האם החינוך בימינו זקוק לשקרים קדושים?

אמשלום, העלי בדעתך: משיח אישה! משיחה! כלום יש הישג גדול מזה למהפכה המגדרית?

[פרופסור,

ההישג האמיתי של התנועה הפמיניסטית, אינו בכך שתהיה או לא תהיה משיח אישה, אלא בכך שהוגה הרעיון הוא גבר...]

http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?whichpage=9&topic_id=1974045

ואשכולות המשך -
הגבול בין שקר קדוש לנוכלות אינטלקטואלית!
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=261258

ההבדל בין המחשה קדושה לשקר קדוש
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=853788

בברכה

שכליאל משנה את המושג מ"שקרים קדושים" ל"הצגות קדושות" (או "משחקים קדושים") -

Could there be a "normal" Religion?h
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=2299703

הבלוגרית "דולי" סוללת את הדרך מהשקרים הקדושים אל משבר האמונה.

אחד הדברים היפים ביותר שמטילים רבגוניות על מהותו האפלולית לעיתים של היקום, זוהי האפשרות לקום כל בוקר לים חדש של תובנות, לצורת הסתכלות מלוטשת יותר על החיים, ולמיצוי נוסף של קישורים הניזונים מתופעות סביבתיות השולחות איתותים חשמליים למערכת המוח שלנו, המנתח את האותות עם עזרה גנטית לצד כוס קפה חזק. כל יום סגרירי הינו עוד אפשרות מרגשת להעמקה והעשרה.

כשהיינו קטנים דאגו הסובבים אותנו לפתח את חשיבתנו בדיוק בהתאם למצופה. אסור ומותר, יפה ומכוער, ראוי ולא ראוי  - חברו יחד לכדי מעגל יומיומי של התנהלות מדויקת ומכוונת תחת מסווה של צחוק ילדות. הטפות רבות, לעיתים מרעילות, עד כי לא יעלה על הדעת שכה אמרה הגננת נחמה רכת החמוקים, בעלת העמידות של תלולית גבינה בשמש, חברו יחד לכדי מסורת קשוחה וברורה, ממורקת בפשטות, בחזקה, עד זב.

סיפורי התנ"ך, המאופיינים בקו תיאטרלי אלים, סופרו בפאתוס לבני הגן הקטנים שבידחו את ההורים בסעודות השבת עם המחזות מקסימות ומעוררות אהדה, שבמרכזן גויים מרושעים עם אלות מסוקסות המכים בכל מה שזז. ואז מגיעה השאלה התמימה שנופלת על כל הורה בשלב מסוים: "אבא, למה המכוניות האלו נוסעות בשבת?" והאבא מהמהם ומתלעלע ואז נזכר בתשובת המחץ: "אלו הם גויים, יקירתי." "הם יבואו וירביצו לך אבא, יש להם מקל גדול. כשאני אהיה גדולה אני אהיה גוי וארביץ לילד שלקח לי את הכדור."

אט אט מתרחבת ההסתכלות: השחור והלבן, היהודי והגוי, ההבדלים בין תרבויות, הכל כבר פחות נהיר. הגויים הם רעים ואכזריים והשם שונא אותם, אבל לנו במכולת מוכרת "גויה" אשר לה חיוך צחור, והיא מעניקה עדשים לילדים האהובים עליה, והרופא הגוי "כי אין לו כיפה אמא" מדביק לנו על החולצה, לאחר הטיפול, מדבקה שעליה מצויר דינוזאור מחייך בפסיכיות תחת הכותר "התנהגתי למופת",  ומכוניות כסופות ממשיכות לנסוע להן הלוך ושוב בשבת על הכבישים הריקים והחלקים.

זהו חינוך מגונן מאד ומסוכן מאד, תורות, לקחים ושיעורים רבים, שרמתם עולה עם הגיל, משברים את האזניים בדבר האמת היחידה המצויה בינות לכתלינו, והעולם הרע, המושחת והמשוקץ אשר מחכה בחוץ, אורב לכל שעת כושר על מנת להביע במצחנו הטהור את חותמתו המלובנת.

כאשר המציאות מתרפקת על הפרוזה, וההגיון מפלס לו דרך בלתי כבושה בינות למשפטים וללקחים העטויים בסימני קריאה רבים משל היו פואמה חגיגית, ושאלות קטנות גורמות למורה להסמיק במבוכה ובלה בלה בלה כי על זאת כבר סופר רבות,

או אז, מבין השברים הרבים של המיתוס האיום, של ההוויה המקודשת, צצים חיוכי הרשע ולהם עיניים תמות, וזהו העולם שנסדק לעולם לא ישוב להיות שקרי ומוגן כפי שהיה. 

המקום ממנו הגעתי גרם לי לשבור את כל המיתוסים, לחשוב ולהחליט מחדש, לתת לכל אדם ולכל מקום הזדמנות משלו, להיות פתוחה לכל, ולקבל את העובדה שבעולם המוטרף הזה ישנם אלפי סוגים של הגיון וכולם הגיוניים באותה המידה, שתובנות שונות ומציאות שונה יכולות לדור באותה הכפיפה.

הבטחתי לעצמי להביט על כל אדם שאני פוגשת כהוויה בפני עצמה, מתוך מבט נקי ועיניים ישירות, ללא עודפי מוצא וחברה שיפים אך לכלל.

אולי בגלל זה קשה לי לראות אנשים רבים, רובם מבוגרים הרבה יותר ממני, שראשם עדיין נתון תחת השפעות וסטיגמות שבן הם הואכלו. מבחינתם אשה, ועוד חרדית, אמורה להיראות בצורה מסוימת, להתנהג ולדבר בהתאמה לתוכנה בסיסית שכנראה הוטמעה בה בילדותה עם הקול המאנפף וטעויות הלשון המתאימות, ולהתלהב בצורה אווילית מסרט או מליפסטיק חדש שמהווים בשבילה את העולם המושך והמדהים שבחוץ.

אני נתקלת שוב ושוב באנשים עם חשיבה נעולה, הנושאים קלישאות ומדברים בהחלטיות מוחצת. דרך חיים אחת היא המועדפת עליהם, וצר עולמם כעולם זבובונים.

זה כה קביל, כה אנושי וכה מתבקש. ואני רק מחייכת בפלצות כשאני רואה כמה דומים אחד לשני הם האנשים הללו, משני העולמות, שהיו מוכנים לנעוץ בתאווה שיניים זה בבשר זה.

כיצד מסוגלים אותם בעלי תבונה בהירה, לדרוך באותו מקום נטול שינוי?  איך יתכן שאנשים בעלי היפוקמפוס פעיל חיים כל ימיהם כחרדים, מבצעים מליון פעילויות תאטרליות, ממלמלים והולכים לאחור שלוש פסיעות בדיוק, פותחים ספרי הגות והלכה, ומתוך מכלול מילולי אדיר שסותר את עצמו פעמים רבות הם דגים את הטקסטים הנוחים להם וממשיכים להלך שפי בדרך המוכרת והנוחה בלי לשאול אף פעם שאלה אחת קטנה,

ומאידך אחרים מהעולם השני, אינם מודעים לכך שדי. אן. אי. הוא ייחודי לגמרי ולא ייתכן שקבוצה שלמה תתאפיין בתכונות ומראה דומים לחלוטין, הלא ככבשות משובטות נהיה.

באהבה, דולי.

http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?entryid=1133075&passok=yes

אילולא הייתי חושש מאאוטינג, הייתי משער שזו עשויה להיות הכותבת שכינתה את עצמה "הכבשה דולי"... גם התוכן וגם הרמזים מתאימים...

אמנם דומני שהטרוניה שלה היא כללית ועולמית ואינה קשורה דווקא לציבור החרדי ולחינוך החרדי. האם לא בכל מקום מתרגלים להטמיע את האדם בתוך הציפיות החברתיות? האם לא בכל מקום יש אנשים ונשים שטחיים?

אפשר לטעון, כמובן, שהחינוך החרדי בנוי, בשלב כלשהו, על אטימות. על סגירות. על קביעות גבולות ברורים בין מה שמותר וראוי לחקור, ללמוד, לשאול - בלימוד תורה בעיקר. ועל מה שאסור, גם בתוך התורה עצמה.

גישה כזו עלולה להביא לשטחיות. היא עלולה לעורר את המתח שיעורר את השאלות. כפי שכתבתי במקומות הרבה, מדוע מותר וראוי להפעיל חשיבה ביקורתית שדוחה את הבלתי סביר מבחינה פיזיקלית ומדעית בכל מקום - פרט לבית המדרש ולמדרשי האגדה.

מבחינה זו, לפנינו באמת גישה בלתי מומלצת. אך, שוב, האם אין זו בעיה אופיינית גם לדתות אחרות, או לכל מערכת שאינה מוכנה לתת לגיטימציה לשאלות שמערערות על מושאי האמונה שלה?

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו

http://www.mesaper.co.il/180515092007.html

אין לדיין רק מה שעיניו  רואות,

לפי מה שנכתב כאן על ידי נציגי או מיצגי העדה החרדית, בלי שקרים( קדושים?), לא תיתכן כל אפשרות של חינון לערכים חרדיים.

אגב המחנכים החרדים מודים בזה

ירוחם,

ראה משל המלמד שבהקדמת הרמב"ם לפירושו לפרק חלק.