ובזה ינקה את פיו משיירי החמץ.

ויש שנוהגים להחמיר על עצמם ומגעילים את השיניים התותבות במים רותחים לקראת פסח. והנוהגים כן צריכים להגעיל את השיניים לפני השבת, ולהקפיד שלא לאכול תבשילי חמץ חמים בשבת.


סעודה שלישית
המקלים לאכול מצה מבושלת או עשירה, אוכלים בסעודה שלישית מצה מבושלת או עשירה. והמחמירים שלא לאכול מצה מבושלת בערב פסח, ושלא לאכול מצה עשירה בפסח מפני חשש חמץ, אוכלים בסעודה שלישית בשר ודגים וסלטים ומיני פירות (שו"ע תמד, א). וכן מותר לאכול קציצות מבושלות מקמח מצה (קיינדלך). ויש מחמירים שלא לאוכלם, מפני שאין אוכלים שרויה בפסח. שלא להכין משבת לחג
נכון להכין את כל מה שצריך לליל הסדר מיום שישי: לבשל את התבשילים, להכין את החרוסת, המרור, הזרוע, ואח"כ להקפיאם או להניחם במקרר. ואחר צאת השבת יוציאום מהמקרר, משום שאסור להכין משבת ליום טוב. ואם לא הכינו את התבשילים והקערה לפני השבת, יש להכינם אחר צאת השבת, אלא שאין לעשות כן לכתחילה, כדי שלא לעכב את תחילת הסדר. וכן אסור לערוך את השולחן בשבת, מפני שאסור להכין משבת ליום טוב, אלא צריך לערכו מיד אחר צאת השבת.
יש להכין לפני השבת מערכת פמוטים כפולה, לשבת וליום טוב, מפני שאסור להדביק את הנרות ביום טוב. ואם לא הכינו, מותר לתקוע את הנרות בפמוטים בלי להדביקם. וכיום יש נרות לשימוש חד פעמי,וניתן להשתמש בהם להדלקה לאחר כניסת חג הפסח.
פורסם בקישור הבא:
http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=248

בס"ד: תגובת שולחי
ואני שמעתי שיש מאחינו הספרדים כאלו שלא אוכלים חומוס כי שמו מזכיר את המילה "חמץ".
תגובתי לדבריו:
בס"ד
אכן אצלנו נהגו לא לאכול חומוס בפסח כמנהג קהלת הקדש
טרארבלס המערב לוב ואגפיה.
בברכת חג פסח כשר ושמח
מאחל הצ' שי בוארון
פורסם בקישור הבא:
www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1343816

בס"ד:יום ב' ט' ניסן ה'תשס"ה
איך מכשירים כלי פלסטיק לפסח
מאת רבני ישיבת בית אל
שאלה:כיצד ניתן להכשיר כלי פלסטיק לפסח כגון חלקי המיקסר השונים?
תשובה: אם השתמשו בהם בחמץ אז מכשירים בהגעלה במים רותחים.
הרב חיים כץ.
נשלח אליי במייל .
בברכת חג פסח כשר ושמח מאחל:הצ' שי בוארון

בס"ד
לאחרונה הוקמה סנהדרין בירושלים וישבו שם מגדולי-הרבנים
והחליטו שיש מקום להתיר קטניות בפסח לאחינו האשכנזים.
וזאת שמעתי ממקור מוסמך(כצ"ל)מפרופ' הלל וייס הי"ו.
בברכת חג פסח כשר ושמח מאחל הצ' שי בוארון
פורסם בקישור הבא:
www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?whichpage=2&topic_id=1347924

תוקן על ידי - shay98 - 19/04/2005 3:03:06

בס"ד
לפי מנהג אבותינו נהגו מדורי-דורות בשבת שחל בו ערב פסח
כמו השנה
א.לבער את החמץ מיום שישי בזמנו.
ב.מתפללים שחרית מוקדם מהרגיל ונהגו לאכול פיתות עד שעה 10:00 בבבקר.ואח"כ אומרים את הנוסח ביטול חמץ.
ג.הגר"ע יוסף שליט"א חידש מנהג לאכול מצה מבושלת בשמן
במקום לאכול חמץ וטעמו ונימוקו עמו בספרו 'חזון-עובדיה'.
פורסם בקישור הבא:
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1348269

בס"ד :ראיתי חידוש נפלא בפורום עצור כאן חושבים
"שלדברי בעל החתם סופר בחידושיו ראוי השבת לאכול סעודה ג' דוקא במצות.
והטעם הוא דמה שנאמר על האוכל מצה בערב פסח כאילו בועל ארוסתו בבית חמיו, הוא לכל היותר איסור דרבנן, ואינו יכול לדחות את החיוב הגמור שהוא מדאורייתא לאכול פת בסעודה ג'."עכ"ד.
פורסם בקישור הבא:
www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1348269

בס"ד
החידוש שהבאת בשם בעל החת"ס הוא ממש נפלא ודברי פי חכם חן
יישר כח שהחכמת אותי כמו שנא' 'מכל מלמדיי השכלתי'.
בברכה הצ' שי בוארון.
פורסם בקישור הבא:
www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1348269

בס"ד: האם מכירת החמץ מפקיעה את הביטול?
מאחר שאנו מוכרים את כל החמץ השייך לנו - לאיזה חמץ בדיוק כוונתנו ב"ביטול חמץ" השני (בו מבטלים גם את החמץ הידוע?)
ליתר הבהרה:
חמץ שלא ביערנוהו למרות שהוא ידוע לנו,אנו חפצים בקיומו. ודאי נניח שהוא נכלל בשטר המכירה (בהגדרה "בכל מקום שהוא"),אם כן,גם אם נחשוב לבטלו ולהפקירו-המכירה מפקיעה את הביטול.
כי כידוע,הביטול צריך להיות בלב שלם, ואם בדעתו עוד להשתמש בו, גם אם יתעקש לבטלו ולהפקירו - אין פעולת הביטול נחשבת כלל (שלכן, בשנה זו, אי אפשר לבטל בזמן השריפה בערב שבת).
פורסם בקישור הבא:
www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1348129

בס"ד
ביטול החמץ בפשטות כולל מה שברשותנו ומה שנמכר לגוי
בעיקרון שהמכירה מועילה אז הוא לא ברשותך,אלא נמצא ברשות
הגוי.ולכן מועיל ביטול החמץ כנלע"ד הצ' שי בוארון
נ"ב רבנו האר"י זצ"ל הבטיח שמי שנזהר ממשהו חמץ בפסח מובטח לו שלא יחטא כל השנה והב"ד הבאר היטב בהלכות-פסח.
שנזכה לעשות פסח עוד השנה בבית-המקדש השלישי ונאכל שם
מן הזהבחים ומן הפסחים אמן.
פורסם בקישור הבא:
www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1348129

בס"ד:תגובת אידך_גיסא
דונאט,
לא הבנתי את השאלה.אנא הבהר כוונתך. הלא ידוע לך כי את המכירה אנו מבצעים לפני הביטול, אך היא נכנסת לתוקף רק לאחריו.האם כוונתך למעשה המכירה,או שמא למעבר הבעלות, הפועל רטרואקטיבית?
לכאורה החשש שצריך להיות איננו זה שהעלית, אלא שבזמן שיבוא הגוי לקחת את החמץ (בחול המועד, נניח), לא נוכל לתת לו את החמץ,בגלל שהוא כבר לא שלנו לאחר שהפקרנוהו.
אידך גיסא
פורסם בקישור הבא:
www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1348129

בס"ד
אולי החת"ס התיר מצה עשירה לאכול בסעודה שלישית.
ובזה יובן מדוע דוחה מ"ע מדאורייתא את לא תעשה מדרבנן
של איסור אכילת-מצה בערב פסח.
ובקשר לטעם השני שיהיה תאב לאכילת-מצה ,יש לומר שמקדים
את זמן סעודת-שלישית כמ"ש בש"ע ובאחרונים ז"ל.
ובזה יתורצו הקושיות לכל הטעמים כנלע"ד.
פורסם בקישור הבא:
www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1348269

בס"ד
תגובת אריק :
מיימוני,
מה שכתבת הוא לא לגמרי בדיחה שכן דעת בעל המאור על אכילת חמץ בערב פסח (ואין ספרי תחת ידי כעת)
ופורמלית - בפסח אין עשה(כצ"ל)דוחה לא תעשה שיש בו כרת ועוד שאפשר לקיים שניהם ע"י שריפה.
פורסם בקישור הבא:
www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1348269

בס"ד
תותבות נשלפות וסתימות – שימושן בפסח לאור ההלכה
תותבות נשלפות וסתימות – שימושן בפסח הלכות הגעלת כלים בכלים ששימשו לחמץ במהלך השנה ידועים וברורים לכל, אולם מה יהא על אותם כלים המצויים בפינו במשך כל השנה ובחלקן עשויים ממתכות מחרסינה ומחומרים אקריליים? הכוונה היא כמובן לסתימות, כתרים, גשרים, תותבות מסוגים שונים ומכשירים אורטודונטיים ליישור שיניים. נושא זה נדון רבות בהלכה והיו אף שהחמירו בכך כגון הדרכי תשובה יו"ד סימן פ"ט ס"ק י"א, שכתב: "אעפ"י שמביא בשו"ת שאילת שלום תניינא סימן קס"ה שאין להחמיר בהם, הוא עצמו כותב שהוא מזהיר לכל שואל דמהראוי לכל ירא שמים שיהיה לו שיניים של בשר בפני עצמן ושל חלב בפני עצמן ומכל שכן לפסח שראוי להחמיר לעשות לו חדשים". אולם הגישה הכללית הייתה להקל עקב הפסיקה בשו"ע הלכות פסח סימן תנ"א סעיף ה': "כלים שנשתמש בהם בחמים כפי תשמישן הכשרן, אם תשמישן בכלי ראשון כגון כף שמגיסין בו קדירה, צריך להכשירן בכלי ראשון, ואם תשמישן בכלי שני הכשרן בכלי שני". כך כתב הגאון ר' יצחק שמעקליש ז"ל בשו"ת בית יצחק יו"ד ח"א סימן מ"ג אות י"ב: "ולהלכה נ"ל כיוון דאין בולעין ברותחין סגי בהדחת הפה, ומ"מ אם אין טורח מרובה ואפשר להסירם יש להסירם ולהדיחם במים רותחין. אולם המלמד להועיל או"ח סימן צ"ג כותב להתיר בשפשוף שכיוון שנפסדים ע"י הגעלה, אין להחמיר, ויש לסמוך על המקילין עכ"ל. לכן כאן דאיכא עוד הרבה ספיקות וגם הוא בודאי אחרי מעת לעת לפני הפסח, אין להחמיר יותר מהגעלה בכלי שני … וכתב לי הגרש"ז אוייערבך שאוכל לכתוב בשמו שהוא נוהג לנקות היטב ולהגעיל אותם בערב פסח בכלי ראשון שחום המים הוא בערך שבעים מעלות (כי יותר חם מזה אין אדם אוכל ושותה) וכדי שלא יהיה צורך להמתין מעת לעת הוא פוגם תחילה את המים בנפט לפני החימום". עכ"ל. עוד כתב הגרש"ז אוייערבך בשו"ת "מנחת שלמה" חלק ב' סימן מ"ו עמ' קצ"ו – קצ"ח:"אמנם נלענ"ד דבכהאי גוונא בתוך המעת לעת האחרון (24 שעות האחרונות) של קודם הפסח היה נזהר ולא אכל שום חמץ חם או חריף, אפשר דכיוון דאי אסרינן ליה שלא לאכול שום דבר חם או חריף בפסח הויא ליה מניעה משמחת יום טוב דחשיב לענין דינא כהפסד מרובה וכידוע דתרוויהו שקולין הם … וגם נ"ל שנכון מאוד לשתות מעט מים חמים קודם הפסח שחומם הוא כמו שהוא רגיל לשתות תמיד ולהגעיל בכך את השיניים על סמך זה שהכשרן הוא כדרך תשמישן, ואף אם נאמר דחמץ חם שהוא דבר גוש שנבלע בו הרי הוא ככלי ראשון, מ"מ מיד עם הכנסת המים לתוך הפה הויא ליה כלי שני" עכ"ל. וכן פסק הרב עובדיה יוסף שליט"א בשו"ת "יביע אומר" חלק ג' או"ח סימן כ"ד עמ' ע"ה – ע"ח: "סיומא דהאי פיסקא דמעיקר דינא אפשר להקל בשיניים התותבות הנ"ל, לרחצם ולשפשפם ולנקותם בין החריצים היטב, כדי שלא יהיה בהם חמץ בעין אפילו משהו, ואין צורך בהגעלה, ומ"מ המחמיר בהם להגעילם או לערות עליהם מכלי ראשון תבוא עליו ברכה. ומשום חומרא דחמץ הוא". עכ"ל. אביא כסיכום את ההנחיות שהובאו במדריך לכשרות היוצא שנה בשנה על ידי המועצה הדתית. הדינים המובאים הם ע"פ הרב יעקב טננבוים שקיבל הסכמתם של הרב נויבירט והרב הלפרין וזה לשונו: הכשר שיניים תותבות: -מערכות שיניים תותבות שאינן קבועות: ראוי ונכון להכשירם במים בכלי שני, או על ידי עירוי רותחין מכלי ראשון. ובכל אופן יש לנקות היטב לפני הגעלתן, ולהקפיד שלא לאכול בהן חמץ חם מעת לעת(24 שעות) קודם הגעלתן. במקום שאין באפשרותו להכשיר את השיניים התותבות כנ"ל, יש לסמוך על הסוברין שמעיקר הדין אינן צריכות הכשר הגעלה בחמין כלל. אך צריך ליזהר לנקותם היטיב במברשת שיניים, משיירי אוכל שדבקו בהן. -בערב פסח שחל בשבת, מותר גם בשבת לנקות את השיניים במברשת יבשה, וינגבם היטב, ואחר יערה עליהם מים רותחים כנ"ל. שיניים תותבות קבועות, סתימות וכתרים: -מי שיש לו שיניים תותבות קבועות, סתימות, כתרים, העשויים מתכת, חרסינה, עצם וכד', ראוי ונכון שיקפיד שלא לאכול חמץ חם (כמו מרק אטריות, כופתאות, פשטידה, וכד' מחמץ חם) 24 שעות לפי תחילת זמן איסור אכילת חמץ. ובערב פסח, אחר שסיים אכילתו, ינקה היטב שיניו במברשת שיניים.
נכתב ע"י:ד"ר אברהם זיני
פורסם בקישור הבא:
http://www.ladaat.net/old/bima.php?did=393